מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק קלו
פסוק א
כי לעולם חסדו. כי חסד ה׳ הוא דבר המתקיים לעולם ולא כן חסדו של ב״ו:
פסוק ב
האלהים. הם מלאכי מעלה:
פסוק ג
האדונים. הם צבא השמים וכסיליהם שהם אדונים למשול בארץ וה׳ הוא אדון אליהם ולכל אשר יחפוץ יטם:
פסוק ד
לעושה. מוסב על מלת הודו לומר הודו לעושה נפלאות גדולות וכן כולם:
לבדו. ואינו צריך לעזר מלאכי מעלה:
פסוק ו
על המים. והוא נגד הטבע כי טבע המים לעלות ממעל לארץ:
פסוק ח
את השמש. ר״ל הודו לעושה את השמש למשול ביום וקבע לו תחומו ולא יעבור:
פסוק י
בבכוריהם. ביד בכוריהם כי כאשר שמעו הבכורים ממכת בכורות עמדו על אבותיהם למהר לשלח את ישראל:
פסוק יא
ויוצא. ר״ל הודו לאשר הוציא את ישראל מתוך מצרים:
פסוק יב
ביד. ר״ל הודו לאשר הוציא ביד חזקה ובזרוע נטויה והמשילו לגבור הנוטה בידו מול האויב בהלחמו עמו ואמר הודו לו על שהוציאם ביד רמה ולא כעבדים הבורחים:
פסוק יג
לגזרים. לקרעים הרבה לכל שבט שביל לעצמו:
פסוק יד
והעביר. הודו לאשר העביר את ישראל בתוך הים:
פסוק טו
ונער. הודו לאשר נער וטרד בתנועה חזקה את פרעה וגו׳:
פסוק טז
למוליך. ר״ל היה מוליכם בדרך הישר ע״י עמוד הענן:
פסוק יח
ויהרוג. הודו לאשר הרג מלכים אדירים של כנען והם המלכים הגדולים שזכר וכפל הדבר במ״ש:
פסוק יט
לסיחון. הודו לאשר הרג לסיחון וגו׳ ובעבור חזקו פרטו לעצמו:
פסוק כ
ולעוג. הודו לאשר הרג גם לעוג וגו׳ ובעבור חזקו פרט גם אותו:
פסוק כא
ונתן. הודו לאשר גם נתן ארצם לנחלה עם כי לא שאלו רק לעבור בגבולו:
פסוק כב
נחלה. הודו לאשר נתנם נחלה לכל ישראל עבדו כי לקיים שבועתו להאבות היה די אם היה נתנם להצדיקים שבדור:
פסוק כג
שבשפלנו. הודו לאשר זכר אותנו בעוד היינו בתכלית השפלות במצרים נבזים ומלוכלכים בעבודת פרך:
פסוק כד
ויפרקנו. הודו לאשר פרק והושיע לנו מצרינו:
פסוק כה
נותן. הודו לנותן לחם לכל הבריות ומשגיח על הכל:
פסוק כו
לאל השמים. לאל היושב בשמים העליון על כל: