מצודת דוד על משלי· רבי דוד אלטשולר
פרק ז
פסוק ב
וחיה. בעבורם בעבורם תחיה:
ותורתי. מוסב על מלת שמור לומר שמור תורתי כאישון עיניך:
פסוק ד
אמור וגו׳. ר״ל תהא רגיל בחכמה כאדם באחותו:
ומודע. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ה
לשמרך. למען תשמרך מאשה הזרה ממך שאינה מותרת לך:
אמריה החליקה. אשר מחלקת אמרי פתויה:
פסוק ו
כי בחלון ביתי. דרך חלון ביתי ואשנבי נשקפתי אל החוץ והוא ענין מליצה לומר שהשכיל בחכמה לדעת מעשה הבריות:
פסוק ז
וארא בפתאים. ראיתי בחבורות הפתאים והנה הבנתי והכרתי בין הבנים ההם נער חסר לב:
פסוק ח
עובר. כי ראיתיו עובר בשוק אצל פנתה של הזרה ולפי שאמר למעלה לשמרך מאשה זרה קצר כאן וסמך על המבין:
פסוק ט
בנשף. בעת הנשף למען לא יראוהו אנשים:
בערב וגו׳. הוא כפל ענין כדרך המליצה:
פסוק י
והנה אשה. ראיתי והנה אשה באה לקראתו:
שית זונה. ר״ל בתקון זונה:
ונצורת לב. ונותנת מצור על לבות בני אדם לכבשם תחת ידה:
פסוק יא
הומיה. היא משמעת קול המיה למען ימשכו הזונים אחר קולה:
וסוררת. מדברת דברי סרה ונאוף:
לא ישכנו. אינם שוכנים בביתה כדרך הנשים:
פסוק יב
פעם בחוץ. פעם הולכת בחוץ פעם ברחובות לרדוף אחר מאהביה תארוב. תשב במארב עד אשר יעברו דרך הפנה ההיא:
פסוק יג
והחזיקה. ראיתי האשה היוצאת אחזה הנער ונשקה לו:
העזה. חזקה פניה ולא נכלמה:
פסוק יד
זבחי שלמים עלי. מאז היה עלי זבחי שלמים והנה היום שלמתי נדרי והבאתים ויש א״כ עמדי בשר השלמים:
פסוק טו
על כן. הואיל ויש עמדי בשר להאכילך לזה יצאתי לקראתך לשחר פניך לבוא אלי והנה מצאתיך:
פסוק טז
מרבדים. קשטתי מטתי בקשוט הראוי:
חטובות. בדי המטה המה חטובות ביושר רב ומסוגרים המה במיתרי פשתן הבא ממצרים הנאות ביותר:
פסוק יז
נפתי. התכתי על משכבי מור וגו׳ להביא הריח:
פסוק יח
נרוה. נשבעה באהבים עד הבקר ונשמחה בה:
פסוק יט
כי אין האיש. אל תפחד מבעלי כי איננו בביתו כי הלך בדרך רחוק:
פסוק כ
צרור הכסף. אל תחוש פן בלילה יבוא מדרכו כי לקח בידו צרור כספו ויתאחר בדרך עד כי יתום הכסף לקנות בכולם סחורות רבות:
ליום הכסא. לזמן המיועד אשר קבע יבוא הנה והזמן עדיין לא בא:
פסוק כא
הטתו. אמר שלמה הן ראיתי שהיא הטתה אותו אחר דעתה ברוב הרגל דבריה אשר היא למודה לפתות בני אדם ובחלקת מאמר שפתיה הדיחה אותו מדרך הישר:
פסוק כב
הולך. והרי הוא הולך אחריה פתאום כמו השור הבא מעצמו אל מקום המטבח:
וכעכס. וכאשר ירוץ הנחש מהרה בשליחות המקום לייסר האויל בארסו כן חיש מהר נמשך אחריה:
פסוק כג
עד יפלח. עד אשר נכשל בה וחצה יפלח את כבדו כי מאבד עולמו על ידה:
כמהר. הרי הוא כצפור הממהר לעוף אל הפח בעבור הנאה מועטת לאכול מהזרעונים אשר בה ואינו יודע כי האכילה ההיא תהיה באבדן נפשו כן הוא מאבד עולמו בעבור הנאת שעה:
פסוק כד
ועתה בנים. הואיל ושמעתם שכן הוא לזאת שמעו לי ואל תהיו כמוהו:
פסוק כה
אל ישט. אל יסור לבך אל הדרך ההולך לבית הזונה ואל תתע מדרך הישר ללכת בנתיבותיה:
פסוק כו
הפילה. הזונה המחלקת אמריה:
ועצומים. מספר עצום ורב:
פסוק כז
ביתה. דרך ההולך אל ביתה היא דרך שאול ויורדת אל חדרי מות כי בקל יתפתה ומאבד עולמו: