מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק לד
פסוק א
בשנותו. בעת ששינה את דברו לדבר מבלי חכמה:
לפני אבימלך. שהיה ירא ממנו לבל יכנו נפש כמ״ש (בש״א) ולזה דבר הוללות וסכלות לחשוב שאין הוא דוד:
ויגרשהו. ועי״ז צוה אבימלך לגרשו והלך לדרכו וניצול מידו:
פסוק ג
בה׳. בתשועת ה׳ תתהלל נפשי וכאשר ישמעו ענוים ישועתי ישמחו גם המה:
פסוק ד
גדלו. ספרו גדולתו עמי:
יחדו. ואני אתם:
פסוק ו
הביטו אליו. לבטוח בו:
ונהרו. ויבוא אליכם הארה ותשועה:
אל יחפרו. כי השואל מה ואין נותנים לו יחפר ויכלם:
פסוק ז
זה עני קרא. כשזה הקורא הוא עני מוכנע אז ה׳ שומעו:
פסוק ח
ויחלצם. יוציאם בשליחותו של מקום:
פסוק יא
כפירים. ר״ל גדולים ועשירים:
פסוק יג
החפץ חיים. חיי עוה״ב:
אוהב ימים. ר״ל אוהב ימי העולם להרבות במעש״ט לראות בטוב האמיתי בעוה״ב:
פסוק טו
בקש שלום. בקשתך יהיה לעשות שלום בין איש לאחיו:
ורדפהו. ר״ל מאד תהיה מחזר אחר השלום:
פסוק יח
צעקו וה׳. אבל כאשר יצעקו בתפלה וישובו לה׳ אז ישמע להם ויצילם מצרותם:
פסוק יט
לנשברי לב. המכניע עצמו ושב ממעשיו:
פסוק כ
רבות רעות. ואף אם יבוא על הצדיק רעות רבות אין תוחלתו נאבדה כי מכולם יצילנו ה׳:
פסוק כב
תמותת וגו׳. הרעה שהרשע עושה היא תמית אותו ר״ל העון עצמו מקטרג עליו:
פסוק כג
פודה. בגמול שכר המעש״ט פודהו מן הצרה: