אור ברסלב
מפי אהרן מפי אהרון › חתימת הספר

מפי אהרן· רבי אהרן בכור אלחדיף

מפי אהרון · חתימת הספר

סימן כא

אברך את ה' אשר יעצני באמור אלי הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך כתבם על לוח תכתב זאת בספר ושים באזני כל קהל יש' וקורא לו שם חדש את שם אהרן אשר פי ה' יקובנו למען תלמד כל ימי חייך להביא לימות המשיח שפה יהיה לפיו בשכבך תשמור עליך בקבר והקיצות היא תשיחך לעוה"ב ויקוים בנו מקרא שכתוב לא ימוש סה"ת הזה מפיך האמורה "מפי אהרן" ולבעבור זאת כתב הרוקח שכל מחבר ספר רק את שמו ירמוז על שם הספר אשר יקרא לו בכדי כשיוזכר שמו אשר הוא שם הנשמה וכמו שמצינו שהקב"ה אומר אלעזר בני או' מאיר בני או' הגם שעדין הוא בלי גוף ובלי בני שם קורא לנשמה בשם הגוף וכן מצינו בשמואל קודם שנולד היתה בת קול יוצאת ואומרת עתיד צדיק לבא בעולם ושמואל שמו הרי שבהיותו עדין נשמה קורא אותו בשם שמואל ובזכות השם שהוא שם הנשמה אזי מתעוררת לבוא אל הגוף להחיותו להיות שפתותיו דובבות בקבר ובזה מקיים מצות והגית בו יומם ולילה שהוא כניי לקבר וכמש"ה ולחושך קרא לילה שגם בו יהגה בתו'. ואל תשיבני ממ"ש בס' החסידים סי' שס"ה דשמעת מינה דלא צריך למעבד הכי וז"ל חכמים הראשונים לא היו כותבים ספריהם בשמם ולא היו מניחים לכתוב שמם על ספריהם כגון מי שחיבר תורת כהנים מכילתא ובריתות ומדרשים ואגדות ותיקוני עולם כגון מסכת סופרים לא כתבו בספריהם אני פלוני בר פלוני כתבתי וחברתי זה הספר כדי שלא יהנה מהעולם הזה ויפגום שכרו לעולם הבא או היו מעטים לא בעולם הזה זרעו ושם טוב מזרעו כנגד הנאה שנהנה בעולם הזה שקבל הנאה על שמו ע"כ. דאיכא למימר דמדת חסידות שנו כאן דאלת"ה תיקשי ליה מה שמצינו לרז"ל שהיו מקפידים שלא הזכירו ההלכה משמם וכמ"ש ביבמות דל"ו ע"ב גם בבכורות דל"א ע"ב דלפי דרב אידי לא אמר הלכה משמיה דרב ששת בבי מדרשא איקפד ר"ש ואמר מאן דעקצין ליעקציה עקרבא ופרש"י מי הוא שעקצני שלא אמר משמי ליעקציה עקרבא דהיינו שמתא ע"כ. ועיין בזוה"ק פרשת ויחי דף רי"ז ע"ב דרבי יצחק כשראה דקרבו ימיו למות שאל מרבי יאודה כד תימה מילי דאו' ותיתדכר מאינון מילין דאנא אמינא דתימא לון משמי בגין לאתדכרא שמי וכו' יע"ש:

ואם איתא להא דספר החסידים הנ"ל דאיכא עונש בדבר למה יקפידו על מי שלא יאמר משמם וגם לצוות שיאמרו משמם דוקא אבל מדינא שרי למיעבד הכי זולתי שיהיה כונתם רצויה לשמים ולא להתגדל ולא להתיהר:

ועדיפא מינה מצאנו ראינו להרב חיד"א ז"ל בס' ככר לאדן ס"ב שהביא משם הרדב"ז בתשו' דפוס פיורדא סי' תי"ב דיברך שהחיינו. והרב מו"ק שכתב דהמחבר ספר והדפיסו יברך ברכה שלימה והר' הנז"ל גמר אומר לברך בלי שם ומלכות וכן העלה בס' מחזיק ברכה באו"ח סי' רכ"ג אות ז' מצאנו בס' בינה לעתים בדרוש ב' שכתב בסוף הדרוש וז"ל ועתה אני נותן הודאות לשמו הגדול ברבים בד"ת אלו לפני מעלתכם בסוד ישרים ועדה על חלקי אשר חנני בספרי הדל המודפס ועליו רמזתי בנושאי משנה התו' הזאת די שנון התורה הזאת אשר אני דובר באזניכם הוא על ספר בעבור הספר שלי אשר הפליא חסדו לי הוא יתברך להביאו לידי גמר ההדפסה ברוך הגומל לחייבים טובות אשר גמלני ע"כ:

וראיתי להרב זכר דוד בח"ב בחתימת הספר שהקשה וז"ל דלכאו' קשה מאי שיאטיה דהגומל הכא בשלמא ברכת שהחיינו ניחא כאמור אבל לברך את ה' בברכת הגומל נר' דלא שייכא כלל דמאיזה צרה ונזק הצילו הבורא יתברך כשחוב"ר חב"ר חיבורין דאורייתא ע"כ. וע"ש מה שתירץ ע"פ מה שאירע להרמ"ק כפי מה שסיפרו גורי האר"י זלה"ה דכל מה שחיבר בטורח גדול חיבר ובפרט שהיה ממש נלחם עם המקטרגים המונעים אותו והיה קם בחצי הלילה והולך לבהכ"נ ושם חונה ומעיין בס' הזהר ולילה א' קם כמנהגו והלך לבהכ"נ ובעוד שכותב פירוש או"ר יק"ר ראה דמות איש של אש עומד כנגדו ואש שלהבת יוצא מפיו לשורפו מיד הרמ"ק הוציא שמות מפיו עד שנמחה הדמות מלפניו וכזאת אירע לו כמה פעמים והקב"ה הצילו:

והשתא באנו עד תכונת קושט ויושר אמרי אמת אשר דיבר האשל הגדול הנזכר שנשא על שפתיו הטהורות ברוך הגומל וכו' דרמז רמז לנו ולהורות נתן לשלם הודות לאל הטוב שהצילו מיד אויבי נפשו הם המשטינים המונעים אותו מלשלם פעולתו ולקרבה אל מלאכת ההדפסה והוא יתברך עמד על ימינו למלאת את אשר חפץ לעשות לחבר ולפרסם חיבורו הבהיר להגדיל תורה ולהאדירה:

ואני אהרן נ"ל לתרץ כשנדקדק בנוסח הברכה שאמר הגומל לחייבים טובות דהול"ל הגומל טובות שגמלני וכו' ותיבת לחייבים אך למותר אם לא שנאמר דהכונה כמ"ש לחייבים הוא שהיו בצרה שחייבים בה כמ"ש רז"ל בשבת דל"ב ע"א וז"ל ת"ר מי שראה וכו' אדם יוצא לשוק יהי דומה בעיניו כמי שנמסר לסרדיוט. חש בראשו יהיה דומה בעיניו כמי שנתנוהו בקולר. עלה למטה ונפל יהי דומה בעיניו כמי שהעלוהו לגרדום לידון שכל העולה לגרדום לידון אם יש לו פרקליטין גדולים ניצול ואם לאו אינו ניצול וכו' דהרי גם בבית האסורים אמרו רז"ל דאפי' היה חבוש על עסקי ממון חייב לברך שיבא לעסקי נפשות. גם ביורדי הים כתיב יורדי הים וכו'. וגם בהולכי מדברות הוא מקום שצריך לנס שינצל ורז"ל אמרו בשבת דל"ב ע"א וז"ל ר' ינאי לטעמיה הוא דאמר לעולם ש יעמוד אדם במקום סכנה לעשות לו נס שמא אין עושין לו נס ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיתיו וזו היא סיבה שנקראו חייבים. אף אנו נאמר כן בנ"ד שנקראו חייבים מחמת שכותבים דברים שבע"פ שאסור לכותבם אבל משום עת לעשות לה' הפרו תורתך ונעשו טובות ולזה שייכא וברכה זו דהגומל פה:

והנה בס' ככר לאדן שם אפיק מדברי המרדכי שכתב דכל דבר שעושין לכמה שנים לא שייך ביה זמן וכו' ע"ש ומינה אפיק הר' הנז' וז"ל ומינה שמעינן דכשמחבר או מדפיס ספר שהוא לכמה וכמה שנים שראוי לחוש שלא לברך זמן יעו"ש:

לך נא ראה למר"ן הש"ע בא"ח סי' רכ"ג ס"ג וז"ל בנה בית חדש וכו' מברך על כל פעם הרי לך שאפי' שהוא לכמה שנים מברך על כל פעם. וא"כ נ"ל לנ"ד לדעת מר"ן שגם על החיבור או על הדפוס צריך לברך בשם ומלכות מ"מ ודאי שאפילו להסוברים שאין לברך בעי לאודוי ולשבוחי לה' על שזיכהו לכך לכן אנכי תקנתי שיר ושבחה תמצאנו לבסוף מיוסד בר"ת על שמי ויכתב בס' זכרון והיה לאות ולזכרון לדור אחרון:

ועפ"י כל האמור יתפרש אצלי פסוק בתהלים מזמור מ' אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי לעשות רצונך אד"י חפצתי ותורתך בתיך מעי בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא ה' אתה ידעת ע"כ ואין מן הצורך להאריך בדקדוקים ובגוף הפי' יותרו ויורגשו הכל:

מעתה ז"א אז אמרתי הנה באתי להק על עצמי ב' קושיות האחת במגלת ספר דהיינו שהעלתיו על מכבש הדפוס הגם שאסור משום דברים שבע"פ. גם את הב' כתוב עלי שנכתב על שמי אשר יש לחוש ליוהרא וכו' כמש"ל לזה בא כמתרץ לעשות רצונך וכו' דבא לרמוז מ"ש רז"ל דמשום עת לעשות לה' הפרו תורתך והתירו להעלותם על ספר והיינו משום ותורתך בתוך מעי זוכרהו בדברים שבכתב ולא עוד אלא דבעי לאודויי ולכן בשרתי צדק שהוא השיר לשיר אותו בקהל רב וראו כל העם כי שרי למעבד הכי. ולקו' הב' לקריאת השם הוא לבעבור שבהזכרת השם תתעורר הנשמה להחיותו להיות שפתותיו דובבות בקבר והיינו דקאמר הנה כונתי היא דשפתי לא אכלא ויקויים בי מקרא שכתוב והגית בו יומם ולילה אל תתני דומי וכמש"ל וכי תימא דבקריאת השם איכא למיחש ליוהרא. לזה קאמר ה' אתה ידעת לבי וכליותי שלא כיונתי לזה:

או נאמר לפ' הכתיב באופן אחר והוא בהקדים מאי דאיתא בסנהד' במשנה דכ"א וכותב לו ס"ת לשמו יוצא למלחמה וכו' שנא' והיתה עמי וקרא בו כל ימי חייו ע"כ מעתה ז"א אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי ר"ל שאני מלך וחייב לכתוב ס"ת ולמה לעשות רצונך כמ"ש והיה כשבתו וכתב לי וכו' למען תלמד ליראה וכו' לשמור ולעשות את כל דברי וכו' והיינו דקאמר אלד"י חפצתי להיות תורתך בתוך מעי ולא אשכח בשרתי צדק בקהל רב דהיינו ע"י ספרי הדפוס וכמ"ש הטור יו"ד סי' ע"ר משם הרא"ש וז"ל וכתב א"א הרא"ש ז"ל שזה לא נאמר אלא לדורות הראשונים שהיו כותבים ס"ת ולומדים בה. אבל האידנא שכותבין ס"ת ומניחים אותו בבית הכנסת לקרות בהם ברבים מצית עשה ע"כ ישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושה להגות בהם הוא ובניו מצות כתיבת התורה היא כדי ללמוד בה דכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם וע"י הגמרא ופירושה ידע פירוש המצות והדינין על בוריין לכן הן הן הספרים שאדם מצווה לכותבם וגם שלא למוכרם אם לא ללמוד תורה ולישא אשה ע"כ. ופסקו מרן שם ס"ב וז"ל האידנא מצוה לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושים ולא ימכור אם לא ללמוד תורה ולישא אשה ע"כ. והנה בתחי' שפתי לא אכלא להיות קורא בהם כל ימי חיי ואפי' לדברי מרן הב"י ז"ל שכתב וז"ל ויש לתחיה היאך בא הרא"ש לפטור לאדם ממצות כתיבת ס"ת ולהחליפה בחומשים ומשניות וגמרות ופירושיהן שהרי לא תלה טעם החילוק בין דורות הראשונים לדורות הללו אלא שבדורות הללו אין לומדין אלא מניחים אותם בב"ה לקרות בהם ברבים וא"כ הול"ל שגם עכשיו חייבים לכתוב ס"ת וילמדו בהם כשם שהיו לומדים בדורות הראשונים לא לפוטרם ממצות כתיבת ס"ת לכך נ"ל שלא בא אלא לחדש לנו חיוב כתיבת חומשים ומשניות וגמרות ופירושיהם ואיסור מכירתם שגם זה בכלל כתיבת ס"ת ושזה יותר מצוה מלכתוב ס"ת ולהניחו בבהכ"נ לקרות ברבים אבל לכתוב ס"ת לקרות בו הוא ובניו פשיטא דגם האידנא זהו עיקר קיום מצות עשה שהרי הוא נוהג בו כמו שהיו נוהגים בדורות הראשונים וכתב רבינו ירוחם ע"ד הרא"ש שכ"כ הגאונים ע"כ.

מ"מ מדבריו נר' שגם בס' הדפוס איכא מצוה יותר מכתיבת ס"ת ולהניחם בבהכ"נ:

וראיתי אחרי רואי לה' שאגת אריה המכונה ה' ליב ראש ישיבה הביאו הפ"ת שם סק"י שאחר שדחה דברי הפרישה שכתב יעו"ש בדיני ס"ה סי' ל"ו כתב וז"ל מ"מ יכולני לפטור מדין אחר ממצות כתיבת ס"ת בזה"ז משום דאפי' בימי האמוראים לא היו בקיאים בחסירות ויתרות כדאמר ליה רב יוסף לאביי בפ"ק דקדושין ד"ל אינהו בקיאי בחסירות ויתרות אנן לא בקיאינן והרי ס"ת שחסר או יתר אפי' אות אחת פסולה א"כ אין בידינו לקיים מצוה זו וכו' וכיון דאיכא לאפלוגי בין דורות ראשונים שבימי אמוראים לדורות אלו מה"ט כת' הגאונים והרא"ש א"כ אפי' מדרבנן בטלה מצות כתיבת ס"ת בדורות הללו אבל אילו היינו בקיאים בחסרות ויתרות והיה מ"ע של כתיבת ס"ת נוהג מן התורה לא היה טעם זה מספיק לבטל ממ"ע של תורה דודאי מצוה זו בפ"ט היא ולא מטעם מצות ת"ת היא וכמש"כ אלא כיון דאין אני בקיאים בחו"י ובזה"ז נתבטל מ"ע זו מן התורה מה"ט ואין לנו לחייב אלא משום מצות ת"ת כדי שלא ישתכח תורה מישראל כל זה לא שנו אלא בימי חכמים אבל לא בזמן הזה ע"כ. והעלה ה' הנז' שם וז"ל והיוצא מדבריו דיש ג' חילוקים במצות כתיבת ס"ת היינו בזמן התנאים שהיו בקיאים בחו"י היה מ"ע מדאורייתא שיהיה לו ס"ת שכתבה בעצמי משלו ובזמן האמוראים שלא היו בקיאים בחו"י כדאיתא פ"ק דקדושין אך היו לומדים מס"ת לא היה מ"ע דאורייתא רק מדרבנן דאל"כ היתה תורה משתכחת מישראל ולהאי טעמא אם הניחו לו אבותיו ס"ת אין צריך לכתוב משלו כיון דמ"מ יש לו ס"ת ללמוד ממנה ובזה"ז ליכא אפי' מצוה דרבנן ע"ש:

וכפי דברי הרב הנז' דבטלה מצות כתיבת ס"ת בזה"ז כל וכל משום הי"י דלא בקיאינן יתפרש תשלום הפסוק ה' אתה ידעת ר"ל דאנן לא בקיאינן בחו"י. אי נמי י"ל באופן אחר עפ"י מ"ש הרמב"ם ח"א הלכות ס"ת פ"ח ה"ב וז"ל והמלך מצוה עליו לכתוב ס"ת אחר לעצמו לשם המלך יתר על ספר שהיה לו כשהוא הדיוט שנאמר והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו וכו' זה כשהיה לו שהוא הדיוט מניחו בבית גנזיו וזה שכתב או שנכתב לו אחר שמלך יהיה עמו תמיד. ואם יצא למלחמה ס"ת עמו. זכות ס"ת עמו. יושב בדין והוא עמו. מיסב והוא כנגדו. שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. מעתה ז"א הנה באתי במגלת ספר אחד כתוב מלים:

כדעת הרמב"ם שאינו חייב לכתוב אלא אחד שיוצא עמו ונכנס עמו ומסתמא דדהמע"ה היה לו ס"ת כשהיה הדיוט א"כ לא נתחייב כ"א ספת אחד וז"א ספר כתוב עלי ודלא כמ"ד בגמ' את משנה התו' לב' תורות אלא כמ"ד את משנה התו' לכתב שיכול להשתנות דאלת"ה היאך עזרא שינה את כתב התו' לעשות רצונך אלד'י חפצתי שהוא ס' אחד להיות עמו וקרא בי וכו' אחר שתורתך בתוך מעי שאין נביא רשאי לחדש דבר ואיך עזרא שינה הכתב אם לא שתאמר דפי' את משנה הוא לכתב שיכול להשתנות והמלך אינו חייב כ"א באחד ואין שני וכסברת הרמב"ם. בשרתי צדק ר"ל התו' הגם שהנחתיה בקהל רב לקרות עדין היא שלי כיון שלא הקדשתיה וכמ"ש מרן הש"ע בא"ח סי' קנ"ג סעי' יו"ד וז"ל יש אומרים דיחיד בשלו אפי' ס"ת מותר למוכרו ולעשות בדמיו כל מה שירצה כל שלא הקדישו לקרות ברבים ע"כ וזה אומרו הנה שפתי לא אכלא להקדישו ברבים ואפי' ביני לבין עצמי לא הקדשתיו ה' אתה ידעת:

עוד י"ל הפסו' חוץ מדרכינו והוא זה אז אמרתי כמש"ל י הנה באתי במגילת ספר היא מגילת רות כתוב עלי שעיקר כתיבת רות היא להודיע יחוסו של דהע"ה ואמרו ז"ל למה נקרא שמה רות שיצא ממנה דוד שריוה להקב"ה בשירות ותשבחות ונמצא לפי"ד אלו שזה חפצו של הקב"ה בשירות ותשבחות ובזה יתפרש לעשות רצונך שהיא השירות אלד'י חפצתי ושלא תאמר שדהמע"ה לא סק כ"א בשירות ותשבחות דוקא לז"א ותורתך בתוך מעי' ר"ל מלבד תורתך שבתוך מעי זאת ועוד אחרת שהיה יושב ודן כל היום וז"א בשרתי צדק שהוא דין כמ"ש בזוה"ק בתוך קהל ועדה והיינו דקאמר בקהל רב וגם היה עושה צדק ומשפט וכמ"ש רז"ל על פסיק עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי עש"ב וכ"ת דבזה היה בטל מד"ת וכמ"ש בברכות ד"ו ע"א מהי דתימא דינא שלמא בעלמא קמ"ל דדינא נמי תי' היא. ה' אתה ידעת להצילני מעושקי ולכל הפירושים יש לפרש שני תיבות האמורים בתחינת הפסוקים אז אמרתי עפ"י מ"ש רז"ל דיום ולילה הם כ"ד שעות והכ"ד חילקום לג' חלוקות שמונה לשינה ושמונה לסחורה ושמונה לתו' ונרמזו בפסוקים ישנתי א"ז ינוח לי א'ז תצליח את דרכיך דהיינו הסחורה וא"ז תשכיל דהיינו התורה וז"א פה אז שהיא באמרתי שהוא עסק התורה באתי במגילת ספר כנז"ל. אברכה את ה' בכל עת שהחיני וקימני לזמן הזה להשלים חלק ח"מ הנקרא מפי אהרן לטעם נכון חדש בקרבי בו תרמו"ז כי כל הכתו' בס' התו' הזה משמי הוא ממה שקבלה נשמתי וחלילה שיחשדנו שומע כי נמצא גניב אתי אפי' אחת מהנה אלא הכל מפי אהרן ולא מפי ספרים כן יזכני האלי"ת להתחיל ולהשלים שאר ספרי חא"ה הנק' "ונשא אהרן" וחלק יורה דעה הנק' "מצח אהרן" וח' א"ח "ראש אהרן" וס' דרושים ויקרא אהרן' גם את הנקרא בשם "בש יראה" פרפראות אשר השיגה ידי יד כהה לחדש דברי תורה ביום יאר צייט לעילוי נשמת הורי שתהא נשמתם צרורה בצרור החיים בהדי צדיקיא וחסידיא והשביע בצחצחות נפשם בעדן גן אלדי'ם שמע קול תחנוני בשיעי אליך עזרנו אלד'י ישענו להוציא לאור צדקנו ע"ד כבוד שמו:

ולא אוכל להתעלם לשלם תודות להאיש הלזה מזרע אהרן כי שמי בקרבו הוא אהרן בן הר' יצחק הכהן הי"ו מהעיר הגדולה היא אנדיראן יע"א אשר הזיל זהב כיסו במנה הראויה להתכבד למעלה ממאה רו"ך לגומרה של תורה (להצלחת בניו היקרים עלמה וחנניה הכהן הי"ו ולעילוי נשמת אביו מו' יצחק ן' מו' גד הכהן נ"ע) אחרי שנתעכבה הדפסתו קרוב לשנה. והמצוה וכתב לו:

שנאמר בזה"ז על הדפסת ספר יותר מכתיבת ס"ת וכנז"ל. ואין המצוה נקראת אלא ע"ש גומרה:

(וזה הדרוש אשר שלח לי להדפיסו בתוך ספרי הנדיב הנז' אשר דרש לעיין מ"א נ"ע וז"ל):

דרוש זה דרשתיהו לע"ן עט"ר אבי אבי זלה"ה בש' תרס"ה כ"ה באדר יח"ר שתנצב"ה אכי"ד

הלא דברי כאש בוער בקרבי. המה יביטו יראו בי. רוח כתנים. אהגה כיונים. בנפש מרה אעירה קינים. תאניה ואניה. נהי נהיה. במות בנפש האדם אשר ימות. בצלם ודמות. בתפארת אדם ואדם אין. והחכמה מאין. כהרף עין רוח עברה בו ואיננו באו ימי הפקודה והמיתה עליו נאמר ויגוע. יצחק.

הלא היא ברבת. והאר"ש הנה היא רחבת. לשבר זה כי רע ומר אנחה שוברת כל הגוף ממתנים ועד ירכים. האדם יראה לעינים. אך בצלה קדשוהו שמים. דמי לבר אלהי'ן בעל כנפים. כי תאוה הוא לעינים כעצם השמים. אין כסף נחשב מתוך חיבתו חיבה יתרה ושמחה של מצוה מיהב יהבי מנה אחת אפים. במדה גדושה ולא מחיקה הפריש המדה ויי להאי גברא דבלי בעפרא איתה הוכחת לעבדך. ליצחק.

הלא לאמונה האי מאן דחזא חזא גברא בתוך אדם המעלה. שר וגדול ליהודים. אהוב למעלה. ונחמד למטה. עשה פרי למעלה ושורש למטה רודף צדקות מצמיח ישועות. והפליא לעשות בחיים חיותו כיד ה' הטובה עליו על התורה ועל העבודה ויזרע. יצחק.

(ידוע לכם מו"ר לשון רז"ל כי האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. ובכן עתה אומר לפניכם מה ששמעתי מפי אחד מהני אילני דמלבלבי ה"ה החה"ש בנש"ק האברך כתר ש"ט הי"ו איזה גרגיר ד"ת ולהיות כי חביבים עלי עד לאחת דבריו אומר אותה לפניכם ויה"ר כי זה יהיה נוח נפש לעט"ר א"א ז"ל.)

והנושא בא

לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מכפר ימיך אמלא

גרסינן בש"ס כתובות (דקי"א) וז"ל עילא הוה רגיל דהוה סליק לא"י. נח נפשיה בח"ל אתי אמ"ל לר"א אמר אנת עולא על אדמה טמאה תמות. אמרו לו ארונו בא. אמ"ל אינו דומה קולטתי מחיים לקולטתו לאחר מיתה עכ"ל הגמ':

א') יש להעיר בזה המאמר כי מה כל החרדה אשר חרד ר"א שאמ"ל לעולא אנת עולא על אדמה טמאה תמות. ובאמת מה זו תמיה הרי כמה וכמה צדיקים וחסידים גדולים מתו בח"ל. זאת ב' וכי יעקב אע"ה לא מת במצרים ונקבר בא"י. ויפה השיבו לו תלמידיו הנה ארונו בא והכו' כמו שפרש"י ז"ל ארונו בא לקוברו בא"י ומה חזי ר"א והשיב להם אינו דומה קולטתי מחיים לקולטתו לאחר מיתה הלא גם ביעקב ע"ה קלט נשמתו מחיים בח"ל ונקבר בא"י. ולמה תלמידיו לא השיבו על דבריו שמפשט הגמ' מו' שתמיהותיו של ר"א נשארו מעל ומצינו שאדרבא, מעלת קבורת א"י היא גדולה כמ"ש וכפר אדמתו עמו וג"כ אף שמיתת עולא היה בח"ל על כל פנים קבורתו בא"י מעלה גדולה היא. ועוד יש לדקדק ע"ז דמה השיבו לו תלמידיו ארוני בא והא בפי' אמר תמית ולא אמר תקבר שמשמע שתרעומתו היתה על המיתה ומה השיבו לו במאמר ארונו בא:

והנלע"ד לישב כל הגמגומים והדקדוקים דהכונה יהיה שכאן כו' ר"א דהוה בכי הוא שאמרי' בגמרא דאמר ר' חנינא מי שמת בח"ל ונקבר שם ב' מיתות יש בידו כמ"ש ואתה פשחור וכל אנשי ביתך תלכו בשבי ובבבל תבא ושם תמות ושם תקבר. הרי יש בידינו ב' מיתות ר"ל דכפל ואמר ושם תמות ושם תקבר ר"ל דיש לו ב' מיתות אתת ממיתת עצמו ואחת ממיתת קבורה וכו' ומעתה זהו דקא בכי ר"א אנת עולא על אדמה טמאה תמות כלו' על אדמת טמאה תמות בסיבת דמת על אדמה טמאה היא סיבה דתמות פעם אחרת בשעת הקבורה וז"ש אנת עולא על אדמה טמאה תמות פי' תמות מיתה אחרת בפ"ע חוץ מהמיתה הזאת הנראית לעין והיא הקבו' דשתי מיתות יש בידו ולכן אמרו ליה תלמידיו ארונו בא וגו' ופרש"י ז"ל ארונו בא לקוברו בא"י ע"כ וא"כ כ"כ צערך המכריע את הראשון היא היותו נקבר בח"ל ונמצאו ב' מיתות בידו הרי נושאים את ארונו לא"י ואין נשאר לך צער עוד. אמ"ל אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה וגו' ועל מה שהוספנו לתמוה לעיל והוא מ"ש ומי לנו גדול מיעקב אע"ה וגו' ואחרי חפשי מצאתי ראיתי לגאון אחד אשכנזי שמו עץ יוסף בפי' להע"י שם בש"ס כתובות השיב ע"ז ואמר אינו דומה לקולעתו וגו' דלא דמי ליעקב ויוסף דהתם שאני שבע"כ היו במצרים אבל עולא דהוה סליק ורגיל לא"י ולמיהדר מדעתו לא דמי להם עכ"ל ודפח"ח:

ואגבן אבא לבאר כו' רש"י בהאי סו' שכ' אנת עולא על אדמה טמאה וגו' פסו' הוא בנבואת עמוס ע"כ ודבריו באו סתומים כי מה חי' לנו זיל קרי בי רב וכולם אחזו צע"ר לפ' כו' שם להמפרשי הע"י. ואת אשר נראה לי לישב דברי רש"י ז"ל ע"ן הוא דנרגש רש"י ז"ל בדברי ר"א באומרו אנת עולא באדמה טמאה תמית דהדברים נראי' כגנות לעולא באומרו וגו' תמות דנר' דר"ל דלא זכה למיתה בא"י וח"ו נאמר כי לסי' עונותיו לא זכה דמי ומי יזכה. ולזה השיב רש"י ז"ל בנועם שפתותיו קרא בנבואת עמוס דאמר לאמציה לכן כה אמר ה' וגו' ואתה על אדמה טמאה תמות וכו' דהיינו דהוא גזרה מהשו"ת דעל אדמה טמאה תמות ( דרגלוהי דבר איניש רבין להביאו) כיוצא בו קאמר כאן ר"א. ולא ח"ו כמטיח דברים כלפי עולא אלא ה"ק אנת עילא על אדמה טמא' תמות דרגלוהי של אדם ערבין להביאו כמו שאמר ז"ל. והיה גזרה דעל אדמה טמאה תמות דכן רצין הבורא וכיון שהוא גזרתו מאתי ית'. אינו כמטיח דבריו לעולא לגנותו דאין כאן גנות דכך גזרה חכמתו יתברך ע"כ שמעתי וראוים דבריו להעלותם על שו"מ:

ומעתה מכל אשר פלפלנו בעז בהאי מאמר דכתובות הוא לאמר שאם האדם הוא איש צדיק במעשיו אף שמת בח"ל מביאים את ארונו לא"י המלאכים אשר באו מכח מצותיו המה משתדלים להביא את אדון הנפער על כנפי נשרים כמ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. ומלשון זה המאמר מ"ש ארונו בא מאליו הוא בא. ובכן עתה על עט"ר אבי אבי נאמר כן שהביאו את ארונו בא"י. ואבא עתה לפני מו"ר לספר לפניכם בגודל ושבת המגיע לעט"ר מרן אבא ז"ל מעט מן המעטן ראשונה בשבח הגדול המגיע לו הוא כי פזר ממונו והונו בזמן מלך ישמעאל בערי בוכארה לתת שוחדות על העלילות שהיו מעלילים עליהם המשומדים והיו כופין אותם להאמין בשוא נתעה לדת הא"י וגם כמה וכמה נפשות מבנ"י פדה מרדת שחת וכמה פקו"ן עשה בימיו והציל כמה נפשות מבנ"י מדתם. ב' דהיה מרחם על כל הבריות שר ברא הקב"ה בעולמו היה איש רחמן נדיב נותן צדקות לכל איש פושע ידו לא עבר עליו חצות משים לילות כימים שקדן בתורה. זיכה את הרבים היה מקדים שלום לכל אדם ואפי' לא"י וזיכהו ה' שעבר עליו יותר משבעים שנה. וידוע דמי שעבר שבעים אינו בא בגלגול לא כהתה עינו ולא נס לחה עד יום מותו ולאיש אשר אלה לו איך לא אצעק מנהמת לבי אבי אבי מורי ורבי אנא פניך הועדו. מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה אך לאיש כעט"ר מרן אבא שכל ימיו היה חזרן במצות רב חסד ורב פעלים. לזה יקרא ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה ועליו נאמר צדיקים במיתתן קרויים חיים יה"ר שתהא נפש אבינו נ"ע צב"ה עם מלאכי אלק'ים חיים. ולאיש אשר אלה לו ראוי והחיוב מוטל על כל בני ישראל להוריד דמעות על אדם כשר:

ובזה אמרתי דרך רמז קטן אם יוכשר בעיני מו"ר הצדיק אבד ואין איש שם על לב וכו' כי תיבת הצדי"ק גי' יצח"ק עם הכולל שם רמז לעט"ר מרן אבא ז"ל הכ"מ ויען כי אנו עסוקים בהספדו כי אבד צדיק מהארץ. ואין איש שם על לב לאמר כי בעונותם ובעון הדור הצדיקים נאספים אל עמם מסיבתם. ומטעם זה הוא שאמרו שהאדם אל יתעצל בהספדו של צדיק וגו' וכמ"ש רז"ל בשבת (ק"ה) אמר"י כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו שנאמר ויקברו אותו וגו' והרי"ף בע"י כתב שם וז"ל יש לפ' שעיקר ההספד הוא שהחי יתן אל לבו כי במה נחשב הוא האדם שסופו למות וירים תולעים ויבאש ומתוך זה ישוב בתשו' שלימה כי יאמר וידון ק"ו אם בארזים נפלה שלהבת מה יענו אזובי קיר וזה שלא הרגיש במות האדם צדיק בודאי לא חזר בתשו' כי לא נכנע ועודנו ברשעו עומד וכו' ומעתה זהו כו' הכתוב הצדיק אבד ואין איש שם על לב הכונה כשהצדיק נפטר מעוה"ז ואינם מספידים אותו כראוי ראוי לקוברם בחייהם הטעם כי לא ישים לב לחזור בתשו' כי אם עד שיתעסקו בהספדו ובעוה"ר אין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק ע"כ:

ואגבן נפ' כו' רז"ל בגמ' ת"ר והרוח תשוב אל האלקי'ם אשר נתנה תנה לו כמו שנתנה לך טהורה אף אתה החזירנה טהורה משל למלך ב"ו שחלק בגדי מלכות לעבדיו פקחים שבהם קבלום והניחום בקופסא. טפשים שבהם הלכו ועשי מלאכה לימים בקש המלך את כליו פקחים שבהם החזירום לו מגוהצין טפשין שבהם החזירום לו כשהם מלוכלכין שמח המלך לקראת פקחים וכעס לקראת טפשים על הפקחים אמר ינתנו כלים לאוצר והם ילכו לבתיהם שלום ואל הטפשים אמר כלים ינתנו לכביסה והם יתחבשו בבית האסורים אף הקב"ה על גופם של צדיקים אומר יבא שלום ינוחו על משכבותם ועל נשמתם של צדיקים הוא אומר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וכו' ע"כ. ובהשקפה רא' נרגשתי דלמה יבא שלים לשון יחיד ינוחו על משכבותם לשון רבים. אכן רז"ל בכתובות דק"ד ישבו על נכון הדקדוק הזה וז"ל בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה אמר רבש"ע וכו' ור"מ שיהא שלום במנוחתי יצתה בת קול ואמרה יבא שלום יניחו על משכבותם והקשו שם על משכבך מיבעי ליה מסייע ליה לר' חייא בר גמדא דאמר ר' חייא ב"ג אמר ר"י בן שאיל בשעה שהצדיק נפטר מן העולם אומרים מה"ש לפני הקב"ה רבש"ע צדיק פלוני בא אומר להם יבואו צדיקים ויצאו לקראתו ואומרים לו יבא שלום ינוחו על משכבותם פרש"י ז"ל יבואו צדיקים ויצאו לקראתו ויבא בשלום ואח"כ ינוחו על משכבותם והכונה מבוארת שהצדיקים אומרים להנפטר יבא שלום ואח"כ ינוחו הצדיקים על משכבותם:

ודרך אגב אומר לפניכם מו"ר איזה ענין לכבוד חג המצות הבע"ל מה ששמעתי מפי ידי"ן רחימא דנפשאי זר"ק בנש"ק החכם כתר ש"ט גאגין הי"ו כו' המדרש וז"ל ה' אלק'י גדלת מאוד עד שלא יצאו ישראל גדול היית ומשיצאו ישראל גדלת מאוד והוא תמוה אך יובן והוא שהכתוב אומר אנכי ה' אלד'יך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו' לא יהיה לך אלק'ים אחרים על פני וכו' דיל"ד דלמה תלה אלקותו יתברך ביציאת מצרים ולא בבה"ע דאף שיצ"מ היה בדרך פלא מ"מ כל הנפלאות שעשה אין זו חידוש כי הכל היה יש מיש. אבל בבה"ע הכל היה יש מאין ואדרבה כאן שייך לתלות אלקותו יתברך ולומר אנכי ה' אלקי"ך אשר בראתי את העולם בו' ימים ועוד מאי קאמר לא יהיה לך וכו' על פני. דמאי כו' על פני. ואפשר להבין עם מה שנודע שיש בעולם ב' כיתות של כופרים כת אחת אומרת דהעולם קדמון ואין משגיח ושולט בעולם. וכת אחת אומרת שהעולם נברא ויש לו אדון אלא דמרוב רוממתו והוא יושב בשמי שמים ואינו משגיח בתחתונים והעולם מתנהג ע"י המזלות והם עובדים ע"ז. ומעתה לבטל הב' סברות אלו ציוה לנו שתי זכרונות שבת ויצ"מ דבשבת כתיב זכור את יום השבת ובי"מ כתיב זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים. והוא דע"י שמירת שבת הוא ביטול להכת האומרת דהעולם קדמון לכך ציוה לנו ששת ימים תעשה מלאכה וביום הז' תשבות כי בששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום הז' שבת אך עדין איכא לטעות דאפשר דמרוב גדולתו ורוממתו אינו משגיח בתחתונים והנהגת העוה"ז הוא ע"י המזלות וא"כ הותר לעבוד ע"ז ח"ו לכך ציוה לנו זכרון יצ"מ שמשם הוראה דהוא השליט והמשגיח גם בתחתונים דהרי הוא בכבודו ובעצמו הוציא את ישראל מארץ מצרים ולא ע"י מלאך ולא ע"י שרף וכמ"ש אני הוא ולא אחר וכמ"ש למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ וכן למען תדע כי לה' הארץ וכמוהו רבים נמצא דהכל היה בהשגחתו ית"ש וכמ"ש עיני ה' משוטטות בכל הארץ ולכך סמיך קרא אלק"י מסכה לא תעשה לך את חג המצות תשמור והכונה דע"י שתשמרו את חג המצות תדעו דאני הוא המשגיח וע"ז סמיך ליה אלק"י מסכה לא תעשה לך. ועפ"ז יובן כי' הפסיק אנכי ה' אלק'יך דלכך תלה אלקותו ית' ביצ"מ ולא בבה"ע יען דהיה לטעות ולעבוד ע"ז. אבל מיצ"מ אין לטעות יען דהכל היה בהשגחתו והוא השוכן גם בארץ למען תדעו כי אני ה' בקרב הארץ וגם צוה לא יהיה לך אלק'ים אחרים על פני. על פני דייקא כי אני ה' בקרב הארץ:

ובזה יובן כו' המדרש ה' אלד'י גדלת מאד שעד שלא יצאו ישראל מארץ מצרים גדול היית יען שאתה בראת את העולם שמים וארץ. אך הייתי טועה דמרוב רוממותו אינו משגיח בתחתונים. ומשיצאו ממצרים גדלת מאד שאתה משגיח ושולט בעליונים ובתחתונים והורת לדעת שאין עוד מלבדו. ובאמת ראויים דבריו לאומרם ודפח"ח וכשם שגאלנו ה' אלק'ים צבאות מיד פרעה מלך מצרים ועשה עמנו נסים ונפלאות כן יגאלנו ה' בקרוב ויוציאנו מאפלה לאור גדול בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן:

(ע"כ הגיע הדרוש אשר שלח לי הנדיב הנז' לעי"ן מ"א יה"ר תנצב"ח אבי"ר)

וחל עלי לברך ברכת הודאה ולהשלים הפסוק במ"ש צדקתך לא כסיתי בתוך לבי שלא לגלותם לבני אדם אלא אמונתך ותשועתך אמרתי בפה ולא כחדתי חסדך ואמיתך להדפיסם לקהל רב דבפה לא יודע כ"א לאנשים בה מעט אבל ע"י הדפוס יהיה לקהל רב. ועל טוב יזכר גם המעשה כי גדול הוא מר שד"ר מעה"ק צפתנ"ו אתנו ר' נחמן עבו הי"ו כי ע"י היתה חתי' הספר ואני אברכם למען ירבו ימיכם וימי בניכם העשר והכבוד יחדיו יהיו תמים מאושרים ומקוימים אמן כן יאמר ה':

$$(ציור בספר)$$

וזה דבר השמיט'ה אשר נשמט מתשו' אשר השבתי להר' כמהרי"א הי"ו בפס"ד צפת"ו בסוף התשו' ד"ט סע"א וע"ג במ"ש היכא דהפסידו ממקו' אחר וכגון שכבר היה דומ"ץ בעירו וכו'. מי גילה לו רז זה דדוקא שהיה דומ"ץ בעירו גם לדבר הזה לא דק יפה דכבר פסק מר"ן בשולחנו הטהור חו"מ סי' שס"ג סעי' ז' יש אומרים דכשאין החצר עומד לשכר דאמרינן דאיני צריך להעלות לו שכר אם חיסרו אפי' דבר מועט כגון שהיה הבית חדש וזה חיסרו בעד שהשחירו אף על פי שאין הפסד אותו שחרורית אלא מועט ע"י מגלגלין עליו כל השכר כפי מה שנראה ע"כ. וידוע כשכותב מרן יש אומרים בלי שום חולק כן דעתו לפסוק להלכה שהוא דלא בעי הפסידוהו וכמש"ל. דשמעת מינה לדברי מרן הק' זיע"א דאפילו למטוניה דהרב פנ"י הי"ו דהוי הפסדו ממקום אחר מכל מקום לא בעינן שיהיה ההפסד מעין מלאכתו הראשונה שהיה רב ומו"ץ במקום אחר אלא אפי' הפסידו דבר מועט מגלגלין עליו את הכל וכמש"ל דנדון דידן הפסידו מעסקיו שהיה לו וכאמור ומדובר וצריך ליתן לו כל מה שנהנה:

אף אנו נאמר כן בנ"ד דאפי' חיסרו דבר מועט חייב ליתן לו כל שכרו אשר התנה עליו. עוד נביא ראיה ממ"ש מרן שם בסי' שס"ג סעי' ח' וז"ל יש אומרים דהא דאמרינן דכשהחצר אינו עומד לשכר אינו צריך להעלות לו שכר דוקא שלא גילה הדר בדעתו שהיה רצונו ליתן לו שכר אם לא יניחנו לדור בו חנם אבל אם גילה בדעתו כן צריך ליתן לו שכר ע"כ. וגם פה נימא הכי דהאיש הזה הו"ל כחצר דלא קיימא לאגרא שלא היה חכם באשי בעיר אחרת כיון שגילו דעתם לתת לו שכר חייבים להעלות לו שכר אע"ג דלא הפסידוהו מעין מלאכתו ממקום אחר. ולעילא מן כל שכבר התחי' במלאכה וכשהתחיל במלאכה חייב לשלם לו כל שכרו וכמ"ש בגוף הפס"ד באורך קחנו משם:

תוכן העניינים

מפי אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה