מצודת ציון על שמואל א· רבי דוד אלטשולר
פרק יג
פסוק ב
ויתר העם. מותר העם:
פסוק ג
נציב. ממונה העומד על ישראל לגבות המס:
פסוק ד
ויצעקו. ענין אסיפה הבאה בצעקת המאסף:
פסוק ו
צר. מלשון צרה:
נגש. נדחק ונלחץ, כמו (ישעיהו נג ז): נגש והוא נענה:
ובחוחים. בין הקוצים, כמו (שיר השירים ב ב): כשושנה בין החוחים:
ובצריחים. מגדלים גבוהים, וכן (שופטים ט מו): צריח בית אל:
פסוק ז
עודנו. מלשון עוד:
חרדו. מהרו בחרדה, כמו (לקמן טז ד): ויחרדו זקני העיר לקראתו:
פסוק ח
ויוחל. ענין המתנה, כמו (בראשית ח י): ויחל עוד:
פסוק יב
חליתי. התפללתי, כמו (שמות לב יא): ויחל משה:
ואתאפק. ואתחזק, כמו (בראשית מה א): ולא יכול יוסף להתאפק:
פסוק יג
נסכלת. מלשון סכלות וטפשות:
פסוק יז
ראשים. חלקים:
פסוק יח
הנשקף. ענין הבטה, כמו (שופטים ה כח) בעד החלון נשקפה:
גי. עמק:
הצבועים. בה היו צבועים, ואמרו רבותינו ז״ל (בבא קמא טז א) שהוא אפעה, והוא בעל גוונים מחולפים כמנין ימות החמה, ולזה קרוי צבוע:
פסוק יט
וחרש. אומן ברזל:
פסוק כ
ללטוש. לחדד, כמו (בראשית ד כב): לוטש כל חורש:
מחרשתו. כלי המחרישה:
אתו. שם כלי עשויה לחפור בו, כמו (ישעיהו ב ד) וכתתו חרבותם לאתים. ובדברי רבותינו ז״ל (בבא מציעא פב ב, ועוד) קרויה מרא:
קרדומו. גרזן, כמו (שופטים ט מח): את הקרדומות:
מחרשתו. כלי אומנות, כמו (ישעיהו מד יג): חרש עצים:
פסוק כא
הפצירה. ענין רבוי, כמו (בראשית יט ג): ויפצר בם, שהוא מרבית דברי פתוי:
פים. פיות, ורצונו לומר חריצים וחדודים:
מחרשות. הם כלי אומנות:
ולשלש קלשון. שם כלי ברזל, עשויה לסלק בה הזבל, והיא בעלת שלש שינים, וכאלו אמר קלשון בעלת שלש:
ולהציב הדרבן. רצה לומר לחדד הדרבן, להציבו ביושר בתוך מלמד הבקר, והוא המקל שמלמד בו הבקר לחרישה, והמחט שבראשו קרוי דרבן, וכן (קהלת יב יא): דברי חכמים כדרבונות:
פסוק כג
מצב. תרגם יונתן: אסטרטיג, וכמו כן תרגם על נציב פלשתים (לעיל פסוקים ג ד), והוא ענין פקידות ושלטנות:
אל מעבר. אל צד: