מצודת ציון על שמואל ב· רבי דוד אלטשולר
פרק ח
פסוק א
מתג. הוא כעין רסן עשויה להנהיג בה הבהמה, כמו (משלי כו ג) מתג לחמור:
האמה אמת הזרוע, וכן (דברים ג יא): באמת איש:
פסוק ב
ומלא החבל. מדת חבל שלם:
פסוק ג
להשיב. מלשון השבה:
ידו. מקומו:
פסוק ד
פרשים. הם רוכבי הסוסים הרגילים בזה:
ויעקר. הסיר העיקר, והם הרגלים, שהם העיקר בבהמה, וכן (יהושע יא ו): סוסיהם תעקר:
רכב. הם מארבעה סוסים:
פסוק ו
נציבים. פקידים וממונים:
פסוק ז
שלטי. כעין מגן:
אל עבדי. על עבדי:
פסוק יא
כבש. ענין לכידה:
פסוק יז
ושריה. ובדברי הימים (א יח טז) קראו שושא, ולמטה (לעיל כ כה) קראו שוא, ובשלש השמות היה נקרא, והוא כלל גדול בנביאים בכל מקום שנאמר פעם כן ופעם כן:
פסוק יח
כהנים. רוצה לומר ראשים ושרים: