מצודת ציון על מלכים ב· רבי דוד אלטשולר
פרק יט
פסוק ג
ותוכחה. מלשון ויכוח וברור דברים:
ונאצה. ענין בזיון, כמו (שמואל א ב יז): כי נאצו האנשים:
משבר. הוא מקום מושב היולדות, וכן (הושע יג יג): במשבר בנים:
פסוק ד
אולי. הלואי, כמו (שמואל ב טז יב): אולי יראה ה׳ בעיני:
והוכיח. נתווכח:
פסוק ו
גדפו. חרפו:
פסוק ז
רוח. רצון, כמו (יחזקאל א יב): אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת:
פסוק י
ישיאך. יסית ויפתה אותך:
פסוק טז
פקח. פתח כמו (זכריה יב ד): אפקח את עיני:
פסוק כג
כרמלו. מקום שדות וכרמים משובחים, קרוי כרמל:
פסוק כד
קרתי. חפרתי אחר מקור, והוא מלשון (משלי ל יז): יקרוה עורבי נחל, שהוא ענין נקב ובקוע:
זרים. שוטפים, כמו (חבקוק ג י): זרם מים עבר:
ואחריב. מלשון חורב ויובש:
פעמי. רגלי:
יאור. ענין נהר ונחל:
מצור. ענין חוזק, והוא מלשון צור:
פסוק כה
להשות. מלשון שאיה ושממון, כמו (איוב ל ג): אמש שואה ומשואה:
גלים. הוא כענין תל:
נצים. פרחים, כמו (שיר השירים ז יג): הנצו הרמונים:
פסוק כו
חתו. נשברו:
ושדפה. מלשון (מלכים א ח ל): שדפון ירקון, והוא לקות הזרע:
פסוק כז
התרגזך. ענין תנועת חרדת המהירות, וכן (ישעיהו כג יא): הרגוז ממלכות:
פסוק כח
ושאננך. הוא מלשון שאון והמייה:
חחי. הוא הטבעת המושם בפי הבהמה שעסקיה רעים, למושכה על ידו, וכן (יחזקאל כט ד): ונתתי חחים בלחייך:
ומתגי. הוא כעין רסן, כמו (משלי כו ג): מתג לחמור:
פסוק כט
ספיח. הוא הצומח מהגרעין הנופל מאליו, כמו (ויקרא כה ה): ספיח קצירך:
סחיש. ענינו ספיחי ספיחים, או ספיחי האילנות, ואין לו דומה:
פסוק לב
יורה. ישליך:
ולא יקדמנה. לא יערוך לפניה, כי התרגום של ׳לפני׳, הוא ׳קדם׳, וכן (מיכה ו ו): במה אקדם ה׳:
סללה. הוא צבור העפר ששופכין מול העיר, ועולים בה להלחם, וכן (ירמיהו ו ו): ושפכו על ירושלים סוללה:
פסוק לד
וגנותי. מלשון הגנה: