מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק מז
פסוק ב
תקעו כף. לשמוח בעת מלוך ה׳ על כל הארץ:
פסוק ג
כי ה׳ וגו׳. כי אז ידעו שה׳ עליון נורא וכו׳ ר״ל שהוא עליון על הכל ונורא עליהם:
פסוק ה
יבחר לנו. ר״ל יחזיר לנו את נחלתינו ויבחר אותה לנו לשבת בה כמאז:
את גאון יעקב. זה בה״מ אשר אהוב הוא לעולם:
פסוק ו
עלה. אז יתעלה ויתרומם אלהים בתרועה כי יתקעו על הקרבנות:
ה׳ בקול שופר. מוסב על עלה לומר עלה ה׳ בקול שופר וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ז
זמרו אלהים. זמרו לאלהים:
זמרו. כפל הדבר להתמדתו:
פסוק ח
זמרו משכיל. זמרו זמר העשוי בהשכל:
פסוק ט
על כסא קדשו. להראות ממשלתו על כל:
פסוק י
נדיבי עמים. הנדיבים שבכל העמים יהיו נאספים לא״י וחוזר ומפרש שהם עם אלהי אברהם:
מגיני ארץ. הם השרים שהם למגן ולחוזק לתשושי כח ור״ל כל שרי העמים המה לאלהים ובידו להוציא את ישראל מתחת ידיהם ולהביאם אל ארצם:
מאוד נעלה. הוא מאוד מעולה ומרומם וכל אשר יחפוץ יעשה: