מצודת דוד על עזרא· רבי דוד אלטשולר
פרק ח
פסוק א
ראשי אבותיהם. ראשי המשפחות:
והתיחשם. זכרון יחוסם בני מי המה:
במלכות. הנמצאים במלכות וכו׳:
פסוק ב
מבני פינחס. העולה מבני פינחס היה שמו גרשום וכן כולם:
פסוק ג
מבני שכניה מבני פרעוש. ר״ל מבני שכניה שהיה מבני פרעוש היה הראש זכריה ועם יחוסו התיחסו למספר זכרים מאה וחמשים כי כולם היו ידועים שהמה קרובים לזכריה הראש:
פסוק ד
פחת מואב. מושל במואב:
ועמו. עד יחוסו התיחסו אנשיו וכן כולם:
פסוק ה
בן יחזיאל. ר״ל היה הראש בן יחזיאל ולפי שלא היה נודע כאביו הזכיר שם אביו עליו:
פסוק ו
עבד. כך שמו עבד:
פסוק י
בן יוספיה. היה הראש בן יוספיה:
פסוק יג
אחרונים. הם הלכו באחרונה ולא מהרו ללכת כשאר הנזכרים:
שמותם. של הראשים:
פסוק טו
אל הנהר וגו׳. סמוך להנהר ההולך אל אהוא והוא שם מקום:
ואבינה. נסתכלתי בכוונת הלב לדעת מי ומי ההולכים:
לא מצאתי. כי הלוים שהיו שם היו קצוצי בהונות ולא יכלו לנגן בכלי שיר כ״כ רש״י (קדושין סח):
פסוק טז
לאליעזר. את אליעזר:
מבינים. חכמים:
פסוק יז
על אדו. אל אדו שהיה הראש בהמקו׳ הנקרא כספי׳:
ואשימה. ר״ל סדרתי להם הדברי׳ לדבר וכו׳:
אחיו. כמו ואחיו:
הנתינים. ר״ל אדו ואחיו היו מן הנתינים אשר בכספיא:
להביא. דבר השליחות היה להביא לנו לוים אשר ישרתו בשיר:
פסוק יח
כיד אלהינו. כמו שהיה עלינו יד אלהינו הטובה כן הצליחו והביאו לנו איש משכיל בדבר השיר והיה מבני מחלי וכו׳ ולא הזכיר שמו:
ושרביה. גם הביאו את שרביה ובניו וחבריו:
פסוק יט
אחיו. חבריו וחוזר על האחד וה״ה לשני וקצר בדבר המובן:
פסוק כ
לעבודת הלוים. בדבר מלאכת בית ה׳:
נקבו בשמות. נתפרשו בשמותם ר״ל החשובים והידועים שבהם:
פסוק כא
ואקרא. ר״ל גזרתי תענית בהכרזה:
על הנהר אהוא. על הנהר הבא אל אהוא:
דרך ישרה. ללכת בדרך אשר לא תשיג לנו יד אויב ואורב:
פסוק כב
כי בושתי וגו׳. ולזה לא שלח עמנו והייתי מתפחד מן האויב:
כי אמרנו וגו׳. ולזה לא שאלתי חיל ופרשים כ״א שאלתי היה משיב לומר איה אמריכם:
לטובה. להטיב להם:
ועזו. כח נקמתו:
פסוק כג
על זאת. על דרך ישרה:
ויעתר לנו. קבל עתר תפלתינו ואולי בנבואה נאמר לו או בחלום ידבר בו:
פסוק כד
לשרביה. את שרביה ואת חשביה:
מאחיהם. מחבריהם והיו מבני לוי:
פסוק כה
ואשקלה. מסרתי להם במשקל:
ההרימו. אשר הרימו והפרישו המלך וכו׳ הנמצאים. במלכות בבל:
פסוק כו
על ידם. למסור בידם:
לככרים. כל כלי היה משקלו ככר אחד:
פסוק כז
לאדרכונים אלף. כל אחד היה משקלו אלף דרכונים:
המודות כזהב. חשובות כזהב:
פסוק כח
אתם קודש וכו׳. ומהראוי להנתן הקודש ביד הקודש:
נדבה לה׳. ולקודש יחשב:
פסוק כט
שקדו ושמרו. מהרו בדבר צורך הכלים והכסף והזהב ושמרו אותם עד אשר תשיבו במשקל:
לפני שרי וכו׳. לתתם אל הלשכות אשר בבית ה׳:
פסוק ל
משקל הכסף. ר״ל הכסף וכו׳ קבלו במשקל:
פסוק לא
מנהר אהוא. מנהר הבא אל אהוא:
פסוק לג
נשקל. מסרנו הכסף וכו׳ במשקל ביד מרמות וכו׳:
פסוק לד
במספר. את הכלים מסרנו במספר ובמשקל כל אחד ואחד:
ויכתב. למען יעמוד לזכרון:
פסוק לה
הבאים וגו׳. הוא הפוך וכמו בני הגולה הבאים מהשבי:
על כל ישראל. בעבור כל ישראל:
הכל עולה. ר״ל אף החטאות היו כליל כעולה ולא אכלום הכהנים והוראת שעה היתה:
פסוק לו
דתי המלך. חוק גזרת המלך אשר נתן ביד עזרא כמ״ש למעלה:
ונשאו. היו מנשאים ומרוממים את העם וכו׳: