מצודת ציון על הושע· רבי דוד אלטשולר
פרק ח
פסוק א
חכך. מל׳ חיך אשר על הלשון ממעל:
פסוק ג
זנח. ענין עזיבה כמו למה זנחתני (תהלים מג):
פסוק ד
השירו. מלשון שר:
עצבים. עכו״ם:
פסוק ה
נקיון. מל׳ נקי וברור:
פסוק ו
חרש. אומן:
שבבים. קיסמין דקים ובדרז״ל שיבא מכשורא (סנהדרין ה):
פסוק ז
וסופתה. רוח סופה וסערה:
קמה. כן יקרא אסיפת השבלים כשעדיין עומד בקרקע וכן מגדיש ועד קמה (שופטי׳ טו):
אולי. עניינו כמו אם וכן אולי לא תאבה האש׳ (בראשית כ״ד:ה׳):
זרים. נכרים:
יבלעוהו. מל׳ בליעה:
פסוק ח
נבלע. ענין השחתה כמו בלע ה׳ (איכה ב):
חפץ. ענין צורך כמו אם כלי אין חפץ בו (ירמיהו כ״ב:כ״ח):
פסוק ט
פרא. הוא חמור הבר:
בודד. מל׳ בדד ויחידי כמו איכה ישבה בדד (איכה א׳:א׳):
התנו. מל׳ אתנן זונה ואמר בל׳ בזיון:
פסוק י
יתנו. מלשון אתנן:
ויחלו. מל׳ חיל וחלחלה:
מלך שרים. כמו מלך ושרים ותחסר הוי״ו וכן כסוס עגור (ישעיהו ל״ח:ו׳):
פסוק יב
רבו. ענין הגדלה ורוממות כמו כרובם כן חטאו לי (לעיל ד):
פסוק יג
הבהבי. ענין חרוך ושרפה, ובדרז״ל שקפלה ולא הבהבה (שבת כח):
רצם. מלשון רצון:
פסוק יד
עשהו. המגדלו ומרוממו כמו הוא עשך (דברים לב):
ויבן. מלשון בנין:
בצורות. מל׳ מבצר:
ארמנותיה. מל׳ ארמון והיכל: