מצודת ציון על שמואל ב· רבי דוד אלטשולר
פרק יז
פסוק ב
ורפה ידים. ענין מורך לב ויאוש:
פסוק ד
ויישר. מלשון יושר, רוצה לומר הוטב בעיניו:
פסוק ו
אם אין. אם לאו:
פסוק ח
שכול. מי שבניו אבודים קרוי שכול, כמו (שם מג יד): כאשר שכלתי שכלתי:
פסוק ט
הפחתים. בורות וחפירות, כמו (לקמן יח יז): אל הפחת הגדול:
מגפה. רצה לומר מכת חרב:
פסוק יא
ופניך. אתה בעצמך:
בקרב. במלחמה, כמו (תהלים קמד א): המלמד ידי לקרב:
פסוק יב
ונחנו. מלשון חניה:
פסוק יג
יאסף. יכנס:
והשיאו. והגביהו:
וסחבנו. ענין גרירה והמשכה, כמו (ירמיהו כב יח): סחוב והשלך:
הנחל. העמק:
צרור. חתיכת עפר גסה, כמו (עמוס ט ט): ולא יפול צרור ארץ:
פסוק יד
להפר. לבטל:
פסוק טז
יבולע. ענין השחתה, כמו (לקמן כ יט): למה תבלע נחלת ה׳:
פסוק יט
המסך. וילון, כמו (שמות כו לו): ועשית מסך:
ותשטח. ופרשה, כמו (יחזקאל כו יד): משטח חרמים:
הרפות. חטים כתושים ונקלפים, כמו (משלי כז כב): בתוך הרפות בעלי, והוא מלשון רפיון, כי נרפו ונקלפו מקליפותיהם:
פסוק כ
מיכל המים. ענינו פלג המים, ואין לו חבר:
פסוק כב
נעדר. נחסר, כמו (ישעיהו מ כו): איש לא נעדר:
פסוק כג
ויחבוש. חגר האוכף:
פסוק כח
משכב. מצעות לשכב עליהם:
וספות. מזרקים, כמו (שמות יב כב): בדם אשר בסף:
וכלי יוצר. כלים מיוצר חרס:
וקלי. קמח משבלים צלוים:
ופול ועדשים. הם מיני קטניות:
וקלי. הוא קמח מקטניות צלוים:
פסוק כט
ושפות בקר. גבינות העשויות מחלב הבקר, ועל כי נעשית על ידי עשוי וכתישה, נקראו שפות, והוא מלשון (איוב לב כא): ושופו עצמותיו: