מפי אהרן· רבי אהרן בכור אלחדיף
מפתחות מספר "מפי אהרן" ע"ס א"ב · אות א
אם הרוב כופין את המיעוט. דף א' ע"ב עד ד"ח ע"ד:
אם בש"ץ יכול גם היחיד למחות בו. דף א' ע"ד:
אם הרוב כופין את המיעוט היכא דאיכא רווחא להאי ופ"ל. דף א' ע"ג:
אם כתב הפוסק ואפשר. הוא דרך ענוה. או דמספ"ל, דף ב' ע"ב עד ע"ד:
אם בהקמת ומנוי רב או ממונים יכולים המיעוט לכוף את הרוב. דף ב' ע"ד:
אם מנהג מבטל הסכמה. דף ב' ע"ד:
אם מנהג מבעל הלכה. דף ג' ע"א: אם מיעוט מהקהל נפרדו מדעת הרוב שלא כדין משו. ואפי' היו המיעוט יותר עשירים ויותר חכמים. ד"ג ע"ג:
אם בעינן רוב מתוך כל. ומתוך מו"מ עם הכלל. דף ד' ע"א:
אם אנסוהו נכרים להראות ממון חברו פטור היינו מחמת אונס נפשות. או הכאות ויסורין. או עפ"י אונס ממון. ד"ה ע"ד:
אם בזה"ז מצו ב"ד לאפוקי ממונא מאומדנא. דף ז' ע"ג:
אין נזקקין אלא לתובע תחי'. ד"ט כא אם יש ביד המלוה שטר מקויים יורדים לנכסי לוה אפי' שלא בפניו ד"ט ט"ב:
אנשים שכתבו כתב חיוב לתת פרס קצוב להרב שלהם חייב כל אחד מהם על אותה קצבה. די"א ע"א:
אם קרקע של שמעון כתוב בשם ראובן בפנקס המטווילי ורוצה ראובן להחזיק עד שיפרעו לו. דף י"ב ע"ג:
אם אחד הביא סחורה למכור ביום השוק. והיה לו לאדם אחר תביעה עליו ורימה אותו וקנה ממנו ואמ"ל משטה אני בך. כ"ט ע"ג:
אם הערב הפסיד שהוכרח למכור חפציו בזול כדי לשלם את ב"ח אין הלוה חייב לשלם כ"א מה שהוא חייב. דכ"ט ע"ג:
אם הבטיח להלוות לו והלך לסופר וכתב לו שטר ואח"כ חזר המלוה. חייב לשלם שכר הסופר שנתן הלוה. שם:
אם סופרי הממשלה ידענו דמרעי נפשייהו ונענשו בדיני המלכות. אין להם דין ערכאות. דל"ט ע"ג:
אנחנו היושבים בתוגרמא ד"ד דינא הוא היינו דוקא אם השטרות נעשו בערכאות. שם:
אין מחזיקין בכל נכסי מלכות. שם:
אם המערער מכחיש בחזקה. על המחזיק להביא ראיה. שם:
אם הרחיים ולול של תרנגולים הוי חזקה. שם:
אם שותף שהחזיק בבית קטן בחצר אם יוכל להוסיף עליו להרחיבו. שם:
אם נתן לבנו חנות והעבירה על שמו בטאבו בלי שטר וחזר האב ומכרה לאחר. דף מ"ם ע"ג:
אף דקי"ל דחזקת ג"ש צריכה להיות ביום ובלילה בתדירות מ"מ כל דבר אזלינן בתר תשמישו וכו'. דמ"א ע"ב: אם הטוען אמר שיודע הוא שיש לו זכות בשטר שביד המערער משביעים אותו היסת. שם:
אם הזיזין למעלה מגמל ורוכבו אפי' לכתחילה יכול להוציא. דמ"ו ע"ג:
אם מחי' ופשרה צריכה קנין. דנ"ב ע"ד:
אע"ג דמשכון של אחרים קנוי לו ומצי מקדש ביה וכו' אינו קנוי לו ממש. דנ"ד ע"ב:
אם טען הלוה מחלת לי חוב שבשט"ז. דס"ב ע"ב: אם החוב ברור צ"ל לשון המחי' מבורר. דס"ב ע"ב: אם החוב ברור והמחלוקת על הפטור. שם:
אם כתב לה כתובה ונאבדה. דנ"ה ע"א: אלמנה שאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה וכו'. דנ"ה ע"ב: אחד שיש לו שט"ח על חבירו. והעדים מעידים שמח"ל החוב וכו'. דנ"ח ע"ב:
אם הדברים מוכיחים שלא מח"ל ברצונו. אין באותה מחילה ממש. דנ"ח ע"ד:
אדם שעושה מעשה שנראה כמודה לח בירו הוייא מחי' דנ"ט ע"ב:
אם נהגו בני העיר לכתוב שטרותיהם ע"י סופרים נכרים אין הולכין אחריו. דף ס"ג ע"ד:
אם יש כח במנהג להפקיע ירושה מן היורשים. דף ס"ג ע"ד:
אם יש שם חנויות אחרות נגד פתח החצר אין למנוע לזה הרוצה לפתוח חנות וכו'. ד"ן ע"ג:
אם מהיום ולאח"מ צ"ק. דס"ג ע"ג:
אם יש כח במנהג להפקיע ירושה מן היורשים. שם:
אם אמר בלשון ירושה על מי שאינו ראוי ליורשו ל"א כלום. שם:
אם בתקנות בני העיר נמי בעינן אדם חשוב. דס"ט ע"ב: אם קצת מבעלי העצה מוחין במה שעושין קצתן מה שעשו לא עשו ולא כלום. דע"ב ע"א:
אין רשאין חשובי העיר לקיים שו"ד היכא דיש דיין מומחה או א"ח אם לא ע"פ. דע"ג ע"ג:
אי מטי פסידא לרוב מצד מניעתו להסכים עמהם אולי נקרא מזיק בידים. דע"ח ע"א:
אע"ג דבעינן רוב מתו"ך זיל בתר טעמא וכו' אבל אם כבר נשמע טעמם והוא טעם פגום. והיה כלא היה. דע"ח ע"ב:
אם הרוב הסכימו המיעוט נגרר אחריהם בין שהיו שם ובין וכו' ואפי' בנים אשר יולדו להם. דע"א ע"ג:
אף למ"ד דהרוב מצו לכוף את המיעוט ה"ד במקום דאיכא תקון העיר אבל להסכים בדבר הרשות דע"ו ע"ג:
אפי' רוב כו"ל הקהלות באנשים ממקומות חלוקים אין הרוב כו"ל. שם ע"ד:
אם תקנו דבר ולא נמצאו שם קצת מן הברורים ואח"כ כשבאו הסכימו למעשיהם מהני. דע"ז ע"ב:
אחד שאמר לבני חבורה עשינו זה ושתקו. דפ"ו ע"א: אשה שהשכירה מלמד לבנה וידע בעלה ולא מיחה. שם:
אחד שנתפס מכח מס של קהל אחר. ותפס משל אחד מן הקהל. דפ"ז ע"ב:
אם טוענים מחלת לנו מבלי עדות מה דין טענה זו. דפ"ט ע"ב:
אדם שיש לו בית אמו חרבה והסוחרים נוטים שם אהליהם ונותנים לו שכי' ובא אחד ובנה שם בנין ואין יד בעל החורבה משגת. דצ"ג ע"ב:
אפי' אין להם הנאת ממון אלא עשות רצונם מקרו נוגע בעדות שם:
אפי' בענין דלא ליקרו ליה גברא אלמא מקרי נו"ב. דפ"ט ע"א: אם יש שתי קהלות בעיר כיון שכל קו"ק הרי הוא כעיר בפ"ע אין נאמנים וכו'. שם:
הא דמהני סלוק לדיינים ה"ד דהתביעה עם בה"ע. אבל כשיש דיינים אחרים וכו'. שם:
אם נפל ספק בין יחיד עם רבים שהקהל אומרים כן המנהג והיחיד אומר לא. ויש דררא דממונא אין הקהל מוחזקים. שם ע"ב:
מגו לחצי טענה ל"א. שם ע"ד:
דיינים החותמים לקיים השטר חותמים אעפ"י שלא קראוהו ד"ץ ע"א:
רשות ביד המלך לעשות לו דרך באמצע השדות והכרמים דצ"ג ע"ב:
נגידים ראשי עם קו' הממנים על הצבור בכח שירותם בחצר בית המלכות מצוה קא עבדי. דצ"ד ע"ג:
אין יכולים לצרף חכם אחר אפי' גדול בחכמה אחרי שכבר זכה הראשון. דצ"ו ע"א:
הרב הנכנס בגבול הראשון אפי' ברשות הקהלה נקרא משיג. שם כלל גדול אמרו רז"ל דכל ענייני המנויים אם הבן ראוי הוא קודם לכל אדם וכו'. שם ע"ד: