מצודת דוד על יהושע· רבי דוד אלטשולר
פרק ב
פסוק א
מרגלים חרש מחפשים מחשבות הבריות, אם נמס לבבם:
לאמר. רצה לומר: וכה אמר:
פסוק ד
ותצפנו. כל אחד במקום מיוחד, כי יותר נוח להטמין אחד אחד:
האנשים. אשר תשאלו עליהם:
ולא ידעתי. בעת בואם:
פסוק ה
ויהי השער. רצה לומר, בעת בוא זמן סגירת שער העיר, כאשר חשך היום:
כי תשיגום. היות זה מקרוב יצאו:
פסוק ו
ותטמנם. הוסיפה להטמינם במקום יותר נסתר:
בפשתי העץ. בפשתים שהם עדיין בתוך העץ, והם הקנים של פשתן:
הערוכות. בכדי שלא ירגישו שיש מי טמון שם:
פסוק ז
אחריהם. כן חשבו הרודפים לפי דעתם:
סגרו. לפי שרצו לבקשם עוד בעיר, לזה סגרו שומרי השער את השער, שלא יצאו מעתה:
פסוק ח
והמה. המרגלים:
פסוק ט
וכי נפלה וכו׳. ולא נעצר כח להלחם בכם:
פסוק יא
ולא קמה וכו׳. רצה לומר, כל איש רוחו נמוכה ושפלה:
הוא אלהים. אם כן היכולת בידו על כולם:
פסוק יב
ועתה. הואיל והדבר ברור:
חסד. היות כי עדיין לא עשיתם לי טובה מאומה:
ועשיתם וכו׳. לזה גם אתם עשו חסד עם בית אבי מבלי הקדמת טובה מהם:
אות אמת. סימן אמיתי, למען ידעו כל ישראל לבל ישלחו בנו יד:
פסוק יד
נפשנו וכו׳. אם מי ירצה לשלוח בכם יד, נמסור עצמנו למיתה בכדי להציל אתכם:
את דברנו זה. את האות שאת מבקשת ונתנה לך, כי אם תגידי לגלות האות, הרבה יעשוהו להציל עצמם:
חסד ואמת. היות את עשית עמנו חסד אבל צפית לתשלום גמול, אבל אנו נעשה עמך חסד של אמת מבלי תקות תשלום גמול:
פסוק טו
בעד החלון. כי שערי העיר סגרו:
בקיר החומה. פני החלון אל מחוץ לחומה:
פסוק טז
פן יפגעו. כשתלכו עתה לדרכיכם, פן יפגשו בכם הרודפים בשובם:
שמה. בההר:
פסוק יז
נקיים. רצה לומר, רוצים אנחנו להיות נקיים מעון בטול שבועה, ולזה נפרש הדבר היטב:
פסוק יח
אנחנו באים. רצה לומר, בעת נבוא בארץ:
הזה. אשר הורדתנו בו:
תקשרי. להיות לאות וסימן:
בו. מוסב על החלון ורצה לומר, דרך בו:
פסוק יט
דמו בראשו. רצה לומר, עון מיתתו על עצמו כי פשע בנפשו:
ואנחנו נקים. כי לא היה מהאפשר לשומרו מן המיתה:
פסוק כ
זה. הסימן והאות הזה:
פסוק כא
כן הוא. רצה לומר, זהו הדרך הנכון:
ותשלחם. לפי שהלכו אל ההר בעצתה, אמר ותשלחם:
ותקשור. בעת שבאו ישראל בארץ:
פסוק כד
כי נתן. במקרא שלפניו נאמר שספרו המוצאות אותם, וכאשר תמו לספר, אמרו הנה תכלית הדבר הוא כי נתן ה׳ וכו׳: