מצודת דוד על מלכים א· רבי דוד אלטשולר
פרק יג
פסוק א
בדבר ה׳. רצה לומר: בשליחות ה׳:
פסוק ב
מזבח מזבח. כאילו ידבר אל המזבח, ומדרך הקריאה לכפול שם הנקרא, וכן (בראשית כב יא): אברהם אברהם:
נולד. יהיה נולד:
ועצמות אדם. כאומר הנה עתה שורפים עליך עצמות בהמה, אבל אז ישרפו עליך עצמות אדם, כמו שנאמר (מלכים ב כג טז): ויקח את העצמות מן הקברים וישרוף על המזבח:
פסוק ג
ונתן ביום ההוא. איש האלהים נתן מופת בעת ההיא, לאמת דבריו:
פסוק ד
וישלח. הושיט ידו על הנביא, לרמז לעבדיו לתפשו:
פסוק ו
ותשוב. רצה לומר: שאוכל להשיב ידי:
ותשב. היה משיבה אליו, ונתרפאת מעתה והיתה כבראשונה:
פסוק ט
צוה אותי. המלאך הדובר בי צוני בדבר ה׳ וכו׳:
ולא תשוב בדרך. לא תשוב למקומך בזה הדרך אשר הלכת הנה, וכאילו לא יחפוץ לדעת מבוא העיר, לשוב ולבוא בה:
פסוק יא
ויספרום. מתחלה בא האחד וספר ואחר כך באו יתר בניו וספרו גם המה:
פסוק יב
ויראו. כמו ויראו בפת״ח ורוצה לומר: שהראו לאביהם:
פסוק יז
כי דבר אלי. רצה לומר: דבר בא אלי על ידי המלאך, שאמר בדבר ה׳ וכו׳:
פסוק יח
כחש לו. אלה דברי כותב הספר, שאמר הנה הנביא הזקן היה משקר לו כי לא, בא אליו הנבואה להשיבו:
פסוק כ
אשר השיבו. הוא הנביא הזקן:
פסוק כג
ויחבש לו. הנביא הזקן, חבש את החמור להנביא אשר בא מיהודה:
פסוק כו
אשר דבר לו. אשר דבר עליו:
פסוק ל
בקברו. בהקבר אשר כרה נביא הזקן לעצמו:
ויספדו. הנביא הזקן ובניו:
הוי אחי. רצה לומר: צר לי עליך רעי:
פסוק לב
ועל כל בתי הבמות. אף שהנביא הבא מיהודה לא ניבא כי אם על המזבח אשר בבית אל, הוסיף הוא להנבאות על כל בתי הבמות וכו׳:
בערי שומרון. אמר על שם סופו, כי עמרי בנאה לאחר זמן:
פסוק לג
אחר הדבר הזה. אף כי ראה נפלאות ה׳, ביבושת ידו, וקריעת המזבח, ומיתת הנביא על אשר עבר מצות ה׳, עם כל זאת לא שב מדרכו:
וישב ויעש. רצה לומר: פעם אחר פעם:
החפץ. כל הרוצה היה מחנך עצמו, והיה מכהני במות:
פסוק לד
בדבר הזה. בעבור עבודת הבמות היה הגמול, להיות בית ירבעם חסר מן העולם: