מצודת ציון על שמואל א· רבי דוד אלטשולר
פרק כה
פסוק ב
במעון, בכרמל. מנחלת יהודה היו, כמו שכתוב (יהושע טו נה): מעון כרמל וזיף:
פסוק ז
נפקד. נחסר:
מאומה. כלל לא:
פסוק ח
בנו. כמו באנו, ותחסר האל״ף:
פסוק ט
וינוחו. מלשון מנוחה, רוצה לומר נחו מדבריהם:
פסוק י
המתפרצים. ענין התחזקות, כמו (בראשית לח כט): מה פרצת עליך פרץ:
פסוק יא
טבחתי. זבחתי:
לגוזזי. להאנשים הגוזזים צאני:
פסוק יד
ויעט. ענין הפרחה, כמו (לעיל טו יט): ותעט אל השלל:
פסוק טו
הכלמנו. מלשון כלימה:
פקדנו. ענין חסרון:
פסוק יז
בן בליעל. איש רשע, בלי עול מקום:
פסוק יח
נבלי. נאדות:
עשויות. מתוקנות ומבושלות, כמו (בראשית יח ז): וימהר לעשות אותו:
קלי. קמח משבלים צלויות, כמו (ויקרא כג יד): ולחם וקלי:
ומאה צמוקים. מאה אשכלות ענבים יבשים, וכן (דברי הימים א יב מא): דבלים וצמוקים:
ומאתים דבלים. מאתים ככר, והם תאנים מקובצות דרוסות יחד, עד שנעשים גוף אחד, כעין ככר לחם:
פסוק כ
ותפגוש. פגעה:
פסוק כא
לשקר. רוצה לומר על חנם:
ולא נפקד. לא נחסר:
פסוק כה
ונבלה. ענין דברי גנאי וכעור, כמו (ישעיהו לב ו): נבל נבלה ידבר:
פסוק כז
הברכה. מתנה ומנחה, כמו (בראשית לג יא): קח נא את ברכתי:
ברגלי אדני. רוצה לומר עם מהלכו ואחריו, כמו (שופטים ח ה): לעם אשר ברגלי:
פסוק כח
שא. ענין מחילה:
נאמן. מתקיים, כמו (ישעיהו כב כג): יתד במקום נאמן:
פסוק כט
צרורה. ענין קשירה, כמו (בראשית מב לה): צרור כספו:
יקלענה. ענינו השלכה בהכלי העשוי כעין מקל ובראשו כעין כף, ובו יניחו האבן הנזרק, ולזה קרוי כף הקלע:
פסוק לא
לפוקה. אף הוא ענין מכשול, כמו (נחום ב יא): ופיק ברכים:
פסוק לג
טעמך. דבורך ועצתך, כמו (איוב יב כ): וטעם זקנים יקח:
כליתני. מנעת אותי:
פסוק לד
ואולם. אבל באמת:
לולי. אם לא:
פסוק לה
ואשא פניך. ענין הדור פנים, למלאות השאלה:
פסוק לו
טוב עליו. רוצה לומר שמח:
פסוק לט
חשך. מנע, כמו (בראשית כב טז): ולא חשכת:
פסוק מא
אפים. על פניה:
פסוק מב
לרגלה. עם מהלכה ואחריה: