מצודת דוד על עזרא· רבי דוד אלטשולר
פרק ט
פסוק א
וככלות אלה. כאשר כלו הדברים האלה והם מסירת הכלים וכו׳ ואת דתי המלך כתועבותיהם. ר״ל עודם עושים כתועבותיהם של הכנענים וכו׳:
פסוק ב
כי נשאו. כי לקחו נשים מבנותיהם ולזה אוחזים במעשיהם:
זרע הקודש. המה בני ישראל:
ראשונה. הם נשאו בתחלה נשים מבנות העובדי כוכבים ומהם למדו יתר העם:
פסוק ג
קרעתי וגו׳. מגודל הצער בעבור המעל הזה:
משומם. משותק ונאלם כדרך המצטער:
פסוק ד
כל חרד. כל החרד בקיום דברי ה׳ היה נאסף אלי בעבור מעל הגולה ר״ל להעביר המעל הזה:
למנחת הערב. לדורון ותשורת הערב ר״ל לזמן הקרבת תמיד של בין הערבים:
פסוק ה
קמתי מתעניתי. ר״ל קמתי מעונה וחלש מתעניתי שלא אכל כל אותו היום:
ובקרעי וגו׳. ובקריעת הבגדים ובכדי לעורר הלבבות קם כשהוא מעונה ולבוש בגדים קרועים וכרע על ברכיו:
ואפרשה כפי. כן הוא דרך שואל החסד:
פסוק ו
להרים וכו׳. הוא הפוך כמו להרים פני אליך אלהי:
רבו. נתרבו ועלו למעלה מן הראש:
פסוק ז
כהיום הזה. כאשר נראה היום אשר בני עשרת השבטים המה בגולה ואף מבני יהודה ובנימן רבים נשארו בבבל בגולה:
פסוק ח
כמעט רגע. מעט הזמן היה לנו חנינה מה׳ והיא מל׳ שאלה ומליצה על כי הגאולה ההיא קטנה היא:
יתד וגו׳. קבועות בירושלים כיתד הקבוע:
מחיה מעט. חיים מעטים בעת עבדותינו:
פסוק ט
כי עבדים. עדיין עבדים אנחנו למלכי פרס אבל בעבודתינו לא עזבנו מכל וכל:
את חרבותיו. של הבית הזה:
גדר. להיות גדורים מסביב לבל נהיה עוד למרמס לכל:
פסוק י
אחרי זאת. אחרי הטובה הזאת שעשית לנו מה נאמר ר״ל וכי נוכל לומר הטובה הזאת מעוטה היא כי הלא עזבנו מצותיך ואף המעט ההיא לחסד תחשב:
פסוק יא
ארץ נדה היא. ארץ מרוחק ומתועב בעבור תעוב העובדי כוכבים בתועבות אשר מלאו הארץ משפתה אל שפתה ברוב טומאתם:
פסוק יב
למען תחזקו. למען תאחזו בארץ להשאר בידכם:
עד עולם. ר״ל ובניכם לבניהם וכן עד עולם:
פסוק יג
ואחרי וכו׳. אחרי שראינו כל העונש הבא עלינו וכו׳:
חשכת. ר״ל אף הגאולה המועטת ההיא אין אנו ראוים לה כי אתה בחסדך מנעת העונש לתתה למטה מעונינו ר״ל פחות מהם ובעבור זה נתת לנו פליטה ולא בצדקותינו:
פסוק יד
הנשוב. חוזר למעלה לומר אחרי שראינו העונש והחסד בפליטה הנשארת וכי מהראוי שנשוב להפר מצותיך:
עד כלה. עד לכלות הכל מבלי שארית ולא תעשה עוד חסד:
פסוק טו
צדיק אתה וגו׳. ר״ל צדקה עשית עמנו ולא במשפט:
כהיום הזה. כאשר אנחנו היום פליטה מועטת:
הננו לפניך. עדיין מחזיקים אנו בעון זה ובידינו הוא:
כי אין לעמוד. ר״ל אין בנו זכות לעמוד לפניך על העון הזה להעביר אותה בעבור מעשה הזכות וא״כ עדיין אנו באשמה הזאת וטמון הוא בידינו והפליטה הנשארת בצדקה הוא: