מפעלות אלוקים· רבנו יצחק אברבנאל
המאמר השלישי · פרק ז
בזכרון הדרך הששי והוא ג"כ כפי המדרש.
וענינו שהמלאכים נבראו ביום הראשון בבריאת האור שמפני קוצר דעתנו להשיג מהות הנבדל כפי אמתתו המשילה התורה אותו לאור לרוחניותו והיותו סבת השגת המראים כמו שאותם הנמצאים הנכבדים הרוחניים הם סבת ההשגה השכלית וכמו שהתבאר בשלישי מספר הנפש עד שמפני זה נאמר עליו ית יי' אורי וישעי יי' אור לי ועל הנבדלים ההם הקרובים אליו היושבים ראשונה במלכות אמר ונהורא עמיה שרא וכבר נמצאו מאמרים רבים להם ז"ל מורים על זה אמרו בב"ר בפר' יהי אור ר' יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר האורה נבראת תחילה משל למלך שבקש לעשות פלטין והיה אותו מקום אפל מה עשה הדליק נרות ופנסים לידע היאך הוא קובע קלמיוסין. כך האורה נבראת תחלה ורבי נחמיה אמר העולם נברא תחלה משל למלך שבנה פלטין ועטרה בנרות ר' שמואל בר ר' יצחק פתח פתח דברך יאיר מפת' פומך הוה לן נהור ויאמר אלקים יהי אור רבי ברכיה בשם רבי יודה בר סימון בדבר יי' שמים נעשו לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה עולמו. ע"כ. ואין ספק שלא חלקו השלמים האלה באור הגשמי כי הוא ית' אינו צריך לאורה לעשות מעשהו אבל חלקו בענין המלאכים הרוחניים שהם כלם אורה אם נבראו קודם השמים או אחר בריאת השמים ורבי נחמיה פי' הכתובים על הסדר שנכתבו בתורה שמים וארץ תחלה ואחר כך האור לפי שנמשך דעתו שנבראו המלאכים אחר בריאת שמים וארץ כדי שלא יאמרו שעזרו במעשה בראשית מסכים לדעת רבי יוחנן ורבי חנינא שזכרתי למעל' אמנם ר' יהודה הכריע הענין מטבע הבריאה שהסבה ראוי שתוקדם למסובב ולכן סבר שהאור המורה על המלאכי' נברא תחלה ואחר כך עניני השמים והארץ ואמנם לענין הפסוקים נסתייע מאמר רבי שמואל בר רב יצחק שדרש על זה פתח דברך יאיר כלומר שתחלת המאורות שבהם נברא העול' היה ויאמר אלקים יהי אור ושהאור היה הדבר שנבר' תחלה. ולפי זה יפרש הכתובי' כן בראשית הבריאה כשברא השם השמים והארץ ומה שנלוה להם וברא בשפלים התחלותיהם היסודות אמר השם יהי אור ולכן לא נאמר ויאמר יי' יהי שמים וארץ לפי שהו' ספו' הקדימ' לא ספו' הבריא' הנה בריא' השמים באה בשני בבריאת הרקיע וברביעי בבריאת המאורות והכוכבים. וקרוב לזה פי' רש"י הכתובים האלה והרלב"ג גם כן. ומה שכתב עליו הרמב"ן והנה אם כן לא נברא ביום הראשון כי אם האור אין בו בטול אבל הוא האמת בעצמו לדעת רבי יהודה ורבי שמואל בר רב יצחק. ומפני שרבי נחמיה אמר שהשמים והארץ נבראו תחלה ואח"כ האור כדי שלא יאמרו שהמלאכי' עזרו בבריא' שמים וארץ לכן הביא מאמר רבי ברכיה לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה עולמו אלא בדבר יי' שמים נעשו ויקשה זה המאמר כי מי לא ידע בכל אלה שאין עמל ויגיעה לפניו ית' אלא שהאמת הוא שהוא כיון ליחס פעל אלו הנמצאות כלן אל האור הנברא ביום ראשון ושלא יתחייב מזה שגבריאל ומיכאל עזרו בבריאה. כי הכל נברא בדבור והוא רמז לשפע המושפע מאתו ית' על הרוחניים שהיו ככלים ואמצעי' במה שנעשה אחרי כן ולכן דקדק והיה אור לא נאמר שהוא מורה על העתיד כי אם ויהי אור בלשון עבר כלומר שקודם שמים וארץ נברא האור הרוחני ההוא ואיך יסבול הדעת שיאמר רבי יהודה שהאור המוחש נברא קודם העולם כי הנה האור המוחש הוא המתפשט באויר ומאיר על הארץ. ואם לא היה שם שמים ולא ארץ ולא אויר ולא שום דבר אחר איך ימצא האור ההוא אלא שכיונו באמת אל המלאכים הרוחניים שהם כלם אורה. ולכן אמרו שם עוד רבי שמעון בן יהוצדק הלך שאיל את רבי שמואל בר נחמן אמר ליה בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה אמור מהיכן נבראת האורה א"ל מלמ' שנתעטף הקב"ה כשלמ' והבהי' מסו העול' ועד סופו הוה קא"ל בלחיש' א"ל א"ל מקר' מלא הו' עוט' אור כשלמ' ואת' אמר' בלחיש' א"ל כשם ששמעתיה בלחישה כך אמרתי לך בלחישה. ע"כ וראוי לעיין מה היה ענין השאלה הזאת האורה מהיכן נבראת כי אם לא היה שם שמים וארץ איך ישאל על המקו' שממנו נבראו האור. והתשובה ג"כ היאך היא מסכמת לענין השאלה. והנראה שהשואל שאל מהיכן נבראת האורה להוליד שני ספקות בענינה הא' אם היה האור ההוא מושכל ונמשך והושפע ממנו ית' האם היה מושפע תמיד כענין המושכל מהשכל ויתחייב מזה הדעת הקדמות ברוחניים כי הנה עם היות שהגשם במה שהוא גשם בהרכבתו ותנועתו לא יסבול הנצחיות הנה השכלים הנבדלים מכל חמר אם נמשכו מהשכל הראשון ית' איך יצוייר בהם החדוש בהיות המושכל נמשך תמיד מהשכל והספק השני אם היו השכלים הנבדלים ההמה סבות העולם ופועלי אותו יהיו אם כן הם הבוראים לא האל ית' כי על כן שאל מהיכן נבראו לדעת למי תיוחס הבריאה. ולקושי השאלות האלה הלך לו רבי שמעון אצל רבי שמואל בר נחמן שהיה בקי באגדות כי כבר אחז"ל אם רצונך להכיר אח מי שאמר והיה העולם לך אצל הגדה. והיה תשובתו שנתעטף הקב"ה והבהיק מזיו הדרו מסוף העולם ועד סופו וראה חכמת זה המשל כי הוא השיב אל הספק הראשון באמרו שהיה האור השכלי כלבוש שהוא קנין הלובש והוא מחדש אותו כרצונו אחרי שהיה לו מציאות זולתו כן היתה בריאת הנבדלים כשלמה המתחדשת לאדון כפי רצונו לא שיהיו קדמונים כמוהו. וגם לספק השני השיב במשל השמלה שהאל ית' הוא היה באמת הבורא והממציא המצואים כולם והיו המלאכים ככלי' או אמצעיי' בפעולתו וכמו שהאדם המלובש והמתעטף בטליתו עם היות הלבוש הוא הנראה לעינים הנה הנראה בעצם הוא האדם בעל הלבוש ולבושו הוא קנין מקניניו. ככה היה הענין הבריאה שנתעטף הקב"ה במציאות המלאכים אשר המציא כמתעטף בשלמה חדשה והבהיק את העולם כלו עליונים ותחתונים באמצעות אותו אור שכלי אלקי והוא ית' היה א"כ הפועל באמת לא הנבדלים שהיו קנינים מקניניו. והנה רבי שמעון השיבו שמקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה ואחר כך נוטה שמים כיריעה. אבל המשיב אמר שכמו ששמע זה בלחישה כדי להסתיר העניני' האלה מן ההמון כדי שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו וכו' ושהנבדלים עזרו בבריא' העולם כך אמרו בלחישה מהסבה הזאת ומסכים לזה אמרו ז"ל עוד במדרש הרבה דברים כתב משה סתומים ועמד דוד ופירשם אנו מוצאים במעשה בראשית שאחר שברא השמים והארץ ברא האור שנאמר בראשית ברא אלקים אח השמי' ואת הארץ ואחר כך ויאמר אלקים יהי אור בא דוד ופירש שאחר שברא האור ברא השמי' שנא' עוטה אור כשלמה נוטה שמי' כיריע'. ע"כ. וגם בזה יש לעיין למה אמרו עמד דוד ופירשם והיה ראוי שיאמרו עמד דוד והפכם אלא שהם כיונו לומר שדוד הבין הפסוקים כפי פירושם האמתי על הדרך שפירשנו למעלה לדעת רבי יהודה שענינו בראשית ברא השם השמים והארץ ושההיה הארץ תהו ובהו וגו' ויאמר אלקים יהי אור כי האור השכלי הרוחני נברא ראשונה קודם בריאת שמים וארץ ועליו אמר עוטה אור כשלמה. ומסכים לזה גם כן אמרו במדרש תהלים במזמור לדוד יי' אורי וישעי וירא אלקים אח האור כי טוב אמר רבי יהודה בר סימון הבדיל הקב"ה את האור לעצמו משל למלך שראה מנה יפה ואמר זו לעצמי כך כשבראו הקב"ה אמר אין שום בריה יכולה להשתמש בו אלא אני הה"ד ונהורא עמיה שרא אמר רבי אבין הלוי נטלו הקב"ה ונתעטף בו כטלית והבריק את עולמו ממנו הה"ד עוטה אור כשלמה. ורבנן אמרין הבדילו ליתנו לצדיקי' לעתיד לבא. משל למלך שראה מנה יפה ואמר זו לבני הה"ד אור זרוע לצדיק וכבר הביא הרלב"ג זה המאמר להוכיח ממנו שזה האור איננו אור מוחש כי אם אור שכלי ויורה על זה באמת אמרו שהבדילו הקב"ה לעצמו כי הוא יתברך אינו צריך לאור ואיך יבדיל האור המוחש לעצמו אלא שנאמר על השכלים הנבדלים כי הם רואי פני המלך ונבדלים לדבקותו וגם יורה ע"ז אמרו שאין שום בריאה יכולה להשתמש בו כי כן הוא האמת שאי אפשר זה כללי דברי ד' יהודה בד סימון וחכמים אמרו שהבדיל לצדיקים לעתיד לבא ופי' בו הרלב"ג שכבר יהיה אפשר השגת הנבדלים במה שיושפע מאורם וזיום ואף על פי שלא תהיה השגה שלמה ונראה לי שלא אמרו זה כי אם להגיד שלעתיד לבא יהיו ישראל במדרגת השלמות והצדק עד שמלאכיו יצוה להם לשמרם בכל דרכיהם. ואולם רבי אבין ביאר שזה האור היה קודם בסבה לשאר הנבראי' שבאמצעותו נעשו והוא אמרו נתעטף בו כטלית והבריק את עולמו ממנו וכן אמר הפילוסוף שהש"י עיין בעולם השכלים הנבדלים והשפיע ממנו הנמצאים כלם וגם הרב המורה קרא אור נברא את השכלים הנבדלים מניעי השמים וכן יקראום במקומות מספרו בשם שכינה וכמו שיתבאר אחר זה. הנה התבאר מאלו המאמרים כלם שהיה דעתם ז"ל שהאור שנברא ביום הראשון ממעשה בראשית הוא מציאות המלאכים הרוחניים שנבראו קוד' הגרמים השמימים להיותם קודמין אליהם בסבה ובמעלה וטבע כמו שהגרמים השמימיים קודמים בסבה ובטבע ליסודות ולמה שיתחדש מהם. ולכן אמר בב"ר שנתיעץ הקב"ה בבריאת העולם במלאכים מכלל שהיו נבראים בראשונה. וכן אמרו בב"ר פ' שלישית אורה שנבראת בששת ימי בראשית להאיר ביום אינה יכולה שהוא מכהה גלגל חמה שרמוז בזה שהיו השכלים הנבדלים במעלה עליונה מהגרמים השמימיי' לאין שעור וזהו הדעת היותר מסכי' לדעתי ובאה אם כן בריאת המלאכים במעשה בראשית. אך אמנם נשאר לבאר כפי הדעת הזה אם היה רומז האור הנאמר כאן על המלאכים מהו החשך הנזכר שהוא מקבילו שהבדיל השם ביניהם. ואיך קרא את האור ההוא יום ולחשך קרא לילה כאלו הם מחוברים ומדובקים זה בזה ונעשה יום אחד מן האור והחשך ההוא היצדק דבר מזה על המלאכים. וראוי אם כן שנפרש כל זה והוא כמו שפירש הרלב"ג שהחשך הנז' כאן הנבדל מהאור הוא רמז למציאות החמר השכל אשר הוא בתכלית המרחק וההבדל מהאור הרוחני כי האור ההוא שהוא השכלים הנבדלים היא פעל גמור וצורה כי אין בהם לא כחניות ולא חמר כלל ולזה אמר הכתוב וירא אלקים את האור כי טוב כי הטוב והשלמות בהם והחמר הראשון השפל אשר תאר בחשך הוא חסר מהצורות ומציאותו הוא כחניות ולחסרונו היה בערכם כחשך אל האור ומזה תדע שאין ההבדלה שזכר הכתוב ויבדל אלקים הבדל במקום כי אם במעלה ועצמות ולפי ששלמות השכלים הנבדלים היה קיים בלתי משתנה וכחניות החמר וחסרונו היה קיים ועומד בו תמיד עוד כל ימי הארץ לכן אמר ויקרא אלקי' לאו' יום שהמשילם ליום לרוב בהירותו וזכותו והחשך החמרי ללילה לרוב ערבובו ועכירותו ורוע סדורו. כי הנה במעשה בראשית לא נאמר ויקרא אלקים לכך כך כי אם להורו' על התמדתו וקיומו. ואמנם אמרו ויהי ערב ויהי בקר יום אחד בא להגיד שבזה האור הרוחני עשה מדרגות חלוקות הולכי' מהלך השלמות מקצתם לקצתם כמו שהער' והבקר יתחלף ענינו בפחות ויתר במציאות חלקיו זה על זה כן השכלים הנבדלים מדרגותיה' זה על זה בשלמות ובמעל ובסוף הכתוב אמ' יום אחד להגיד שזה היה פועל היום הראשון שהיה הנברא ביום ההוא אחד והבורא אחד. וכן בכל אחד משאר ימי בראשית נאמר ויהי ערב ויהי בקר להודיע שהיו מדרגות זו למעלה מזו בדבר הנברא בכל יום. זהו ענין הדרך הששי הזה והוא באמת נכון ומתיישב בכתובי' אמנם הנשיא רבי אברהם ברבי חייא כתב במקום הנזכר למעלה שהאור שנברא ביום הראשון לא היה גשם ולא מסתבך בגשם כי הוא רמז לשפע השכלי המושפע מאתו יתברך ונזכר אור בפרשה חמשה פעמים וחשך ג' פעמים לפי שמעלות האור והשפע שנברא ביום הראשון רומז אל חמש מעלות מהשפע השכלי האלקי הא' הוא השפע המגיע לשכלים הנבדלים ועליו אמר ויהי אור והב' הוא המגיע לנביאים בנבואותיה' ועליו נאמר וירא אלקים את האור כי טוב והג' הוא השפע המגיע לחכמים האמתיי' שבו הם מבדילים בין האמת ובין השק' ועליו נאמר ויבדל אלקים בין האיר ובין החשך. והד' הוא השפע המגיע לנפשות אחר המות אם בשכר ואם בעונש ועליו אמר ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה כי הנה אור האמונות והמעשים התוריים יבא להיות יום בשכר גן עדן. וחשך האמונות הכוזבות והמעשי' המגונים יבא אל הלילה שהוא העונש בגיהנם. ואמנם החשך שנזכר בפסוק הראשון וחשך על פני תהום הוא רמז לזמן שאין לו ממשות ואין לו מציאו' כי אם בדעת האדם אלה הם דבריו דברי פי חכם חן: