מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק צה
פסוק א
לכו נרננה לה׳. לעתיד יזרזו זא״ז ויאמרו לכו נרננה וכו׳:
פסוק ב
נקדמה. נקדם עצמינו לבוא מול פניו בהודאת שפתים להודות לו על הטובה הבאה:
פסוק ג
אלהים. הם מלאכי מעלה:
פסוק ד
מחקרי ארץ. דברים הנעלמים בארץ אשר יחקרו בדעת להבינם:
ותועפות. גבהי ההרים המה לו:
פסוק ה
והוא עשהו. תקנו על מקומו להיות נקוה במקום אחד:
פסוק ו
נשתחוה. הוא שטוח כל הגוף בארץ:
ונכרעה. הוא כפיפת הראש וקצת הגוף נברכה. הוא כריעת הברכיים על הארץ:
עושנו. המגדל והמרומם אותנו:
פסוק ז
עם מרעיתו. שהוא רועה ומנהיג אותנו:
וצאן ידו. ר״ל כמו הרועה הרחמני אשר ינהג הצאן עם נטיית היד ולא במקל:
היום. ר״ל היום ההוא ינהיג אתכם כן כאשר בקולו תשמעו:
פסוק ח
אל תקשו לבבכם. להרהר אחרי ה׳ כמו במי מריבה:
כיום. כמו במי מסה במדבר וכפל הדבר במ״ש כי היא היא כמ״ש ויקרא שם המקום מסה ומריבה וגו׳ (שמות י״ז:ז׳):
פסוק ט
אשר נסוני. אם היכולת בידי ליתן להם מים כמה שנאמר שם:
בחנוני גם ראו פעלי. אפילו אחר שראו פעלי במצרים ועל הים ובמדבר עכ״ז לא האמינו בי וחזרו ובחנו אותי:
פסוק י
אקוט בדור. היה לי קטטה באנשי הדור ההוא ואמרתי זהו העם אשר לבבם תועה מאחרי:
והם. אחר כל הקטטה לא ידעו הם את דרכי:
פסוק יא
אשר נשבעתי. אשר בעבור זה קצפתי עליהם ונשבעתי בחרון אפי שלא יבואון אל מנוחתי זה ארץ ישראל:
אם יבואון. ענין שבועה הוא וגזם ולא אמר והרי הוא כאדם האומר כך וכך יהיה אם אעשה הדבר הזה וכן אם לדוד אכזב (לעיל פט):