אור ברסלב
מפעלות אלוקים המאמר השני › פרק א

מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל

המאמר השני · פרק א

המאמר השני

זכרון דעת כת ארסטו בענין החדוש.

המדע האלק אשר נאמינהו מחדוש העול' ראוי לדעת ענינו האם נתחייב להאמין שהעולם בכללו ובכל חלקיו נברא ונתחדש עליונים ותחתונים רוחניים וגשמיים או אם יספיק שנאמין שנתחדשו קצת חלקי העולם מזולת קצת כאלו תאמר העולם השפל הזה לא הכדור השמימיי המקיף. גם אם נאמין החדוש ההוא החלטי מלא דבר ואחר ההעדר הגמור או אם יספיק שנאמין שנתחדש העולם מחמר הקדום היה אצלו ית'. כי שני השרשים האלה ראוי שנדע כדי שנעמוד בשלמות על אמונת הפנה הזאת כפי האמת התוריי יען היה הצייור במה שיאמן קודם אל אמונה בו בהכרח ולביאור זה ראוי שנאמר שהנה יקרה בהשגות השכליות כמו שיקרה בהשגות החושיות כי כמו שבהבטח האדם הבא מרחוק יתחלפו בהשגתו האנשים מתחלפי הראות. ומי שהוכה בסנוירים או עורון גדול לא יראה ממנו דבר וכחש בו לא ראיתיך. ומי שאינו כל כך חסר הראות יראה וישיג לבד גשמותו כאלו האדם עץ השדה ואיש אחר שלא נתעור כ"כ ירא' אותו מתנוע' ויחשבהו מן הבהמ' מן הבקר ומן הצאן אבל השלם ביצירתו יראהו כפי אמתתו ויאמר הן אדם היה כא' ממנו. ככה קרה לכתות החוקרי' בהצגת והשערת אמתת דעת חדוש העולם כי הנה ארסטו ותלמידיו נתעורו במדע הזה תכלית העורון ולא ראו מאמתת החדוש ובריאת העולם כי אם החדוש התמידי מהוית האישים השפלים והפסדם כפי המנהג הטבעי אמנם הפשוטי' בכללותם ומיני המורכבים וכל שכן הגרמי' השמימיים (השכלים הנבדלים מחמר. לא שערו בהם חדוש ולא בריאה זמנית בעצמות' כלל. ולכן אמר אבן רשד בדרושיו הטבעיי' וז"ל מחלוקת המשאיים כת ארסטו והמדברי' מאנשי התורות מבני מחוזנו בענין קדמות העולם וחדושו אמנם הוא מפני שתוף שם הקדמון והמחודש וזה כי המחודש אצל המשאיי' הוא מה שיתקבצו בו תארים מהם שיהיה מדבר ומהם שיקדם לו העדרו הפרטי בזמן. ומהם שיהיה החדוש בזמן ר"ל שישער הזמן למציאותו ויקיף בו ויעדיף עליו משתי קצותיו ושיהיה ההעדר קודם עליו בטבע בתנאי במציאותו הוא אחת מהתחלות ההויה. ומהם שיהיה לו עם זה מקום קודם עליו בטבע ושיהיה לו פועל יוציאהו מההעדר אל המציאות בטבע. וזהו המחודש באמת אצל המשאיים. אמנם המדבריים מאנשי מחוזנו לא יאמינו שיהיה מדבר ולא שיהיה בזמן ולא במקום כי הכל נברא לדעתם בבריאת הגשם השמימיי עכ"ל הנך רואה כי החדוש התמידי מההויה וההפסד אשר בטבע הוא אשר שערו לבד כת ארסטו ועם היות דעתם בתכלית הכפירה בחק התורה והנבואה כמו שהתבאר כבר נמצאו מבני עמנו חכמים בעיניהם חכמים המה להרע. שבהתפלספותם החזיקו בו ולא לבד קיימו וקבלו אותו כפי עיונם וחקירתם. אבל גם לכבוש את המלכה תורת יי' תמימה מלא לבם אותם לומר שזהו החדוש אשר כיונה התורה האלקית להודיעו בספור מעשה בראשית. אשר הוא אצלם חכמת הטבע כפי מה שבארוה חכמי יון בספריהם. ובאו מפני זה לזייף הכתובים ולגלות פנים בתורה שלא כהלכה וכאמת. ומזאת הכת הארורה היו אבן כספי. ופלקירא. ואבצר והנרבוני' ואל בלג. וזולתם בל אשא את שמותם על שפתי נעו עורים בהצצת פנת חדוש העולם לא ראו אור הבריאה הראשונה וחשבו שעל זה נאמר תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה ומה שתקנו לומר בתפלת יוצר מחדש טובו בכל יום תמיד מעשה בראשי'. ושלכן כנו הנביאים הש"י בבורא השמים ורוקע הארץ בלשון יהי כאלו כל היום הוא בורא השמים בחדוש תנועותיהם כפי שנוי המצבים וכן רוקע הארץ ונותן נשמה כפי ההויה וההפסד התמידי. והנה טענות ארסטו ותלמידיו אשר עשו לקיים דעת הקדמות ולבטל דעת חדוש העולם אשר החזיקו בהם האנשים האלה ותשובת בעל התורה עליהם ובטולם עוד יבאו אחרי זה בהרחבת ביאור וחקירה מספקת אבל עתה לענין התורה וכתוביה אשר זייפו האנשים החטאים האל' בנפשותם מי יתן שאלתים אם היה ספור מעשה בראשית שבא בתחלת התורה ענינו ההויה והפסד התמידי אשר אתנו היום כמו שיאמרו מה יהיה אם כן ענין פרשת ויכלו שהנה ביאר הכתוב בה שאותו מעשה מחודש שנעשה בששת ימי בראשית נח ונפסק ביום השביעי ולא נעשה כמוהו עוד כל ימי הארץ וזה ממה שיוכיח שלא היה החדוש ההוא הנזכר בששת הימים הוא החדוש התמידי מההויה וההפסד הטבעי כמו שיראהו ארסטו כי זה לא נפסק ולא נשבת ביום השביעי אבל בהפך כי אז התחיל להיות כמ"ש אשר ברא אלקים לעשות. הכרח הוא שנאמר שחדו' ששת הימים שנזכר בתורה היה החדוש הראשון ההחלטי. ושהוא אשר שבת ונפסק בסוף היום הששי שמשם ואילך חדלה הבריאה הראשונה ונמשך המנהג הטבעי אלא שכל מחשבות האנשים האלה הם כפירה גדולה בחק התורה:

תוכן העניינים

מפעלות אלוקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה