מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק קמה
פסוק א
תהלה לדוד. לפי שבהמזמור הזה אין בה שום שאלה ובקשה כ״א שבחי המקום ולזה אמר תהלה לדוד כי אין בה כ״א תהלה ושבח:
ארוממך. אספר רוממותיך:
פסוק ב
בכל יום. ר״ל לפי הראוי בכל יום מעין המאורע:
פסוק ג
ומהולל מאד. יותר ממה שמהללין אותו כי אין חקר לדעת גדולתו ולהללו כפי מה שהוא:
פסוק ד
דור לדור. דור זה ישבח מעשיך לדור הבא אחריו:
וגבורותיך יגידו. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ו
ועזוז וגו׳. ר״ל כמו שאני אספר גדולתך כן כולם יאמרו חוזק מעשיך הנוראים:
פסוק ז
רב טובך. מרבית טובך:
וצדקתך. זכרון צדקתך ירננו:
פסוק ח
חנון. נותן מתנת חנם:
ארך אפים. אינו ממהר לכעוס:
וגדל חסד. עושה חסדים גדולים:
פסוק ט
לכל. לרעים ולטובים:
על כל מעשיו. על כל הבריות שבעולם:
פסוק י
כל מעשיך. ר״ל מכל מעשה ה׳ בא לו הודאה ושבח:
יברכוכה. יברכו אותך:
פסוק יב
להודיע. כוונת דבורם יהיה כדי לפרסם לבני אדם גבורות ה׳ וגו׳:
פסוק יג
כל עולמים. על כל העולמות בכל דור ודור ממשלתך עומדת בכל ימי הדורות:
פסוק יד
סומך וגו׳. לבל יגיעו עדי ארץ:
לכל הכפופים. לאשר כבר כפפו קומתם עדי ארץ:
פסוק טו
אליך ישברו. למלאות די מחסורם:
בעתו. לכ״א בעת הצריך לו:
פסוק טז
פותח. אתה פותח את ידך ומשביע לכל חי לפי רצונו ותאותו:
פסוק יז
צדיק. נותן צדקה למי שאין לו זכיות:
פסוק יח
באמת. רוצה לומר בלב שיהיה פיו ולבו שווים ולא יכחיש הלב מאמר פיו:
פסוק כא
ויברך כל בשר. ר״ל גם כל בשר יברכו וגו׳ כמוני: