מצודת ציון על מלכים ב· רבי דוד אלטשולר
פרק יח
פסוק ד
וכתת. ענין כתישה, כמו (שם ב ד): וכתתו חרבותם:
פסוק ט
ויצר. מלשון מצור:
פסוק יא
וינחם. הניחם:
פסוק יג
הבצרות. מלשון מבצר:
ויתפשם. לכדם:
פסוק טו
בית ה׳. בבית ה׳:
פסוק טז
קצץ. כרת וקלף:
האומנות. מפתני הבית, וכן תרגם יונתן: סקופיא:
פסוק יז
כבד. ענין רבוי:
בתעלת הברכה. הברכה היא מקום בנוי באבנים ובסיד, ושם מתכנסים המים, והתעלה היא החפירה הסמוך לה, ובעת הצורך ממשיכים לה אמת המים מן הבריכה, וכן (שם ז ג): אל קצה תעלת הבריכה:
במסלת. בדרך הכבושה:
פסוק כא
משענת. ענין סמיכה:
הקנה. המטה:
הרצוץ. השבור ומרוסס, כמו (עמוס ד א): הרוצצות אביונים:
ונקבה. מלשון נקב וחור:
פסוק כג
התערב. מלשון ערבון ומשכון, כי כששנים חלוקים בדבר מה, וכל אחד מחייב עצמו בממון באם לא יהיה כדבריו, הדרך הוא שכל אחד נותן ערבון, להיות בטוח ומקויים:
פסוק כד
פחת. ענין שררה:
פסוק כה
המבלעדי. ענינו כמו זולת:
פסוק כז
העל. כמו האל:
חוריהם. מלשון חור ונקב, ורצה לומר: צואה היוצאת מנקב פי הטבעת:
שיניהם. הוא מי רגלים, והוא קרוב מלשון שתן:
פסוק כט
ישיא. ענין הסתה ופתוי, כמו (בראשית ג יג): הנחש השיאני:
פסוק לא
ברכה. ענינו מנחה ותשורת שלום, כמו (שם לג יא): קח נא את ברכתי:
פסוק לב
ותירוש. ענבי היין:
זית יצהר. זיתים המושכין שמן:
יסית. מלשון הסתה ופיתוי:
פסוק לד
הנע. מלשון נע:
ועוה. מלשון עוות ועקום:
פסוק לו
והחרישו. שתקו: