מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק לה · פסוק טו
ובצלעי. ר״ל בחליי כי אז ילאה האדם לעמוד על רגליו ביושר כ״א כחגר ופסח נכים. אף המוכים ברגליהם נאספו עלי ור״ל כולם נאספו איש לא נעדר:
ולא ידעתי. על מה נאספו הלא לא הרעותי אחד מהם:
קרעו. והמה פותחים פיהם בשחוק ואינם יכולים להתאפק ולשתוק מן השחוק: