מפי אהרן· רבי אהרן בכור אלחדיף
מפתחות מספר "מפי אהרן" ע"ס א"ב · אות מ
מלמד. אסור למלמד להשכיר עצמו לבעה"ב שיש לו מלמד אחר בביתו. דף ב' ע"א:
מלמד אם יש כאן מלמד שמלמד לתנוקות ובא אחר טוב ממנו מסלקין הראשון מפני השני. שם:
מלמד נוטל שכר שלם. שם:
מלמד מי ששכר מלמד לבנו ללמדו שנה אחת. ובתוך השנה מצא טוב ממנו. ד"ט ע"ד:
מלמד ששכרוהו הקהל לזמן קצוב בלי קנין וחזרו הקהל תוך הזמן. דף יו"ד ע"א:
מלמד שהשכיר עצמו לג' שנים. שנה א' מיקרי התחלה גם לב"ש. ד"י ע"ב:
מלמד ששכרוהו שלשה א"צ קנין וא"י לחזור דף יו"ד ע"ג:
מגו במקום מנהג לא מהני. דף ב' ע"ד:
מי שהיה לו פתח קטן לרה"ר ורצה להרחיבו או היה רחב ורצה לעשותו שנים אין חבירו שכנגדו יכול לעכב עליו. דף ל"ג ע"א:
מי שנתן לחתנו חצר וכתוב בשטר המתנה מתהומא דארעא ועד רו"ר ורוצה החתן לזכות גם בחצר התחתונה והנותן היה דר בחצר התחתונה הנז' אחר ג' שנים דף ל"ו ע"א:
מי שהגיע לו הזק בממון מחמת שליחות שולחו. או שהעלילו עליו מחמת השליחות והפסידוהו ממון. אם על המשלח לשלם לו נזקו אם לאו דף י"ב ע"ב:
מי שהיה לו דריסת הרגל ע"ד חצר חבירו ה"ז חזקה וכו' דל"ט ע"א:
מי שהיה לו בית ויש בה חלון על החורבה ומכר הבית לאחר ושייר לעצמו וכו'. דף מ"ם ע"ד:
מילתא דעבידא לאגלויי ובאו עדים עליה לא אמרינן אוקי ארעא בחמ"ק. דמ"ב ט"א:
מי שיש לו שט"ח על ב' בנ"א ומחל לאחד מהם הוייא מחי' אף אם לא החזיר השטר. ד"ס ע"ג:
מחילה בטעות צריכה דליהוי מוכחא מילתא. דס"א ע"ב: מחילה בכעס לא הוייא מחילה. דנ"ח ע"ד:
מי שרצה להעמיד נכח החלון בזיז הקבוע לעשות מלאכה שם רובו של יום. דנ"א ע"ב:
מי שבא להגביה השופכין כדי שירדו ממקום גבוה. שם:
מי שתבעוהו למחול והשיב יהי כדברך. ד"ס ע"ד:
מותר לתחוב נר הדולק בבהכ"ן ביו"ט בחול כדי שלא ישרף יותר ממה שיצא לחוץ. דט"ז ע"ד:
מותר לילך בנר של שמן ביו"ט אעפ"י שהוא מזיז את השמן. שם:
מי שהיה לו חלון בכתלו ובא חברו ועשה חצר בצדו דמ"ח ע"ב: מלד"ה דוקא בהקדשות דאיכא בהו מצוה לעשות נח"ר להמקדיש. דס"ד ע"א:
מי שנמצאת דייתיקי קשורה לו על ירכו. שם ע"ב: מתנת בריא לאח"מ לאו כלום אא"כ נותנה כמתנת בריא. דס"ג ע"ב: מנודה לעירו מנודה לעיר אחרת. מנודה לעיר אחרת אינו מנודה לעירו. דע"א ע"ג:
מי שהיה עומד בבהכ"ן בשעת החרם וענה אמן נתחייב בשבועה ומי שלא ענה פעור (לדבר הרשות). דע"ז ע"ד: מלמד שהתחיל ללמד ואמר לו בעה"ב לך מעמדי ושוב חזר ורצה לעכבו. דפ"ד ע"א:
מותר לעשות אסור בידים בקו"ע מפני שלא יהיה מחלוקת בעיר וכו'. דפ"ד ע"ב:
מחילה בכעס ומריבה אם מח"ל בפי'. דפ"ט ע"א: מי שרוצה להשביח נכסי שית'. דצ"ג ע"ב: