מצודת דוד על משלי· רבי דוד אלטשולר
פרק ח
פסוק א
הלא חכמה תקרא. ר״ל מעלות החכמה הלא נכרת מפאת עצמה וכאלו היא תאמר אמריה להמשך אחריה:
פסוק ב
בראש מרומים. כאלו עומדת בראש ההרים הרמים להשמיע קולה למרחוק:
עלי דרך. נצבה אצל דרך מקום יתפרשו ממנו נתיבות רבות ומצויים שם אנשים רבים עוברים ושבים:
פסוק ג
ליד שערים. וסמוך היא אל מקום השערים אשר לפתח הקריה:
מבוא פתחים. ר״ל עשויים המה לבוא בפתחיה כי השערים ההמה פתוחים ועומדים ולזה רבים נכנסים ויוצאים בהם:
תרונה. שמה מכרזת החכמה את אמריה וכ״ז הוא ענין מליצה לומר הלא שבחה ידוע וכאלו מכרזת בפרסום רב:
פסוק ד
אליכם. ואלה אמריה אליכם אישים וגו׳:
פסוק ה
ערמה. התחכמות ותחבולות להערים להסיר הפתיות:
הבינו לב. תנו בינה אל הלב:
פסוק ו
נגידים. ר״ל דברים חשובים ונכבדים:
ומפתח שפתי. מה ששפתי פותחים לדבר המה דברים מישרים וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ז
ותועבת וגו׳. דברי רשע מתעבות שפתי מלדברם:
פסוק ח
בצדק כל אמרי פי. נאמרים בצדק:
פסוק ט
למבין. למי שיש לו בינה להבין אמריה:
פסוק י
ואל כסף. ר״ל היו רוצים לקחת מוסר תוכחתי מלקחת את הכסף:
פסוק יא
וכל חפצים. כל הדברים שאדם חפץ ורוצה בהם לא ידמו אליה:
פסוק יב
שכנתי ערמה. אני שוכן בערמה ר״ל א״א לעשות תחבולות להערים להנצל מיד היצה״ר המסית בזולת חכמת התורה:
ודעת. אני ממציא להודיע מחשבות העוזרים על הצלה מיד היצה״ר המסית וכפל הדבר במלות שונות:
פסוק יג
יראת ה׳. תוכן יראת ה׳ היא לשנוא את הרע והם הגאות ודרכי עבירה והמהפך אמרי פיו ממחשבות לבו:
שנאתי. ר״ל את כל אלה שנאתי גם אני:
פסוק יד
לי עצה. בי ימצא עצה להנצל מיד היצר הרע המסית:
ותושיה. ר״ל על ידי יותש כח היצר הרע:
אני בינה. אני הנותן בינה להלחם למולו:
לי גבורה. על ידי יתגבר עליו וכפל הדבר פעמים הרבה כדרך המליצה ולחזוק הענין:
פסוק טו
בי מלכים ימלוכו. על ידי תתקיים מלכותם אם יתנהגו במשפט התורה:
יחוקקו צדק. על ידי עשו חוקים צודקים וישרים:
פסוק טז
בי שרים. על ידי תתקיים ממשלת השרים והנדיבים שבכל השופטים כי כאשר ילכו בחוקות התורה תמשך ממשלתם:
פסוק יז
אוהבי אהב. אוהב אני את האוהבים אותי:
ומשחרי. הדורשים להבין אמרי ימצאו בי טעמים הרבה:
פסוק יח
אתי. על ידי ישיג עושר וכבוד:
הון עתק וצדקה. ישיג הון חזק רב ובצדקה תנתן לו מה׳ כי לא יקופח שכר תורתו לעוה״ב בעבור ההון שהשיג:
פסוק יט
פריי. מתן שכר התורה:
ותבואתי. מוסב על מלת טוב לומר ותבואתי טוב מכסף נבחר ומעולה וכפל הדבר במ״ש:
פסוק כ
אהלך. אני מוליך את האדם בדרך צדקה וגו׳:
פסוק כא
יש. ר״ל יש אתי טובה הרבה להנחיל את אוהבי ואמלא את אוצרותיה׳ מן הטובה:
פסוק כב
ה׳ קנני. ברא אותי להיות קנויה לו וכן קונה שמים (בראשית יד):
ראשית דרכו. בתחילת הבריאה:
קדם. קודם מעשיו:
מאז. מכבר ר״ל מזמן רב:
פסוק כג
מעולם. מימות עולם אני נסוכה ומושלת:
מראש. אני מן הראשונים מהקודמי׳ לבריאת הארץ כי אמרו רז״ל שבעה דברים קדמו לבריאת העולם והתורה אחת מהם:
פסוק כד
באין תהומות. בעוד לא היו תהומות נבראתי אני:
פסוק כה
בטרם. עד לא נטבעו ונקבעו ההרים בארץ ולפני הגבעות נבראתי אני:
פסוק כו
עד לא. מוסב על חוללתי לומר חוללתי עד לא עשה הארץ וחוצות והתחלת עפר האדמה המיושבת מבני אדם וכפל הדבר כדרך המליצה:
פסוק כז
בהכינו. בעת הכינו את השמים הייתי שם אני כלומר נבראתי קודם להן בחוקו. בעת חקק עגול הארץ לכסות ע״פ התהום:
פסוק כח
באמצו. בעת חיזק את השחקים אשר המה ממעל ובעת חיזק את מעינות התהום:
פסוק כט
בשומו. בעת שם לים חוק וגבול אשר מי הים לא יעברו פי ה׳ ללכת מהגבול ולהלאה:
בחוקו. בעת חקק יסודי הארץ וכ״ז מוסב על שם אני האמור במקרא שלפני פניו:
פסוק ל
ואהיה. הייתי מגודלת אצלו והייתי לו לשעשוע בכל יום ובכל עת הייתי משחקת ומשמחת לפניו כבת האהובה לאביה:
פסוק לא
משחקת. אני היא המשמחת אנשים בתבל ארצו ושעשועי היא עם בני אדם ר״ל המה שמחים בי ואני בהם:
פסוק לב
ועתה בנים. הואיל ואני חשובה כ״כ מהראוי שתשמעו לי ואשרי לאלו אשר ישמרו דרכי:
פסוק לג
שמעו. בתחלה שמעו המוסר להיות יראת ה׳ על פניכם ואח״כ למדו חכמה ואז בודאי לא תבטלו את החכמה הואיל ותקדים לה היראה:
פסוק לד
לשקוד. למהר לבוא אל דלתותי בכל יום ולשבת בקבע במזוזות פתחי כדרך השומר היושב ומשמר בקבע:
פסוק לה
ויפק. ומוציא רצון מה׳ ר״ל ה׳ יהיה מרוצה לו:
פסוק לו
וחטאי. אבל החוטא לי וממאס בי הוא בעצמו גוזל נפשו כי מאבדה:
כל משנאי וגו׳. כפל הדבר במ״ש: