מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק פד
פסוק ב
מה ידידות. מה מאוד אהובות וחביבות משכנותיך:
פסוק ג
נכספה. יאמרו נפשי מתאוית לבוא לחצרות ה׳ ולבי ובשרי יתאוו לרנן בה אל ה׳:
פסוק ד
גם צפור. יתאונן על חרבנה ואומר שגם צפור מצאה בית במקום המזבח ודרור מצאה בה לעצמה קן אשר שמה שם אפרוחיה:
את מזבחותיך. עם מזבחותיך ר״ל על המזבחות:
פסוק ה
אשרי יושבי. אשרי לזה שיחיה בבניינה ויהיה מיושבי ביתך ויהללוך עוד שם עד עולם:
פסוק ו
עוז לו בך. המשים עוזו ומבטחו בך:
מסילות בלבבם. בכל עת חושבים בלבבם המסילות העולות לבית ה׳:
פסוק ז
עוברי. להיות עולה ברגל עם העוברים דרך עמק הבכא שגדלים שם החוחים וכן ממול בכאים (ש״ב ה) (כי דרך שם היה המהלך):
מעין ישיתוהו. בעבורם ישים שם ה׳ מעיינות מים למען ימצאו לשתות:
יעטה מורה. המורה להם את הדרך אשר ילכו בו יהיה עטוי ומעוטף בברכות כי כל ההולכים יברכוהו כי על מבועי מים ינהלם:
פסוק ח
ילכו וגו׳. ירבו העולי׳ עד כי ילכו מצבא אנשים אל צבא אנשים ויפגשו כתות רבות אשר ילכו להיות נראי׳ אל פני ה׳ בציון:
פסוק י
מגננו. בה״מ שהוא לנו למגן ולמחסה ראה אותו וזכור בו:
והבט. שא פני דוד משיחך למענו עשה שלא יהיה בחנם טרחתו על בה״מ:
פסוק יא
כי טוב וכו׳. לזה אני מתאוה לראות בבניינה כי יותר טוב לי לשבת בחצריך יום א׳ מלשבת אלף שנים בחצרים אחרים:
בחרתי. יותר אבחר לחסות בסף השער של בית ה׳ מלדור דירה שלימה באוהל רשע:
פסוק יב
כי שמש. כי מעולם תאיר לנו כשמש ותגן עלינו לזה מובטח אני כי עוד יתן לנו חן וכבוד ולא ימנע את הטוב מלתתו לההולכים בדרך תמים: