מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק פג
פסוק ב
אל דמי לך. לא יהיה לך דומיה:
אל תחרש. אל תשתוק ואל תנוח מלהפרע:
פסוק ג
יהמיון. לכלות את ישראל:
נשאו ראש. מרימים ראש ועולים מעלה מעלה:
פסוק ד
יערימו סוד. מערימין עצה בסוד לבל יגלה עצתם לחשוב רע על ישראל הצפונים ונסתרים בצלך לבטוח בך:
פסוק ה
אמרו. אומרים זה לזה נכריתם מהיות עוד גוי ולא יזכרו עוד:
פסוק ו
עליך. כרתו ביניהם ברית לקום עליך להשחית עמך:
פסוק ז
אהלי אדום. והם בני אדום הקדמונים יושבי אוהלים:
והגרים. המה בני הגר שילדה מבעל אחר לא מאברהם:
פסוק ט
גם אשור. עם כי ראו גבורת ה׳ במחנה סנחריב מ״מ לא לקחו מוסר חברו עצמם עמהם והיו מעולם לעזור לבני לוט המה עמון ומואב הנלחמים בישראל:
פסוק י
כמדין. שנפלו בידי גדעון כמ״ש בשופטים:
כסיסרא כיבין. שנשטפו בנחל קישון בימי דבורה וברק:
פסוק יא
נשמדו בעין דאר. על מדין הוא חוזר:
היו דומן. היו למדרך כף הרגל כדומן שע״פ האדמה:
פסוק יב
שיתמו. שים הנדיבים שבהם:
כעורב וכו׳. והם היו שרי מדין:
פסוק יג
אשר. על אשר אמרו נירש מקום המקדש והוא מדור אלהים:
פסוק יד
כגלגל. הוא הגדל בראש הקוצים המתגלגל ע״י הרוח:
פסוק טו
תבער יער. כי על שהעצים סמוכים זה לזה לכן כשבוער בו האש הולך ושורף הכל:
תלהט הרים. כי הרוח המצוי בהרים נושב בהלהב ואין נוח לכבותו:
פסוק טז
כן תרדפם. מאמר דוד ע״ה לכלות הכל מבלי שארית:
פסוק יז
ויבקשו. אז יתחרטו על מעשיהם ויבקשו שמך:
פסוק יח
יבושו. אבל לא יועילו בבקשתם כי יבושו ויבהלו עד עולם:
פסוק יט
וידעו. אז ידעו הכל כי אתה לבדך שמך ה׳ המורה שהממשלה בידך ואין זולתך ואתה הוא העליון על כולם ור״ל שאפילו חלש למעלה לגבור יחשב ומכ״ש גבור למעלה: