מצודת דוד על דברי הימים ב· רבי דוד אלטשולר
פרק י
פסוק א
כי שכם וכו׳. בחשבם אשר בירושלים בהיות מקומו יתחזק למלוך מבלי למלאות שאלתם:
פסוק ב
כשמוע. שמת שלמה:
והוא במצרים. כשעוד היה במצרים:
פסוק ג
וישלחו ויקראו לו. ללכת עמהם אל רחבעם:
פסוק ד
הקשה את עולנו. לכלכל בני ביתו הרב ומרבית הסוסים ואמרו במשל מעול כבד ההושם על צואר הבהמה:
ועתה. הואיל ואינך בגודל מעלת אביך אשר באו לראות פניו מאפסי ארץ א״כ מה לך להרבות באנשי בית וסוסים עזוב אותם והקל עולנו:
פסוק ה
עוד שלשת ימים. התעכבו עוד שלשת ימים ואח״ז שובו אלי:
פסוק ז
לטוב. לאיש טוב לדבר רכות:
ורציתם. תרצה אותם בדברי רצוי ופיוס:
והיו לך. אז יהיו לך לעבדים לעולם כי תמלוך בכל אשר תאוה נפשך:
פסוק ח
ויעזב. כי לא ישרה בעיניו:
גדלו אתו. יחד מקטנותם:
פסוק י
קטני. אצבעי הקטן היא עבה יותר משתי מתני אבי כאומר אני במעלה יות׳ מאבי ומהצורך להרבות סוס ובני בית:
פסוק יא
ועתה. הואיל וארבה סוס ובני בית עם כי אבי הכביד עליכם עול כבד הנה אני אוסיף עול כי הכל יהי׳ עליכם לכלכל:
יסר אתכם. למלאות די מחסורו:
בעקרבים. המכאיב יותר:
פסוק יד
אכביד. אני אכביד העול ועוד אני אוסיף עליו בכל פעם ודבר בגאוה ובגודל לבב:
פסוק טו
אל העם. אשר שאלו להקל העול:
כי היתה נסיבה. לא לגודל סכלותו לא שמע אל העם כ״א מה׳ היתה:
אל ירבעם. שימלוך הוא כמ״ש במ״א:
פסוק טז
וכל ישראל כי וכו׳. ר״ל וכל ישראל כאשר לא שמע המלך להם אז השיבו העם את המלך וכו׳:
מה לנו. ר״ל מהו החלק הניתן לנו בעבור דוד לשנהיה עבדים לזרעו ולא נחלה. אבל לא ניתן לנו נחלה בעבור בן ישי:
איש לאהליך ישראל. אתם ישראל לכו כ״א לאהלו ולא תמליכו אותו:
עתה. ר״ל אתה רחבעם הבא מדוד מעתה ראה בהנהגת ביתך כאחד העם ואין לך עסק במלוכה:
פסוק יח
וישלח. שלח את העם להחזירם בדברי רכות:
התאמץ וכו׳. כי פחד לנפשו:
פסוק יט
עד היום הזה. ר״ל עד אשר גלו מארצם: