מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק צו
פסוק ב
בשרו מיום ליום. בכל יום בשרו זה לזה על הישועה חדשה:
פסוק ד
על כל אלהים. הם השמש והירח וכל צבא השמים שהיו העובדי גלולים עובדים להם וקבלום לאלוה:
פסוק ה
אלילים. כי למול ה׳ כמוהם כאין:
וה׳. אבל ה׳ עשה את השמים וצבאיו בכללו א״כ גם המה מעשי ידי ה׳:
פסוק ז
הבו לה׳. וחוזר ומפרש הבו לה׳ כבוד ועוז ר״ל ספרו כבודו ועוזו:
פסוק ח
כבוד שמו. כבוד הראוי לשמו:
שאו. סבלו מנחה על הכתף ובואו עמה לחצרותיו בה״מ:
פסוק ט
בהדרת קדש. בבה״מ המהודר בקדושה:
פסוק י
אמרו בגוים. אמרו זה לזה ה׳ מלך ר״ל עתה הראה מלכותו:
אף תכון. ר״ל עתה נראה שאף העולם אתה ה׳ הכנת לבל תהי נוטה לפול:
ידין. הוא הדן את העמים במשפט הישר לפי מדת רחמים:
פסוק יא
ישמחו השמים. ענין מליצה הוא על רוב השמחה שתהיה אז בעולם וכן ביום רעה נאמר שמש וירח קדרו (יואל ב׳:י׳):
ירעם. ישמיע קול רם לגודל השמחה:
ומלואו. הבריות הממלאים אותו:
פסוק יב
וכל אשר בו. הבריות המצויות בשדה:
פסוק יג
לפני ה׳. השמחה תהיה לפני ה׳ על כי בא וחוזר ומפרש שבא לשפוט יושבי הארץ:
באמונתו. באמת לפי הראוי: