מצודת ציון על שיר השירים· רבי דוד אלטשולר
פרק א
פסוק ב
דודיך. ענין אהבה וחיבה כמו נרוה דודים (משלי ז יח):
פסוק ג
לריח. בעבור ריח כמו פתח פיך לאילם (שם לא ח):
תורק. ענין הזלה ושפיכה וכן על הארץ יריקו (קהלת יא ג):
עלמות. נערות כמו והיה העלמה (בראשית כד מג):
פסוק ד
נרוצה. ענין מהירות ההליכה, ובא בלשון רבים ליחיד לתפארת וכן ונתנה לך גם את זאת (שם כט כז):
הביאני. עבר במקום עתיד וכמוהו רבים במקרא:
מישרים. מלשון ישר וראוי:
פסוק ה
ונאוה. מלשון נאה ויופי כמו נאוה כירושלים (לקמן ו ד):
כיריעת. ענין וילון:
פסוק ו
תראני. ענינו הסתכלות דרך בזיון וכן לראוה בך (יחוקאל כח וז):
שחרחורת. מלשון שחרות בהכפל העי״ן והלמ״ד ויורה על רוב השחרות וכן ירקרק או אדמדם (ויקרא יג מט):
ששזפתני. ענין ראיה והבטה כמו שזפתו עין (איוב כח ז):
נחרו. מלשון חרון אף וחמה:
נוטרה. ענין שמירה כמו הינטור לעולם (ירמיה ג ה):
פסוק ז
איכה. הוא כמו אנה וכן איכה הוא (מ״ב ו יב):
תרביץ. ענין השכיבה לנוח:
בצהרים. מלשון צוהר ואורה והוא חצי היום:
שלמה. אשר למה, השי״ן הוא במקום אשר:
כעטיה. ענין הפרחה ושטיפה כמו ותעט אל השלל (ש״א טו יט):
פסוק ח
בעקבי. רוצה לומר במדרך עקבות רגל וכן ועקבותיך לא נודעו (תהלים עז כא):
ורעי. מלשון מרעה:
גדיותיך. מלשון גדי עזים:
על. ממעל:
משכנות. מלשון משכן:
פסוק ט
לסוסתי. נקבת הסוס תקרא סוסיה, כאשר תקרא נקבת החמור חמורה, והיו״ד נוספת, ובעבור תוספת הי׳ נהפכה הה״א לתי״ו להסמיכה אל היו״ד וכן מלאתי משפט (ישעיה א כא), שבעבור תוספת היו״ד נהפכה הה״א לתי״ו. ואמר בלשון נקבה, לפי שדרך המלך והשרים היה לקשור במרכבתם סוסיות נקבות, כי בסוסים זכרים יקשה על הרכב לעצרם ללכת לאט לבל ירוצו:
פרעה. כל מלכי מצרים קרואים בשם פרעה:
דמיתיך. מלשון דמיון ומשל:
רעיתי. חברתי:
פסוק י
נאוו. מלשון נאה ויופי:
לחייך. הם הלסתות אצל העינים וכן בשבט יכו על הלחי (מיכה ד יד):
בתורים. הם הפנינים המסודרים בתואר נאה ותכונה יפה וקרוב לו כתור האדם המעלה (דהי״א וז יז), ורוצה לומר כתואר ותכונת האדם המעלה:
בחרוזים. הם אבנים טובות ומרגליות נקובות מחוברות בחוט, ובדברי רז״ל מחרוזות של דגים (ב״מ כא.):
פסוק יא
נעשה. פעמים דרך היחיד לדבר בלשון רבים לתפארת:
פסוק יב
עד. בעוד וכן עד היותי על אדמתי (יונה ד ב):
במסבו. דרכו היה להסב ולהשען על המטות בשעת האכילה:
נרדי. מין בושם:
פסוק יג
צרור. ענין קשור כמו צרור כספו (בראשית מב לה):
המור. מין בושם:
דודי. אהובי:
שדי. הם דדי האשה:
ילין. ענין התמדה כמו צדק ילין בה (ישעיה א כא):
פסוק יד
אשכול. כן יקרא הענף והגרגרים תלוים בו וכן אשכול ענבים (במדבר יג כג):
הכופר. מין בושם:
בכרמי. הוא מושאל לפרדסים בעלי אילנות וכן כרם זית (שופטים טו ה):
עין גדי. שם מקום בארץ ישראל:
פסוק טו
הנך. הנה את כמו הנך הרה (בראשית טז יא):
פסוק טז
נעים. אהוב וחביב כמו נטעי נעמנים (ישעיה יז י):
ערשנו. כן יקרא המטה כמו ערש יצועי (תהלים קלב ג):
רעננה. ענין לחות ורטיבות כמו דשנים ורעננים (שם לב):
פסוק יז
קורות. כן יקרא העץ העב וכן ונקחה משם איש קורה אחת (מ״ב ו ב):
רהיטנו. הם הבנינים שבעליית הבתים אשר בהם ילכו וירוצו מחדר לחדר וכן מלך אסור ברהטים (לקמן ז ו), כי התרגום של וירץ הוא ורהט ובלשון הזה יקרא גם שקתות המים. כמו שנאמר ותמלאנה את הרהטים (שמות ב טז), וזה על שם מרוצת המים שבהן:
ברותים. כמו ברושים בשי״ן והוא שם אילן סרק חשוב: