מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק קמו
פסוק א
הללויה. אתם כולכם הללו את יה וגם את נפשי הללי את ה׳:
פסוק ב
אהללה. בפה:
בחיי. בעוד אני חי:
אזמרה. בכלי נגון:
בעודי. בעוד אני בקיומי:
פסוק ג
שאין לו. שאין בידו תשועה:
פסוק ד
תצא. כי כאשר תצא ממנו רוח החיוני אז ישוב אל האדמה אשר נלקח ממנה וביום ההוא אבדו כל מחשבותיו כי איננו להוציאם אל הפועל ומה א״כ בטחונו:
פסוק ה
שברו. מלת אשרי משמשת בשתים לומר אשרי למי אשר שברו על ה׳:
פסוק ו
עושה שמים וגו׳. וא״כ ידו בכל משלה ויכול הוא להושיע בכל מקום:
השומר. הוא השומר אמיתת הבטחתו עד עולם:
פסוק ז
מתיר. פותח קשרי האסורים במאסר וישלחם חפשי:
פסוק ח
זוקף כפופים. האנשים הכפופים לארץ בשפל המצב המקום ב״ה זוקף אותם לעמוד זקוף ברום המעלה:
פסוק ט
יעות. עושה דרכם מעוות ומעוקם למען יכשל רוצה לומר נותן בלבם ללכת בדרך הרע להם:
פסוק י
ימלוך וגו׳. וחזר ופי׳ אלהיך השוכן בציון הוא ימלוך לדור ודור:
הללויה. לכן אתם כולכם הללו את יה: