מצודת ציון על שמואל א· רבי דוד אלטשולר
פרק כד
פסוק ג
בחור. כל אחד היה נבחר:
פסוק ד
גדרות הצאן. דיר שהצאן רובצים בה:
להסך את רגליו. לעשות צרכיו בנקבים, כי דרך הצנועים לסכך ולכסות הרגלים, וכן (שופטים ג כד): אך מסיך הוא את רגליו:
בירכתי. בסוף, וכן (שמות כו כב): ולירכתי המשכן ימה:
פסוק ה
כנף המעיל. שפולי המעיל:
בלט. בחשאי, כמו (לעיל יח כב): דברו אל דוד בלט:
פסוק ח
וישסע. ענין בקיעה וסדיקה, כמו (שופטים יד ו): וישסעהו כשסע הגדי:
פסוק ט
ויקוד. כפף הקדקוד:
אפים. מלשון פנים:
פסוק יב
ואבי. ענין גדול ושר, כמו האב על בנו או לפי שהיה חותנו, חשבו כאב:
צודה. אורב, כמו (שמות כא יג): ואשר לא צדה:
פסוק יד
הקדמוני. רוצה לומר האמור בימים הקדמונים:
פסוק טו
פרעוש. היא כינה שחורה, הקופצת ממקום למקום:
פסוק טז
וירב. מלשון מריבה:
פסוק יז
בני. רצה לומר חמלת עלי כבן על האב או לפי שהיה חתנו, חשבו כבן:
פסוק יח
גמלתני. ענין תשלומין המעשה:
פסוק יט
סגרני. מסרני:
פסוק כא
וקמה. מלשון קיום:
פסוק כב
תשמיד. ענין כליון: