מפי אהרן· רבי אהרן בכור אלחדיף
מפי אהרון · סימן כב
דברות שניות סובב הילך על פס"ד של הרה"ג ר"ם ור"מ דעי"ת נא אמון כקש"ת תנא דבי אליאו חזן נר"ו כמה ששרטט וכתב על דברי ושלפי דעתו נוטה יותר להתיר והנני משיב על דבריו ראשון ראשון לברר האמת וזה החלי:
חמותי ראיתי אור תשובת הרב הגדול. תנא דבי אליאו עליון למעלה ראש ויען שכבר הארכתי בפסקי הראשון לא מצאתי נחוץ להאריך בכל דב"ק ותפסתי דרך קצרה לענות על כל השגותיו וטענותיו עלי והנני מקריב את דברי אלו ראשונים ואחרונים עם תשובת הרה"ג הא"ח נפשי הנ"ל יצ"ו לפני מי שגדול הרב הגאון דרופתקא דאורייתא המפורסם בתו' ובי"ש ר"מ ור"מ כקש"ת כמוהרש"א אלפאנדרי הי"ו והוא בשכלו יורה יורה ויכריע להלכה ולמעשה ואת אשר יבחר בו יקריב אליו. וזה החלי ראשונה מ"ש ובעניותי אמינא שרבני הב"ד שבירושת"ו וכו' הפריזו על המדה וחוששני לגט מעושה כאשר אבאר תמה אני אה יקרא בדין זה גט מעושה מאחר דחשש גט מעושה אינו אלא שמא לא הוי גט ואסורה לאחר. משא"כ הכא דבלא"ה לפו"ד לגבי דידן אסורה היא לישראל ואפי' לקראי בן מינה אסירה משום ספיקן בספיקן. ועוד עי' מ"ש הרמב"ם פ"ג מהלכות גירושין דע"י הכפיה יותש יצרו הרע ויגרש ברצון וה"נ המגרש הזה שישראל גמור הוא עבדינן ליה הכי אולי יגרש מרצונו. ותדע דל"ש הכא גט מעושה דהרי הרדב"ז בחדשות סי' ע"ג די"ד ע"א כתב והיה מלמד להם וכו' עד ספק ממזר ע"ש וגם המוהרש"ך ח"ג סי' ט"ו כתב והיה ראוי לכופו להוציא על ס' זה ולא חששו לגט מעושה. ומ"ש הרב המשיב כאשר אבאר. לא ביאר לנו כלל מנ"ל הא לדעתו דחשיב ליה גט מעושה אם לא שנאמר שכונתי בזה דלדידיה דאסיק בשריותא דקראים חשיב גט מעושה ואנה"ן דלדידיה הכי הוא ודאי אבל לדידן דאיסורם איסור עולם לא הוי גט מעושה וכדכתיבנא ולפי זכרוני שכתבו הפוס' דל"מ גט מעושה כ"א בשאנסוהו בגוף הגט אבל אם אנסוהו בדבר אחר וגירש לא מיקרי ג"מ וכעת לא זכרתי מקומו איה:
עוד כתב הרב המשיב יצ"ו וז"ל כי רו"מ והרב פני יצחק סמכו על עדותם של הב"ד בעה"ק ירושלים ח"ו ואנכי הרואה דברי הב"ד וכו' שקדשה במעמד כמה מבנ"י הכשרים וכו'. והנה מובן הדבר שלא נתקדשה בעידי ישראל אלא שנמצאו שם אנשים מבנ"י בחופה ולפי המבואר בספרי הפוס' אין מציאותם שם משוה אותה א"א גמורה כי הקראים מיחדים עדים שלהם וכו' מפסולי עדות. וגם לפעמים הכלה היא לפנים ואין רואה אותה אלא קרוביה ומסדר הקידושי' וכו' ע"כ. והנה טרם אענה ע"ז בפרטות. אומר אני דכ"ז לדעתו דס"ל דהקראים הם פסולי עדות ולכן קמהדר לאשמועי' דעידי ישראל שנמצאו שם לא מהנו אבל לפי מ"ש בפסקי הראשון ולפי מה שאוכיח עוד להלן דלרבים מהאוסרים וסברת מרן ג"כ ס"ל דכשרים לעדות וחוששים לקידושיהם מן התורה. א"כ לא איכפת לן בכל מ"ש ה"ה יצ"ו בזה ואמנם תמהני עליו שדבריו אלו סותר את עצמו שבתחי' כתב שמיחדין עדים שלהם א"כ הרי הם מקדשים בעדים מיוחדים. ואיך כתב אח"כ שלפעמים הכלה היא לפנים ואין רואה אותה וכו' כנז'. ובאמת זה נ"מ לדינא דאם מיחדים עדים משלהם אז גם אם ימצאו שם עדים מישראל אם נאמר דהקראים פסולי עדות הם לא אהני לן מידי מה שיש עדים ישראלים ג"כ כיון דלא נתייחדו להעיד אלא הפסולים שהם הקראים משא"כ אם אינם מיחדים מהם עדים כ"א עושים החופה במעמד כל הרואים והמזומנים לבא א"כ מאן פלג לך לומר שהעדים הם הפסולים לבעל קידושיהם אדרבא יש לנו לומר שעדות הכשרים וראייתם היא הגורמת והקידושין גמורים הם וכמ"ש מר"ן בחו"מ סי' ל"ו ואם היו כל העדים כשרים אחד שנתכוון להעיד ואחד שלא נתכיון וראה וכיוין עדותו חותכין על פיו ע"ש. וה"ן לצד הפחות תהיה יד כל הרואים שוה וא"כ דל פסולים ונשארו הכשרים להעיד להיות עדותם משוה אותם א"א גמורה. פוק חזי למ"ש התשב"ץ ח"ג סי' מ"ז שמוכח מדב"ק דכיון שישראל כשרים לעדות בעיר עמהם ויודעים שהם מתיחדים אמרי' הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וחיילי הקידושי' ע"ש ומינה לנ"ד. ומה גם שלפי מ"ש מע"כ יצ"ו להלן בסמוך שהקראים בירושת"ו מתקרבים אל הרבנים ומזמינים אותם לנישואיהם ומכבדים אותם לעדות. א"כ תקנתם היא קלקלתם ושפיר אתו דברי הב"ד שבעי"ק ירושת"ו שכתבו על זאת הקראית דנ"ד שנתקדשה במעמד כמה מבנ"י להחשיב עדות בנ"י לעדות גמורה ולהיות א"א על פיהם. ועוד לפי מ"ש מרן ומורם באה"ע סי' מ"ב ס"ד דעדי קידושין לא בעו יחוד ויכולים הכשרים להעיד אף שייחד אחרים ובפתחי תשובה שם ס"ק י"א האריך להביא דעות כמה פוסקים דס"ל דאף אם באו רק למיחזי במזמוטי חתן וכלה יכולים להעיד ומקודשת על פיהם והגם שמהרש"ך ח"ג סי' ט"ו דכ"ז ע"א דחה דברי האחד קדוש שהביא הרדב"ז שכ"כ שאם היו ישראל במעמד הקידושין אפי' אתו למיחזי עדותם עדות וכתב ע"ז מהרש"ך דממ"ן אין לחוש לזה דאם באו בערבוביא כיון דאיכא נמי פסולים בטלה העדות ואם הוזמנו מסתמא מיחדי' רק להקראים וכו' ע"ש. נראה שאין זה הסכמת הפוס' כוותיה הגם שיש להאריך בזה ואכמ"ל עכ"פ נראה דבנד"ד אף המהרש"ך יודה דעדות ישראל שהיו במעמד החופה הויא עדות כיון דלא ידעינן שנתיחדו קראים להעיד ול"ל דמסתמא יחדו לקראים משום דהקראים שבירושלים דרכם לכבד את הרבנים ולהזמינם גם לעדות כמ"ש ה"ה יצ"ו ובזה לא כתב מהרש"ך דמסתמא מיחדים להקראים אלא אדרבא כיון דידעינן שהיו שם ישראל ודרך הקראים בירושלים להזמינם אמרינן שנתכוונו הישראלים ההם להעיד ומקודשת על פיהם כיון דלא בעי יחוד בעדות הקידושין וכאמור ומ"ש ה"ה יצ"ו ובפרט הכא שנשאת עפ"י הוראת חכם וכו'. עי' מ"ש מור"ם באה"ע סי' י"ז ס"ב ובפתחי תשובה ס"ק ע"ז דרק אם יש אומדנות המוכיחות טובא כהוראת חכם ועמ"ש מהר"י קולון שו' פ"ד הוב"ד בבר"י אה"ע סי' טו"ב סק"ד. והכא לפימ"ש איכא הוכחות ואומדנות כנ"ל שנתקדשה עפ"י עדי ישראל ג"כ וא"א היא ולא מהני הוראת חכם בזה. ובפרט שהמורה בעצמו חזר בו במסירת מודעתו כמ"ש בסוף פסקי הראשון וכבר כתבתי שכ"ז למטוניה דמר אבל לדידי תורה יוצאה בהינומא דאסירא אף אם לא נתקדשה בעדי ישראל וכנ"ל ולא שייך א"כ לא משום גט מעושה ולא משום שנשאת בהוראת חכם:
ומ"ש ובטרם בואי וכו' רואה אני דכל חיליה דמני"ר וכו' הוא עפ"י מ"ש הרבנים ב"ד דעי"ק ירושת"ו שסמכו על מעשה רב דמהר"מ סחין וכו' ואין כאן אלא מה שהעיד בגודלו הרב חח"מ ואינו כדאי וכו' ע"ס דבריו לא אכחד כי לא צדק מעכ"ת בזה שכ' דכל חיליה הוא עפ"י הרבנים בדה"ץ וכו'. כי לא כן אנכי עמדי שעיקר סמוכין דילי הוא עפ"י דעת מרן שהוכחתי שדעתו לאסור ואנו קבלנו הוראותיו ואליו נשמע ועדות רבני ירושת"ו היא לגבי דידי ליותר יפו"ך ולהוכחה יתירה דסברי מרנן גם הם מהר"מ סוזין ורבני דורו שלא הסכימו להתיר שדעת מרן כן היא כמו שהוכחתי ולא כדעת מני"ר שרוצה להעמיס בדעתו דרק בעדי ישראל הוא שאסר הב"י. ומ"ש מני"ר על השדי חמד שאולי לא כיוין לבו. שכ' ואם זכרוני אינו מכזיב מה יענה מ"ש עוד שם אף גם זאת זכורני כי בילדותי שמעתי או אולי ראיתי באיזה ספר מעשה שהיה וכו' והיתה חתימת דבריהם בלשון צחות הקראי'ם אינן מתאחי"ם לעולם גם מה יענה שכיוין לבו לדבריהם שאמרו דקראים אינן מתאחים ועוד אחרת שהביא שם בשם סד"ה יעו"ש ועוד מה יענה ומה יאמר לעדות הרבנים בדה"ץ שבירושת"ו שהעידו גם הם כעדות הרב חח"מ. ועמ"ש כמה גדולים דב"ח שאמרו אין למדין הלכה מפי מעשה אחר המחי"ר דלא יקרא זה מעשה אלא הלכה למעשה מכיון שנמנו וגמרו הרב מ"ס המלך ורבני דורו למצוא להם היתר ולא מצאו והסכימו לאוסרם:
ומ"ש מני"ר כי לא כל הקראים שוים והאריך בזה לחלק בין המקומות וכו' כמבואר בדב"ק דבריו אלו מרפסן איגרי דלאו סיפיה רישיה ולאו רישיה סיפיה דמני"ר העיד בגודלו על הקראים שבירושלים שהם מועטים מאד ומתקרבי' אל הרבנים ומברכים כתקנת חז"ל ולוקחים מלמדים לבניהם מן הרבנים ומלין בפריעה וכו'. ובאמת שעדותו זאת צודק שכן כתבו הרבנים הרב פרי האדמה ח"א ה' ת"ת הי"ג והרב ברכות מים יו"ד סי' רס"ו שהקראים שבירושת"ו הם חברים ומתקרבים אל הרבנים וכו' ע"ש. וא"כ תקנתם היא קלקלתם וכמו שסיים מני"ר בעצמו בזה"ל שאלו וכיוצא בהם תקנתם היא קלקלתם כדי להתירם לבוא בקהל שאולי חשובים הם ככותי חבר שהוא כשר לעדות והמקדש בפניהם קידושיו קידושין. והטעם השני שכיון שמתקרבים לרבנים בודאי שהם מזמינים אותם לעדות וכו' כיעו"ש בדב"ק. וא"כ מאי אהני ליה למני"ר כל הנך פוסקים שריבה וקיבץ להביאם שמתירים. דהא הרואה יראה שראשי המתירים ההם לא התירו בקראים כיוצא באלה דאיירינן בנד"ד כקראים שבירושלים וראשון שבמתירים הוא הרדב"ז ומה שהתיר הוא בקראים שהיו בדורו במצרים כופרים גמורים כמ"ש מני"ר בעצמו בתחילת דבריו כאן. ומהריק"ש ומהר"י בי רב ומהר"ש חקאן הלוי שהסכימו כהרדב"ז וכן הזרע אברהם שהביא מני"ר בסו"ד. כל אלו דברו בקראים שבמצרים ודומיהם שהחזיקו אותם כגוים לכל דבריהם. ואיך סמך עליהם מני"ר לקראים דבנד"ד שבירושת"ו. וא"ץ לומר דעתה נשתנו מתחי' דאף שנאמר כן כבר הוחזק איסורם מתחי' וספק ממזרות לא אזיל מינייהו. ומ"ש מני"ר בתו"ד שאלו וכיוצא בהם (הקראים שבירושת"ו) אולי הם חשובים ככותי חבר שהוא כשר לעדות והמקדש בפניהם קידושיו קידושין. נראה מזה דפשיט"ל לרו"מ דכותי חבר כשר גם לעדות קידושין ולכל עדות. ומי יתן ידעתי מהיכא פשיט"ל למר הכי אחר שזוהי מחלוקת מהר"ש גאביזון עם הרדב"ז ומהריק"ש סי' ל"ג. שהרב מהר"ש גאביזון דן כן להתיר עדות הכותים ככותי חבר ממ"ש בגטין י' ע"א ופסקוה הרמב"ם ומרן בהל' עבדים סי' רס"ז דכשרים לגטי נשים ושחרורי עבדים. והרדב"ז ומהריק"ש שם דחו סברתו וכתבו דדוקא בגטי הנשים הוא דשרי כותי חבר להעיד אבל לא לשאר עדיות והמקדש בפני עד כותי אין קידושיו קידושין. והנה ראיתי למהריק"ש שם שהביא שכ"כ הרשב"א בחי' כתובות ד"ג דהמקדש בפני עד כותי אין קידושיו קידושין ע"ש וחיפשתי שם בהרשב"א ולא מצאתי כ"א בחי' לגטין דף יו"ד שכתב כלשון שהביא מהריק"ש שם ממנו. ובאמת דברי מהריק"ש בזה תמוהים לענ"ד שז"ל הרשב"א שם בד"ה אלא ועד כותי נמי לא שייך בקידושין דטעמא דמכשרינן לגבי גיטין הא פריש טעמא לקמן בסמוך משום דעדי הגט אין חותמין זה שלא בפני זה גזירה משום כולכם ואי לאו דכותי חבר הוא לא הוה ישראל מחתים ליה מקמיה אבל עדי קידושי' א"ץ לחתום זה בפני זה וכו' ע"ש הרי דלא כתב הרשב"א דעד כותי לא שייך בקידושי' אלא היכא דלא ידעי' ליה לכותי חבר דבכה"ג שרינן ליה בגיטין משום דישראל חתום אחריו ומסתמא אמרי' דכותי חבר הוה. אבל אם ברור לנו בכותי דחבר הוא עדותו עדות והמקדש בפניו קידושיו קידושין. וא"כ לדעת מהר"ש גאביזון דחשיב לקראים ככותי חבר פשיטא דכ"ע מודו דכשרים לעדות בצדוקי וכותי חבר וכמ"ש הרמב"ם ומרן בה' עבדים שם דהצדוקים שהם הקראים בזה"ז ככותים קודם שגזרו עליהם וכמ"ש בתשו' מהר"ש גאביזון כ"ז באריכות עי"ש במהריק"ש ועוד תמהני על מהריק"ש שהחליט מדברי הרשב"א הנ"ל דכותי פסול לעדות אף קודם שגזרו עליהם. שהרי הרשב"א גופיה בחי' לגטין שם ד"ה הא אמרי' לעיל וכו' כתב וז"ל הקשו בתוספות א"כ נמצא גט זה מתקיים כולו עפ"י אחד זה ישר' דהא אפומיה סמכינן דכותי חבר הוא ותירץ ר"י ז"ל דכותי מדאורייתא כשר לעדות דגרי אמת נינהו אלא דחששו להו חכמים ובכי הא לא פסלוהו דסמכי אחזקה זו. ועוד נראה לתרץ דלא הכשיר ר"א אלא בדאחזוק דהכא לאו עדות הוא דהא כולהו כותאי אחזוקי מחזקי בהא אלא דחששו להו לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות וכיון דישראל זה מחתימו מקמיה איגלאי מילתא דהאי כותי מדקדק הוא וכו' ע"ש. הרי דלר"י ס"ל דרק חכמים פסלו כותי לעדות משום דחשו להו ולתירוץ הרשב"א השני לא פסלוהו אלא משום שמא לא בקי הוא אבל היכא דידעינן ליה דבקי הוא וחבר כשר לעדות אפי' מדרבנן וכמובן מדברי הרשב"א באופן שדברי מהריק"ש הנ"ל קשים לענ"ד וצ"ע:
על כל פנים הנה דעת מני"ר מבוארת דמסכים הולך דכותי כשר לעדות אי חבר הוא וכמו שכבר הוכחתי שכ"ה דעת ר"י בעל התוס' והרשב"א וכל הפוס' שהביא מהר"ש גאביזון שבתשו' מהריק"ש ומהרש"ך שהרבה להוכיח דכותים קודם שגזרו עליהם כעכו"ם היו כשרים לעדות מה"ת או גם מדרבנן. מעתה אחרי יסוד ברור כזה אבוא עוד הפעם לברר דעת מרן אשר גם אחרי כל ההוכחות שהבאתי בפסקי הראשון לא נחה דעת מני"ר וכתב שלא נתבאר ולא יתבאר שמרן סובר להכשיר הקראים לעדות ולומר שקידושיהן הן קידושין וכו' כמובא באורך בתשובתו הרמתה בסו"ד. ואני אומר שבמחכ"ת לא העמיק בזה. דהנה מרן ז"ל בה' עבדים סי' רס"ז סמ"ז שהבאתי בפסקי הראשון כללא כייל לן שהצדוקים בזה"ז שהם הקראים הרי הם ככותים קודם גזירה וגטי נשים ושחרורי עבדים שחתום בהם עד אחד כותי ועד אחד ישראל כשרים וע"ש בב"י שתמה על הטור למה השמיט דברי הרמב"ם אלו שהצדוקים בזה"ז הם ככותים קודם גזירה ותירץ אולי שאינם מצויים במלכיות ההם ע"ש. והנה ממה שפסקו מרן בשולחנו נראה ברור שחולק הוא על דעת רבינו בצלאל והרדב"ז שהביא הש"ך שם דס"ל דלא כתב הרמב"ם ז"ל כן אלא על הקראים שבזמנו אבל קראים שבזמן הזה כעכו"ם הם. דאי ס"ל למרן הכי הי"ל להשמיט גם הוא דין זה כיון דלא נ"מ מידי לקראים שהיו בזמן מרן וכמ"ש הרדב"ז אלא ודאי מדפסקו שמעי' דס"ל דקראים בזה"ז שוו לקראים שהיו בזמן הרמב"ם. וכ"מ מהרב כנה"ג בשיורי יו"ד סי' רס"ו ס"ק מ' שהגיה על תי' מרן הב"י הנ"ל על הטור שהשמיט דין זה וכתב דלדעתו ה"ט שהשמיטו הטור משום דס"ל דבעינן צדוקי חבר. וליכא בזה"ז כמ"ש רבינו בצלאל וכו' ע"ש מזה מבואר דמרן הב"י שלא ישב כן לדעת הטור ס"ל דאף צדוקי חבר משכחת לה בזה"ז ובפרט לפימ"ש הרב בני אהובה הביאו הפתחי תשובה שם ס"ק ט' דכונת הרמב"ם ומרן שכתבו והוא שיהיה חבר לאו למימרא שיהא ברור לנו שהוא חבר דא"כ בשאר שטרות נמי וכו' אלא לאפוקי היכא דברור לנו שאינו חבר וכו' ובשם אחד גדול שמעתי כי חבר הוא ר"ת חתום בראש ע"ש הרי דלא בעינן שיהיה בודאי אלא מסתמא היכא דחתים ישר' עמו אמרינן שהיה חבר. וא"כ מינה נובין ונידון דהכשר כותי לעדות מדאורייתא כנז"ל היכא דאיכא ישר' בהדיה הוא אפי' דלא ידעינן ליה אי חבר הוא. ומ"מ נתבאר לנו שדעת מרן היא להכשיר כותים וצדוקים שהם הקראים אפי' בזה"ז לחברים שבהם דאז אפי' מדרבנן כשרים. ולדעת ר"י בעהת"ו הנ"ל כשר מדאורייתא אפי' בסתם כותי כיון דגירי אמת נינהו ורבנן הוא דחשו להו להצריך שיהא חבר. ומינה לצדוקים דכוותייהו מעתה נבאר דעת מרן ב"י אה"ע סי' ד' שהביא תשו' רבינו שמשון שכתב שנשותיהן מקודשו' להם בכסף או בביאה ונישאות לאחרים כו' ובניהם ממזרים סיים מרן שכן משמע בפ' י' יוחסין דלמ"ד כותים גירי אמת הם מפני מה אסרום מפני שהיו מייבמין הארוסות ופוטרין את הנשואות ור"ע לטעמיה דאמר יש ממזר מחייבי לאוין עכ"ל. וכונתו ברורה להוכיח מדחשיב לנישואי כותים נישואין גמורים וקרי ליבמה לשוק דידהו חייבי לאוין מזה קמוכח מרן דנישואין דידהו נישואין גמורים דמסתמא היו מקדשין בעידיהן כדקאמר הש"ס שם למ"ד שאסורין לפי שאין בקיאין בתורת גיטין וקידושין ע"ש. וא"כ מינה מסייע מרן לתשו' הר"ש דהקראים בזה"ז שהם ככותים קודם גזירה שהיו נחשבים לגירי אמת. דין אחד להם וקידושיהן משוה להו א"א גמורה ותמהני על מני"ר שכתב בסוף תשובתו בזה"ל ובכן לא עדיף סברת מרן מגברא דאתי מחמתיה הר"ש ז"ל ומה שסייעו ממ"ש בפ' י' יוחסין היא ראיה אלימתא דס"ל שהר"ש לא דיבר אלא במקדשין בעידי ישראל דהתם למ"ד גירי אמת הם היו פוטרים הנשואות להם שהיו נושאים כתקון חז"ל ובעדים כשרים ולזה נראה שכיוין מהריק"ש וכו' עכ"ד. והוא פלא דכל הסוגייא דקידושין שם בפ"י יוחסין רהטא דכותים היו מקדשים בעדיהם ואפי"ה חשיב להו א"א גמורה וכמו שהוכחתי מרבי אליעזר דפליג שם על רע"ק ואמר לפי שאין בקיאין בתורת קידושין וגירושין ופירש"י שמא אחד מן הבקיאין שלא אירע פיסול בנישואי אבותיו והשני משאינן בקיאין ואירע ס' א"א בקידושי אבותיו שנתקדשה לאחר ואמרו אינן קידושין ונשאת לאחר ע"כ ואם איתא דהיו מקדשין כתיקון חז"ל ובעדים כשרים א"כ למה נחוש לשני שבא מאינן בקיאין לומר שאירע פיסול בנישואי אבותיו. דמאי שנא זה מזה וא"א לומר שיחלוקו רע"ק ור"א במציאות זו אם היו כולם מקדשין כתיקון חז"ל ובעדים כשרים או רק מקצתם וכן ראיתי למהרש"א שם בחי' שם ע"ד רש"י שכתב וז"ל וצ"ל להך אוקימתא [דמשני לפי שאין בקיאין בתורת קידושין] דר"א ס"ל גירי אמת נינהו ולכך משום הך ספיקא שייך בהו ממזר וכו' ע"ש ומבואר שכונתו דע"י שהם גירי אמת קידושיהן קידושין או דלכל הפחות יש לחוש לקידושי בקיאים שבהם ואיכא ס' ממזר. מדמצינו דחשיב הש"ס לנישואי כותים נישואין גמורים לרע"ק ולר"א ס' א"א משום שיש בהם בקיאים ויש שאינן בקיאים וא"כ לא ידעתי מאי קאמר מני"ר יצ"ו דהתם איירי בדאיתחזק איסורייהו למ"ד כותים גירי אמת וכו'. דסו"ס צדוקים של זמנינו לדעת מרן הרי הם ככותים גירי אמת לכל דבריהם דלרע"ק חשיב קידושיהן גמורים. ולהא דקי"ל כוותיה דכותי לא ישא כותית דספקן בספיקן אסור חשיב להו ס' א"א ומחזק להו בספק ממזר. ויותר מזה מצינו שדעת מרן להחמיר בזה גבי כותים אפי' בזה"ז אחר גזירה שהרי באה"ע סי' מ"ד פסק כותי שקידש צריכה ממנו וכו' ובב"י כתב הט' דאף שעשאום כגוים היינו לקולא ולא לאפקועי קידושין ע"ש והן אמת דזה לא נתבאר אי כותי זה שקידש אפי' בקידש כותית בת מינו ובעדיהן דמסתמא לא איירי אלא בקידש בעידי ישראל אבל אין שום הוכחה לצדוקים ככותים כיון שעשאום כגוים עם דלאפקועי קידושין לא עשאום מ"מ לאפסולי עדיהן פשיטא דפסולים מדין רשע וגוי דפסול לעדות אפי' מדרבנן כמ"ש מרן (חו"מ סי' ל"ד) משא"כ מקודם שעשאום כגוים פשיטא דהוו כשרים לעדות וכותי שקידש אז בהיותם נחשבין גירי אמת אפי' בעדיהן חוששין לקידושיהן מן התו' האמנם מצאתי הדבר מבואר יותר במרן הב"י סי' ב' שעל מה שכתב הטור הספיקות שתוקי ואסופי וכותי אסורים לבוא זה בזה כתב שהרמב"ם לא זכר כותי משום דעשאום כגוים גמורים ודעת הטור דלחומרא לא עשאום וכן הדעת נוטה עכ"ל והגם דבש"ע השמיט כותי ונמשך אחר לשון הרמב"ם הרי כתבו הח"מ והב"ש סקל"ד דכבר הסכים בב"י כהטור דלהקל להכשיר פיסולם לא עשאום כגוים והב"י שם הביא שכן דעת מרן עצמו בסי' מ"ד דלחומרא לא עשאום ומזה יוצא לנו ברור שדעת מרן להחשיב לכותים אפי' בזה"ז לס' ממזרים כמ"ש הב"י שם וא"כ כ"ש צדוקים דחשיבי ככותים קודם גזירה דאסורים משום ס' ממזר וזה ברור:
וראיתי בתשו' הרשב"ש סי' תרט"ו שחלק על הטור שכתב דכותי שקדש קידושיו קידושין מכמה ראיות ונראה שם מדבריו למעיין היטב בהם דמודה הוא לגבי צדוקי שמזרע ישראל הוא שקידושיו קידושין ע"ש וזה יוכיח שהצדוקי חמיר לן טפי מכותי גם למאן דס"ל דכותים בזה"ז כגוים גמורים וגם אם לא נידה למ"ש הרמב"ם בה' עבדי' דצדוקים בזה"ז ככותים קודם גזירה ועי' בתשו' זקן אהרן סי' מ"א. וידעתי בינ"י כבר כי רבי' בצלאל והרדב"ז ומהריק"ש וצד המתירים בקראים כולם ס"ל לדחות כ"ז מטעם דהצדוקים בזה"ז הוי ככותים אחר גזירה. ולא כתב הרמב"ם בה' עבדים הנ"ל אלא על הקראים שהיו בזמנו. ודוקא לגיטי נשים ושחרורי עבדים הוא שהכשירום משום כותי חבר והאידנא ליכא וכו' כיעוין בספריהם ז"ל ובמהרש"ך ח"ג סי' פ"ו וזולתו והדברים עתיקים. אבל אנן בדידן דאתכא דמרן קסמכינן צריכים אנו לכל האריכות הלז שכתבנו כדי להוכיח שדעתו דעת עליון היא בקראים שבזמנינו ככותים קודם גזירה לכל דבריהם. א' להכשירם לעדות. ב' שקידושיהן קידושין. ג' שהם ספיקי ממזרים. ואסורים זה בזה ולישראלים וכמדומני שדי והותר בכל מ"ש בפסקי הראשון ובזה להוכיח שדעת מרן כן היא. אלא שבתשובתי זאת אמינא ולא מסתפינא דאפי' נניח שדעת מרן כן היא לפסול הקראים לעדות ולומר דס"ל כרבינו בצלאל וסיעתיה דהאידנא ליכא צדוקי חבר. אפי"ה לענין להתירם זב"ז ומכ"ש להתחתן בישראל ס"ל למרן דאסירי עדין דלא עדיפי אינהו מכותים דאפי' אחר גזירה נשארו באיסורם זה שאסורים זב"ז ומכ"ש להתחתן בישראל מטעמא דכתיבנא דלחומרא לא עשאום דהכי ס"ל למרן ז"ל. מה גם שהבאתי כבר לעיל מה' פרי האדמה ובריכות המים ושגם ה"ה יצ"ו הסכים לזה דהקראים שבירושלים שמתקרבים לרבנים וכו' וכו' חזרו להיות אפי' לדעת הרדב"ז ורבי' בצלאל כהקראים שהיו בזמן הרמב"ם שהיו בהם חברים וחוששים לקידושיהן:
והנה מידי דברי בזה בחילוק שבין הקראים למקומותם ולזמניהם לא אמנע מלהזכיר את אשר עלה בדעתי כעת לישב להסתירה הידועה שבדברי הרמב"ם מפ"ג מה' ממרים לסופ"ק דחולין שהעירו עליו הש"ך יו"ד סי' קנ"ט שהבאתיו בפסקי הראשון והמל"מ פט"ו מה' מלו"ל והפרי האדמה הנ"ל ורבים עוד עי"ע, וכעת נ"ל בפשיטות שהרמב"ם בפיה"מ דפ"ק דחולין הנז"ל דיבר על הקראים שהיו בספרד וארץ המערב אחרי כי פירושו שעל המשניות חיברו הרמב"ם בקטנותו ובהיותו בארצות ההם ועל הקראים שהיו בספרד ובמערב די לנו עדותו של הראב"ד בסה"ק וביוחסין שהרבו לספר בגנותם עד שכתבו שר"א אלכברי בימי נשיאותו רדף אותם עד חרמה וישמידם וכו' ע"ש. וגם הראב"ע שהוא בן ספרד תמיד מתוכח אתם ומדבר אתם קשות. וזה לפי שהיה דרכם להתנגד אל הרבנים בכל יכולתם. וכשחיבר הרמב"ם את ס' היד החזקה והרבה מתשובותיו כבר היה בארץ מצרים ובדמשק ושם הוטבו בעיניו הקראים שהיו שם מפני התנהגותם הטובה עם הרבנים ובכן לא ידעתי מדוע נלחצו כ"כ הראשונים בישוב סתירת דברי הרמב"ם הנ"ל שזה פשוט וברור. מעתה אחרי כל האמור נראה דאין עוד לפקפק בדעת מרן באיסור הקראי' הן מצד דעידיהן כשרים וקידושיהן קידושין. והן מצד דאפי' תימא דפסולי עדות הם חיישינן לחברים שבהם כמ"ש המבי"ט וגם לשוגגים שבהם שחושבים בעצמם שהולכים בדת האמת דיש להכשירם יותר מטעם דטועים הם וכמ"ש מרן בחו"מ סי' ל"ד סעיף ד' וסעיף כ"ד גבי קוברי המת ובמור"ם שם ועי"ש בברכ"י סקי"ד ועי' לעט"ר הרמ"ז בכנסיה שלו באו"ח סי' ש"ל הגהט"ו נ"ב ומיהו בני החטאים האלה בנפשותם הקראין מותר לילדם בשבת כיון דמנטרי שבתא וכן פשט המנהג ע"כ והא ודאי שהטעם כי הגם דמחללי שבת במידי דרבנן מותר שהם אנוסים ואוחזים מעשה אבותיהם בידיהם כמש"ל והן מצד שיש לחוש שמא היו שם עידי ישראל ובפרט בקראים שבירושלים ודומיהם וכנז"ל והן מצד דלגבי דידהו י"ל דבביאה מקדשין ולא צריך יחוד עדים לזה ועי' להרא"ם סי' צ"ג והזקן אהרן סי' מ"א בזה והן מצד דחיישינן לאבותיהם הראשונים שחזרו להיות קראים והיו להם נשים כתיקון חז"ל וה"ז ס' ממזר שנתערב בהם. ומכל אלו הטעמים שאסרום הפוס' זה אומר בכה וז"א בכה יש לנו לחוש לנד"ד דנגררים אחר דעת מרן כמעט בכולם והן לטעם שכתב הרא"ם הנ"ל דא"ץ יחוד עדיהם לקידושי ביאה אין לנו כעת בירור בדעת מרן והא ודאי שלא יסבור כן אחרי כי רוב הפוסקים לא ס"ל כהרא"ם בזה משא"כ לכל הנך טעמי יש לנו לאוסרם עפ"י דעת מרן ז"ל וכדכתיבנא וע"ע להרב מהר"מ ן' חביב ז"ל בעזרת נשים ס"ק ס"ג ובגט פשוט סי' קכ"ג ס"ק ז' שנראה דעתו להכשיר הקראים לעדות לדעת מרן ז"ל וכאשר כתבתי באורך לעיל:
חוזרני עתה לתשובתו של ה"ה יצ"ו מ"ש להעמיס בדעת הר"ש שלא אסר אלא בעומדין במרדן כיון שהוכחתי שאיסורם בין להר"ש ובין למרן ז"ל משום ספק ממזר. א"כ מאי נ"מ היכולין ממזרים ליטהר בגירות ועי' בס' בית הלל אה"ע סי' ד' שכתב להדיא כדברי מור"ם שאפי' רוצים לחזור ולקבל עול מצות כישראלים אסורים הם וכו' ע"ש שכ"כ על תשובת רבינו שמשון בעצמה. ועי' בהגהות הג' יד שאול על הירוש' בדמאי פ"ב וז"ל פשטות הענין שאין מקבלין אותו כלל וכמ"ש במדרש רות ע"פ אשר לא ידעת תמול שלשום דמי שאין לו תמול שלשום אין מקבלים אותם וכו' ע"ש דכל שאינה ראויה להנשא אין מקבלין אותה כלל וכו' ע"ש:
ועוד ד"ז לא נסבול שהר"ש קאי רק לעומדין במרדן דא"כ הו"ל לבאר דאם חזרו מקבלין אותם ועוד עיין למהרש"ך סי' ט"ו הנ"ל דכ"ו ע"א וז"ל ולא יצדק מש"ל שהמתחתן בהם אפי' לאחר שבאו לדת האמת עובר על לאו דלא יבא ממזר וכו' ע"ש שכ"כ על תשובת רבינו שמשון והוא פלא דהיכן מצא זה בתשו' ר"ש אם לא שנאמר דכן היה גורס להדייא בתשו' ר"ש או דפשיט"ל למהרש"ך כן בדעת ר"ש מטעמא דכתיבנא דלחשש ממזרות אין הפרש מנתגיירו לעומדין במרדן ובזה נסתלקה קושיתו שהק' בכפל הלשון ולפי האמור ניחא דלפי גירסתו כתב מורם דאם חזרו אין מקבלין אותם ודוק:
ומ"ש עוד וז"ל ומה שנתעצם בזה ה"ה לפרש דברי רבינו האי והרמב"ם שכתבו להשתדל עמהם כדי שיחזרו למוטב ואולי נפיק מינייהו זרעא מעלייא שכונתם היא ע"י שישא גיורת וכו' הם דברי תימא כי אף שנאמר שבזה תקנתם את עצמו שלא ישב בלי אשה אבל את הבנים לא תקנתם כיון שזרעו מגיורת הם ממזרים והלזה יקרא ז"מ וכו' והלזה ראוי למושכן למוטב כדי שירבו ממזרים זה דבר שאי אפשר לאומרו וגם לישא שפחה אינו יכול משום צד כשרות שבו. וא"כ אתה נועל דלת בפני השבים וכו' ע"כ. ולענ"ד יש להשיב ע"ז דאין כונת הרמב"ם באומרו ז"מ על זרעו. מדלא קאמר סתם להתירו לבא בקהל או היל"ל זרע כשר אלא הכונה על ביאתו שתהא בהיתר והיינו בנושאו גיורת לאפוקי כשישא בת מינו סו"ס הוא באיסור בא עליה דספיקן בספיקן אסור. ועוד שהרי מהרש"ך ח"ג סי' ט"ו כתב דאפשר לדחות שכונת הרמב"ם דע"י שיאותו לחזור לאיתן התורה אין קפידא שיהיו בעלים ולא יתקיים בהם לא תוהו בראה וכו' ובפרט דיש מעלה עוד בז"מ שאם הוא ת"ח קודם לכה"ג ע"ה:
והנה בפסקי הראשון תמהתי על הפ"מ והפחד יצחק יצ"ו שכתבו בשם הרדב"ז דמתיר בשפחה וכתבתי שם דלפנינו אין דבר מזה ע"ש. וכעת ראיתי תשובת הרדב"ז והיא בישנות סי' קפ"ח ושם כתוב להדייא להתירו בשפחה ע"ש ועי' להרב זרע אברהם ביו"ד סי' ז"ך שכתב ג"כ דס' ממזר מותר בשפחה ושכן דעת הרמב"ם ודחה דברי הפ"מ ע"ש ולפי"ז יוכל להיות היתרם בשפחה ויקרא בזה זרעא מעליא אך כבר שם פלפל בסברת הזקן אהרן דאיך לא חש למ"ש מהרש"ך והפ"מ וזולתם ואסיק לענין הלכה ודאי אית לן למיחש לס' מהרש"ך דישראל גמור הוא ואיכא ס"ס להחמיר ולא שרינן ליה בשפחה עש"ב. וע"ש בהרדב"ז סי' תקצ"ח ומוכח שחזר בו מישנות לחדשות:
אי נמי י"ל עפ"י המצאת המבי"ט ח"א סי' ל"ז שכתב שיש להם תקנה לקראים שהאנשים ישאו גיורות והנשים ישאו גרים ואף אחד מהם עם בניו ובנותיו שנתייהדו שעשו כן והולידו בנים ובנות יכולים אח"כ לישא אלו מאלו בנות בנים לבנים או בנות דהא מצד אחד הם גרים ומצד אחד דלא הוו גרים נפקו מירך דחד וליכא חשש שמא אירע פיסול בנישואי אבותיו בחד טפי מאידך דכולהו ירך דחד נינהו וכו' ע"ש והביאו בקיצור הכנה"ג בהגה"ט סוס"י ד' ע"ש. והא ודאי דלא הצריך המבי"ט שגם הבנים והבנות ישאו גיורות וגרים אלא כדי שלא יצטרכו להמתין דורות אחרים הא לא"ה די היה שהאב וכן אחד ישא גיורת וכמובן. ובאמת סברת המבי"ט זאת ברורה שהרי גבי אלמנת עיסה משפחה שנתערב בה ס' ממזר לא אסרוה אלא על משפחות אחרים כמבואר בפוס' אבל הם בהם פשיטא דשרו כיון דהאיסור של ס' בס' אינו אלא שמא זה ממזר והשני כשר. משא"כ הכא דספק אחד בהה ואם זה כשר זה כשר ואם זה ממזר גם השני כמוהו. ואם כן שפיר נוכל לישב דברי הרמב"ם דילמא נפיק מיניה זרעא מעלייא ע"י גיורת כמש"ל. וכ"ת דהבנים ה"ה כאב ובמה יתוקנו י"ל דישאו ממשפחתם וליכא נעילת דלת בפני שבים כמ"ש דאם באו לפנינו משפחת קראים מרובת האוכלסין אב ובני בנים ובנית ובנים וכיוצא כיון דהס' ממזר שיש בהם עיקרו מן האב דיונאי ירך דחד נינהו שפיר נושאים אלו מאלי כדין משפחה שנתערב בה ס' ממזר. ובהכי מיושבים דברי הרמב"ם דמשכחת לה שישובו לאיתן התורה ויתייהדו וישאו משפחה משפחה בפ"ע. והגם דכשתימצי לומר שיש בהם או באיזו משפחה מהם ספק ממזרות לא נטהרו בזה הא לא איריא דליכא בזה ריבויי ממזרים דהממזרות באה משני הצדדים ובכי הא הרי אמרו ממזר נושא ממזרת דודאן בודאן מותר ולא חששו להרבות ממזרים וכ"מ מהתוס' דפ"י יוחסין דע"ה ע"א ד"ה כותי לא ישא כותית דפריך הש"ס מפני מה אסרום והק' התוס' דהרי ס' בס' הוא ותירץ דפריך הגמרא ממ"ן אם שניהם ממזרים היתר גמור הוא ואפי' אם האחד ממזר והשני אינו ממזר הרי גר היא ומותר בממזרת ולא דמי לשאר ספיקות וכו' ע"ש הרי דבכה"ג שרי לכ"ט. ומצאנו עוד שרוב הפוס' ז"ל ס"ל דממזר חייב בפו"ר עי' בפתח הדביר ח"ב די"ז ובשאלת יעב"ץ ח"ב סס"י צ"ז כתב והממזר פשוט שחייב בפו"ר. גם ראיה לדבר מסוטה דכ"ו אשת ממזר לממזר שותה פשיטא למ"ד אפושי פסולין לא ליפוש קמ"ל עכ"ד הוב"ד בגנזי חיים מע' מ' אות צ"ג ע"ש:
ועין רואה להרב שדי חמד ז"ל באסיפת דברי חכמים בסי' נ"ט שכתב שראה במכתב לגדול אחד מרבני דורינו שכתב בפשיטות דאינו מצווה אפו"ר דאיך יעלה על הדעת שהתוה"ק תצוה לפרות ולרבות להרבות ממזרים בישראל אכתב הגאון יצ"ו ולי נראה דהוא מצווה אפו"ר ומה"ט א"א דמצטרף לפטור את אביו מפו"ר וכמ"ש הרמ"א בסי' א' ס"ו דאי ליתיה בפו"ר הו"ל כסריס דאינו פוטר את אביו ומה גם דיכולים ממזרים ליטהר כר"ט ספ"ג דקידושי' וג"כ מצווה ועומד בפו"ר במה ששייך לו וכשהודעתי בזה וכו' ולענין דינא מסכים הולך אל מ"ש כיון שיכולים ממזרים וכו' וכתב שזה טעם ברור ויציב. ועתה ראיתי להג' פרמ"ג א"ח במ"ז סי' ר"מ שנסתפק בזה יעו"ש ועיין להגאון נתיבות לשבת באה"ע סי' א' שכתב דלכאורה מדברי הר"מ דכת' דבנו ממזר קיים פו"ר הגם דממזר חייב בפו"ר דהא בהא תליא. ואולם הק' מהא דאשוף זביניה דרבי שמלאי ממזר הוה ואמ"ל אי אקדמתך טהריתינהו לבנך ואי חייב בפו"ר מה עצה היא זו הא ולד שפחה כמוה ולא קיים פו"ר ותירץ דאפשר שכבר היו לו בנים מאשה אחרת ממזרים וקיים בהם מצות פו"ר ואח"ך כתב ואין סברא לומר דחייב להרבות ממזרים עכ"ל יעו"ש וקשה לי על הגאון והא בההיא סוגייא עצמה ליתא לדר"ט דקאמר יכולים ממזרים ליטהר וי"ל דאע"ג דיכולים ליטהר אמנם לענין קיום פו"ר לא חשיב בניו דולד שפחה כמוה ומכ"ש בזה. ועי' להש"ך יו"ד סי' רפ"ט נראה דממזר אינו חייב בכל המצות ועיי' נוב"י מה"ת יו"ד סי' קפ"ב ומהרי"ט אלגאזי דפ"ט השיגו ע"ז מכמה דוכתי דממזר ודאי חייב בכו המצות א"כ לכאו' נראה דחייב גם בפו"ר ועיין להגאון מנחת חינוך במצוה א' שתמה כיון שמרבה ממזרים בישר' איך תצוהו תורה להוליד בנים ממזרים ואם יהיה לו בנים משפחה אין הולד שלו ולא קיים פו"ר א"כ צריך ליקח אשה אחרת חוץ משפחה ואיך שייך זה והניח בצ"ע עכ"פ רוב הפוס' סברי לחייב:
הרי מבואר יוצא דאף דמרבה ממזרים חייב הוא בפו"ר לדעת כמה פוסקים ומכ"ש הכא בנד"ד דאינו אלא ספק ממזר הא ודאי דכשישא אשה ממשפחתו ומבית אביו דספיקי ממזרים ספיקי כשרים נינהו נושא הוא בהיתר גמור דממ"ן אם זה ממזר גם זה ממזר ואם זה כשר גם זה כשר כיון דירך דחד נינהו וכאמור וליכא נעילת דלת בפני השבים והוי נמי זרעא מעליא דשמא כשר הוא באופן דלפי האמור אנו למדין דגם הרמב"ם שכתב שנוכל להשיבם לאיתן התו' דילמא נפיק מינייהו ז"מ. אינו אלא באופנים שכתבתי ע"י גיורת או לישא איש איש ממשפחתו מיוצאי ירך דחד ואז הוא דשרי להו:
ומ"ש באו"נ שהמבי"ט נראה שביטל דעתו נגד הר"י בירב וכו' הרואה יראה שם בהמבי"ט סי' ל"ז בח"א דקמתמה הוא על דעת מהר"י בירב בזה והראיה שסמוך ונראה אחר שהביא דברי הר"י בירב הביא את לשון הרמב"ם בפ"ו מה' עבדים שהצדוקים בזה"ז ככותים קודם גזירה והעתיק אח"ז עוד את כל תשו' הר"ש הארוכה שאוסר. מכ"ז נראה שדעת המבי"ט חלוטה וגמורה היא לאוסרם:
ומ"ש באו"ד שמהריק"ש בסי' ל"ג הרבה להשיב ע"כ דברי מהר"ש גאביזון ובחרונו יבהלומו וכו'. אנכי הרואה במהריק"ש שם שכל סמוכין דיליה הוא בהניח שהקראים פסולים לעדות וביותר נסמך ע"ד הרשב"א שפסל עד כותי בקידושין וכו' יעו"ש. וכבר חזון הרביתי להוכיח לעיל ובפסקי הראשון בהכשר עדות הקראים ושדברי הרשב"א שחשב מהריק"ש לעזר לו אדרבא איהו תיובתיה וכמש"ל ומה שחשב דעות האוסרים עד עשרה ועמד קנה במקומו. הדבר פלא שהעלים עין מכמה פוס' האוסרים עוד ומהם הלבוש והרב ג"פ סי' קכ"ג וגט מקושר בולא בשמו והבית הלל ועוד זולתם והגט פשוט כתב שכן היא הסכמת רוב האחרונים כמ"ש כ"ז בפסקי הראשון:
אתאן להרבנים המתירים שהביא ה"ה יצ"ו. הנה מ"ש ראשון בק' הוא ר"א הנגיד וכו' כבר מהר"ש גאביזון פירש לה במשפחה שהיו ישראלים ולמדו מנהגי הקראים וכו', ומה שהשיב ע"ז מהריק"ש שם יש לדחות כמו שיראה המעיין ועכ"פ לא נוכל להחליט שכן דעת ר"א הנגיד להתיר בכל הקראים דעלמא:
ומ"ש עוד שני בק' רבי ברוך וכו' עד ואתו הסליחה כי לא צדק בתלונותיו וכו' ובכללות אני אומר שלא צדק וכו' ע"כ כבר אמרו ז"ל האי צ"מ דאמר מילתא לימא בה טעמא וכו' דמה שכתבתי לדחות את דברי ר' ברוך מטעם דכולם הם ספק ממזרים. הוא לפי מה שהוכחתי דכשרים לעדות וקידושיהן קידושין וא"כ מאי קמוכח לן מני"ר מדברי הרדב"ז שעשה כמה ספיקות וס"ס בהם. שהרדב"ז משום שעשה מונח דפסולים לעדות לכן לא מצא להם צד איסור אלא מפני חשש אבותיהם הראשונים ואנה"ן דלטע"ז איכא כמה ס"ס. אבל לטעמא דידן שרוב הפוס' האוסרים נקטי ליה הוא דקידושיהן קידושי' וגיטן אינו גט. פשיטא דבכולהו יש לחוש לס' ממזרות וכמ"ש לדחות דברי ר' ברוך ז"ל ומ"ש ג"כ שלא צדקתי במ"ש שהם עם בפני עצמו וכו' עין רואה להרב מהר"ם שיק ז"ל סי' תרמ"ד שכ"כ להדיא שהם עם בפ"ע ע"ש ומ"ש מעכ"ת דלא איקבע איסורא בהו האמת אגיד דבזה יש לדון ולומר אך צד היותר נראה לומר דלס' המתירים לית להו דאקבע איסורא וכמ"ש במהריק"ש סוס"י ל"ג. אך לס' האוסרים נראה דסברי דחשיבי איקבע בהו איסורא וכמו שכן מוכח מהלק"ט סי' רכ"ח שכתב ולצאת ידי כל ספק נכבשינהו דניידי וג"כ מוכח נמי מהנוב"י שכתב אם פירשו ממקום קביעותם וכו' ע"ש [ויש להעיר בזה במ"ש הרבנים הנ"ל דניידי וכל דפריש מרובא פריש דאיך נאמר כן אחר דנודע הספק קודם שפירש ויש לישב בבע"ח שאני כיון דניידי אפי' פירש ממקום הקביעות אח"ך אשתרי] וכמו שזכורני שכ"כ הגאון החק"ל ביו"ד ע"ש מוכח הדבר דסוברים דשייך בהם דין איקבע איסורא. ובלא"ה ממקומו הוא מוכרע דאל"כ אלא ספק אם יש בהם מעיקרא הא פשיטא דלית מאן דאסר בהא אחר דיש ס"ס אמיתי ס' אם יש ממזר מעיקרא או"ל ואת"ל יש שמא אינו זה הממזר. אלא לאו דסוברים דאיקבע בהו איסורא. ולפי"ז באנו למ"ש הרב המש"ל בפט"ו מה' איסורי ביאה שכתב דכל היכא דאיקבע איסורא דבתו' שתוקי אסור כמו דאיקבע איסורא דמביא אשם תלוי עש"ב וכסברתו החזיקו הפוס' האדירים מהרי"ט והפר"ח הוב"ד בס' דברי אמת סי' ו' דחי' דבכל דבר דאתחזק איסורא בין באיסור כרת בין באיסור לאו אסור מהת"ו לדעת הרמב"ם וכו' ע"ש ולפי"ז מה שהתירה התורה בס' ממזר פשוט הוא דמיירי באינו קבוע, והן אמת דלסברת המחירים מוכרחים לומר אחת מתרי או דס"ל דלא יקרא כזה איקבע איסורא או דס"ל דגם כשאיקבע איסורא באיסור לאו לא הוי מהת"ו דיש לחלק מיניה לאיסור כרת. אך עכ"פ להסוברים דבאיקבע איסורא הוי דאורייתא נכנסנו עכ"פ בחשש תורה ואיך נרהיב עז להקל דיש חשש איסור תורה וה"ז נמי שורש גדול להרחיק מהם:
והנה בפסקי הראשון הבאתי דברי ה' חקת הפסח בענין ס' שיכול להתברר ושפקפק ע"ד מרן במ"ש בה' נדה יבא עליה וכו' דהרי יכול להתברר עי"ש דמלבד מ"ש לתרץ שם ע"ז עוי"ל דה"ט דמותר לבוא עליה בלא שאלה משום דהדבר יתברר מאליו דאם איתא דראתה לא תניחנו לבא עליה דאף שהיא ישנה מסתמא תרגיש מיד:
ומ"ש הוא פליטת הקולמוס וכו' במחכ"ת לא היתה כונתי כמו שהבין רו"מ שדעת ר' ברוך כדעת מהר"ש הלוי בכל דחוץ מפישול ממזרות הוא דקאי בחדא שיטה כמו לאסור יינם ושחיטתן וכו' ולכמה דברים מ"מ דחה דברי רבינו ברוך מכל וכל:
ואנכי הרואה דרו"מ הוציא מתשו' בשמים ראש ג' מתירים והם ר' ברוך והרא"ה ז"ל והר' שאול בעל כס"ד. ולא אכחד כי מאחר שיצאו עליו עוררין כמ"ש השה"ג והחת"ס בשני מקומות שהביאם השדי חמד בכללי הפוס' סי' י"א או"ז והיד דוד שהזכיר שם והגאון האדיר פרשת מרדכי ע"ש מה שעמד מרעיד. הגם שרבו הדעות להחזיקו לאמו"ץ וכמ"ש החיד"א עצמו מעדות הרב דברלין והשד"ח שם. מ"מ לענ"ד לא נוכל לסמוך עליו ולהשען לחושבו בשלשה סברות מה גם להקל. וכבר גם סופרי הדורות החוקרים בענינים כאלו עפ"י מקורות נאמנים שדו ביה נרגא ג"כ. ובנ"ד בעצמו יש לי כדמות ראיה לזה דהנה לפי עדות הבש"ר גם הרא"ה מסכים להיתר כר' ברוך. וכמ"ש מני"ר באו"ג והנה באמת הסברא נותנת לחשוב את הרא"ה בין האוסרים שהרי איהו ס"ל בקטנה שלא מיאנה והגדילה דאפי' עידי יחוד אינה צריכה כיון דעומדת תחתיו אנן סהדי דבא עליה לשם קידושי' והרא"ם ז"ל בח"א סי' צ"ג שכתב דאשת צדוקי ה"ה כא"א גמורה אתי עלה משום דמקדשין בביאה וא"ן אפי' עדי יחוד וע"ז כתב מהרש"ך סי' ט"ו הנ"ל דכ"ו סע"ג לדחות לדברי הרא"ם ז"ל דבאמת בעינן עידי יחוד אפי' בקידושי ביאה וליכא מאן דס"ל דלא בעינן עידי יחוד בזה אלא הרא"ה ז"ל והוא דעת יחיד וכו' ע"ש הנה דלהרא"ה ז"ל שפיר יש מקום לחשוב נשי הקראים שמקודשות גמורות להם והוו א"א מטעם קידושי ביאה כיון דאפי' תימא דפסולי עדות נינהו שפיר הוו נשותיהם א"א משום ביאתם דל"ץ עידי יחוד לדעת הרא"ה ז"ל וכמ"ש הרא"ם שם ובמהרש"ך הנ"ל וכיון שכן תיקשי על הרא"ה שהובא בבשמים ראש הנ"ל דמתיר הקראים בשופי למה לא חש לסברא זו דהרא"ם כיון דלדידיה לא בעו עדי יחוד וכמ"ש ומזה יש להוכיח דעדות זו של הבשמים ראש על הרא"ה לאו דסמכא הוא דדוחק לומר דהרא"ה יחלוק ע"ד הרמב"ם דס"ל דהקראים חשיבי ככותים קודם גזירה ולומר דס"ל דגוים גמורים הם ולית להו לא קידושי כסף ולא קידושי ביאה ולכן לא חשבינן לאישותה אישות כלל דזה דוחק מה גם דסברת הרמב"ם הנ"ל מצאנו אותה גם בריא"ז שהביאו השלטי הגבורים בגיטין ע"ש. ומסתמא דגם הרא"ה ז"ל לא ירחיק כ"כ הקראים להפקיע קידושיהן לגמרי כיון דאפי' כותים אחר גזירה קי"ל דלהפקיע קידושיהם לא עשאום כנכרים כמש"ל בזה באריכות:
ומ"ש בפסקת גם אין להביא וכו' שהפרזתי על המדה לפרש בפשיטות כונת הרב מק"ק בדיני ישראל ר"ל בעידיהן של הקראים. לזאת אשיב דהרי מילתא כדנא ממש מצאנו בתשו' להרמב"ם שהביאו מהר"ש גאויזון ומהריק"ש סי' ל"ג שכתב ע"ע אשה שנשאת לבני מקרא בדיני הקראים וכו' ופירשוה הרדב"ז ומהריק"ש שם בפשי' שר"ל בדיני הקראים ובעידי ישראל והשיגו על מהר"ש גאויזון שפירש ההיפך וכתב עליו מהריק"ש דכן הוא הפשט במלת בדיני הקראים שר"ל בנימוסיהן ולא בעידיהן וא"כ מינה נובין ונידון למלת בדיני ישראל שכתב המקראי קדש שר"ל כתיקון חז"ל וכנימוסי הרבנים ולא בעידיהן אלא בעידי הקראים ודוק היטב. ומ"ש עוד דלאו גבורתא לאפושי גברי הדין עמו אחרי דדעת מרן מוכח שדקדק לאסור א"כ יועיל לן לאסוף ולגבב סברות המתירין:
ומ"ש אתאן לבאר דעת מרן וכו'. כבר השו' מוצאת ע"כ דבריו אלה ממה שכתבתי לעיל בדעת מר"ן הן די בא"ר. ורק למודעי אני צריך עמ"ש ה"ה יצ"ו לפקפק דיש סוברים דדינים שהשמיטם בש"ע והביאם בב"י הוא מפני שראה חולקים בדבר וכו' הלא כבר הבאתי בפסקי הראשון שדעת רוב האחרונים היא דנקטינן הוראת מרן אף במה שמביא בב"י ומשמיט בש"ע וע"ע בבכורי יעקב יצ"ו מה שאסף בזה ובשדי חמד בכללי הפוס' ולהרב ישמח לב בח' אה"ע סי' ך' דהעלה להלכה כן עד שכתב דבד"מ לא יוכל המוחזק לומר קי"ל נגד זה עש"ב. ומ"ש עוד על דברי האוסרים מהר"ש גאויזון וכו' שאין דבריו של אחד במקום שנים אעירה על דב"ק מדוע לא זכר שר את השנים המסכימים עם מהר"ש גאויזון שהביאם הוא עצמו באות ט' ויו"ד בשם הג' חיד"א בברכ"י וא"כ אוקי תרי לגבי תרי ואוקי מהר"ש גאויזון בחזקתו לאסור וכס' רוב הפוס' הסוברים דדינם כישר' ולכמה דברים מצינו דאחשבינהו כישראל עי' באו"ח סי' שפ"ה צדוקי הרי הוא כישראל ומבטל רשות וכו' ע"ש והט' משום שמודה בו וגם בעדות שמודה בו דכוותה וגם כיון דמרן ז"ל סבר דאסור להלוותן בריבית מוכרח דמיקרי אחיך א"כ ה"ה דכשרים לעדות ועי' בסמ"ע חו"מ סי' ל"ד ס"ק מ"ח וכו' ע"ש וא"כ באלו הקראים שאסר להלוותם בריבית משום דמקרי אחיך א"כ מינה דכשר לעדות ויש עוד מה להביא דוגמאות לחזק סברא זאת ודי בזה ודוק:
והנה קודם גמר הדפסת ספרי הקטן מפי אהרן הגיע לידי ספר בכורי יעקב לרב חביבא מרגליתא ואבן טבא א"ב ור"ב מע' הרב המובהק ונוגה לו ברק כמהר"ר יעקב חי זריהין יצ"ו ושם ראיתי בסי' ד' אתא ואייתי בידיה בהערה ע"ד הקראית וחתר כמה חתירות למצוא להם היתר ולא מצאה ידו די השיב ועלתה הסכמתו לאסור כאשר יראה הרואה בדבריו באורך. והואיל ואתא לידן אתעלסה בו ובתורתו במה שראיתי שכתב בדכ"ב ע"א וז"ל ואגב ריהטאי נסתפקתי איך ובמה אנו סומכין על החיה היולדת בתחי' כניסת שבת וכו' ועי' בב"י או"ח סי' תקי"ג וכו' ובחופשי בזה מצאתי בקו' מלחמת מצוה וכו' יעוש"ב:
ולדידי חזי לי מילתא דתמיהא כי הנה לפניך כמה מקומות שהנשים נאמנות כגון הלכות שחיטה שהיא דאורייתא ונאמנות עליה וכן בניקור חלב דאורייתא נאמנות וכמו שמצאנו ראינו בתוס' דפסחים ד"ד ע"ב ד"ה המנוהו רבנן בדרבנן וז"ל אע"ג דכל דבר שהוא בידם מהימנינן להו לנשים ועבדי' ואפי' מדאורייתא דמעשים בכל יום שאנו מאמינים לאשה ועבד על השחיטה ועל הניקור ובפ' המדיר דע"ב גבי מאכילתו דבר שאינו מעושר משמע שסומך עליה בענין חלה ומעשר וכו' וכן מצאנו ראינו למורם בה' יין נסך סי' קכ"ז סע"ג וז"ל ואשה נאמנת בדבר איסור לומר תקנתיו ודוקא בודאי איסור כגון ניקור בשר וכדומה וכו' יעו"ש עיי' בבאה"ט סק"ב שכתב דנאמנת אפי' באיסור דאורייתא וכו' א"כ למה לא נאמינה ג"כ למול בשבת כיון דהוא ודאי איסור והגם כי מצאנו ראינו למור"ם בח"מ בה' עדות סי' ל"ה שי"ד שהביא משם מהריק"ש והכלבו וז"ל ולכן יש מי שכתב וכו' לא רצה הרב הפוס' להביא ראיה ממנה שהנשים נאמנות משום דכתב מרן הב"י שם בסי' ל"ה סט"ו וכל אלו וכו' ובסו"ד כתב ואין דבריו נראים בעיני ע"ש. ועוד כי נדון מוהרי"ק הוא דוקא לענין חירופין והכאות לא לשאר מילי וכמו שיראה הרואה בתשו' ב"ד סי' ו' על סי' ל"ה באורך ע"ש מ"מ הרי לך ראיה מפורשת למרן הק' ח"מ סי' רע"ז סי"ב דהחיה נאמנת על הבכור הגם דאיכא הפסד ממון חמשה סלעים של פדיון וא"כ במכ"ש לנ"ד לענין למולו בשבת דהנשים נאמנות אפי' בדבר איסור דאורייתא והנה הוא דין חיה ממש ומן התימא על הג' מלחמת מצוה שהביא הרב הפוסק שהביא משם מוהר"א הלוי שצעק ע"ז שאיך לא נחוש על חילול שבת גם בעיני יפלא עמ"ש הרב הפוסק וז"ל נחלקו עליו גאוני הדור מוהר"ם ן' חביב ומהר"י הלוי והעלו דשפיר נסמוך על המנהג יע"ש:
ואנכי לא ידעתי מה מנהג יש הלא דין גמור הוא. ועוד יש להביא ראיה אלימתא מהא דפסק הש"ע באה"ע ס"ד סל"ה וז"ל נשים שילדו בבית אחת אשת כהן וכו' נאמנת החיה לומר זה הבן כהן הוא או לוי או ממזר וכו' ע"כ והא הכא דלפי דבריה פגעינן באיסור התורה דלא יבא ממזר או איסור תרומה לזר ועכ"ז נאמנת ומוכרח הטעם כמ"ש בסמ"ג וז"ל אע"ג דנשים נאמנות אף בדאורייתא כגון על ניקור חלב ומליחה היינו בדבר שיודעות הנשים שיש ודאי איסור וכו' עכ"ל. מוכח להדייא במילתא דלא שייכי אלא הן נאמנות שפיר ולכן סמכינן עלייהו בפשיטות למול על פיהן ואין צורך להמצאות שעשה בחזקת מעוברת וספיקות וס"ס ודוק היטב ועי' להרב משכה"ר מע' ע' אות ס"ה מה שנתן טעם בענין דינים שכשרים בהו הנשים אחרי דלא יתכן להיות שם אנשים ע"ש ודוק:
את כ"ז ראיתי ונתין אל לבי להשיב מפני הכבוד על דברי הרה"ג תנא דבי אליאו יצ"ו ולחזק דברי במה שכתבתי וככחי אז כחי עתה לאסור איסר על הקראים המתחתנים ולא תהא כזאת בישראל ולהכריע בינינו כבר מילתי אמורה לעיל לסמוך על ידיד ה' וידיד יראיו הגאון המפורסם חכמת שלמה יצ"ו שהוא יכריע בשכלו הצח מה יעשה ישראל וה' יצילינו משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות:
הצעיר אהרן בכור אלחדיף ס"ט
וזאת תשובת הרה"ג כמוהרש"א יצ"ו ר"מ ור"מ בדמשק יע"א על מה ששלחתי ריר"ק הפס"ד שלי הנז"ל עם תשו' הרה"ג כמוהרא"ח יצ"ו ותשובתי עליו. להכריע דעתו דעת עליון כנדון זה וז"ל:
רב אחאי ור"ן מע' הר' הג' מעוז ומגדול ר"מ ור"מ בעה"ק טבת"ו כמהר"א אלחדיף נר"ו והוי זהיר כזוה"ר וישל"א:
אחרי הש"ר מכתבו היקר הגיעני והודיעני מקבלת הפסקים ומתו"ד ראיתי כי לא נחה דעתו במה שלא באתי בארוכה להשיב ע"ד מע' הר' המשיג נר"ו ואעפ"י שמה שלא יכולתי הוא מפני כמה סיבות עכ"ז רצינו הוא להשים עיני ע"ד ולכן נדחקתי לעבור ע"ד ובמה שהליץ מני"ר להחזיק דבריו הראשונים ואחרי שראיתי כל מ"ש רואה אני כי בעת שכ"כ לי עדין לא עמד כת"ר בטוב לעיין הטב בדברי כי אילו היה מעיין בדברי שם היה רואה כי ממ"ש בקונ' הראשון יש די והותר להחזיק בכל מ"ש בפסקו הראשון כי לע"ד האמת אתו והדין דין אמת כי מכמה טעמי תריצי אסורין הם לבא בקהל ואינם מתאחין לעולם וממה שכת' שם תשו' מוצאת לכל מ"ש הרב המשיג נר"ו ולא יש מן הצורך להאריך עוד כי לע"ד האריכות בזה אך למותר וגם כי אולי יחשוב הרב המשיג כי בתר דידיה קאזילנא ח"ו:
ואולם מאחר שהכריחני מני"ר להשים עיני ע"ד אומר מה שהרגשתי לפום ריהטא ע"ד הר' המשיג במה שהבדיל לעדת הקראים לב' סוגים והסוג הראשון הם אותם שהיו מועטים ומפני זה כל מכשירים הצריכים לא יעלה בידם כלל בשום דבר כי אם דוקא בהתקרב אל הרבנים ואפי' מסדר הקידושין צריכים מישראל ועל כיוצא באלו הוא שדבר הרמב"ם בחבורו ובתשו' שיש תקוה לאחריתם ושנר' לו שכל אלו שהיו בזמנו של הרמב"ם ז"ל בנ"א ודמשק חזרו בתשובה ומזה הסוג הם אותם שבעה"ק ירושלם תו"ב וג"כ שבקושטא בזמן הרא"ם ובאלו ודאי תקנתם קלקלתם מב' טעמים אי משום שהם חשובים ככותי חבר והמקדש בפניהם קדו' קדו' ועוד זאת שבודאי יזמינו להרבנים של ישר' וליחד אותם לעידי קדו' זת"ד וכל המונחים הללו שהניח הוא כדי לומר שבזמן הרדב"ז היו מקולקלים ביותר והרבה נפלאתי על דבריו שהוא בונה בנין בלי יסוד ומלבד שלא יש שום סיוע לו להיתר הקראים שבזמנינו הביא על עצמו מזה כמה סתירות וקושיות על מונח זה ומלבד מה שכבר השיב ע"ד מני"ר דא"כ נ"ד שהוא מתושבי ירושת"ו לכ"ע צריך שיהיה בהם חשש ממזרות אפילו ביחוד עדים שלהם מכיון שלפי"ד עדים כשרים הם וגם שמיחדים ג"כ עדי ישר' הכשרים:
ועוד זאת י"ל ע"ד דא"כ אותם שהיו בזמן הרמב"ם הם כחברים והקדו' בעדיהם הוו קדו' ויש חשש ממזרות וכיון שכן איך הוכיח הרדב"ז ודעמיה ממ"ש הרמב"ם בה' ממרים שראוי להחזיר בתשו' ולמושכם וכו' וגם ממעשה דר"א שכשרים לבא בקהל כיון שהוא מודה שאותם שהיו בזמנם היו כחברים ועוד זאת איך יתכן המונח שהניח דבודאי אותן שבנ"א ודמשק מכיון שלא יש עתה דבודאי קבלו אותן לדת האמת איך קבלו אותן שקדו' קדו' לפי"ד ועוד נר' דמה שרצה להוכיח דכיון דלא יש עתה בנ"א ודמשק שחזרו דז"א דמלבד מה שהעיד רבי' בס' המסעות דראה קהל גדול מדמשק ואין להם שום התערבות עם היאודים ועוד זאת שמעתי מפי גידי אמת ששמעו מפי מגידי אמת מפי הזקנים שעד זמן מה לא רחוק הרבה היו הקראים פה דמשק עם לבדם ולא יכלו לשבת פה ומכרו מקומם וגם השתדלו עם היאודים שיקנו בהכ"נ שלהם ולא רצו ומכרוהו לערלים והלכו ש ארץ אחרת ושום אחד מהם לא חזר לדת האמת ואפשר שאפי' אם היו מהם רוצים לא קבלום:
ועוד זאת קשה דא"כ הרא"ם והרדב"ז לא יש ביניהם שום מחלו' כיון שכל אחד מהם מדבר כפי זמנו ומקומו וכל רבני האחרו' אמרו שהם חלו' מפני שלדעת הרא"ם ה"ה כאנוסים וכמתבאר כן ממ"ש בתשו' הארוכה בענין ללמדה תשב"פ בסי' ח"ן ולפי"ד הר' מהריק"ש שגם הרא"מ פסלם לעדות הקדו' לאותן שבזמנו אלא שלע"ד בקונ' הראשון כתבתי דאחרי המ"ר הא ל"מ דהר' ז"ל אתי עלה מתרי טעמי דאפי' את"ל דהוו פסו' וקדו' כסף לא חלו והוו א"א מצד ק"ב עכ"פ וגם משום שהאמת אצלם בשיטו' דקדו' ביאה הם עיקר וקדו' כסף הוא מצד מנהג וכדכת' הר' זק"א בסי' מ"א דכיון שכן אפי' אי הוו פ"ע מה שאינו עכ"פ לענין א"א הוו מצד הביאה שהם מכוונים ג"כ לקנותה מצד הביאה ג"כ ואעפ"י שהר' מהריק"ש הק' ע"ד לא בשביל זה אנחנו לא נחוש לדבריהם מפני מה שהק' ע"ד דלאו קטיל קני הוו ח"ו הרא"ם ובני ישיבתו והזק"א ומה גם לפי מ"ש בעניותין דגם מהראשו' הג' והר"ש בעצמו דסל"ה כדבריהם וא"צ לכפול הדברים:
ועוד זאת המונח שהניח שאותן שבקוש' שהיו מסתפקים כל המכשירים דצריכי לצורך הדת מהיאודים דוקא והוכיח כן ממה שהוצרכו למלמדים מהיאודים הא נמי לע"ד ליתא דלא מפני שלא נמצאו בהם מלמדים לתשב"פ נעשה מונחים לומר שבכל הדברים היו מתנהגים עפ"י דת היאודים ולא מבואר בדברי מהר"ש הלוי שהיה בזמן הרא"ם וה"ד הרדב"ז וכן נר' מתשו' הר' מהראנ"ח בח"א סי' קכ"ה דכת' בנ"ד דהקראי לא ציית לדינינו וכל אשר הוא עושה הוא עפ"י חקי הגוים יעו"ש וע' להר' כנה"ג בח"מ סי' קע"ה הגהב"י אות ע"ב דכתב דמה שנסתפק מהראנ"ח אי דינו כישר' שהר' דבר כפי זמנו שהיו הקראים בעליה ולא הוו צייתי לדיני ישר' אבל הקראים שבזמנינו נכנעים הם לנו ויש להם דין הקונה מישראל ומה גם מצד הסכמת שכתו' כל איש ישר' וכו' והקראים תולעת ישר' הם כמ"ש הרמב"ם ז"ל בשם רבי' האי גאון ז"ל עכ"ל ושמעי' מזה דבזמן הר' מהראנ"ח שהיה סמוך לזמן הרא"ם לא היו נכנעים והיו בעליה ואעפ"כ הדבר ידוע שמימות הראשו' לא נמנעו בקושטא למול לבני הקראים אפי' בשבת כמ"ש הפוס' ע"ע ומפני דלא כתב הרמב"ם דצריך שיהיה להם כל המכשירים מהיאודים כ"א רק דלא נקרי בחציפותא:
עוד ראיתי מה שרצה לפרש בכונת הר"ש והוא מן התימה לפרש פי' כזה מה שאינו מובן כלל ומה שפי' הוא היפך כל הראשו' והאחרו' ואפי' הרדב"ז ומהריק"ש לא עלה במחשבה לפרש כן רק שנדחקו דמפני שלא הי"ל עדים היו קדו' בעדי ישר':
עוד ראיתי שה"ד האוסרין ומ"ש ולדידי יפה השיב ע"ד מני"ר ושאפי' אם לא היה מגלה דעתו מרן כ"א רק דהקראים כאנוסים חשיבי לכל מילי משום דהוו כתינוק שנשבה וכו' זה לבד היה די דודאי זה הוא בבירור דס"ל נגד מ"ש הרדב"ז דאין להם דין אנוסים כ"א מזידים גמו' ומפני זה כתב דהם פסו' לעדות ומה גם אחר שכתב בפי' בי"ד סי' רס"ז ופסקו בש"ע שם ומ"ש ג"כ בב"י א"ה סי' ק"ל משם רי"ו וכבר הארכתי בזה בקו' הא' והאריכות בזה אך למותר:
עוד ראיתי מ"ש בספר זרע אברהם דגם הוא מן המתירים ולע"ד הא נמי ליתא דאעפ"י שרצה לדחות מ"ש ע"ד הר' פ"מ וס"ל דאפי' אם באותה תשו' ס"ל דס"מ מותר בשפחה הראיה שהביא מר"א היא נכונה לדעת הרדב"ז אבל לא כתב הר' שם שדעתו דהקראים מותרים לבא בקהל ואדרבה כת' שם וז"ל ושמעתי מכת הקודמים שיש חילוק בין אותם שהיו במצרים לאלו אשר בקושטא יע"א ושאר המקומות שאותן שבמצרים היו מדקדקים במצות ופרישי טובא מבעילות אסורות משא"כ באותם שבשאר המקומות דפריצי טובא דקרוב לודאי שיש ביניהם חשש ממזרות מכמה דברים שיש בעריות שאינה מפורשות בתורה כגון בתו מאנוסתו דילפינן לה מק"ו או מג"ש ואפי' מנשואתו ילפינן לה מאשה ומבתה מה לי ממנו מה לי מאחר כנודע וכל אלו וכיוצא בהן כאשר יראה המבין בהם דיש ויש שאינם מפורשין בתו' וחכמי הקבלה איש מפי איש עד מרע"ה למדום במדות שהתורה נדרשת או הל"מ והצדוקים החטאים האלה בנפשותם זילא להו ופריצי בהם והם ממזרים מן התו' ובודאי שיש לחוש ולא ראיתיו לכת הקוד' אשר העלו על שפתם חששות אלו דקרובות לדעת דכיון שהם אינם מאמינים בדברי רבותינו שהם עיקר קרוב לודאי דמקילים בהם ומתירים אותם לפי שאינם מפורשות בתורה ואפי' בתשו' רבינו שמשון ז"ל שהוא המחמיר יותר מכולם כאשר יראה הרואה לא הזכיר חששות אלו אלא תלו עיניהם בטיב גיטין וקידושין ולדידי הני שכיחי טפי איך שיהיה ודאי שיש להתרחק מהם ואף עליהם יש לדון כתינוק שנשבה לבין הגוים כאשר יראה הרואה לא עת האסף כי אין עסקינו כעת בזה עכ"ד הנה מפו' דאעפ"י שדחה דברי הפ"מ במה שרצה להוכיח מתשו' זו דס"מ אסור בשפחה מ"מ לא מפני זה דעתו מסכים דקראים מותרים ואדרבא כתב ששמע מכת הקודמים שאותן שבמצרים בזמן הקודם היו נזהרים מכמה דברים שיש בהם ממזרות משא"כ בשאר כל המקו' כיון שאין להם תשב"פ שבודאי הם ממזרים ויתכן שע"כ גם אלו שבמצרים הם מתנהגים כמו שאר המקו' וגם סיים בודאי שיש להתרחק וכו' ואף עליהם יש לדון שהם כתינוק וכו' דר"ל דאף אם אין בהם שאר החששות שהזכיר דעכ"פ הם אסורים מטע"ז וכמ"ש החול' ע"ד הרדב"ז ואיך הרב המשיג כתב בד' הר"ף דהוא מתיר לכל מקו' שיש קראים ומה שיש לשאת ולתת עוד ע"ד במ"ש מספר האוסרין והמתירין יתבאר מתוך מ"ש בקונ' הא' ואכמ"ל כי אפי' המעט שכתבתי הוא כדי שתנוח דעתו ולעשות ר"ץ:
ואת זה אגיד כי ראיתי לרו"ם כת"ר נר"ו דכתב אסיומא דפסקא דאחר הדפסת ספרו הגיע לידו ס' בכורי יעקב שנסתפק איך אנו סומכין על החיה היולדת בתחי' כניסת שבת והוא תמה דמצד הדין בכמה דברים נאמנות הנשים וגם ממ"ש מרן בח"מ דהחיה נאמנת על הבכור וע"ז אימר דהגם דהייתי יכול לקיים דבריו דדבר פשוט הוא. עפ"י מ"ש ריא"ז ה"ד שכנה"ג יו"ד סי' רס"ב דע"א נאמן להעיד שנולד בשבת וכיון שכן כבר כת' מהראשו' דכל דבר דע"א נאמן אף הנשים נאמנות ואף שנר' שיש מחמירים בכגו"ד דליכא עירחא נר' מוסכם ומ"ג דנר' קצת דדמי לדין החיה ועי' במ"ש במהר"י מינץ ססי' ו' וכן מבי' בס' זל"א אלקלעי בהל' שבת אות מ' דקמ"ו דלא נסתפק בזה כלל כאילו הדבר פשוט אבל ידיע ליהוי דעל מבוכה זו עמד התייר הג' הר' ד"א בא"ח סי' א' ע"ש מה שנו"ן בדברי הראשו' וכת' עוד שם וז"ל ומשמע דברי הרשד"ם ואף מדברי מהרח"ש החולק דאין האשה נאמנת לומר דבשבת נולד כדי שיחללו שבת למול את התינוק ע"ש ויש לי אריכות דברים בזה ועכ"פ גם לפי"ד ה"ה יש להם ע"מ שיסמוכו למנהג העולם ולאפס פנאי איני יכול רק להעיר אזן רו"ם וע' בדבר שמואל סי' שנ"ב ומחב"ר י"ד סי' מ"ב וזכרין יוסף י"ד סי' ד' ולעת הפנאי נעמיד בזה בל"ן וד"ב כעת ולעד"ן דגם מע' הר' המשיג אם יר' מני"ר גם הוא יודה במודים דרבנן כמו שעשה מע' הר' מהרי"א את זה כת' באפס פנאי ולעשות רצון צדיק וה' יצלינו משגיאות וימ"נ כיר"א:
הכ"ד הצעיר שלמה אליעזר אלפאנדארי ס"ט
עוד השיב הרה"ג כמהרש"א הי"ו הנז' וז"ל:
ומהודענא דהן עתה הגיע לידי מכתב יד"ק של ידידי רחימא דנפשאי מע' הר' הג' מהר"א אלחדיף יצ"ו ר"מ מעה"ק טבת"ו מגיד דבריו שהקראית הנ"ל עמדה ונשאת באחת הערים סביב למ"ת בלא ידיעתו ושוב הלכו לעה"ק ירושת"ו ונתודע הדבר למע' הרבנים הג' ועשו להם הרחקה עפ"י מה שקדמה להם דכבר נשאלה שאלה כזאת אי מותר או"ל בזמן הרב הג' מהרמ"ם ובדה"ץ ואסרו איסר בכל תוקף דאסורים לבא בקהל ולכן גם מני"ר עמד ע"ז בספרן ש"ץ ואסף וקבץ בזה ומ"ג דבנ"ד הקראית הזאת כבר היתה מקו' מקודם ונמצאו שם עידי ישר' ואח"כ נתגרשה בב"ד שלהם אלא שראה שיש מי שמערער על פס"ד ולכן ארי נעשה שוא"ל שאשלח לו הקונ' שכת' שמרוב טובו רוצה להדפיסו בתוך ס"ה מפי אהרן העומד כעת על מזבח הדפוס ויצא לאור בקרב ימים בע"ה ואותי ציוה ג"כ להשים עיני על ז"ק במ"ש בזה ואנכי איני כעת בקו הבריאות וצריך לטרוח לחפש אחר הקונ' שכח' מזה ב' שנים ויותר והיא בתוך כתבים הרבה ועכ"ז לפי זהיר האהבה דחקתי את עיצמי לחפש אחריו כמו ב' ונ"י עד שמצאתיו לקיים מצות שילו"ח וכמצווה ועומד עמדתי ע"ד ורא שבצדק רשל אמרי' פיו במה שהעלה מצודתו לאסור איסר מן הדין ואין דבר חוצץ בינינו רק לענין פלפולא באיזה דברים וכבר מילתי אמורה שאיני יכול וגם שהוא דוחק ונח"ץ ינח"ץ לערוך שולח"ן כי הדבר נחוץ הרבה ואף כי מתוך הקונ' יתבאר הנלע"ד עכ"ז אגלה טפח מה שעמדתי בעוברי ע"ד והוא כי ראיתי דמע' כת"ר נר"ו הביא מ"ש הר' פ"מ בתשו' דח"ג סי' א' ונו"ן ע"ד ולדידי תשו' הרדב"ז שה"ד הרפ"מ הוא בישנות סי' קפ"ח ומעולם לא עלה ע"ד של הפ"מ לומר דמ"ש שם בסי' קפ"ח דמוכרח דחזר ממ"ש בתשו' אחרות דס"ל דקראי מותר בקהל רק כונת הר' הוא לדין השפחה דוקא דס"ל דבאותן התשו' שרצה להוכיח מהרמב"ם ומעשה דר"א מוכח דס"מ אסור בשפחה דאי ס"ל דמותר לא מוכח מידי דיש לקרבם ולהתירם בשפחה אבל גם הר' מודה דגם באותה דהתיר ס"מ בשפחה דלא חזר ממ"ש בתשו' אחרות דקראים מותרים לבא בקהל מפני דלדעתו הקידו' הם בפ"ע:
עו"כ בד"ק להשיג ע"ד הר' מהרי"א בס"ס שעשה משום דאינו מתהפך וגם דליכא רק ספק אחד דומיא למ"ש דשם אונס חד הוא והאריך בזה אבל זת"ד ולדידי אי מהא לא איריא מכמה טעמי חדא דאעיקרא דמילתא מה שרצה להוכיח דבעי' בעלמא מתהפך אין בדבריו הכרע לקבוע הל' כן ולהשיג ע"ד מהרי"א ואף כי אני יכול להביא סמוכין דר' להצריך כן דמלבד כו"כ שלמים וכן רבים דה"ד הר' כנה"ג בא"ה סי' ס"ח הגהב"י אות כ"א יעו"ש גם הרואה יראה לר"ב בא"ז כתובות דמ"ד ע"ב מהס' דכ"כ משם גליוני התו' וכ"כ הר' פני יאושוע בקונ' אחרון שם משם תוס' ישנים ע"ש וע' להר' ד"א בתשו' סס"י דהוכיח כן מדברי רשב"ם במס' ב"ב כפי מה שפי' דבריו הרמב"ן בחי' שם וע' להר' קול אליאו ח"א ולהרב חיד"א בס' עין זוכר מ"ש ע"ד ומכל אלו הר' אישתמיט מינייהו מ"ש הר' מהרשב"ח בס' גב'גב סי' ז"ן ע"ש מה שהאריך הרחיב בפרט זה וע"ע להרדב"ז בחדשו' דתפס במושלם כלל זה ע"ש ומה שנר' מתשו' הרדב"ז ישנות סי' קע"ה דעביד ס"ס אעפ"י שאינו מתהפך ע"ש וכן נר' שהבין מדבריו הרבע"ח א"ה סי' י"ח ע"ש וכן כתב בפי' הר' ערוך השול' דסל"ה ע"ש י"ל דהרדב"ז לא סמך ע"ז לבד כ"א בהצטרף עוד כמה טעמים וספקות אחרות ע"ש ומן התימה ע"ד עה"ש דכתב דסל"ה ולא נרגש מהתשו' הנ"ל וכ"כ הר' מהריק"ש בתשו' סי' צ"ט וע"ע להכנה"ג בי"ד סי' ע"א הגהב"י כ"כ בדעת הרשב"א דבעי' מתהפך היפך מ"ש בשמו שם בא"ה ע"ש גם התשב"ץ בח"ג סי' ל"ב כת' שם בנ"ד וכן אם נהפוך זה ככל ס"ס שצריך שיתהפך כמ"ש רבותי' הצרפתים ז"ל ע"כ וע"ע להר' מהרד"ף בס' מזמור לדוד בכ' הס' שהאריך בזה והסכים דבעי' ס"ס המתהפך וכזאת וכזאת יכולני להרבות תשו' אחרות דבעו מתהפך ולכן כשאני לעצמי חוששני הרבה למעשה מאחר דכו"כ מגדולי הפוס' סל"ה וגם דטעמים של הסו' דל"ב מתהפך הוא משום דס"ל דמ"ש הריב"ש בשם התוס' לא נמצא ולא ימצא ושאדרבה נמצא בכמה מקו' בהיפך ומלבד דלא ראינו אינה ראיה ותיסגי לן יקר סהדותא דכ"כ ומ"ג דבעדות זה נלוה עם הריב"ש גם התשב"ץ ז"ל והליכות עונם משם רבו והנ"י:
ואפילו אי לא ראינו עדותם נאמנה מאד ומה גם שכבר נמצא ולפי"ז גם מה שרצו לדחות ראית הרד"א מדברי רשב"ם יש לפרש ג"כ דברי הרמב"ן כמשמעותם וע"ע במ"ש הר' ג"פ סי' קכ"ט אות תי"ג מ"ש בזה והיה מקום לומר דיש לחוש ג"כ דהפוס' הסו' רל"ב מתהפך לא ראו את דברי הראשו' הנ"ל וע"ע להכנה"ג יו"ד סי' ל"א הגהב"י אות כ"א דכת' דעת רה"פ דבעו מתהפך:
אלא דנר' דעכ"ז אין לערער על חטי שמורה אע"ג דאינו מתהפך מפני דכו"כ מהגדולים העלו דאין לחוש ע"ז ורבני האחרונים נמשכו אחריהם ועבדו עובד ומלבד הפוס' שציין הכנה"ג שם ע"ע בחוט המשו' להרי"ד שהובא שם כמה תשובו' מהג' דל"ב מתהפך וע"ע להר' שו"ג בכלליו כ' פ"ו פ"ז פ"ח שהסכים כן ושכן דעת מרן ובכמה מקו' שהעלה כן וע"ע להר' שער אשר בחא"ה ובסוף חח"מ דל"ב מתהפך וכ"כ הכפ"א ח"א י"ד סי' ו' דהסכמת כל רבני האחרו' דחשיב ס"ס אף שאינו מתהפך ע"ש וכ"כ כמה מהאחרו' דל"ד מרן הוא דל"ב מתהפך ובמ"א הארכתי עוד בזה ואין לי פנאי להאריך עוד:
ועוד מה שנסתייע מדברי רש"י דבעי מתהפך לא כן אנכי עמדי דמלבד דהפוס' הביאו משם רש"י להוכיח דל"ב מתהפך ע' בפר"ח שם בכלל י"ג והר' שו"ג שהוכיחו מדברי רש"י ע"ש וכ"כ ג"כ עוד פוס' אחרים מכמה מקו' ע"ע לא עט האסף ועוד דאם איתא דה"ט של רש"י ק' דוגמא לס"ס הזה איתא בש"ס ר"פ האשה איש ואשה שעשו צרכיהם לתוך הספל דעביד הש"ס ס"ס ס' מן האיש ס' מן האשה ואת"ל מן האשה שמא ממקום מכה בא וכדפרש"י נמי שם ע"ש והספק של מי רגלי בהמה דעביד רש"י עדיף מזה:
ולע"ד יר' דבכה"ג דהספקות הם בפנינו ואנחנו רואים בהספקות דהצד האחד הוא מותר גמור ולצד הב' בהא ודאי כל אפיא שוין דשרי דהא ודאי ה"ט דמתי' בס"ס הוא משום דאיכא רובא להיתר והרי אין לך רוב להיתר יותר אלא דהיכא דאנחנו רואים שיש ס' איסור ורוצים לבדות מלבנו עוד ס' אחר כדי להחשיבו כרוב אז צריך שיהא מתהפך כדי שיהא חשוב כרוב:
ועוד נר' דמה שרצה כת"ר לומר לישב דבריו דמשום דאינו מתהפך ל"ח ס"ס הוא היפך כמה גדולים דהרואה יראה להר' מ"מ בח"א א"ח סי' ב' ובמקו' אחרים דרמי ומק' ע"ד הפר"ח דכת' דבס' נגע או לא נגע דחשיב שאינו מתהפך שמא נוי שמא ישר' דאם איתא להא איך כתב רש"י בדין זה דהוי ס"ס דהא כי אמרינן ס' אדם ע"כ בודאי עמא הוא דאל"כ מאי איריא וכו' יעו"ש דמפו' יוצא מדבריו דהבין בדברי רש"י דס"ס כזה קאמר רש"י דמותר בכל התו' וכמו שהבינו התוס' ג"כ אלא דאפי"ה קאמר דשורפין ומתבאר דבס"ס כזה לכ"ע ואפי' למאן דבעינן מתהפך מהני וע' להקרבן ליצור די"ג דישב דברי הפר"ח מקו' המ"מ דאינו דומה הס"ס דרש"י למ"ש הפר"ח דבס"ס דרש"י ודאי דהוי מתהפך עש"ד וע"ע בס"ס קול יעקב בחי' אחיו דישב דברי רש"י מקו' דמיירי ברה"י ע"ש ונמצא דלדעת הפר"ח ודעימיה הרי הוכיחו מדברי רש"י דל"ב מתהפך אדרבא הוכיחו מדברי רש"י אלו דהא נמי חשיב מתהפך ומלבד כל האמור אף אם ירצה כת"ר לפרש לדברי רש"י היפך כל הפוס' הנ"ל והיפך מ"ש בשמו דמאי דשורפין בס"ס כזה הוא משום דאינו מתהפך מה יענה למה שעשו בש"ס ר"פ האשה ס"ס כה"ג ודוגמתו ימצא ג"כ במ"א וע"ע במ"ש הרמב"ם פ"ט מה' פרה דכת' וז"ל מים מקודשים שהניחם מכוסים ומצאן מגולים אם אין חולדה יכולה לשתות מהם הם טהורים מפני שיש כאן ב' ספקות ס' בהמה ס' אדם ואת"ל אדם ס' עמא ס' טהור ע"כ ולפי"ד המ"מ והקרבן אליצור נר' דס"ל דבכה"ג חשיב מתהפך כנ"ל אלא דמדברי שאר הפוס' אין נר' כן וכ"מ להר' מהר"י ששון בס' בנ"י בתשו' סי' ט' דרי"ג דהוכיח כן משם וע"ע במ"ש רש"י בפ"ק דחולין ומלבד מש"ל דאין לפרש בדבריו דס"ל דל"ח ס"ס עוד זאת גם ממ"ש שם מוכח דס"ל דחשי' ס"ס ואם היה פנאי עמדי הייתי מאריך עוד:
אבל מ"מ נר' דבגוונא דס"ס דעביד רש"י דהמ"ר בפנינו ותו"מ יפול הס' אם הוא דבהמה והוא טהור או דשל אדם ויש ס' בו לכ"ע שרי משום דצד האיסור מיעוט הוי ול"ב מתהפך והא עדיפא ממ"ש הרמ"ע והסכימו עמו הפוס' וע"ע במ"ש הכנה"ג שם בסוף אות כ"א וכ"ב ע"ש וע' להקול אליאו חי"ד סי' שתמה ע"ד הפו' דבעו מתהפך מהש"ס דפ' האשה הנ"ל ומלבד דלפי מ"ש נר' דבכה"ג כ"ע מודו ועוד נר' דהיה בהעלם עין ממ"ש הר' מ"א בס' משאת משה בכמה דוכתי ודוק כי קצרתי:
ועו"ן במה שכתב להשיב ע"ד הר' דהס"ס אינו מתהפך דל"מ די"ל דהוי מתהפך שפיר והוא זה ס' אי נשותיהם אינם א"א כדברי הרדב"ז וכיון שכן למ"ש ממזרו' ואת"ל דהוו א"א שמא לא אירע בהם פיסול ונהפוך הוא שמא לא אירע שום דבר בגרושי' וכו' ואת"ל אירע לא איכפת מפני דאעיקרא אינם אשת איש ואין לחוש אלא דמצד אחר יש לפקפק קצת דאולי לא הוי זה ככל ס"ס דעלמא דהוי בענין אחד לא כן דבקדו' הוי מקו' מה"ת והס' הב' הוא אם אירע פיסול ואולי י"ל דבכה"ג ל"מ וכמו שמצי' בס' אחר וס"א בתערו' וגם ס"ס בתרי גופי אלא שיש לדחות וע"ע להר' מרכבת המשנה אשכנזי בסוה"ס דכת' לישב דברי רש"י דס"ל משום דהוי כמ"ש גבי שם אונס חד הוא ובס' שבת של מי ובס' מתן בסתר ה"ד וקלסיה והעמיס זה בדברי התוס' ואחרי המחי' אינו מחוור בעיני דדבריו הם היפך כמה גדולים דחשבו ס"ס כה"ג ונדון דרש"י עדיפא מכולהו ולפי"ד יש לבעל כמה וכמה ס"ס שעשו הפוס' וגם מ"ש מני"ר בנ"ד דהוי כמו זה דש"א חד הוא אינו נוח לי ולא אוכל להרחיב מסיבות שאיני בקו הבריאות והוא דוחק אותי לקיים מצות שילו"ח יפשא"ק כי הדבר נחוץ וכל מה שאני כותב הוא מהרשום בזכרו' מבלי חפוש בסהפ"ו כיון שא"ץ לענין דינא רק להשתעשע בד"ק דוקא כי לענין דינא הא ודאי יפה הורה לאסור וכמו שכבר כת' בקונ' הא' מזה זמן יותר מב' שנים על הנדון הזה עצמו:
ולמודעי אני צריך כי אחר ימים ששלח מני"ר פס"ד עוד חזר ושלח קונ' אחר מה שחזר להשיב ע"ד הר' הג' מהרא"ח יצ"ו במה שהשיג ע"ד וכבר מילתי אמורה לכמה סיבות האמו' כי לא אוכל וגם כי רו"ם אינו מניח לי פנאי לעמוד ע"ד כדי להחזיק עוד אף שלע"ד א"ץ עוד כי לפי מ"ש בקונ' הא' ד"ב רק שיש לשאת ולתת באיזה פרע בנמצאו ע"כ ופסו' כי הוא מקצוע גדול וכיוצא כדי להתלמד במ"א וכיוצא בזה:
אבל לא אוכל להתעלם במה שהשיג הר' הנ"ל ע"ד ועל מע' הר' הגדו' מירושת"ו במה שסמכו על הוראת הרה"ג מהרמ"ס ובדה"ץ ז"ל באומרו כי אולי נתבררה וכו' וכמה גדו' ד"ח שאמרו אין למדים הל' וכו' וכ"ש שאין לפנינו מעב"ד ומני"ר השיב דלא יקרא זה אלא הלל"מ מכיון שנמנו וגמרו וכו' ודבריו באו בקצור כי איך ישתוק בזה ויקבל דבריו בזה ואדרבא צ"ל דכיון דלא היה כ"א רק בשוא"ת מי יוכל לידע טעמם ואף כי נתרץ דבריו דדבר כזה שהיה בפרסום רב ולמדו בחבר עיר באותו זמן שהיתה לבנה במילואה ולא היה מי שערער הרי נודע לכל שעלתה הסכמתם שכל הקראים הם אסורים לבא בקהל וכן יצא הקול בעיר עדין יכול לערער:
אלא שלע"ד לא דק בזה דאיך העלים מכמה גדולים קמאי ובתראי וספרין פתיחו דאתו ממולאי דבכל דבר דמספק"ל לענין הדין הם סומכין על מעשה רב ואעפ"י שלא פי' בשעת מעשה ואמרו בפי' הלל"מ מפני שלא נאמר זה וכיוצא בזה דאין למדים כ"א דוקא היכא דהוא נגד הכלל או דהמעשה הוא נגד רו"ב ורו"מ והמעשה הוא נגד הכלל או נגד הרבים אז ודאי לא פסקי' כמעשה רב ואעפ"י שגם דבר זה סובל אריכות עכ"פ ארשום מעט ממה שרשום בזכרו' ע' תשו' הרשב"א סי' של"ה והרמ"ה בחי' לבתרא ובכללי הכנה"ג סי' ע' ולהר' י"מ מע' האלף אות ע"ג ומער' המ"ם אות תכ"ג וע"ע שו"ת בנימין זאב סי' קל"א והר' מהרימ"ט ח"א סי' פ"ג וכמה עוד בתשו' אחרו' ואפי' למה שנר' מדברי די"ל שמא טעה במה שהעידו על מעשה הלז הא ודאי ל"ש זה:
וכ"ש בדבר כזה דכך עלתה הסכמת כל האחרו' דאם היה להיפך שהיו מעידים שהורו להיתר שהוא היפך וסוגיין דמורים היה שייך לומר אין למדים הל' מפי מעשה וע"ע במ"ש הר' יוסף אומץ סי' ז' ודו"מ ואו"ב הנלע"ד כתבתי:
הצעיר שלמה אליעזר אלפאנדארי ס"ט
אנכי אב"א ס"ט תיתי לי ששמת לבי ונעזרתי דאיכא תנא דמסייעא לי שנתכווננו שנינו לדבר אחד בהוראת איסור הקראית הנ"ל. והנה הרה"ג הנ"ל יצ"ו שלח אלי גם טופס הפס"ד שכתב הוא מזה שנתים ימים על נדון זה עצמו והשיב אחור דעתו של ה"ה כמוהר"י אבולעפייא יצ"ו המתירה עד שחזר בו מהוראתו והודה לאיסור. ובאמת ראיתי לו להרה"ג כמוהרש"א יצ"ו הנ"ל בפס"ד הנ"ל שעמד ע"ע זה עמידה שיש בה סמיכה והאריך הרחיב למעניתו ברוחב מבינתו. ותרב חכמת שלמה בכל מה שנוגע לצדדי וסעיפי דין זה בראשונים ואחרונים. לא כן אנכי עמדי הגם שדרכתי בקצות דרכיו וברוב ענייניו לא היה לי עת וזמן לפלפל ככל הצורך בכל המסתעף. ולכן אמת יהגה חכי כי חפצתי בכל לב להדפיס פסקו הנ"ל בספרי זה אך בהיות כי העת נחוץ וההוצאה מרובה לא יכולתי כעת להדפיס כל הפס"ד של הרה"ג הנ"ל פה ובלי נדר בחלק אה"ע הנקרא ונשא אהרן אם יעזרני ה' להוציאו לאור אדפיס את הפס"ד הנ"ל בשלימות כי חביבים עלי דברי דודים ופה אציגה נא בזה עתה רק הודאת ה"ה כמוהר"י אבואלעפייא יצ"ו ותשובת הרה"ג כמוהרש"א עליו גם בעד התנצלותו:
דרופתקא דאוריתא הכא הרנימי נהוריתא ידידי מע' הרה"ג מעוז ומגדול דין הוא הדר כמהר"א אלחדיף יאיר אורו והיה אדירי וישל"א:
מאחר עלות גדול הש' כדמ"ל ובא האות לו להודיע כיום אתמול מכתבו הגיעני וכבר מזה ג' ימים ששלחתי קונטריסי בודאי שהגיע לידה"ק ולא יכולתי ליחד אליו הדבור מפני שלא היה יכול להתעכב ותו"מ מסרתי לו וראיתי בדב"ק כמלונה במקשה על איחור שילוח קונ' ותמהני על צדיק שכמותו כי מן הראוי היה לדון לכ"ז הן ידיע ליהוי כי כשהגיע לידי פס"ד לא הייתי בקו הבריאות ועכ"ז לקיים שפיר גזרתו לפי רוב אהבה רחמתין עזיזא תו"מ חפשתי אחריו כמו ג' ימים בטורח גדול עד שמצאתי העתק דוקא והיריעות הראשונות קרועות ומטושטשות הוכרחתי בטורח גדול כותב ברצי כסף ואלו הימים היה מעתיק קצת ולפי שראיתי שיאריך הדבר כי עוד חדש ימים לא יגמור לכן גמרתי בדעתי לשלוח כמות שהוא ולא יכולתי אפי' לעמוד עליו על איזה ט"ס ועליה דמר וחכמי יש' יצ"ו סמיכנא לשום עינם עליו כי גדל הכאב עלי ודין גרמא כי לא באתי בארוכה רק מעט לפלפולא בעלמא מחדש לפי הרשום בזכרו' כי היכי דלא נילף ריקם ריקם וכבר מילתי אמורה שם דלענין דינא פי כפיו כוותיה וכטעמיה דמר ומתוך מ"ש בקו' דבריו חזקים ואינם צריכים עוד חיזוק ומחמת המהירות וע"ט נחוץ לא יבצר שנשמטו איזה דברים אעפ"י שאינם צריכים רק חנ"ה היא מדברת לציין בקונ' הא' דמשום מע"ב אפי' בס"ס לא שרי דברי הר' מחנה אפרים בני' להרמב"ם פט"ו מא"ב דח"י וג"כ בסיומא דפסקא לציין שם והגם דלגבי דידי האריכות עוד בזה אך למותר עכ"ז כדי לבעל מי שיערער על מני"ר נר"ו ובדה"ג שבירושת"ו שנסתיעו ממעשה דהרה"ג מהרמ"ס ובדה"ץ. הן עוד נביא מ"ש בס' צמח דוד למהר"ד גאח בדפוס חדש בח"ג עמוד רי"ג ובשה"ג חדש וז"ל בעת ההיא שלחו הקראים צירים נאמנים אל רבני ד' ארצות קראקא פויזנא לעמבערג לובלין אשר נאספו בכל שנה ביום השוק לשפוט כל דיני פולין וריבותיהם לבקש מאתם רשיון לבא אליהם ולהתוכח עמם והבטיחו להם לקבל עליהם עול תשבע"פ אם ינצחו אותם ואחרי אשר נואצו הגאונים מה לעשות קם הגאון ר' שמואל רב בקרעמניעץ וענה להם תשו' נחרצה קראי'ם אינם מתאחי"ן לעולם ע"כ ומאחר שכן הסכימו כל רבני וגאוני אשכנז ג"כ כס' רבני וגאוני הספרדים שבירושת"ו זה לבד די והותר מכיון שנאסר במנין וד"ב ועהס"ר לציין ג"כ זה שם בסו"ד. הכ"ד בע'ט נחו"ץ נא"ה דשו"ט כנה"ר שאינו פוסק:
הצעיר שלמה אליעזר אלפאנדארי ס"ט
וזאת תשובת הרה"ג כמהר"י אבואלעפיא הי"ו ע"ד הרה"ג כמהרש"א הי"ו וז"ל
הן כל יקר ראתה עיני האי פס"ד אשר כוננו מעשה ידי קודש הר' הגאון המפו' מארי דאתרא כקש"ת כמוהר"ר שלמה אלפאנדרי יצ"ו יחיש"ל כיר"א אשר האריך הרחיב למעניתו כיד ה' הטובה עליו ונשא ונתן באמונה בענין הבני מקרא לאסור איסר מלקרבם ולהכניסם תחת כנפי שכינה כאשר העלו הלכה למעשה רובם הפו' ז"ל ראשו' ואחרים כל בתר איפכא ממ"ש אני עני בסה"ק פנ"י ח"ו הנד"מ אשר שם נשאלתי בזה והעליתי בעניותי להלכה להתירם ולקבל להתגייר כשיקבלו עליהם דברי חברות כאשר יראה הרואה שם בתשו' הנז' יעו"ש ומני"ר הר' הגאון הנז' כת' בתשובתו הנז' בראש אמיר כי בראותו את דברי הנז' שהעליתי להתיר כנז' עמד הוא מרעיד וכו' ככל הכתוב בד"ק יעו"ש:
אנא דאמרי שלא ידעתי מה כל החרדה הזאת עד אשר עמד מרעיד וכו' כאילו ח"ו היתרתי דבר האיסור לכ"ע בלי סמך ומשענה ח"ו חס ליה לזרעא קדישא זרעא דאבא למעבד הכי כי מנעורי ועד עתה בכלל מוראי הוראה אני כאשר יעידון יגידון עלי דידי כל המכירים אותי בטבעי ומזגי וכן עשיתי גם בדין זה שכל כסא וסמוכות שלי הם המה בעזרי והמה הרהיבוני ונתנו בנפשי עוז לסמוך עליהם להתיר והן המה גדול המורים הרדב"ז ז"ל וחכמי דורו והרה"ג מהר"י בי רב ז"ל והרמב"ם ז"ל ורבינו אברהם הנגיד וחכמי דורו וב"ד ז"ל אשר כולם כאחד עלתה הסכמתם להלכה להתירם לבב"ק אחר הגירות וכמו כן העלה הגאון רבינו ברוך ז"ל הו"ד בס' בשמים ראש ז"ל והסכים עמו שם הג' הר' בעל כסא דהרסנא ז"ל יעו"ש וגם הר' תפארת ישראל הסכים כן להלכה ולמעשה כמ"ש בעניותי שם משמו יעו"ש וא"כ איפה אין להאשימני אם אני הדל סמכתי עליהם ז"ל להתיר כוותייהו וכטעמייהו ואין מקום עוד לעמוד מרעיד על הוראתי הנז' ולמה זה לו נר"ו להגדיל המדורה לעיני כל רואה בתשובתו הנז' להיות עומד מרעיד ומשתומם עלי דידי איך יצא מתחת ידי שגגה כזו להתיר את האיסור ח"ו וכל לגבי דידי אנכי הרואה שכדאי לסמוך על הגדולים הנז' ז"ל אשר העלו להתיר להלכה ולמעשה דביכול הכתוב מדבר לסמוך עליהם ועל הוראתם הנז' אפי' שלא בשעת הדחק כי מי לנו גדול מהם כידוע ומאן דפסיק וסמך עלייהו לא משתבש והגם ששאר הפוס' ז"ל ראשו' ואחרו' חלקו על הרדב"ז ז"ל ואסרו איסר לאלו הקראי'ן שאינן מתאחי"ן כלל משום חשש ממזרות כאשר האריך רו"ם כת"ר יצ"ו לאסוף ולקבץ את כל האוסרין והסכים כת"ר שהם רבים נגד הרבנים המתירים ז"ל ככתוב בד"ק יצ"ו הנה גם להוראת הרדב"ז ז"ל הסכימו עמו רבני וחכמי דורו ז"ל כאשר העיד בגודלו הר' מוהריק"ש ז"ל בס' ערך לחם אה"ע סי' ד' וגם בתשו' הר' הנז' שבס' אהלי יעקב סי' ל"ג האריך הרחיב לבטל דברי האוסרים ויצא לישע בעד הרדב"ז ז"ל ודחה כל ראיות האוסרין ועשה מעשה רב להתיר לאחד קראי להתגייר ולחסות וכו' יעש"ב נפלאות מתורתו ואפשר שגם הם רבים המה במנין כת האוסרין ומי מנה סברות אלו ואלו וראה אמת שאני הדל באלפי כעת הדרי בי והריני מבטל דעתי הפעוט נגד כת הרבני' האוסרים ונגד דעת עליון רו"ם כת"ר נר"ו אשר הסכים עמהם לאוסרם דלא תענה על ר"ב כתיב וכמ"ש לקמן בס"ד ומשם באר"ה:
אמנם לא אכחד תחת לשוני מה שיש להשיב כהלכה עכ"ד השגותיו של רו"ם כת"ר אשר השיג עלי דידי רו"ם כת"ר נר"ו בתשו' הרמת"ה הנז' כדי שלא תהיה שתיקה כהודאה דאם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה ואני עני בא להציל עצמי מדחיותיו כאשר אבאר בס"ד:
ואען ואומר במה שנוגע לדידי ולהשיב עליהם ולתקן דברי עצמי מכל השגותיו תחילה וראש במ"ש כת"ר נר"ו וז"ל אשר עפי"ה וכו' לא היה מן הצורך להשיב וכו' דלפי מ"ד וכו' מלבד דרבו עליו כו"כ וכו' ועוד זאת וכו' עכ"ל נר"ו לזאת אשיב שכבר כתבתי לעיל כי גם הרבנים המתירים הם רבים ג"כ כי רבינו אפרים הנגיד ז"ל וחכמי דורו ז"ל ועשו מעשה רב להתיר וגם מהר"י בי רב ז"ל הסכים להתיר וכו' כנז"ל ומי יודע מנינם ומספרם ואפשר שאם נעמוד למנינם יהיו יותר רבים מהאוסרים דמי מנה וכו' כנז"ל: