מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק פה
פסוק ב
רצית. כמו שרצית את ארצך מאז והשבת שבות יעקב מגלות בבל:
פסוק ג
נשאת. כי מחלת עונם וכסית חטאתם עד עולם לא יזכר:
פסוק ד
אספת. הכנסת עברתך לבל תכעוס בהם:
השיבות. חזרת מחרון אפך:
פסוק ה
שובנו. כן שובנו מגלות אחרון והפר כעסך אשר עמנו:
פסוק ו
הלעולם. וכי עד עולם תכעוס בנו וכי תמשוך אפך לסוף כל הדורות:
פסוק ז
הלא אתה. הלא סוף הדבר תשוב תחיינו מן הצרות וישמחו עמך בישועתך:
פסוק ח
הראנו. לזה הראה לנו חסדך במהרה בימינו:
פסוק ט
אשמעה. הן שומע אני מה ידבר האל אשר ידבר שלום אל עמו ומבטיחם שלא ישובו לחטוא עוד:
פסוק י
אך קרוב. ר״ל אין הדבר קשה כי קרוב לפני ה׳ וקלה בעיניו להביא ליראיו ישעו ולשכון כבוד בארצנו:
פסוק יא
חסד ואמת. החסד והאמת פוגשים זה בזה ר״ל האחד תלוי בחבירו כשנדבר אמת תבוא חסד אל:
נשקו. פגשו זה בזה ונשקו יחד ר״ל תלוים המה זה בזה כשנעשה צדק תבוא השלום:
פסוק יב
אמת. כשתתרבה האמת בארץ אז יהיה הצדק נשקף מן השמים להראות ע״פ הארץ:
פסוק יג
גם ה׳ וגו׳. ר״ל מלבד גמול המעשה יתן גם את הטוב מה שהבטיח בחסדו:
פסוק יד
צדק. כל איש יהלך לפניו הצדק ר״ל שיהיה הצדק תמיד נוכח עיניו וישים פעמיו לדרך הצדק ללכת אחריה וכפל הדבר לחוזק: