מצודת ציון על ירמיהו· רבי דוד אלטשולר
פרק מד
פסוק א
במגדול וכו׳. שמות מקומות בארץ מצרים:
פסוק ב
והנם. הנה הם:
חרבה. מל׳ חורבן:
פסוק ו
ותתך. ענין הרקה ושפיכה:
פסוק ז
עולל. ילדים רכים:
פסוק י
דכאו. ענין כתיתה והוא מושאל על ההכנעה כמו לב נשבר ונדכה (תהילים נ״א:י״ט):
פסוק יב
ותמו. ענין כליון והשלמה:
לאלה. ענין שבועה:
לשמה. לתמהון:
פסוק יג
ופקדתי. ענין השגחה:
פסוק יד
פליט ושריד. הצלה ושארית:
מנשאים. ענין הרמה ור״ל מבטיחים:
פליטים. נמלטים ומוצלים:
פסוק טו
קהל. ענין קבוץ עם:
פסוק יז
למלכת השמים. היא השמש וכן לעשות כוונים למלכת השמים (לעיל ז׳):
פסוק יח
תמנו. ענין כליון:
פסוק יט
המבלעדי. ענינו כמו זולת וכן מבלעדי אישך (במדבר ה׳):
אנשינו. בעלינו:
כונים. מין מאכל ויתכן שנקרא כן על כי עשאום בכוונת הלב ותקון רב וכן לעשות כוונים (לעיל ז׳):
להעציבה. מלשון עצבון והוא דרך כנוי על השמחה:
פסוק כב
לשאת. מלשון משא וסבל:
מעלליכם. מעשיכם:
ולחרבה. מלשון חורבן:
ולשמה. ולתמהון:
פסוק כג
קראת. מלשון מקרה:
פסוק כה
מלאתם. ענין השלמה וגמר:
הקים תקימנה. לשון קיום:
פסוק כז
שוקד. ענין מהירות והשתדלות כמו שקדו ושמרו (עזרא ח):
ותמו. יכלו וישלמו:
פסוק כח
ופליטי. ענין המלטה:
מתי. אנשי:
לגור. לדור:
פסוק כט
פוקד. ענין השגחה: