מצודת ציון על שיר השירים· רבי דוד אלטשולר
פרק ב
פסוק א
חבצלת. הוא הורד המריח:
השרון. הוא מקום שמן ודשן כמו והיה השרון כערבה (ישעיה לג י):
שושנת. שם צמח המריח ונקראת כן על כי היא לעולם בעלת ששה עלין:
פסוק ב
החוחים. מין קוצים כמו חוח עלה ביד שכור (משלי כו ט):
פסוק ג
לחכי. החיך הוא מה שממעל להלשון:
פסוק ד
הביאני. עבר במקום עתיד:
ודגלו. מלשון דגל שמרימין בצבא:
פסוק ה
באשישות. הם הלגינים ישימו בהם היין כמו אשישי ענבים (הושע ג ב):
רפדוני. ענין הצעת המטה כמו רפדתי יצועי (איוב יז יג):
פסוק ו
תחבקני. ענין סבוב הזרוע בגוף:
פסוק ז
השבעתי. מלשון שבועה:
בצבאות. נקבות הצבאים:
באילות. נקבות האילים:
תעירו תעוררו. מלשון התעוררות, וכפל המלה לחזק הענין:
פסוק ח
הנה זה. הלשון הזה יורה על מהירות הענין וכן והנה זה מלאך נוגע בו (מ״א יט ה):
מדלג. מקפץ שניהם ענין רקוד ומהירות ההליכה והכפל במלות שונות יורה על מרבית המהירות:
פסוק ט
דומה. מלשון דמיון:
לעופר. כן יקרא ילד האיל וכן יקרא ילד הצבי. כמו שנאמר כשני עפרים תאומי צביה (לקמן ד ה):
משגיח. ענין הבטה בהתבוננת רב:
מציץ. מלשון נצץ והוא גלוי הפרח רוצה לומר מגלה עצמו להיות נראה ונשקף:
החרכים. תרגום של חלון חרכא:
פסוק י
ענה. ענין הרמת קול כמו וענו הלוים כו׳ קול רם (דברים כז יד):
פסוק יא
הסתיו. זמן החורף כי וקיץ וחורף (בראשית ח כב), תרגם אונקלוס וקיטא וסתוא:
חלף. עבר כמו וחלף ביהודה (ישעיה ח ח):
פסוק יב
הנצנים. ענין פרח כמו עלתה נצה (בראשית מ י):
הזמיר. מלשון זמר ושיר:
התור. הוא שם עוף:
פסוק יג
חנטה. יציאת הפירות והראותן קודם גמר בישולן תקרא חנטה ובדברי רז״ל אילן שחנטו פירותיו (ר״ה טו.):
פגיה. הם התאנים שלא בשלו כל צרכן ובדברי רז״ל פגה שטמנה (שבת קכג.):
סמדר. הם הענבים הדקים הניכרים אחר שנפל הפרח וכן פתח הסמדר (לקמן ז יג):
לך. רוצה לומר להנאתך:
פסוק יד
בחגוי. ענין בקוע וחריץ כמו שוכני בחגוי סלע (עובדיה א ג):
המדרגה. ענין מעלות כמו ונפלו המדרגות (יחזקאל לח כ):
ערב. ענין מתיקות ונעימות כמו וערבה לה׳ מנחת (מלאכי ג ד):
נאוה. נאה ויפה:
פסוק טו
שועלים. שם חיה מה:
מחבלים. משחיתים כמו וחובל עול (ישעיה י כז):
פסוק יז
שיפוח. מלשון הפחה ונשיבה:
היום. וכן יקרא השמש כמ ולקוח היום (בראשית ג ח), וזהו לפי שבעוד השמש על הארץ הוא יום:
ונסו. מלשון ניסה ובריחה:
הצללים. מלשון צל:
סב. מלשון סביב:
דמה. מלשון דמיון:
לעופר. הוא ילד האיל:
בתר. ענין חלוקה והפלגה כמו ויבתר אותם בתוך (בראשית טו י):