מצודת דוד על דברי הימים ב· רבי דוד אלטשולר
פרק יא
פסוק א
ובנימין. כי גם עליהם מלך על כי ירושלים עיר המלוכה היתה לנחלה ליהודה ובנימין ומפני כבוד שבט יהודה לא הוזכרו בנימין עמהם כי אינם רק טפלים להם:
פסוק ג
ביהודה ובנימין. היושבים בארץ יהודה ובנימין:
פסוק ה
למצור ביהודה. בארץ יהודה בנה ערים להיות ערי מבצר להשגב בהן:
פסוק י
אשר ביהודה ובבנימין. מהם היו בנחלת יהודה ומהם בבנימין:
ערי מצורות. להיות ערי מבצר:
פסוק יא
ויחזק. חזקם בכל עת:
ואוצרות מאכל. להכין על עת המצור:
פסוק יב
להרבה מאד. בהרבה מיני חוזק:
ויהי לו וגו׳. ולא עלה עליו מלך ישראל ללקחם מאתו בעבור חוזק הערים:
פסוק יג
התיצבו עליו. באו מכל גבולם להתיצב, לעמוד בארץ יהודה תחת ממשלתו:
פסוק יד
את מגרשיהם. שהיו להם בארץ עשרת השבטים:
כי הזניחם. הכריחם לעזוב עבודת המקום מלכהן לה׳ ולא נתנם ללכת לבה״מ ולזה עזבו את מגרשיהם והלכו ליהודה:
פסוק טו
ויעמד לו. ירבעם העמיד לעצמו כהנים ולא מבני אהרון:
לשעירים. שדים הנראים בדמות שעירים למי שמאמין בהם:
פסוק טז
ואחריהם. אחרי בוא הכהנים והלוים:
פסוק יז
ויחזקו. הבאים ההם חזקו מלכות יהודה והיו ידם עמהם:
כי הלכו. הבאים ההם הלכו בדרך דוד לעבוד את ה׳:
פסוק יט
ותלד לו. האחת מהן:
פסוק כב
ויעמד לראש רחבעם. רחבעם העמיד לראש את אביה להיות לנגיד בכל אחיו כי חשב להמליכו אחר מותו ולזה העמידו בחייו לנגיד:
פסוק כג
ויבן. הבין בדבר מרד ופחד ממנו ולזה התחזק במה שפזר את כל בניו לכל ארצות יהודה ובנימין לכל ערי המבצר לשמרו מן המרד:
לרוב. לבל יצטרכו לשאול מאת העם:
וישאל המון נשים. להשיאם לפניו למען יתחזק במלוכה בעזר אבות הנשים: