מפי אהרן· רבי אהרן בכור אלחדיף
מפתחות מספר "מפי אהרן" ע"ס א"ב
אות א
אם הרוב כופין את המיעוט. דף א' ע"ב עד ד"ח ע"ד:
אם בש"ץ יכול גם היחיד למחות בו. דף א' ע"ד:
אם הרוב כופין את המיעוט היכא דאיכא רווחא להאי ופ"ל. דף א' ע"ג:
אם כתב הפוסק ואפשר. הוא דרך ענוה. או דמספ"ל, דף ב' ע"ב עד ע"ד:
אם בהקמת ומנוי רב או ממונים יכולים המיעוט לכוף את הרוב. דף ב' ע"ד:
אם מנהג מבטל הסכמה. דף ב' ע"ד:
אם מנהג מבעל הלכה. דף ג' ע"א: אם מיעוט מהקהל נפרדו מדעת הרוב שלא כדין משו. ואפי' היו המיעוט יותר עשירים ויותר חכמים. ד"ג ע"ג:
אם בעינן רוב מתוך כל. ומתוך מו"מ עם הכלל. דף ד' ע"א:
אם אנסוהו נכרים להראות ממון חברו פטור היינו מחמת אונס נפשות. או הכאות ויסורין. או עפ"י אונס ממון. ד"ה ע"ד:
אם בזה"ז מצו ב"ד לאפוקי ממונא מאומדנא. דף ז' ע"ג:
אין נזקקין אלא לתובע תחי'. ד"ט כא אם יש ביד המלוה שטר מקויים יורדים לנכסי לוה אפי' שלא בפניו ד"ט ט"ב:
אנשים שכתבו כתב חיוב לתת פרס קצוב להרב שלהם חייב כל אחד מהם על אותה קצבה. די"א ע"א:
אם קרקע של שמעון כתוב בשם ראובן בפנקס המטווילי ורוצה ראובן להחזיק עד שיפרעו לו. דף י"ב ע"ג:
אם אחד הביא סחורה למכור ביום השוק. והיה לו לאדם אחר תביעה עליו ורימה אותו וקנה ממנו ואמ"ל משטה אני בך. כ"ט ע"ג:
אם הערב הפסיד שהוכרח למכור חפציו בזול כדי לשלם את ב"ח אין הלוה חייב לשלם כ"א מה שהוא חייב. דכ"ט ע"ג:
אם הבטיח להלוות לו והלך לסופר וכתב לו שטר ואח"כ חזר המלוה. חייב לשלם שכר הסופר שנתן הלוה. שם:
אם סופרי הממשלה ידענו דמרעי נפשייהו ונענשו בדיני המלכות. אין להם דין ערכאות. דל"ט ע"ג:
אנחנו היושבים בתוגרמא ד"ד דינא הוא היינו דוקא אם השטרות נעשו בערכאות. שם:
אין מחזיקין בכל נכסי מלכות. שם:
אם המערער מכחיש בחזקה. על המחזיק להביא ראיה. שם:
אם הרחיים ולול של תרנגולים הוי חזקה. שם:
אם שותף שהחזיק בבית קטן בחצר אם יוכל להוסיף עליו להרחיבו. שם:
אם נתן לבנו חנות והעבירה על שמו בטאבו בלי שטר וחזר האב ומכרה לאחר. דף מ"ם ע"ג:
אף דקי"ל דחזקת ג"ש צריכה להיות ביום ובלילה בתדירות מ"מ כל דבר אזלינן בתר תשמישו וכו'. דמ"א ע"ב: אם הטוען אמר שיודע הוא שיש לו זכות בשטר שביד המערער משביעים אותו היסת. שם:
אם הזיזין למעלה מגמל ורוכבו אפי' לכתחילה יכול להוציא. דמ"ו ע"ג:
אם מחי' ופשרה צריכה קנין. דנ"ב ע"ד:
אע"ג דמשכון של אחרים קנוי לו ומצי מקדש ביה וכו' אינו קנוי לו ממש. דנ"ד ע"ב:
אם טען הלוה מחלת לי חוב שבשט"ז. דס"ב ע"ב: אם החוב ברור צ"ל לשון המחי' מבורר. דס"ב ע"ב: אם החוב ברור והמחלוקת על הפטור. שם:
אם כתב לה כתובה ונאבדה. דנ"ה ע"א: אלמנה שאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה וכו'. דנ"ה ע"ב: אחד שיש לו שט"ח על חבירו. והעדים מעידים שמח"ל החוב וכו'. דנ"ח ע"ב:
אם הדברים מוכיחים שלא מח"ל ברצונו. אין באותה מחילה ממש. דנ"ח ע"ד:
אדם שעושה מעשה שנראה כמודה לח בירו הוייא מחי' דנ"ט ע"ב:
אם נהגו בני העיר לכתוב שטרותיהם ע"י סופרים נכרים אין הולכין אחריו. דף ס"ג ע"ד:
אם יש כח במנהג להפקיע ירושה מן היורשים. דף ס"ג ע"ד:
אם יש שם חנויות אחרות נגד פתח החצר אין למנוע לזה הרוצה לפתוח חנות וכו'. ד"ן ע"ג:
אם מהיום ולאח"מ צ"ק. דס"ג ע"ג:
אם יש כח במנהג להפקיע ירושה מן היורשים. שם:
אם אמר בלשון ירושה על מי שאינו ראוי ליורשו ל"א כלום. שם:
אם בתקנות בני העיר נמי בעינן אדם חשוב. דס"ט ע"ב: אם קצת מבעלי העצה מוחין במה שעושין קצתן מה שעשו לא עשו ולא כלום. דע"ב ע"א:
אין רשאין חשובי העיר לקיים שו"ד היכא דיש דיין מומחה או א"ח אם לא ע"פ. דע"ג ע"ג:
אי מטי פסידא לרוב מצד מניעתו להסכים עמהם אולי נקרא מזיק בידים. דע"ח ע"א:
אע"ג דבעינן רוב מתו"ך זיל בתר טעמא וכו' אבל אם כבר נשמע טעמם והוא טעם פגום. והיה כלא היה. דע"ח ע"ב:
אם הרוב הסכימו המיעוט נגרר אחריהם בין שהיו שם ובין וכו' ואפי' בנים אשר יולדו להם. דע"א ע"ג:
אף למ"ד דהרוב מצו לכוף את המיעוט ה"ד במקום דאיכא תקון העיר אבל להסכים בדבר הרשות דע"ו ע"ג:
אפי' רוב כו"ל הקהלות באנשים ממקומות חלוקים אין הרוב כו"ל. שם ע"ד:
אם תקנו דבר ולא נמצאו שם קצת מן הברורים ואח"כ כשבאו הסכימו למעשיהם מהני. דע"ז ע"ב:
אחד שאמר לבני חבורה עשינו זה ושתקו. דפ"ו ע"א: אשה שהשכירה מלמד לבנה וידע בעלה ולא מיחה. שם:
אחד שנתפס מכח מס של קהל אחר. ותפס משל אחד מן הקהל. דפ"ז ע"ב:
אם טוענים מחלת לנו מבלי עדות מה דין טענה זו. דפ"ט ע"ב:
אדם שיש לו בית אמו חרבה והסוחרים נוטים שם אהליהם ונותנים לו שכי' ובא אחד ובנה שם בנין ואין יד בעל החורבה משגת. דצ"ג ע"ב:
אפי' אין להם הנאת ממון אלא עשות רצונם מקרו נוגע בעדות שם:
אפי' בענין דלא ליקרו ליה גברא אלמא מקרי נו"ב. דפ"ט ע"א: אם יש שתי קהלות בעיר כיון שכל קו"ק הרי הוא כעיר בפ"ע אין נאמנים וכו'. שם:
הא דמהני סלוק לדיינים ה"ד דהתביעה עם בה"ע. אבל כשיש דיינים אחרים וכו'. שם:
אם נפל ספק בין יחיד עם רבים שהקהל אומרים כן המנהג והיחיד אומר לא. ויש דררא דממונא אין הקהל מוחזקים. שם ע"ב:
מגו לחצי טענה ל"א. שם ע"ד:
דיינים החותמים לקיים השטר חותמים אעפ"י שלא קראוהו ד"ץ ע"א:
רשות ביד המלך לעשות לו דרך באמצע השדות והכרמים דצ"ג ע"ב:
נגידים ראשי עם קו' הממנים על הצבור בכח שירותם בחצר בית המלכות מצוה קא עבדי. דצ"ד ע"ג:
אין יכולים לצרף חכם אחר אפי' גדול בחכמה אחרי שכבר זכה הראשון. דצ"ו ע"א:
הרב הנכנס בגבול הראשון אפי' ברשות הקהלה נקרא משיג. שם כלל גדול אמרו רז"ל דכל ענייני המנויים אם הבן ראוי הוא קודם לכל אדם וכו'. שם ע"ד:
אות ב
בני חבורה ששכרו להם חכם לדרוש להם בכל שבת וחזרו בהם. ד"ט ע"ג:
בעה"ב ששכר פועל שישמשנו ומת הבעה"ב בחצי הזמן נוטל הפועל כל שכרו. דף י"ב: במה ד"א שיש חזקה להז"ר בעושה מעשה כגון פותח חלון על חצר חבירו אבל חצר השותפין וכו' ד"ן ע"א. במה ד"א כשאין אדם גדול וחכם בעיר לתקן ענינם אבל יש חכם אפי' כל בני העיר אין רשאים דע"ג ע"א: בזה"ז שמקבלים רב ועוקר דירתו ממקומו וקוצבים לו שכי'. הבא בגבולו לא טוב עשה בעמיו. דצ"ו ע"א:
בנ"א שלא היו בעיר בשעת החרם חייבים לנהוג בתקנות הצבור. דע"ה ע"ב:
אות ג
גרמא. לחלק בין גרמא בנזיקין לפטור לד"ד לחייב די"ד ע"א:
גרמא ודד"ג הרמב"ם ומר"ן ז"ל ס"ל דאין חילוק ומחייב בתרוייהו. די"ט ע"ד:
גרמא ודד"ג. גרמא הוא שאין כונתו להזיק או שכונתו להזיק ובסיוע אחר. ודד"ג הוא בהתחבר השנים שעשה הוא המעשה בידים בלא מסייע וכינתו להזיק. כ"ח ע"ג:
גם בשטרות הכתובים פ' נתחייב לכל מוכ"ז צריך מסירה לקנותם. דס"ד ע"ד:
גזבר הקדש רשאי להוציא הוצאות על נכסי הקדש אעפ"י שיצטרך למכור מקצת וכו' דצ"ד ע"ד:
גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק ואם צריכים למכור מה שגבו מן התמחוי מוכרים לאחרים. דצ"ה ע"ב:
אות ד
דינא דגרמי לא מחייבינן בדד"ג אלא לעושה הרעה ישלם. דף י"ב ע"ג:
דינא דגרמי הוי מטעם קנס. והט' למאן דמחייב בהיזק שאינו ניכר. דף י"ב ע"ד:
דינא דגרמי. דינא הוא ולא קנסא. די"ט ע"ד:
דבר שבא לעולם ואינו ברשותו. דינו כדבר שלא ב"ל. דס"א ע"ג:
דין רבים מוחזקים. אינו אלא בענין מסים דוקא. דנ"ח ע"ג:
דבר הנעשה בקנין אינו מתבטל כ"א בקנין אחר דס"ב ע"ג:
דוקא בעובר על תקנת הקהל בהסתר וכו' אך באיש שלעיני השמש עובר על חרמות ביד רמה. דפ"א ע"ב:
אות ה
המזיק לחבירו בעצתו. דט"ז ע"א: המזיק שעבודו של חבירו. די"ח ע"ג:
היכא שנפל מחלוקת בגופו של קרקע אין הוכחה מפנקס הטאבו. דל"ט ע"ב:
המנהג בממשלה למכור החצר עם הבית ואינם מבארים. שם ע"ג:
היתה החלון למטה בכותל כופה את חבירו לבנות כנגדה ברחוק ד"א ולהגביה הבנין ד"א כדי שלא יביט בו מן החלון. שם:
הנשבע שלא ידבר עם חברו מותר לכתוב לו בכתב. ד"ס ע"א:
הפוגם שטרו אין אדם עשוי להשטות לא כן במוחל כל החוב שייך ביה השטאה. ד"ס ע"ג:
הרי שפתח חלון לצד חבירו ומחל לו בעל החצר ה"ז החזיק ואינו יכול לערער עליו. ד"ן ע"א:
הא דאמרינן היכא דלא ידע ומחיל לא הוייא מחי' היינו בע"פ. אבל בכתב גמר ומחיל. דס"א ע"ב:
היה לו משכון ע"ח שהי"ל אצל אחרים וקידש בו אשה. דנ"ג ע"ד:
המוכר שע"ח לחבירו ומסר המשכין ביד הלוקח שוב אינו יכול למחול וכו'. דנ"ה ע"א:
המוחלת כתובתה אצ"ק וכו'. דנ"ה ע"א: המהרהר בד"ת א"צ לברך והכותב צריך לברך. דנ"ט ע"ב: הכופר בפקדון ונתפשר עמו ומח"ל ואח"כ מצא עדים יכול לחזור בו. דס"א ע"ב:
הפותח חלון לחורבת חברו אם הוי חזקה. ד"ן ע"א: היה פתח של אחד מהשותפים בחצר קטן. אינו יכול להרחיבו. ד"ן ע"ג:
הנשבע שלא ליכנס בתקנת הקהל ה"ז שבו"ש. דס"ו ע"א: הסכימו הקהל למנות אנשים נאמנים על המסים והחרימו ואחד מסר מודעה. שם ע"ג:
הסכמה שהסכימו למגדר מלתא. ואח"כ ראו דבאו לתקן ונמצא מקלקל בטלה ההסכמה. דפ"א ע"א:
המפרנס יתום בתוך ביתו פטור וכו'. דפ"ד ע"ב: היה המלוה ת"ח אין משביעין אותו. דפ"ט ע"ג:
הבית והעליה של שנים כל קלקול שיארע בכתלים וכו'. דצ"ג ע"א:
הבא למעט מכבוד הרב שיזכה באיזה שררה ה"ז שו"ד. דצ"ו ע"ב:
אות ח
חלון על גג של רעפים והם סתומים ברשת של ברזל וטבלא של זכוכית והם גבוהים יותר מד' אמות מתחתית הבית. דל"ז ע"ב:
חרם שהחרימו הקהל בהסכמת כולם ועברו כמה אנשים החרם ולא נענשו לא הותרו כולם. דפ"א ע"א:
חרם אפי' יתרצו מיעוט העם בכמות ורב באיכות בעושר להתירו. לא יוכלו להתירו כ"א ברוב דעות. דפ"א ע"ב:
אות ט
עלית שאחז בו האור פושטו ומתכסה בו ואינו חושש אם תכבה. דט"ז ע"ג:
אות י
יין נסך עכו"ם שנוגע ביינו של ישראל לאונסו. דף י"ד ע"ב: יתומים שמכרו נכסי אביהם ויצאו על אביהם ב"ח ואינן יכולים לגבות הנכסים מיד הלקוחות די"ט ע"א:
יין נסך. עכו"ם שנתכוון להזיק בנגיעתו ליינו של ישראל. כ"ג ע"ב:
יש לחלק בין בית לחצר בדין החזקה. דל"ט ע"ב: יש אומרים שאם רואה הדיין שבעל דין חושדו שנוטה הדין כנגדו צריך להודיעו מאיזה טעם דנו דמ"ה ע"ד:
יכול להעמיד נר של שמן ביו"ט במקום שהרוח שולטת בז דש"ז ע"ד:
יש מי שנסתפק אם היזק חנות הוי כחלון ד"ן ע"ג:
יתום שמחל לשמעון ממון אביו בעבור שלא ידע כמה הוא הסך דס"א ע"ב:
יכולים בני העיר לעשות ביניהם תקנות וכו' ולקנוס וכו' ואע"ג דאיכא דברים הכוללים לכל בני המדינה אבל הם נגד מוכרי פירות או נגד פועלים:
דס"ה ע"ד:
יש כח ביד רוב אנשי העיר במעמד ט"ה עם המרביץ תורה בתוכם לתקן כ"מ שיראה בעיניהם ואם יש קצת יחידים מוחים בדבר. דע"א ע"ב:
אות כ
כל היכא שמתקנים הקהל אין צריך שיהיה רוב מתו"ך. אבל אם הוא דבר שאינו למגדר מלתא ויש שם הפסד לשו"א בעינן רוב מתו"ך. ד"ה ע"א:
כל שהפועל יכול לומר הא קאימנא. אף אם אינו מוחזק נוטל כל שכרו. דף יו"ד ע"ב:
כל שהמחזיק משתמש עם בעל החצר הנודע לנו אין חזקת המחזיק כלום. דל"ט ע"א:
כל תנאי שהוא היפך הדין צריך להיות מפורש היטב בלשון השטר. דמ"ג ע"ב:
כשפוסק דין בש"ע בלשון יש מי שאומר נראה שהוא דין שאינו נזכר בשאר פוס' ואין שום חולק. דמ"ה ע"ד:
כל שיש לחוש שלא מטוב לבו מחל צריך שיקנו מידו דנ"ח ע"ד:
כשם שאין אדם מקנה דבר שלב"ל. כך א"י למחול דבר שלא בא לעולם. דס"א ע"ג:
כל הרחקות שאמרנו. אם לא הרחיק וראה חברו ושתק. ה"ז מחל וא"י לחזור וכו'. ד"ן ע"א
כל השטרות העולים בעש"ג כשרים אינו אלא כשהעדים הגוים רואים נתינת הממון. דס"ג ע"ד:
כל ספק בתקנה יד בעל התקנה עהת"ח. דף ס"ט ע"ב: כל שבררו הקהל עשרה או פחות או יותר כל שלא אמרו שילך אחר הרוב אינו כלום. דע"ב ע"א:
כל דבר שהקהל או ט"ה שנתנו מדעת הקהל א"ץ קנין ודבריהם ככתובים וכמסורים. דע"א ע"ב:
כותל שבין ראובן לשמעון והוא של אחד מהם יכול לסתרו כשירצה דצ"ב ע"א:
דרך מרן הקדוש להשמיט בש"ע מ"ש בבית יוסף. ד"ט סוף ע"ד:
העיד מרן הקדוש על הרשב"א ז"ל כי רב מובהק הוא אפי' נגד כל הפוסקים. דף יו"ד ע"ב:
למה פטרו גרמא בנזקין. וחייבו דד"ג. ומה הוא דבר הגורם לממון. ומזיק שעבודו של חבירו. די"ג ע"א:
כלל גדול יהיה בידך כל הגורם ומחמת גרמתו בא לחברו היזק ואינו תלוי בדעת אחרים כגון זה מחייב ר"מ. די"ג ע"ג:
היכא דמרן ז"ל סותר דבריו ממ"ש בתשו' למ"ש בש"ע נקטינן להלכה כמ"ש בש"ע. דכ"ב ע"ב: יכול המוחזק לומר קים לי כמ"ד שלא קבלנו הוראותיו דכ"ד ע"א:
אם מצאנו ראינו שני פסקי דינים דסתרי זל"ז בש"ע אמרינן במקום אחד סתם כדעת הרמב"ם ז"ל לבני אר"י ומערב דגרירי אבתריה. ובמקום אחר לשאר מקומות וכו'. דכ"ד ע"א:
כל שגילה דעתו מרן ז"ל דחולק הוא ע"ד הרמב"ם ז"ל אזלינן בתריה דף למ"ד ע"ב:
כל רב או פו' שעשה חבור כולל בין שעשאו בתחי' ימיו בין בסוף יש לתפוס דברי החיבור העיקר מדברי התשובה דף ל"א ע"א: כל פוסק שיש לו חיבור פסקים ותשובות הפסקים הוא העיקר דודאי הם היו באחרונה. דף ל"א ע"ב: היכא שסותר מרן דבריו מתשו' לש"ע ליכא מאן דפליג דעבדינן עיקר מה שפסק בש"ע כנודע. דף ל"א ע"ב: יכולים לומר קי"ל כמ"ש הרא"ש בתשו' ולא בפסקים דאע"פ שהסכמת להקת נביאים שאמרו דהפסקים עיקר דף ל"א עמו"ג:
דרך מרן לעולם להעתיק בש"ע לשון הפוסק אות באות ואף שיש קו' וכו'. דף ל"ד עמו' א':
לא קבלנו הוראות מרן נגד המנהג ד"ג עמו"א:
פוסק שכותב אם יסכימו עמי בעלי הוראה אפשר שהוא דרך ענוה. ויכול בע"ד לומר קי"ל דף כ' ע"ד:
פוסק שסובלים דבריו ב' פירושים יכול המוחזק לומר קים לי כהך פירושא דמסייע ליה. דכ"א ע"ד:
קבלנו דעת הרא"ש ז"ל היכא דלא גילה דעתו הרמב"ם ז"ל. ד"ט ע"ד:
אם קבלנו סברת מרן גם בתשובה אין הדבר ברור כ"כ דף ל"א עמו"ב:
כשכותב מרן יש מי שאומר הוא להלכה ולמעשה דס"ב:
לא זו אף זו אין שייך לומר בפוסקים. ויש להסתפק אם ה"ה זו ואצ"ל זו. ד"ן ע"ד:
אם בדיני ממונות בענין ספק ספיקא אם בעינן ס"ס המתהפך. דנ"א ע"ג:
אם בס"ס מפקינן ממונא מיד המוחזק שם:
הלכה כרב מנא ברוב הירושלמי דהיא מאריה דתלמודא דנ"ג ע"ג:
כלל על דברי מרן ומורם ז"ל בכ"מ שכותבים יש מי שאומר או יש אומרים מבלי שום חולק כן הלכה פסוקה דנ"ח ע"ד:
כלל גדול שקבלנו לדון כמרן הק' ז"ל ובמקום שלא נתבאר בדבריו סמכינן לדברי מפה"ד הרב חיד"א ז"ל וסי' לדבר אם יוספים אנחנו לשמוע שם:
מעמד שלשתן הוייא הלכתא בלא טעמא דנ"ט ע"ד:
אפי' מכמה ספקי לא מפקינן מיד המוחזק דס"ג ע"ב: ס"ס לכ"ע אין מוציאין מיד המוחזק דס"ג ע"ב: צוואה העשויה בעש"ג מבטלה מהרשד"ם דס"ג ע"ד:
מתנה טמירתא אפי' בקנין לא מהני דס"ד ע"ג:
מתנה שנותן הש"מ להמקבל שטרות שיש לו על אחרים בעי כתו"מ ואמירה וכו' שם:
כל היכא דאיכא לאסתפוקי בעיקר המתנה אי הוי מתנה או לא. לכ"ע היורש הוא המוחזק. דס"ד ע"ד:
מתנה שבטלה מקצתה בטלה כולה. דס"ה ע"א: הסכמה שהיא בחרם אין שבועה חלה עליה. שם ע"ד:
שבועה חלה על ההסכמה דלא עדיף הסכמה מאיסור דרבנן. דס"ז ע"א:
כבר נתפשט המנהג בהסכמת המורים דבתקנו רובם סגי. שם:
הסכמות לתקנות העיר אמדינן דעת מתקני התקנה בין להוציא המשמעות ובין להוסיף ולהכניס בכלל ההסכמה את אשר לא פורש. שם:
אי אזלינן בתר אומדנא דמוכח. שם:
כל שיש ס' במשמעות התקנות הולכים להקל לנתבע. דס"ט ע"ג:
מפתחות הכתובות בש"ע בראש כל סימן הם מעשה ידי מרן הק' ז"ל. שם ע"ד: