מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק קלה
פסוק א
הללויה הללו וגו׳. סרס המקרא כאילו אמר הללויה ומי יהלל ואמר הללו עבדי ה׳ אתם הללו את שם ה׳ אבל להרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי:
פסוק ב
שעומדים וגו׳. להתפלל בה לה׳:
פסוק ד
בחר לו יה. ה׳ בחר לעצמו את יעקב:
לסגולתו. להיות לו כאוצר נחמד:
פסוק ה
כי אני ידעתי וגו׳. לכן אני מעורר לבות בני אדם להללו:
ואדונינו. מוסב על מלת גדול לומר ואדונינו גדול מכל אלהים מלאכי מעלה:
פסוק ז
מקצה הארץ. ר״ל כאשר המה נראים למראה העין שהם בשפולי הרקיע בקצה הארץ אז מעלה אותם ברום הרקיע אל המקום אשר ירצה להמטיר שמה:
ברקים. לעת בוא המטר מבריק ברקים ואין המטר מכבה אותם:
מוצא. הוא מוציא את הרוח ממקום אוצרו:
פסוק ח
שהכה. הוא האל אשר הכה בכורי מצרים והבחין בין טפה של בכור וגומר:
פסוק ט
בתוככי מצרים. ולא חלו המכות על ישראל שהיו בארצם:
פסוק י
גוים רבים. הם שבעת העמים עובדי גלולים בכנען:
פסוק יא
לסיחון. הרג לסיחון וגו׳ והזכירם בפרט לרוב חזקם ואח״כ כלל כל מלכי כנען יחד:
פסוק יב
ארצם. של המלכים ההם נתן נחלה וחזר ופירש שנתן נחלה לישראל עמו:
פסוק יג
ה׳ שמך לעולם. ר״ל כאשר כחו מאז כן כחו עד העולם:
זכרך. היא היא כי בשמו יזכר וכפל הדבר לחזוק:
פסוק יד
כי ידין. כי עוד יבוא זמן אשר ידין ה׳ דין עמו:
יתנחם. יחשוב מחשבה אחרת להיטיב להם:
פסוק טו
עצבי הגוים. אבל הגלולים אשר העובדי גלולים עובדים להם הלא המה מכסף ומזהב והמה מעשה ידי אדם ואין ממש בהם:
פסוק טז
פה להם. ר״ל אם אמנם עשו להם פה מה בכך הלא לא ידברו בו:
פסוק יז
אף אין יש רוח. אפילו רוח החיוני כבהמה אין בפיהם:
פסוק יח
כמוהם. בקללה אמר שהאומנים העושים את הגלולים יהיו כמו הגלולים לבל ידברו וכו׳ וכן יהיו כל הבוטח בהם:
פסוק יט
ברכו. על שהבדיל אתכם מן העובדי גלולים התועים:
בית אהרן וגו׳. ר״ל כל אחד ברכו לפי כח ההשגה:
פסוק כ
יראי ה׳. אלו חסידי או״ה:
פסוק כא
מציון. המשפיע אור שכינתו מציון השוכן בירושלים:
הללויה. הללו את יה בזה ההלול לומר ברוך ה׳ מציון וכו׳: