מצודת ציון על שמואל ב· רבי דוד אלטשולר
פרק ז
פסוק א
הניח. מלשון מנוחה:
פסוק ב
היריעה. וילון:
פסוק ח
הנוה. גדרות הצאן, כמו (ישעיהו סה י): והיה השרון לנוה צאן:
פסוק י
ירגז. ענין תנועה ממקום המונח, וכן (שמואל א כח טו): למה הרגזתני:
לענותו. מלשון עינוי:
פסוק יד
בהעותו. מלשון עון:
והוכחתיו. ענין מוסר ההכאה, כמו (חבקוק א יב): וצור להוכיח יסדתו:
בשבט. בשרביט:
ובנגעי. רצה לומר בהכאה, וכפל הדבר במלות שונות:
פסוק טז
ונאמן. ענין קיום, כמו (ישעיהו כב כג): יתד במקום נאמן:
פסוק יז
החזיון. ענין ראיה, כמו (שמות יח כא): ואתה תחזה, ורוצה לומר ראיית הנבואה:
פסוק יח
הלום. הנה, כמו (שם ג ה): אל תקרב הלום:
פסוק יט
תורת. ענין תואר ותכונה, וכן אמר כזה בדברי הימים (א יז יז) וראיתני כתור האדם המעלה, וקרוב לענין זה (שיר השירים א י): נאוו לחייך בתורים, ורוצה לומר הפנינים המסודרים בתואר ובתכונה יפה:
האדם. רצה לומר האדם המיוחד והמעולה:
פסוק כ
ידעת. ענין אהבה ורחמים, כמו (עמוס ג ב): רק אתכם ידעתי:
פסוק כג
הלכו אלהים. לפי שבכל מקום נאמר אלהים בלשון רבים, אמר גם הלכו בלשון רבים, לזווג המלות, וכן (שמואל א ד ח): האלהים האדירים האלה, וכמוהו רבים:
ממצרים גוים ואלהיו. המ״ם של ממצרים תשמש על גוים ועל ואלהיו, וכאלו אמר ממצרים מגוים ומאלהיו:
פסוק כז
מצא. ענין הזמנה, וכן (ויקרא ט יג): ואת העולה המציאו:
פסוק כט
הואיל. רצה וחפץ, כמו (שמות ב כא): ויואל משה: