מצודת דוד על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק כב
פסוק ב
אלי אלי. כפל המלה כדרך הקוראים והצועקים כמו ענני ה׳ ענני (מ״א י״ח):
רחוק וגו׳. רצה לומר דברי שאגתי המה להתפלל על מה אתה רחוק מישועתי:
פסוק ג
ולילה. ואף בלילה אני קורא ומתפלל:
ולא דומיה לי. לא אשתוק כי כשהאדם נענה דרכו לשתוק אבל לא כשעדיין לא נענה:
פסוק ד
יושב. קיים ונצחי כמו אתה ה׳ לעולם תשב (איכה ה׳:י״ט) ור״ל הלא ככחך אז כחך עתה ופעמים רבות היית תהלות ישראל כי היו מהללים אותך בהושיעך אותם מצרתם ומדוע אם כן תרחק עתה מישועתי:
פסוק ה
בטחו ותפלטמו. כאשר בטחו בך כן הצלתם:
פסוק ז
תולעת. כחי תשש כתולעת:
חרפת אדם. בני אדם יחרפו עמדי את הזולת כי יאמרו לו בחרפם שהוא שפל כמוני:
ובזוי עם. כל עם מבזה זולתו עמדי וכפל הדבר במלות שונות:
פסוק ח
יפטירו. יפתחו שפתם ללעוג בי וינענעו בראש כדרך המלעיג:
פסוק ט
גול. אבל המגלגל ומסבב בטחונו אל ה׳ הוא מצילו:
כי חפץ בו. במי שבוטח בו כראוי:
פסוק י
גחי מבטן. מוצאי מבטן אמי:
מבטיחי. ממך הובטחתי להשען על שדי אמי להיות נזון מחלבה:
פסוק יא
מרחם. מעת צאתי מרחם אמי השלכתי עליך להזמין לי די ספוקי:
מבטן וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק יב
קרובה. וחיש מהר צריך אני להצלה:
כי אין עוזר. אין בעולם עוזר בלתך:
פסוק יג
כתרוני. סבבוני ככתר המקיף את הראש:
פסוק יד
פצו. פתחו פיהם לבלעני:
אריה. כאריה שמתחלה טורף ואח״ז שואג בשמחת גבורתו כן האויב בולע ומרים קול שמחה:
פסוק טו
נשפכתי. האיברים שבי נשפכו כמים ונתפרדו עצמותי:
כדונג. הנמס מחום האש כן נמס לבי בתוך מעי:
פסוק טז
מדבק מלקוחי. בעבור הצער כלה הרוק שבפי וכאלו נדבק הלשון בבשר הפה תשפתני. תערכני לשכב לעפר מות והוא הקבר:
פסוק יז
כלבים. נושכים ככלבים:
כארי. ישברו ידי ורגלי כמו הארי המשבר עצמות הנטרף בפיו:
פסוק יח
אספר. מגודל הרזון בולטים עצמותי עד שאוכל לספרם ושונאי מסתכלים בי דרך בזיון ונקמה:
פסוק יט
יחלקו. מפשיטים מעלי וחולקים ביניהם:
ועל לבושי. כפל הדבר במ״ש:
פסוק כ
אילותי. אתה חזקי מהר לעזרתי:
פסוק כא
מיד כלב. מדואג הנושך ככלב:
פסוק כב
עניתני. הלא מעולם ענית לי להצילני לזה הושיעני גם עתה:
פסוק כג
אספרה. אז אספר הנס ברבים:
פסוק כד
יראי ה׳. כה אומר להם אתם יראי ה׳ הללו אותו:
פסוק כה
כי לא בזה. על שלא בזה הכנעת העני:
ובשועו. אבל כשצעק אל ה׳ שמע אליו:
פסוק כו
מאתך וגו׳. רצה לומר מה שאהללך בקהל רב באה היא מאתך בעבור התשועה שעשית לי ולזה הנדרים שנדרתי בעת צרה אשלם נגד יראיו לפרסם הנס:
פסוק כז
יאכלו. מזבחי שלמי התודה אשר אביא לה׳:
יחי. רצה לומר ישמחו בלבבם לעד כי המיצר כאלו לבו מת כמ״ש בנבל הכרמלי וימת לבו (ש״א כ״ה):
פסוק כח
יזכרו. בגודל פלאי ה׳ וישובו כולם אליו:
פסוק כט
כי לה׳ המלוכה. רצה לומר הכל יכירו אשר לה׳ המלוכה והוא מושל בכל הגוים:
פסוק ל
כל דשני ארץ. כל שמנים ובריאים כאשר יאכלו מה ר״ל כאשר יבוא להם טובה ישתחוו לה׳ כי יכירו שהכל בא מידו:
כל יורדי עפר. כל בני אדם המעותדים לרדת בעפר הקבר:
פסוק לא
זרע יעבדנו. כל בני אדם שמאמינים בו ואשר עבדוהו מעולם אותם יחיה והם יספרו מעשה ה׳ להדור שאחריהם:
פסוק לב
יבואו. הם יבואו ויגידו צדקתו לעם הנולד אחריהם:
כי עשה. אשר עשה עמהם: