מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק לז
פסוק א
אל תתחר. אל תתערב במרעים לעשות כמעשיהם:
בעושי עולה. בהצלחת עושי עולה:
פסוק ב
כי כחציר. לא יתמידו בהצלחה כי מהר יכרתו כעשב הזה הנכרת במהרה:
וכירק דשא. ירק של דשא והוא הצומח ממעל על הארץ הירוק והלח שבו הממהר לכמוש מן השורש:
פסוק ג
בטח בה׳. לזאת אל תתערב עמהם אלא בטח בה׳ ועשה הטוב ואז תשכון בארץ לאורך ימים:
ורעה אמונה. תהיה רועה וניזון מאמונה שהאמנת בה׳ ולא עשית כמעשה הרשעים לגזול ולעשוק:
פסוק ד
והתענג על ה׳. תהיה מעונג בתפנוקים על משענת ה׳ והוא יתן לך מה שישאל לבך ר״ל יספיק לך מחסורך אף בדבר התפנוקים:
פסוק ה
גול על ה׳. גלגל צרכך על ה׳ ובטח עליו והוא יעשה צרכך:
פסוק ו
והוציא. צדקך יראה כאור כי תקבל גמול:
ומשפטיך. מה שהלכת בדרך משפט כצהרים:
פסוק ז
דום לה׳. קוה לה׳ ותוחיל לו ולך בתמימות ואל תתערב עם הרשע המצליח ובאיש העושה מחשבת רשע לאסוף הון:
פסוק ח
הרף מאף. התרפה מלהתחבר עם בעל אף:
ועזוב. איש חמה ואל תתערב במי שכל מחשבתו אך לעשות הרע:
פסוק ט
כי וגו׳. סוף הדבר יכרתו הרשעים אבל המקוים לה׳ יירשו הארץ לאורך ימים:
פסוק י
ועוד מעט. אף כי הרשע מצליח לא יהיה לזמן רב כי כשיהיה עוד זמן מעט ואין הרשע וכאשר תתבונן להסתכל על מקומו ותראה שאיננו:
פסוק יא
וענוים. אבל ענוים ירשו ארץ לאורך ימים ויהיה מעונגים ברוב שלום:
פסוק יב
זומם. הרשע חושב רעה על הצדיק ובקצפו חורק עליו שניו:
פסוק יג
ה׳. אבל ה׳ ישחק על הרשע כי ראה שבא יום מיתתו טרם יעשה הרעה ולא יספוק לעשותה:
פסוק יד
פתחו. ר״ל הוציאוה מתערה:
להפיל. להפילו מת:
פסוק טו
חרבם. אבל חרבם תבוא בלב הרשעים ההם:
תשברנה. לבל יוכלו לירות בהם החצים:
פסוק טז
טוב. המעט שיש להצדיק יותר טוב מעושר רב שביד הרשעים:
פסוק יז
כי זרועות. לפי שיושבר חוזק הרשע ולא ישאר עשרו בידו אבל הצדיקים סומך ה׳ ומה שיש בידם תתקיים:
פסוק יח
ימי תמימים. כמה שנים יחיו:
ונחלתם. מעט מהטובה שהנחיל להם המקום יהיה שמור אצלם לעולם כל ימי חייהם:
פסוק יט
בעת רעה. כי לא עליהם תהיה:
ישבעו. כי ה׳ יזמין להם די סיפוקם:
פסוק כ
כיקר כרים. כהיקר הנעשה לכשבים אשר יפטמו אותם להשמינם למהר עת שחיטתם כן טובות הרשעים בעוה״ז לטרדם לגהינם:
כלו. כי אחר המיתה יכלו ובעשן הגהינם יהיו כלים:
פסוק כא
לוה רשע. כשלא מצאה ידו לגזול לוקח בהלואה ואינו משלם והצדיק המלוה אותו חוננו ונותנו לו במתנה לבל יענש בעבורו:
פסוק כב
כי מבורכיו. כי בעבור כשרון המעשה הזה יגזור אומר ויקם ואת אשר יברכם יירשו הארץ ואת אשר יקללם יכרתו:
פסוק כג
מה׳ מצעדי וגו׳. מצעדי הגבר בתורה המה כוננו מה׳ ר״ל ה׳ מכונן ומיישר צעדיו:
ודרכו. ה׳ חפץ דרכו ומצליחו בו:
פסוק כד
כי יפול. אף אם יהיה נוטה לא יושלך לארץ:
פסוק כה
נער וגו׳. ר״ל בנערותי ובזקנותי הסתכלתי לראות הנעשה בצדיק:
ולא ראיתי. להיות נעזב מכל וכל וזרעו ישאלו לחם:
פסוק כו
כל היום. לפי שכל הימים היה חונן עניים ומלוה להם ולזה מהראוי שיהיו זרעו לברכה:
פסוק כז
סור מרע. לכן סור מרע ועשה טוב ותשכון במנוחה לעולם:
פסוק כח
אוהב משפט. לשלם לאיש כגמולו לזה לא יעזוב את חסידיו ויהיו נשמרים לעולם אבל זרע רשעים יוכרתו כל אחד לפי גמולו:
פסוק לא
לא תמעד. לזה לא תמעד אשוריו:
פסוק לב
צופה. מביט לארוב על הצדיק:
פסוק לג
בידו. ביד הרשע:
בהשפטו. כאשר יהיה הרשע נשפט עם הצדיק בדבר העלילה ששם עליו לא ירשיענו המקום כי יוציא לאור משפטו ויצא זכאי:
פסוק לד
קוה אל ה׳. אשר הוא יצילך מיד הרשעים:
ושמור דרכו. מבלי לעשות להם כמעשיהם:
פסוק לה
רשע עריץ. החזק ברשע:
ומתערה. והוא נשרש כאילן הנטוע מזמן רב והוא רטוב ומלוחלח ור״ל שהיה ממולא בכל טוב:
פסוק לו
ויעבור. פתאום עבר מן העולם והנה איננו:
פסוק לז
שמר תם. שמר דרך תם וראה דרך ישר ללכת בה כי יש אחרית טוב לאיש המבקש שלום כל אדם להתנהג עם כל בישרות ובתמימות:
פסוק לח
יחדיו. כולם כאחד:
אחרית וגו׳. סופם לכריתה:
פסוק לט
ותשועת. אבל תשועת צדיקים היא מה׳ והוא מעוזם בעת צרה והוא דבר המתקיים:
פסוק מ
כי חסו בו. ודרך ה׳ להושיע את החוסים בו: