מצודת דוד על משלי· רבי דוד אלטשולר
פרק ו
פסוק א
אם ערבת. ערבות ממון בשביל אחר:
לזר. בעבור הזר תקעת כפך והיא ענין קיום ותוקף על הערבות:
פסוק ב
נוקשת. הנה דע שבאת למוקש ונלכדת בה ע״י אמרי פיך:
פסוק ג
עשה זאת איפוא בני. ר״ל עתה עשה זאת בני והנצל מיד המלוה כי באת בידו ונתחייבת לו:
לך התרפס. היה לו למרמס הרגל ר״ל הכנע עצמך לפניו:
ורהב רעך. החזק והמשל רעך על עצמך:
פסוק ד
אל תתן שנה. ר״ל אל תתעצל בדבר:
פסוק ה
הנצל כצבי. ראה להנצל במהירות כצבי הממהר לברוח מיד הלוכדו כשימצא מנוס:
מיד יקוש. מיד מוקש הפח:
פסוק ו
עצל. אתה העצל לך אל הנמלה וראה מנהגה ולמד ממנה חכמה:
פסוק ז
אשר אין לה קצין. להכריחה על מעשיה להכין מאכלה לבל תגזול מחברתה:
פסוק ח
תכין. עכ״ז מעצמה בחכמתה תכין לחמה בקיץ עת תמצא ע״פ השדה וממנה למוד להכין הכל בעוד לאל ידך:
פסוק י
מעט שנות. פן תחשוב אישן מעט ואח״ז אנום מעט ואח״ז אשכב בחבוק ידים לנום כי כן דרך השוכב לחבק ידיו זה בזה:
פסוק יא
ובא כמהלך. בעבור זה יבוא לך עניות פתאום כאורח המהלך בדרך הבא פתאום לבית מלונו ולא נודע טרם בואו:
ומחסורך. דבר המחסר עושרך מהרה יבא כאיש המלובש במגן לרדת אל המלחמה שאין דרכו להתעכב בדרך מהלכו:
פסוק יב
אדם בליעל. מי שפורק מעליו עול מקום הוא איש און והולך עקשות פה ר״ל מעקם פיו לרמז לשון הרע:
פסוק יג
קורץ בעיניו וגו׳. ענין כולם הם רמיזות לה״ר:
פסוק יד
תהפוכות בלבו. מחשבות לבו להפוך הדבר מכמות שהוא:
חורש רע. חושב רע בכל עת ומגרה מחלוקת בין אנשים ר״ל כיון שפרק עול המקום בודאי את כל אלה יעשה:
פסוק טו
ואין מרפא. לא יהיה רפואה לשברו:
פסוק טז
ושבע. השביעית היא תועבת נפשו ר״ל שנואה מכולן:
פסוק יז
עינים רמות. זה המתגאה המרים עיניו כלפי מעלה לא כדרך שפלי הרוח אשר ישפילו עיניהם להסתכל כלפי מטה:
פסוק יח
לב חורש. המפנה לבבו לחשוב מחשבות און לרוץ לרעה לעשות במהירות עד לא יתנחם:
פסוק יט
יפיח וגו׳. ר״ל עד שקר מדבר כזבים ואחת היא:
בין אחים. בין אוהבים יגרה מחלוקת בספור לה״ר והיא השביעית הקשה מכולן כי בזה הורג שלשה את עצמו והמקבלו והנאמר עליו:
פסוק כ
מצות אביך. כי הלא בודאי חפץ בתקנתך:
תורת אמך. מה שהיא מלמדתך:
פסוק כב
תנחה אותך. תנהג אותך בדרך הישר:
תשמור עליך. משודדי לילה:
היא תשיחך. תדבר עמך כחבר טוב המדבר עם חבירו להשתעשע עמו:
פסוק כג
כי נר מצוה. המצוה שאדם עושה מאירה לו כנר והלומד תורה היא לו כאור היום והשומע תוכחת מוסר הוא לו דרך המביא חיים:
פסוק כד
לשמרך. כי המוסר יועיל לשמרך מאשה זונה:
מחלקת. מחלקלקות פתויי הנכריה והוא כפל ענין במ״ש:
פסוק כה
ואל תקחך. אל תקח לבך להיות נמשך אחריה ע״י רמזי עפעפיה:
פסוק כו
כי בעד אשה זונה. בעבור חמדת אשה זונה בא האדם לרב העוני עד כי ישאל ככר לחם:
תצוד. בחלקת אמריה תצוד את הנפש עם שהיתה יקרה ונקיה מעון:
פסוק כז
היחתה. וכי אפשר שישאב איש בחיקו את האש ולא תשרפנה בגדיו:
פסוק כח
אם יהלך. וכי יהלך איש על גחלים ולא תשרפנה רגליו:
פסוק כט
כן הבא. כן הוא הבא אל אשת רעהו כי כל הנוגע בה לא ינקה מעונש הראוי:
פסוק ל
לא יבוזו. אין מרבים לבזות את הגנב כאשר יגנוב למלא נפשו כי רעב הוא וגנב לשבור הרעבון וכמעט לאונס יחשב:
פסוק לא
ונמצא. וכאשר ימצא יוכל לתקן בתשלומין אז חדל ממנו בעל הגניבה:
את כל הון. ר״ל הלא לא יתן יותר מכל הון ביתו אבל לא נגע עד הנפש:
פסוק לב
נואף אשה. אבל המנאף עם אשה הוא חסר לב והרוצה להשחית נפשו עשה יעשה כזאת הואיל ואין לו הכרחיות כגונב ממון:
פסוק לג
נגע וקלון ימצא. מן השמים ימצא נגע כי ע״י ג״ע הנגעים באים ומן הבריות ימצא קלון:
לא תמחה. לא תהיה נשכחת:
פסוק לד
כי קנאה. הנקמה תעורר חמת הבעל ולא ימחול עליו ביום אשר תמצא ידו לנקום נקם ותהיה א״כ הדבר שמור ולא תשכח:
פסוק לה
לא ישא. לא יהיה נושא פנים של כל מין ממיני הכופר להעביר הקצף בעבורו ולא יאבה. לא ירצה לחמול אם תרבה שוחד והוא כפל ענין במ״ש: