מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק קלא
פסוק א
לא גבה לבי. במחשבת הלב לא הייתי מתגאה:
ולא רמו עיני. במעשה להשתרר ביותר להרים עין למעלה כדרך גסי הרוח:
ולא הלכתי בגדולות. לא עשיתי דברים גדולים ונפלאים בבניינים נאים ומגדלים גבוהים להראות גדולה וכבוד ממני, ר״ל יותר מהצורך ומהראוי לי:
פסוק ב
אם לא. הוא ענין שבועה כאומר אם לא עשיתי כן יבא עלי עונש כזאת וגזם ולא אמר:
שויתי ודוממתי. המשלתי נפשי כתנוק הנגמל משדי אמו שכל בטחונו על אמו כן כל בטחוני בה׳:
כגמול עלי נפשי. הנפש אשר עלי ובקרבי הוא כתנוק הנגמל וכפל הדבר להתמדתו:
פסוק ג
יחל ישראל. ר״ל ממני ראו וכן עשו גם אתם וקוו אל ה׳ מעתה ועד עולם: