מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל
המאמר הששי · פרק א
בזכרון אותן הטענות.
הנה כת ארסטו תלמידיו ושותי מימיו לקחו להם דרך לבטל דעת החדוש לא מפאת הבריאה ולא מפאת הנבראי' המחודשי' חמר זמן או תנועה או גרם שמימיי כי אם מפאת הבורא והמחדש יתברך וכתב הר"לבג שארסטו לא עשה הטענות האלה מפני שהיו לקוחות מהחכמה האלקית שלא בא עליהן מופת ואיך יעשה ארסטו מהם התחלת מופת ואין הדבר כמו שחשבו כי הנה ארסטו יזכור בדרוש הזה לסיוע דעתו דברים חלושים מאד כדברי הכלדיי' שזכר בספר השמי' והעולם ומאמרי ההמון שהיה האלוה בשמים ושאר הדברי' הפרסומי' אשר זכר שהם חלושים כל כך שאני הסתרתי פני מהם ולא השיבותי עליהם דבר. ואיך לא יעשה הטענות האלקיות האלה שהן הרחקות עצומות וספקות חזקים מאד כנגד דעת החדוש המוחלט ובפרט בהיותן לקותות מהקדמות מפורסמות ומספיקות מאד ושיש מי שחשב שהן מושכלות ראשונות או קרוב אליהן אבל הענין הוא שכמו שספרתי לך שארסטו בטענותיו היה חולק על קדמוני הפילוסופי' והחוזים בכוכבי' האומרי' בהיות העולם מדבר קדום בדרך התהוות טבעי ולכן לא יפול עליהם הטענות האלקיות האלה ומפני זה לא זכרם. אמנם כת תלמידיו האחרונים שידעו והבינו דעת התורה בהמצא חדוש מהקדמון יתברך על צד הרצון והרגישו שהטענות הטבעיות שעשה ארסטו לא היה בהן כח לבטל דעת החדוש המוחלט כפי הרצון האלק. שתגזרהו התורה. לקחו להם דרך לבטלו מפאת הפועל והבורא ועשו טענותיה' לקוחות מענין האלקות כמו שיתבאר לבטל ענין ההויה הראשונה הכוללת שזכרה התורה ושאין ראוי שתיוחס לפעל האל גם שכבר ימצא בדברי ארסטו קצת הערות שהן סמך לרוב אלו הטענות ממה שהקשה כנגד אנכסגרוס ואבן דקליס מדוע היתה ההויה בעת זולת עת כל שכן בהיות ההעדר מתמיד זמן בב"ת לדעת אנכסגרוס וכמו שיתבאר וגם מדברי ארסטו אשר זכרתי למעלה בטענה השלישית אשר מפאת התנועה והנה הטענות אשר עשו מצד הפועל עם היות שהרב המורה זכרן בקצור כאשר נעיין בהם נמצאם חמש האחת היא מה שזכר. אבוחמד בשם הפילוסופים במחמר הראשון מאלקיות אמר כל מה שלא היה פועל שב פועל אי אפשר שיהיה מבלתי ענין או תנאי או טבע או רצון או כונה או יכולת נתחדש בפועל ההוא לפי שאם היו עניני הראשון כמו שהיו ולא נתחדש ענין מעצמותו ולא מחוץ מעצמותו עד עתה לא יהיה מציאות הפעל הראשון יותר ראוי מההעדר אבל היה ההעדר קיים והענינים כמו שהיו קודם בהעדר לפי שלא נתחדש מכריע למציאו' ועתה שנמצא ראוי שתהי' סבתו מציאות המכריע כי אם לא היה מתחדש מכריע היה קיים ההעדר בהכרח ובשאלה הראשונה מספר ההפלה חזק עוד בשם הפילוסופים הטענה הזאת באמרו שכמו שהוא מן השקר המצא מחודש מבלי סבה חייבתהו כן הוא מהשקר מציאות סבה ומחייב שנשלמו תנאיו חיוביו ושרשיו עד שלא ישאר ולא יחסר מהם דבר ויתאחר המחוייב כי הנה מציאות המחוייב אצל ההתאמתות המחייב בשלמות תנאיו הוא הכרחי והתאחרו הוא שקר כמו שקרות מציאות המחודש המחוייב מבלי מחייב ומחדש והנה קודם מציאות העולם כבר היה הראשון הרוצה נמצא והרצון נמצא ויחס הרצון אל הנרצה נמצא ולא נתחדש שם דבר שלא היה מקודם כי הראשון בלתי משתנה בשום מין מן השנוי ואיך אם כן עמד הרוצה בטל ממעשיו מבלי הנרצה זמן בלתי בעל תכלית ונתחדש אחרי כן הנרצה המחודש הזה. ומה המונע מתחדשו קודם לכן זה בטול ושקר גדול עכ"ל והטענה הזאת היא חזקה עד מאד לא ראיתי כמוה בכל טענות בעלי הקדמות לרוע. והרב המורה זכרה אבל באופן אחר מהדברים שהוא כתב ועוד על צד הרחקה שהם אומרים איך היה הש"י בטל לא יעש דבר בשום פנים ולא חדש מתחדש בזמן הקדמון אשר לא סר וכו' וטענת הפילוסופים אשר זכרתי היא חזקה ואינה הרחקה בלבד עוד עשו אנשים אחרים טענה שנית אמרו אם היה העולם מחודש מן האלוק היה הוא ית' פועל בכח קודם הבריאה ושב פועל הפעל כשברא ויתחייב מזה שהיו לו מונעים מלפעול כשלא פעל או מביאים ועוזרים אותו לפעול כאשר פעל ולכן היה הוא פועל בכח כל הזמן שלא ינוע לפעל ופועל בפעל כאשר יכול לפעל ואם יצא מהכח אל הפעל כבר נשתנה בהכרח והצטרך אל מוציא יוציאהו מהכת אל הפעל ההוא והיה הוא אם כן עלול באותו הפעל מאותו מוציא וכל זה שקר בחקו יתברך כי הוא בפעל תמיד ואין בו כחניות כלל כי הכח הוא ממשיגי החמר והוא בלתי משתנה בשום מין ממיני השנוי והוא עלה ראשונה לכל הדברים לא עלול חלילה אם לא שעשה ממנה שני טענות וכבר העיר הרב גם על הטענה הזאת שגם באל ית' לא יפול שיהיו מונעים לו ומעכבים ולא עוזרים ומחייבים אותו לפעול עוד עשו טענה שלישית מצד הצירוף והיא שבהיות האל פועל אחר שלא היה כבר התחדש בו צירוף עם הדבר הפעול והמחודש והתחדש' הצירוף אי אפשר שיהיה מבלי שנוי והוא בלתי משתנה הנה אם כן הוא שקר שיפעל ויחדש בעת זולת עת ועל הטענה הזאת לא העיר הרב המורה. עוד עשו טענה רביעית והיא שבהיות האל ית' נימוס הנמצאות כלם וסדרם אי אפשר שימצא בזולת הנמצאות כי המושכל אשר אין לו נושא חוץ לנפש יחשב שהוא כוזב וכל שכן אם היה האלוק ית' מניע מיוחד לאחד מהגלגלים שלא יתכן שיהיה לו פעם הקשר ויחס עמו ופעם לא יהיה והרב המורה לא זכר הטענה הזאת עוד עשו טענה חמישית אמרו המצאת העולם היא הטבה נמשכת מהטוב המוחלט יתברך וכיון שחכמתו וטובוו אשר חייב מציאות העולם נמצאים תמיד בו מבלי הפסק יתחייב שיהי' העול' נמצא תמיד מבלי הפסק כי הטוב יותר שלם הוא כשיהיה מתמיד משיהיה בעת זולת עת והרב המורה העיר גם כן על הטענה הזאת ואתה תדע שכל הטענות האלה והאחרות שיוכלו ג"כ לטעון בזה כלן יוצאות מכח הטענה הראשונ' מהן וממנה יסתעפו: