מפי אהרן· רבי אהרן בכור אלחדיף
מפי אהרון · סימן כא
(הגם כי תשובה זאת היא שייכה לח' אה"ע הוכרחתי להדפיסה בחו"מ מפני שלא יכשלו בה רבים ויאמרו התירו פרושים את הדבר ויתירו את הדבר מכאן ולהבא על כל באי עולם ויסמכו על האחרונים והמכשלה הזאת תחת ידינו):
ראיתי ונתון אל לבי בהאי ספר"א נה"ר למע' הרב הגדול חד בדרא הנד"מ פני יצחק ח"ו ושם כתוב בסוף הספר להתיר הקראית ועלתה בידו ועשה מעשה ונשאת בעי"ת ביסאן ת"ו (משום שאין שם ב"ד לקיים בה משפט כתוב ביו"ד סי' רס"ח עש"ב) הקרובה אל עירי ול שער מקומי עם איש הבליעל אשר הוטב לה ימין ברדוגו אשר בשם ישראל יכונה ופן יחשדני שומע כי ידי תכון עמו להתיר האיסור לכן מצאתי חובה לעצמי לגלות דעתי כי חלילה לי מעשות זאת ודחקתי ונכנסתי בתחום שאינו שלי וגם אני זקנתי ושבתי וחבלי טרדין עלו על צוארי עול היחיד והצבור השתרגו הכשילו כחי ולא אוכל לצאת ולבוא בעומק הלכה ואולם ההכרח אם לא ישובח לא יגונה ואדברה נגד זקני עמי כי חף אנכי מפשע ולדידי חזי לי כי איסורא איסור עולם כאשר אבאר וזה החלי בעזרת צורי וגואלי גל מעלי חרפה ובוז כי עדותך נצרתי:
טרם כל דבר הנה עמך תשו' רבי' שמשון ז"ל הובאה בהרב המבי"ט ז"ל בח"א סי' ל"ח וז"ל תשובה לרבינו שמשון ז"ל ששאלתם אם מותר להתחתן עם הקראים ולהתגאל בפת בגם אם לא הא לא צריכא רבא כי אומה זו טיבה מה מאחר שעוברים על התורה שבע"פ שנא' כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית על דברים שבע"פ ותניא בת"כ מה ענין פרשת שבת אצל מועדות ללמדך שכל המחלל את המועדות כאילו מחלל את השבתות ותניא שומר שבת מחללו כל השומר את השבת אפי' עע"ז כאנוש מחול לו ששבת שקולה כנגד כל המצות ואלו הקראים המחללים את המועדות כאילו מחללים שבתות וכאילו כופרים בכל התורה כולה ויינם יי"נ כמומרים. ואעפ"י שישר' מימר אמרינן אעפ"י שחטא ישר' הוא וקידושיו קידושין כדאמרינן בריש יבמות גוי שקדש בזמן הזה חוששין לקידושיו שמא מעשרת השבטים הוא ואלו קידושיהן קידושין כתיקון חכמים ובועלי נדותיהם. ואפי' על ע"ה תניא במו עוברין ולא ישא בתו מפני שהוא שרץ ובנותיהם שקץ ועליהם הכתוב אומר ארור שוכב עם בהמה כ"ש על אלו שפי' לגמרי מן התורה של חכמים שמצינו שנידו על עובר על כל דברי חכמים על אחת כמה וכמה שמנדין על המדבק בהם שמרבה פסולין בישר' ומחייבי כריתות ובועלי נדות ואוכלי חמץ בפסח ושאר כריתות של י"ה ואוכלי נבלות ומחללי שבתות ומועדות ועל מילה שמל ולא פרע כאלו לא מל. ומאחר שאלו חייבי כריתות הם כל ימיהם אסור להחיותן דאפי' מי שלקה ושנה בחייבי כריתות מכניסין אותו לכיפה כדאמרינן בסנהדרין כ"ש אלו שחטאו ושנו ושלשו שיש להם להכניסם לכיפה וכ"ש שאסור לשחוט להם ואפי' בחול כדי להחיותם כ"ש ביו"ט וכ"ש שאין ליתן להם אלא לחם צר ומים לחץ עד שיוקטן מעינן והדר מאכילין אותם שעורים עד שכריסן נבקעת ועוד תניא גבי ע"ה שאסור לאכול בשר בהמה ועוף אפי' בחול כ"ש ביו"ט שאין זה יעשה לכם ואפי' כהן שאינו מודה בעבודה אין לי חלק בה כ"ש אלו שאינם מודים בשחיטה שלנו שאין להם חלק בה וקרינן עליהם לכם ולא לגוים וכדאשכחן גבי עירובין דפליגי בפ' הדר גבי צדוקי שאינו מודה בעירוב אית תני הרי הוא כגוי על כן הקראים אנו מחרימין לרדות ולנדות ולהחרים על אותם המשיאים להם בנותה שעוברין על לא יבוא ממזר בקהל ה' ועל ולפני עור לא תתן מכשול כי נשותיהן מקודשות מן התורה או בכסף או בביאה כשמגרשין נשותיהן שלא כדת ומשנין ממטבע שטבעו חכמים בגיטין ונישאות לאחרים בחיי בעליהן נמצאו הבנים ממזרים מאשת איש בלא יבואו על כן לא יחיל טובו כל המודבק בו וכל חכם המודה עליו אני קורא זקן ממרא וכל האיש ירא ה' יזכה ויראה עמנו בנועם ה' ולבקר בהיכלו עכ"ל ההעתקה. ורבינו הבית יוסף ז"ל באה"ע סי' ד' הביאה בקיצור וז"ל מצאתי כתוב בתשו' ר"ש על הקראים שאסור להתחתן בהם לפי שנשותיהן מקודשות להם בכסף או בביאה ומגרשין נשותיהן שלא כדת ומשנין ממטבע שטבעו חכמים בגיטין ונישאות לאחרים בחיי הבעלים נמצאו הבנים ממזרים מאשת איש עכ"ל וגם מור"ם פסקה ע"ש ואף שמרן ז"ל לא פסקה בש"ע מ"מ מדסיימוה שם בב"י והביא ראיה לדבריו מפ' י' יוחסין נראה מזה דס"ל כוותיה להלכה וכן מוכח ג"כ מדהביא שם בב"י לתשו' רב נטרונאי גאון וז"ל על מינים שפירשו מדרכי ישראל והם פרוצים בעריות ואין כותבין כתובות ולא גיטין ולא חולצין ולא מייבמין כיון שהיו פרוצים בעריות ולא כתבו גיטי נשים בניהם ממזרים ואי אפשר להכניסם ולקבלם בקהל שמא יתערבו בישראל וישאו נשים וישאו בניהם לבנות ישראל ומרבים ממזרים בישר' לפיכך אי אפשר לקבלם כל עיקר וכתב עוד אם באים אבות וחוזרים בהם ומקבלים עליהם עול מצות כשאר ישראל קבלו אותם שנולדו מטפה קדושה ונולדו בכשרות ובדקו בולדותיהם ודקדקו בהם וכל מי שיש לו שמץ פסול הכריזו עליו והפרישוהו ויהיה מובדל מישראל עכ"ל ואח"כ הביא תשו' ר"ש דנראה דמדמי אותם אהדדי ולקמן אבאר הדברי' ובהמבי"ט ח"א סי' ל"ח הביא להאי תשובה דרב נטרונאי הנז' למר רב משה גאון והובאה שם יותר בארוכה וגם הובאה בהרדב"ז החדשות ח"ב סי' תשצ"ו לך נא ראה:
ע"ד השמטה שהשמיט דין זה מרן בש"ע הנה מלבד מ"ש במ"א שדרכו מרן לסמוך על הב"י מכ"ש בנ"ד דהביא לנו הב"י סיעתא לדברי הגמ' והרמב"ם ודחה ס' הנמק"י ועיין להרב ויוסף אברהם דיין ז"ל סי' כ"ג שכתב שאם מור"ם מביא הדין מהב"י נראה שכן דעת מרן ולא חזר בו יעוש"ב ובנ"ד הביא מורם תשו' ר"ש משם הב"י הא ודאי שלא חזר בו ועיין בס' שמו משה חאו"ח סי' י"א דף ל"ו ע"ד בדין שהשמיט מרן יעו"ש ועי' להרב ויקרא אברהם בכללים ע"ז וז"ל אורחיה דמרן בדינים הנז' בש"ס וכיוצא מביאם בש"ע מה שאין כן בחידושים לפעמים משמיט מהם בהש"ע או שהדין ההוא אף שהוא מוסכם הוא רחוק המציאות או שהוא פשוט ונלמד מדין שכתב בהש"ע ממ"א יוסף אומץ דכ"ד ודברים אחדים סו"ס י"ד ובחש"ש ח"א דף כ"ד ע"ש ועיין להגאון שדי חמד ז"ל סי' י"ג או"ד הלכה ו' יעוש"ב ובמקו"א הארכתי בזה ועי' בס' שערי רחמים ח"א באה"ע ד"ג ע"ג ולפי האמור הנה מצאנו ראינו כי פה ג"כ סמך על מ"ש בש"ע ביו"ד סי' קנ"ט ס"ב שכתב הקראים אין להם דין מומרים ואסור להלוותם בריבית ואצ"ל שאסור ללוות מהם בריבית ע"כ מוכח מזה דס"ל דהקראי' דין ישר' גמור יש להם וכיון שכן קידושיהן קידושין גמורים וגיטן אינו גט משום משנה וכו' כמ"ש הר"ש וא"כ הו"ל כאילו פסקה מרן להא מילתא דהר"ש גם בש"ע. ועי' בש"ך סי' קנ"ט סק"ו וז"ל הקראים וכו' ז"ל ב"י ולענין הקראי' נ"ל דלהרמב"ם בפי' מתני' קמייתא דחולין דחשיב להו כתינוק שנשבה לבין העכו"ם אסור להלוותן ברבית ואע"ג דמדברי נ"י נראה דמותר להלוותן ברבית לא שבקינן דברי הרמב"ם המפורשין בשביל דברי הנ"י עכ"ל. ואני בעניותי עיינתי בדברי הרמב"ם שם ולא מצאתי שום משמעות אדרבא כ' להיפך (שהם בכלל האפיקורוסין דמורידין אותם והורגין אותם לכתחילה). ובמומר למדו הפוס' דמותר להלוותן ברבית ממאי דמורידין אותו ואינו בכלל וחי אחיך וא"כ ה"ה הקראים וכ"כ מהרש"ל דהקראים דינם כמומר ומותר להלוותן ברבית ומבי"ד הדרישה וכן משמע קצת בתשו' הראנ"ח ר"ס קי"ג הקראים דינם כישראל מומר גם בתשו' רבי' שמשון שהביא המבי"ט ח"ב סי' ל"ח הפליג מאד בגנות הקראים וכתב שהם כאילו כופרים בכל התורה כולה ואסור להחיותן וכו' וכן בתשו' רבי' בצלאל סי' ג' משמע דגריעי מישראל מומר וכתב שהם כעכו"ם גמורים וגם כתב שם שהקראים שבזמן הרמב"ם היה בהם כמה מעלות טובות משא"כ בקראים דעכשיו שקלקלו מעשיהם ע"כ. גם אנכי לא מצאתי שם כ"א כאשר אמר מר הש"ך ואולם מצאתי מ"ש להרמב"ם ביד החזקה בפ"ג מה' ממרים ה"ב ונמצאו דברי הרמב"ם שבפי' המשניות סותרים את דברי הפסק ולפי מש"ל הרב בנימין זאב משם הר"א הירושלמי שכ' שעיקר הוא הפסק עוד הדבר מפורש במרן הב"י ביו"ד סי' רצ"ד שכ' כשהרמב"ם סותר עצמו מס' המשניות לס' הי"ד אין לסמוך אלא על מה שכתב בחיבורו ועט"ר הרמ"ז בכנה"ג כתב שכן כתב הרדב"ז סי' תק"ץ ודקדק המהרש"ך ז"ל ח"ג סי' ט"ו דז"ך ע"ב וז"ל והדקדוק שאני רוצה עתה לדקדק בדברי הרה"ג מהר"י קארו ז"ל הוא שהנה הטור או"ח סי' שפ"ה כתב דישראל משומד לחלל שבתות בפרהסיא אפי' באיסורי דרבנן הרי הוא כגוי וכתב שהקשו התוספות דהא סתם צדוקי כופר במילי דרבנן ותי' שרגילין ליזהר מיראתם מן החכמים וכו' והרמב"ם בפ"ב כתב הבריתא כצורתה ולא הזכיר דין מחלל שבת אפי' במילי דרבנן ואפי' אמת"ל דס"ל דהוי משומד נראה דהני צדוקים לדידיה לא חשיבי משומדים אעפ"י שעוברים בפרהסיא במילי דרבנן דלא הוי משומד עד דעביד במזיד והני מזיד דידהו באונס הוי דמעשה אבותיהם בידיהם והו"ל כתינוק שנשבה לבין הגוים וכו' ע"ש וכ"ת שהקראים בזמננו זה קלקלו מעשיהם ולא דמו לאותם שבזמן הרמב"ם ז"ל:
והנה ראה ראיתי להגאון דורנו הרב שדי חמד בחלק י"א בפאת השדה בכללים מע' ב' סי' ל"ד דכ"ט ע"ג שהעיד בגודלו כבוד הבני מקרא וז"ל ולמודעי אני צריך כי אין כונתי להשפיל כבוד הבני מקרא הללו החיים אתנו בימים האלה ובזמן הזה באהבה ואחוה שלום ורעות ואינם מזלזלים בכבוד חכמי ישראל רק בנימוסייהו אזלי ואוחזים מעשה אבותיהם בידיהם ולא לקנתר את ישראל עושים אך אין משוא פנים בדין ועלינו לבאר בעזרת הבורא ית' דינים ומשפטים בכל דבר ודבר ע"כ:
ולפי עדות הרב הנז' לך נא ראה במ"ש מר"ן הב"י ביו"ד סוף סי' רס"ו בבדק הבית וז"ל כתב באורחות חיים בשם הרמב"ם הקראים כ"ז שלא ידברו תועה על הרבנים ולא יתלוצצו בדברי רבותינו הקדושים חכמי המשנה וחכמי התלמוד נכון לנו לכבדם ללכת לשאול בשלומם אף בבתיהם ולמול בניהם אף בשבת היכא דגזור להו גזרה דידן ועביד להו מילה ופריעה דדילמא נפיק מינייהו זרעא מעלייא והדרי בתיובתא והכי אשכחן לרבינו האי גאון דאמר הכי עכ"ל. והיינו כמש"ל להתירם ע"י גיורת. הנה מפו' יוצא מדבריו דס"ל למרן הב"י דצדוקי' דהיינו קראים כיון שמעשה אבותיהם בידיהם הו"ל כתינוק שנשבה וכשרים לעדות כיון דלא עבדי במזיד וכמ"ש מרן בח"מ סי' ל"ד ס"ה וכ"ד. דרשע לא פסלתו התורה לעדות אלא במזיד ומה"ט גופיה דהו"ל כתינוק שנשבה וכו' הוא דס"ל למרן ביו"ד סי' קנ"ט הנז"ל שהבאתי דאסור להלוותן וללוות מהם ברבית כמו שיעו"ש דפסק לה מרן הב"י שם מדברי הרמב"ם פ"ק דחולין וכ"כ הרמב"ם בפ"ג מה' ממרים דאלו בנ"י הטועים שהדיחום אבותיהם הרי הם כתינוק שנשבה לבין הגוים שהוא אנוס וכו' ע"ש וכ"כ מרן בש"ע או"ח סי' שפ"ה ס"א צדוקי הרי הוא כישראל יעו"ש והגם שמהרש"ך שם הקשה על ס' מרן הב"י זאת וס"ל דהקראי' שבזמנינו כיון דסו"ס עוברים הם על כמה עבירות לפי דת האמת ונטה לומר דאין להכשירם לעדות וכו' יעו"ש מה שהקשה דאטו תינוק שנשבה גופיה ואוחז כבר בדת הגוים היעלה על הדעת שנכשירהו לעדות ע"ש. ואנא עבדא בתר דלחיכנא עפרא דתחות רגלוי נ"ל דשנא ושנא דאפי' תימא דתינוק שנשבה ונטמע כבר בדת הגוים דפסול לעדות היינו משום דכבר יצא מכלל ישראל וגוי גמור הוא הגם דאנוס הוא בטמיעתו אבל הקראים דעדיין נחשבים מכלל ישראל עדה שלימה רק דנבדלים הם מאתנו אהני להו טעמא דאנוס להחשיבם כתינוק שנשבה לבין הגוים ועדיין לא נטמע כ"כ בדתם לענין דליהוו כאנוסי' גמורים וכשרים לעדות וכדעת מרן הב"י שכתבתי ובלא"ה אנן בדידן לא ניצולנו מידי בזה גם שמהרש"ך יהיה חולק בזה מאחר דאתכא דמרן קסמכינן וקבלנו הוראותיו
ועוד יש לי להביא ראיה עצמית דמרן אית ליה דהקראי' הם כשרים לעדות שהרי כתב הרמב"ם בפ' ו' מהלכות עבדים הלכה ו' וז"ל שהצדוקים בזמן הזה כמו כותים באותו הזמן קודם שגזרו עליהם שיהיו כעכו"ם לכל דבריהם ע"כ ומר"ן בש"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף מ"ע פסק לה יעו"ש שבתחילה היו כיש' כשרים לכל דבריהם עד שמצאו להם דמות יונה בהר גריזים וגזרו עליהם לכל דבריהם ומכאן נראה שהצדוקים כשרים לעדות:
וכן יש להביא ראיה ממ"ש מרן בש"ע ח"מ סי' ל"ד סכ"ב וז"ל המוסרי' לאנשי' והאפיקורסי' והמומרים לעכו"ם פחותים מגוים ופסולים לעדות ואי איתא דהקראי' פסולי' לעדות הי"ל למנותם עם הפסולי עדות הנז"ל ול"ל דדמי לחד מינייהו שהלכה זו היא מהרמב"ם והנה הוא כתב בה' ממרים פ"ג דהקראים הם כתינוק שנשבה וא"כ ממילא מוכח דס"ל דעדיפי קראים ממומרי' ואפיקורסי' וכשרים להעיד כיון דאסור להלוותן ברבית לדעת מרן והאפיקורסי' והמומרי' מותר להלוותן ברבית:
ואולם מאי דק"ל לפי האמור לעיל דמרן בב"י אה"ע ס"ס ד' פסקה לתשו' הר"ש. דלפי"ז תיקשי לן שהרי רבי' שמשון בתשו' הנז' המובאה באורך במבי"ט הנז"ל כתב בתו"ד דאסור להחיותן וא"כ נ"מ לפי"ז דמותר להלוותן ברבית והרי מרן פסק היפך מזה ביו"ד סי' קנ"ט הנ"ל ולבי אומר לתרץ לזה דמאי דפ' מרן לתשו' ר"ש לא לכולה מילתא פסקה כ"א לענין דקידושיהם קידושין מה"ת ועדו' כשירה לדידהו אבל לענין להחיותן הגם שר"ש ס"ל דאסו' לא סל"ה למרן אלא אסור להלוותן ברבית וראיה לזה ממה שלא הביא מרן בב"י את כל תשו' ר"ש בשלימות כאשר היא במבי"ט שם ורק הביא קצתה כמועתק לעיל ומזה מוכח כמ"ש:
ועוי"ל דכונת הר"ש שכתב שאסור להחיותן הוא רק דרך גוזמא בעלמא להגדיל המדורה דעדיף טפי לעשות להם כל מיני הרחקות שבעולם כדי שלא להכשל באותן הדברים שנוהגים הם בהם על דרך מ"ש מהרש"ך ח"ג שם דכ"ה ע"ד ד"ה ועלינו לשבח וכו' סו"ד האריך הרב ר"ש לדבר בגנותן ולהתרחק מהם שלא לעבור על ל"ע לא תתן מכשול או אפ' שכשיתחתן בהם יכשל באותן הדברים שהם נכשלים בהם ולכן כ' שצריך להתרחק מהם מלבד טעם ממזרות ע"כ ואף אנו נאמר כמ"ש דאסור להחיותן שכ' הר"ש היינו ליותר הרחקה קאמר ודרך גוזמא בעלמא וכאמור:
או נאמר דמ"ש ר"ש דאסור להחיותן לא לענין דמותר להלוותן בריבית אלא יש לפרשו כמ"ש הרדב"ז בתשו' שהובאה ברבי' בצלאל דפ"א ע"ב וז"ל ויש בכלל זה הלשון ב' דברים אם בזמן שידינו תקיפה אסור לתת חיים להם כלו' להניחם חיים ואם אין ידינו תקיפה אסור לתת להם חיות כלומר שאם חולה אסור לרפאתו ואם נפל לבור אסור להעלותו ולהצילו ע"ש וכן כתב הרב גו"ר בח' או"ח כלל ב' סי' ל"א דף מ"ט ע"ב ע"ש אבל להלוותו ברבית אסיר לן ומעתה א"ש דמרן הק' פסק כר"ש לכולא מילתא. וכמעט הדבר מפורש בדברי הר"ש שכן הוא כונתו בפירוש דאסור להחיותן שפירושו לתת להם חיים וכמ"ש וכ"ש שאסור לשחוט להם ואפי' בחול כדי להחיותן:
או יאמר והוא הנכון דמרן הק' מפ' להא דאמר ר' שמשון בדבריו דאסור להחיותן פירוש דאסור לפרנסן וכמ"ש הוא עצמו שם בש"ע אה"ע סי' ד' ס' ל"ד וז"ל אם לא טבל וכו' מחזירין לו אבידתו כישראל מחצה על מחצה מצוה להחיותו (פי' לפרנסו) כישראל ושם כתב מור"ם ויש אומרים דאפי' ברוב עכו"ם מפקחין עליו הגל בשבת ואין מצווין להחיותו (פי' לפרנסו) אלא ברוב ישראל עכ"ל ואם כן גם דברי ר"ש דאמר דאסור להחיותן כן מפרשי לה מרן ומור"ם ז"ל:
נמצינו למדין דדעת מרן היא דהקראים כישראל הם לכמה דינים וקידושיהן קידושין וכיון שגיטיהן פסולים מטעם המשנה ממטבע וכו' הרי א"כ אסורים משום ממזרות וכנז"ל:
ומידי עוברי בענין זה ראה ראיתי בדברי עט"ר הרמ"ז בכנסייא שלו בב"י יו"ד ס"ד בהגהב"י אוכ"א וכ"כ ר"ש בתשו' וכו' ותמיהא לי טובא דר"ש אסר יינם כיי"נ א"כ ותהי להיפך ואיך יאמר וכ"כ ר"ש ועוד יש לי להבין מ"ש אחריו וכ"כ מהר"ש חכם הלוי בתשו' שהוא מן המתירים ואיך ימנה תשובת ר"ש האוסר את יינם בין המתירים.
ואנא מזרעא דרב קאתינא ומחייבנא לאפוכי בזכותיה אמינא ולא מסתפינא דזאת וכ"כ ר"ש צריכה להיות בסוף האות והר"ת שלה הוא ולא כן כתב ובזה נחה שקטה האר"ש וכל אשר עליה:
ומעתה נחזור לדברי ה' הפוסק הנז' שהתיר בשופי את הקראית להתגייר ולהנשא לישראל כשר וטרם נשיב על כל דבריו כהלכה אחת שאלתי מאתו איך ולמה העלים עין קדשו ולא זכר מאומה מתשו' הפני משה ח"ג סי' א' אשר שם ימצא שכל דבריו דחאם בשני ידים ואין לו ע"מ לסמוך וז"ל נתתי את לבי על אודות אחד מבני מקרא וכו' וקבל עליו ד"ח וכו' אם מותר לישא שפחה וכו' ואין לו תקנה וכו' דלישא שפחה אינו יכול מפני שהוא ס' כשר וכו' ואין לו תקנה כ"א בגיורת וכו' ואפשר דלדעתם ס' ממזר דאפשר דכשר הוא ואין תחילת יצירתו בעבירה וכו' ומה גם במקום מעלת יוחסין דמחמרי' בהו משום מעלת יוחסין אפי' בס"ס דאף כשעיקר איסורו אינו אלא מדרבנן ואיכא נמי ס"ס וכו' ואף בשעיקר האיסור הוי מדרבנן וכו' והקראים הללו הם ס' כשרים וכו' על כן ישפוט דהני קראים דלס' ממזרי' חשבי' להו אסורי' בשפחה ואין להם תקנה כ"א בגיורת וכיון שכן אינם מטהרי' את זרעם ומי שלא ישפוט בדבריו כך איני יודע אם ימצא ידיו ורגליו בדברי הרמב"ם ז"ל ואף כי שמעתי אומרי' דברי' על דברי הרמב"ם ז"ל כאמור דאף להרמב"ם ס' ממזר מותר בשפחה שרי להו מרייהו כי הם דברים שלא שערם הרמב"ם ז"ל ומגלים פנים בתורתו שלא כהלכה וכו' והוכרחתי לכתוב כ"ז לפי שראיתי להרדב"ז סי' קפ"ח שכתב שס' ממזרי' מותר בשפחה וכו' ע"ש ושוב הביא תשו' הרדב"ז שהובאה במהרש"ך ח"ג סי' ט"ו שהכשיר את הקראים לבוא בקהל ולאו לממזרים חשיב להו ומינה הוכיח דס"ל להיפך דהקראים אסורי' בשפחה כיון דכשרי' הם לבוא בקהל יש' וכן הכריח מתשו' אחרת להרדב"ז שהובאה ג"כ במהרש"ך שם שכתב להכשיר את הקראים ממ"ש הרמב"ם בתשו' שיש למול אותם דילמא נפיק מינייהו זרעא מעליא פי' ויהיו מותרים לבוא בקהל דאלת"ה שישא בת מינו אינו יכול דספיקן בספיקן אסורי' ואם לא ישא כלל לא תוהו בראה ועוד דמצווה על פו"ר אלא עכ"ל דנפיק מיניה זרעא מעליא שכ' הרב הוא שיהיו מותרי' לבוא בקהל ומזה מוכח דדעת הרדב"ז היא שס' ממזר מותר בשפחה דאל"כ הרי יש לו תקנה לטהר את זרעו ע"י שפחה וא"כ י"ל דמ"ש הרמב"ם דילמא נ"מ ז"מ הוא כמ"ש דמותרין בהיתר תקנת השפחה ותו ליכא למילף מינה דכשרי' הם הקראי' לבא בקהל אלא ודאי דס"ל להרדב"ז דגם ס' ממזר אסור בשפחה ועוד הוסיף להכריח כן מהראיה הב' שהביא הרדב"ז מחיבור הרמב"ם שפ' שראוי למושכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה וכו' אלא משמע דאית ליה להרדב"ז דאין לו תקנה לס' ממזר אלא בגיורת ואם תשו' זו המודפסת במהרש"ך היא מאוחרת לתשו' המודפסת בספרו הנז' מכאן ראיה שחזר בו ממה שהתיר בתשו' הנז' שפחה לס' ממזר ואם תשו' הנז' המתרת היא המאוחרת נראה שחזר בו ממ"ש אסור בשפחה בהאיך תשו' וכיון שכן שהדבר ספק אצלינו מי מאוחרת מהם אין להביא ראיה ממנו להתיר שפחה לס' ממזר כיון שהוא פוסח על ב' הסעיפים ואנחנו לא נדע על מי מהם נסמוך וכ"ש שאחרי' חולקי' עליו ותו דהרמב"ם אית ליה בפי' דשפחה אסורה לס' ממזר וכנראה שהרדב"ז לא ראהו עכ"ד הפ"מ ז"ל הנה הראת לדעת כי תשובת הרדב"ז שהכשיר את הקראים אשר עליה בנה יסודי הפס"ד ה' הפוסק הנז' ועשהו ראש המתירי' כמו שתראה דבריו להלן אין ממנה שום סמך וראיה כלל כיון שדבריו בזה הם סתרי אהדדי ודעתו ז"ל אינה מבוררת דמהתשו' שהביא לנו הפ"מ ז"ל סי' קפ"ח שהתיר בה ס' ממזר בשפחה למדנו ג"כ דהקראים אסורי' לבוא בקהל מדמתיר אותם בשפחה וכמו דדייק לה הפ"מ ז"ל לאידך גיסא דמדהתירם בשתי התשו' שהביא מהרש"ך לבוא בקהל מוכח דבשפחה אסורי' כיון דכשרי' הם לבוא בקהל ומינה נמי דייקי' כיון דשרי להו בשפחה לאו כישר' דמו ואסורי' הם בקהל ועי' זרע אברהם ביו"ד סי' ז"ך ולפי"ז לענין היתר הקראי' בקהל הו"ל דעת הרדב"ז מסופקה ואין מביאין ראיה מדבריו ז"ל בזה לסמוך עליהם כו"ע וכמ"ש הפ"מ וכל דברי ה' הפוסק הנז' המורכבים בעיקרן ע"ד הרדב"ז שעשהו ראש המתירים נפלו עד היסוד וכאמור:
אך אמנם עיקר דברי הפ"מ ז"ל שהניח בפשי' דדעת הרדב"ז מועלת בספק ודבריו סתראי נינהו ואין לסמוך עליהם אנכי הרואה שאחר המחי"ר יש להשיב ע"ד ולומר דאף אי יהבינן ליה כל דיליה דמהתשו' דסי' קפ"ח ילפי' דהקראי' אסירי' לבוא בקהל הרי לפנינו שלשה תשובות אחרות שכתב הרדב"ז בהם להדיא שהקראים מותרים הם לבוא בקהל והם שתים המובאות במהרש"ך ז"ל ול"ו נדפסו בחדשות ח"א סי' ע"ג ובח"ב סי' תשצ"ו ועוד בישנות סי' רי"ט ע"ש ונעתיק אותה לקמן וא"כ הוו להו תלתא תשובות לגבי חדא ההיא דסי' קפ"ח וכגון דא הא ודאי דאמרי' סמי חדא מקמי תלת ודעת הרדב"ז היא כן להכשיר הקראי' ומכ"ש דמאחר דההיא דסי' תשצ"ו היא אחרונה לפי מספר התשובות מינה אנו למדין בפשי' דדעת הרדב"ז היא להכשיר הקראי' וס' ממזר אסור בשפחה ואף דיש לו' דהפ"מ לא ראה התשו' דסי' תשצ"ו או ס"ל להפ"מ שלא היתה מאוחרת ורק המדפיס או המסדר את תשובות הרדב"ז הוא שסידרה לאחרונה וכמ"ש לקמן בזה מ"מ הרי ג' תשובות להתיר הקראים לגבי חדא ועלייהו סמכינן דסמי חדא וכו' וכמ"ש וכ"ז הוא רק לדבריו דהפ"מ עצמו אבל לקושטא דמילתא יש לדחות דברי הפ"מ מעיקרן דמאי דפשיט"ל דהקראי' הם ס' ממזר ולהכי נדחק לישב תשובות הרדב"ז הוא נסתר מאליו כי לדעת הרדב"ז הקראים הם כשרי' גמורי' ואין בהם שום ספק וצד ממזרות כיון שעידיהם פסולי' ואין בהם אישות כדמוכח להדיא מתשובותיו שהכשיר את הקראי' וא"כ מה שכתב בתשו' דסי' קפ"ח דס' ממזר מותר בשפחה היינו דוקא לס' ממזר בעלמא ולא שייך בקראי' די"ז כו"ע כיון שהם כשרי' כישר' ולית בהו חשש ממזרות כלל ובזה לא נשאר שום סתירה ולא ספק בדברי הרדב"ז שכתב הפ"מ ולעולם דעתו ז"ל היא להכשיר את הקראי' לבוא בקהל ואין בזה שום מיחוש:
והנה מידי דברי בתשו' הפ"מ ז"ל אכתוב אגב אורחין מה שנתעוררתי עוד בדבריו במה שהביא תשו' הרדב"ז סי' קפ"ח שס' ממזר מותר בשפחה והנה לפנינו אין דבר מזה כלל בתשו' הרדב"ז סי' קפ"ח ומצאת כי תדרשנו בחדשות ח"ב סי' תקצ"ח ושם לא התיר שפחה אלא לודאי ממזר לא לס' ממזר והט' ודאי מפני צד כשרות שבו ועי' עוד לה' פחד יצחק אות ס' בדין ס' ממזר מותר בשפחה שציין ג"כ להרדב"ז סי' קפ"ח שהתיר והוא תימא דלא אי' אלא בסי' תקצ"ח ושם לא התיר אלא ודאי ממזר כמ"ש גם מה שציין שם לש"ע אה"ע ס"ד ס"ב שם ליתא מזה מאומה והנראה מזה ברור כי הפ"מ והפחד יצחק ז"ל היה לפניהם תשובות הרדב"ז בסדר אחר משלפנינו והיה אצלם בסי' קפ"ח היתר ס' ממזר לשפחה בשינוי ממה דאיתא לקמן סי' תקצ"ח וכמו שראיתי לה' שדי חמד בכללי הפוס' סי' ט"ו אות ל"א שכתב משם ה' חיד"א ז"ל וז"ל שוב מצאתי תנא דמסייען מר ניהו רבא מרן חיד"א בשיו"ב סי' תקמ"ה שהביא מה שהק' ה' שביתת יו"ט על הרב שכנה"ג שלא נסתייע מתשו' הרדב"ז ח"א וכתב ע"ז וז"ל ואני בעניי אומר דנודע ודאי דשו"ת הרדב"ז ח"ב שהיו ביד הרב כנה"ג היו בס' אסר הגם דכמה תשו' שהביא הרב מהרדב"ז ח"ב נמצאות בתשו' אלו שנדפסו בעיר וויניציאה מ"מ זימנין דלא משכחת איזה תשו' שציין הרב בת"ב שלו בתוך תשו' אלו ומרבית תשו' אלו אשר לא זכרם הכנה"ג והדבר פשוט דח"ב של הרדב"ז שהיה ביד הכנה"ג בכ"י היה בס' אחר והסימנים שרומז הרב כנה"ג בח"ב יתנו עדיהם דאינם כסימני התשו' שבידינו איכו השתא וכו' עכ"ל וכן נאמר על הפ"מ והפחד"י שהתשו' דלפנינו בח"ב סי' תקצ"ח היא היא היתה לפניהם סי' קפ"ח וכתוב בה מה שהביאו הדין דס' ממזר נמי מותר בשפחה ומזה נוכל להבין היטב מ"ש הפ"מ בדבריו הנ"ל ואם תשו' המודפסת במהרש"ך היא מאוחרת וכו' ותשו' הנז' היא הודפסה בחדשות ח"א סי' ע"ג ופשוט שהיא קודמת וכפי האמור ניחא דתשו' הרדב"ז היו לפניו שלא כסדרן ולהכי נסתפק בה אם היא מאוחרת:
ועתה הבא נבא לשוב אל דברי ה' הפוסק דעל דבריו אנן קיימין ולא אוכל להתעלם מלהשיבו ע"כ פרט ופרט כפי אשר תשיג ידי ראשונה כתב וז"ל ועד אחרן עין רואה להגאון ה' נו"ב אה"ע סי' ה' ו' שנשאל בזה והשיב בקיצור נמרץ דכיון דמור"ם ז"ל החליט הדין לאסור כס' ר"ש ז"ל אין בידינו להתיר ולא לאסור כיון שהקדמונים התירום לכתחילה יעו"ש והנה הרואה בסנו"ב יראה שהאריך הרחיב והעלה דאם פירשה בגדלותה מן הקבוע אין הוא לא מהמתירין ולא מהאוסרים כיון שכמה קדמונים התירו לקבלם אף במקום קביעותם ונ"ד היא היתה קבועה ונשאת שם ולא תועיל פרישותה עו"כ וז"ל וה' שערי תשובה הביא את דברי הגאון באה"ע סי' ד' הנז' ראו הביא לנו תשו' הגאון נו"ב הנז' וציין עליו בתו"ד שהמתירי' ה"ה הרדב"ז ז"ל וה' בשמים ראש וה' ברוך ז"ל שהם המתירים דלא כר"ש ז"ל וכו' ע"ש ט"ס נפל בדבריו וצ"ל וה' פתחי תשו' ומ"ש וציין עליו בתו"ד שהמתירים וכו' לדידי חזי לי שינוי הניכר בדבריו שהפ"ת לא מנה לה' בשמים ראש לחוד וה' ברוך לחוד בשנים אלא כתב ובתשו' בשמים ראש בתשו' מהר"ר ברוך שם וכו' ור"ל דמהר"ב הוא המתיר והוב"ד בבשמי' ראש גם לא סיים לה מר דברי הפ"ת שציין גם להיש"ש פ' י' יוחסין שהוא מהאוסרים ולייט עלה ואביאנו לקמן:
ודרך אגב ניחזי אנן לעמוד בדברי ר' ברוך המתיר בתשו' בש"ר הנז' וגם בדברי ה' כסא דהרסנא שם שכתב וז"ל ואף מור"ם אילו ראה וידע תשו' ר' ברוך היה מטה כלפי חסד להתיר וכו' והבי"ד ה' הפוסק הי"ו הנז' ולא ידעתי למה לא כ"כ כ"א על מור"ם ז"ל ולא גם על מרן ז"ל האוסר ג"כ כדהוכחנו לעיל ואולם לדידי אחר המחי"ר גם מור"ם אילו ראה וידע תשו' ר' ברוך הנז' לא היה מעה כ"ח להתיר ואדרבא נדחה קרי לה כי דעת ר' ברוך הנז' היא דעת מהר"ש הלוי חקאן ז"ל שהביא הרדב"ז בחדשות ח"ב סי' תשצ"ו הנ"ל ודחאה וקיים דברי הר"ש שאסר אותם ע"ש וגם לפי קע"ד אם יראה ויתן שומע לי יש מה להשיב הרבה ע"ד ר' ברוך עצמו הנז' שכתב וז"ל ואין דבר אחד ידוע שאירע ביניהם הנאסר על דעת התלמוד ואם באנו לחוש וכו' יעו"ש ובעיני יפלא הפלא ופלא על דברים כאלה יוצאים מפה קדשו כי האנשים הרשעי' האלה אשר לא ישמעו לקול מורי"ם וכופרי' בתושבע"פ ובקבלה ואינם מאמינים כי אם בפשטי המקראות כהויתן דנפיק מיניה חורבה בעיקר יסודי התורה ומצותיה ומחללי שבתות ומועדי ה' וכיוצא כאלה רבות וכל מעשיהם היפך קבלתנו הנאמנה וגיטן אינו גט ואיכא בהו חשש ממזרות כמ"ש ר"ש בתשובה וגם עובדים על לאו דלא תסור וכו' ואינם חוששים לקי' כסף והגט העיקר אצלם הוא השילוח מהבית כפשטא דקרא ומזה יש כמה וכמה חשש ונדנוד ממזרות לאין חקר. ומ"ש עוד בתשו' ר"ב הנז' כל שלא טעה בדבר שהצדוקים מודים בו הרי דאחשביה אחשובי לדעתיה דלא ליהדר דינא מיהת ואם הדין כך דאסור להשתדך עמהם איך לא הודיעו חכמי יש' בתלמוד. אני המשיב אוכל לומר דהט' שאסור להשתדך עמהם משום חשש ממזרות וכבר הודיעו רז"ל כי ס' ממזר אסור לעולם כודאי ממזר וא"כ הו"ל כמבואר בדברי חז"ל שקראין אלו אסורין הם משום ס' ממזרות. ומ"ש עוד שם ועילה מצאו לטהר עמוני ומואבי שכבר נתבלבלו בין האומות ול"א בהיפך יאסרו כל הגוים מפני שודאי נתערב בהם עמוני ומואבי. גם לזאת אמינא דלא עילה מצאו רק עעם נכון שהעמוני ומואבי נתערבו ברוב האומות ובטלי במיעוטם אבל הקראים בעמדם יעמודו ולא נתערבו וכולם ספק ממזרים ועל כן איסורם במקומו עומד ואין לו ביטול עולמית. ומ"ש עוד ואיני רואה חילוק בין עמוני ומואבי שנתערב לממזר אידי ואידי פיסול יוחסין וכו'. אנכי העבד כבר מילתי אמורה דיש חי' גדול בין עו"מ שהתירום מפני שנתערבו ברוב ונתבטלו ה"ה לס' ממזר שנתערב ברוב אשר לא כן להקראי' שכולם הם ס' ממזרי' ולא יש בהם שום צד כשרות ולא שום תערובת כלל כ"א הם עם בפני עצמו ולכן אסרום רז"ל אי' עולם כודאי ממזר משום מעלה עשו ביוחסין כדאי' בקי' פע"י. ומש"כ עוד ולא אמרו שאין מקבלים גרים בזה"ז לפי שנתערבו בהם עשרת השבטים והמה ממזרים לא אדע להבין דבריו לאשורם דמהיכא תיתי לומר לחשוש בממזרות את גויי הארץ ואפי' שיהיה בהם מעשרת השבטים אחר שנשאו נשים בדתיהם ונטמעו בהם וולדותיהם כמותם וא"כ חשש ממזרות מנין. לא כן הקראים איכא בהו ודאי ס' ממזרות אף אם קדשו בעידיהן למ"ד דהם כשרים להעיד או שקידשו בעידי יש' וקידושיהן קידושין וגיטן אינו גט. ומאי דאמר ר' יוחנן שאם יארע שבא גוי ומקדש בת יש' וכו' שהביא שם. איירי דוקא בהיכא שקידש בקידושי ישראל ובעידי ישראל וכמ"ש הרב גופיה בסו"ד שם דאיכא לאקהויי גם בהאי פירושא. ומ"ש עוד וביותר ממקומות שיצאו רבים מן הכלל מחמת אונס והיו מהדרים בינם לבין עצמם להשתדך זל"ז ולחזור אחר זמן אם מעט ואם הרבה ונתיבי התורה לא ידעו כלל ובלי ספק אשר אסרו התירו כי נתערב דת הגוים עם דתם ואח"כ בחזרתם מי לא מקבלינן להו דלא עשו חכמים תקנות ליוחסין בכיוצא אלה וסגי להו בהליכה אחר הרוב. אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו דכיון שכתב הוא עצמו בסו"ד דסגי להו בהליכה אחר הרוב ור"ל דבטלים הם ברובא א"כ הקראים שהם עם אחד ושפה אחת ולכולם בשם ס' ממזרים יקראו ולא נתערבו באומות אחרות כדי שיתבטלו ברוב מהיכא תיתי דנחשוב אותם כמו האנוסי' שנושאים נשים כדת הגוים בלי עדים כשרים ואין בהם שום חשש ממזרות. גם מה שהביא להקשות מירבעם ואחז ומנשה אין משם ראיה דשם נתערבו בתוך עמי ישר' וכבר הוכשרו ברוב ואם יהיה בהם ודאי ממזרות הא חכמים שבאותו הדור מפרישי' אותם ולא היו מניחים להם. ומ"ש עוד ואפי' היה ס' ממזר אסור מה"ת ואפי' לאו גמור היה ראוי לעקור כדי שיתקדש ולא יתחלל ש"ש בפרהסיא שאין חילול ה' גדול מזה דאשוו אליהם עם ה' אלה שני כתית המה ושני מיני ישראל וכו' עש"ב מה אענה ומה אומר כי רז"ל הם אמרו לגזור על ס' ממזר כודאי שאיסורם איסור עולם ואלה הקראי' אית בהו ס' ממזרות ומארצו יצאו וליכא שום חי"ה כיון דאינם מקיימין להדיא תורה שבע"פ והלא בלא"ה הם מופרשים מעם ישראל. ומש"כ עוד עכ"פ לו נידון אותם כרשעים גמורים אעפ"י שלא עשו כלום וכו' יעש"ב לי הדיוט יש לי להשיב אף שלא עשו כלום חשש ממזרות מי מסירה מינייהו כיון דאינם חוששים לקידושי כסף ואזלי אחר פשטא דקרא דושלחה מביתו שצריך שתצא מן ביתו ואז היא מגורשת וא"כ אם עד שלא יצאה מן הבית בא אחר וקדשה לדידהו לא הוו קידושין ולדידן הוו קידושין אחר שכתב לה ס' כריתות ואם תשאר אצל הראשון הרי בניה ממזרים גם אם נתקדשה בכסף לדידהו דלא חיישי' לקי' כסף אם בא אחר וקידשה מקודשת לשני ולדידן ל"ה קידושי שני קידושין וכשתנשא לו בניה הם ממזרים. ועוד איכא בהו חשש ממזרות אחר להתיר את הבת דאתייא מדרשת רז"ל אשר הם אינם מאמינים בה. ומש"כ עוד ויודע אני שכל שיש בו מעט דעת לא יאמר שהרוב מאלו או המחצה או אתי' המיעוט הנראה לעינים הן ממזרים וכו'. בזה כבר דברתי דברי דשם בעמוני ומואבי עם הכשרי' נתערבו לא כן בקראים בהם ובהמונם שהם מין בפ"ע כל חד וחד יש בו ס' ממזרות שאסרוהו רז"ל איסור עולם כודאי, זהו מה שרציתי לפע"ד לדקדק בתשו' ר' ברוך הנז' ואף כי מה אני לבוא בסוד קדושים רבה ולהשיב על דברי הארי תו' היא וללמוד אני צריך כתלמיד לפני רבו מתגלגל לפני עפרות כפות רגליו הקדושים ואם שגיתי אתי תלין משוגתי וכך היא דרכה של תורה:
והשתא ניהדר אנפין לדברי ה"ה שיחיה שכ' עוד משם הרדב"ז בח"א סיע"ג שהתיר בשופי להקראים להתגייר ולבוא בקהל ה' וכו' ואוקים הרדב"ז ז"ל שם לתשו' הר"ש ז"ל הנז' שקידו' קי' מהת"ו דמיירי בעידי ישר' ולא בעדים שלהם וכו' ע"ש בדבריו ואנא עבדא בתר דלחיכנא עפרא דתחות רגליו דמרן הרדב"ז אמינא דלקושטא דמילתא לא משמע כן מתשו' הר"ש ופשטא דמילתיה מוכחא דגם כשקדשו בעדים שלהם יש בהם חשש ממזרות ואסורי' לבוא בקהל דאל"כ הו"ל לפרש דבריו אחר שהשאלה היתה על הכל כמו שניכר מלשונה מה ששאלתם אם מותר להתחתן עם הקראים וכו' וכן כל הפוס' ומור"ם בהגה הבינו בפשיטות דברי ר"ש בתשובתו לאסור את כולם ומ"ש הרדב"ז ז"ל שם עוד להוכיח מדברי הרמב"ם שכ' דילמא נפיק מיניה זרעא מעליא ויהיה מותר לבוא בקהל ע"ש אחר המחי"ר מכבוד רבנותו אי מהא לא אירייא דיש לפ' מ"ש נפיק מיניה ז"מ ע"י שישא גיורת וכמ"ש הרמב"ם עצמו דאין להם תקנה כ"א שישא גיורת וכן יש לפרש מ"ש בפ' כ"ב מה' ממרים לפיכך ראוי להחזירם בתשו' ולמושכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התו' וכו' היינו לטהרם ע"י גיורת וכמ"ש. אכן איכא למימר בלשון רב האי גאון שהביא הרדב"ז וז"ל ולענין מילה וכו' כי אפשר שיחזרו למוטב ואין מעכבים עליהם אין פי' הלשון כאשר חשבו אחרים וכו' אמת שאין הפי' כן ואולם הפי' הוא דילמא נפיק מיניה זרעא מעליא ויקבל עליו דב"ח הוא ויטהר זרעו ע"י גיורת וכמש"ל:
גם מ"ש רבי' הרדב"ז להוכיח מדברי רבינו האי גאון ממ"ש ואין מעכבים עליהם וכו' לדעתי הקצרה מוכרח לפ' דבריו שאין מעכבים עליהם שמא ישאו את בנות ישר' ומ"ש רבינו הרדב"ז להביא ראיה ממעשה שהיה בסוף מחזור רס"ו שהעיד עליו בעל כפתור ופרח לדידי חזי לי שגם בזו מוכרח לו' שאין כונתו להתירה לבוא בקהל כ"א להתירם להתגייר והיתרם היינו ע"י גיורת וכמו שכן מדויק בס' כפתור ופרח בפ' ה' שכתב וז"ל וכמעשה שאירע סוף מחזור רס"ו מקהל גדול מהם שהתירוהו ביום אחד במצרים ע"י הנגיד רבי' אברהם שהוא בנו של הרמב"ם והא ודאי שעשה כהוראת אביו שאין להם תקנה אלא בגיורת ודקדוק הלשון מוכח כן שלא כתב להתירו לבוא בקהל ומדברי ה' כפתור ופרח נראה שיש להחמיר גם בזה וכמ"ש בסו"ד והמחמיר תע"ב וע"ע להלן מה שנכתוב ע"ד ה' הפוסק שסמך כל דבריו ע"ד הרדב"ז ז"ל הנז':
עוד כתב ה' הפוסק וז"ל אמנם שאר הפוס' כולם כאחד הבינו בפשיטות כדברי ר"ש הנ"ל דמיירי שנתקדשו לבעליהן בעדים שלהם וכו' והנה אמת דהכי דייקינן דברי ר"ש ז"ל וכו' אמנם הרדב"ז ז"ל שפר קודמיה לאוקמתת תשו' ר"ש ז"ל דמיירי בעידן ישר' וכו' וכתב עוד הרדב"ז שם דגם הרב מהר"י בי רב התיר אותם לבוא בקהל אחר שיתגיירו גם הרמב"ם ז"ל בתשו' מוכח מדבריו בהדיא להתירם יע"ש עוד הביא לנו הרדב"ז שם מעשה נורא שהביא ה' כפתור ופרח ז"ל שבזמן רבי אברהם הנגיד במצרים יע"א הותרו ע"י וע"י ב"ד וכל רבני מצרים שבזמנו קהל קראים ונתגיירו ולא חששו לס' ממזרות וכו' נמצינו למדין כי רבו המתירים הרמב"ם ורבני מצרים הקדמונים ומהר"י בי רב וה' בשמים ראש וה' מהר"י ברוך וגם הרב תפארת ישר' בח' אה"ע סי' כולם כאחד הסכימו להלכה ולמעשה להתירם לבוא בקהל ה' כנז"ל וכו' עש"ב. והנה נשיב על דבריו ראשון ראשון ואז יראה המעיין כי ידידינו ה"ה הוליך את הקורא התמים שולל לחשוב כי באמת כל הרבנים הללו ז"ל שמנה אחד לאחד כולם פה אחד עונים ואומרים להתיר הקראים להלכה ולמעשה אף כי לא כן באמת ולא היא כאשר נבאר ואדרבא לאידך גיסא רבו האוסרים על המתירים וכמ"ש לקמן ע"ש שהרמב"ם הוא בכלל המתירים הנה מלבד מ"ש לעיל בסמוך על תשו' הרמב"ם הנז' שנסתייע ממנה הרדב"ז עוד בה מדוע לא שלטה עי"ק של ה"ה בדברי מהר"ש גאויזון ז"ל שבמהרש"ך וזכר אותו בתחי' דבריו ששם חשב את הרמב"ם בכלל האוסרי' ופי' דבריו ע"ש וע"ע לה' בנימין זאב סי' ת"ו בתשו' לר"א ירושלמי שכתב לתרץ הקושיא דאיכא בענין הקראים דהרמב"ם סותר עצמו מפי' המשניות למ"ש בס' יד החזקה וז"ל ומעתה אין לסמוך עמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות משום דודאי בקטנותו הוה והדר בו בזקנותו וזהו כפתור ופרח ומינה לא תזוז ע"כ. ולו יהיה אלא ספק בדעת הרמב"ם א"כ היה מהראוי שלא למנותו לא בין האוסרים ולא בין המתירים גם רבני מצרים הקדמונים ומהר"י בי רב שמנאם בין המתירים כבר ה' מהר"ש גאויזון ז"ל הנז' דחה לזה דאם איירי במשפחת רבנים שנעשו קראים וחזרו לדת הרבנים דליכא בהו שום חשש ממזרות וכתבנו לקמן דהכי כתב גם הרדב"ז ז"ל גופיה אם יסכימו עמי חברי וכו' ודייקנא לה מדברי הרדב"ז שכתב בלשונו אם יסכימו וכו' ומה שמנה עוד ה' בשמים ראש ומוהר"ר ברוך כבר כתבתי דה' בשמים ראש לא גילה דעתו בזה ורק הביא תשו' ר' ברוך המתיר ודברי הרא"ה שאמר בפי' דאפי' דיהבינן וכו' ע"ש ותשו' רבי' ברוך עצמה נדחה קרי לה כאשר הוכחנו לעיל וע"ע לה' כסא דהרסנא שם שכתב על הרדב"ז וז"ל אמנם הוא אתי עלה מט' אחר שהפקיר קידושיהן לגמרי ואין זה נוח לי לדון תחי' להחמיר וסופו להקל להפקיר נשותיהן של אלו וכבר השבנו על האמור בתשובתו בכמה ענינים עכ"ל והרב הפוסק שיתף במח"כ את דעת שניהם והרדב"ז ור' ברוך מן המתירים וגם דנפיק מיניה חורבה בזה דלדעת הרדב"ז הם מותרים ונשותיהן גם כן מופקרים משום דס"ל פסולי עדות נינהו ואין קידושיהן קידושין אבל לדעת ר' ברוך הנז' קידושיהן קידושין כדעת הר"ש ז"ל רק דהוסיף לומר דגם גיטם הוי גט וא"כ לפי"ז אף אי נימא דר"ש איירי רק בעידי ישר' וכמ"ש הרדב"ז עכ"ז איך שייך לומר שהחליט לפסוק כהרדב"ז ולהפקיר נשותיהן הנשואים להם כיון דלא התירם רק לבוא בקהל ואסר את נשותיהם כמ"ש וא"כ בנ"ד שהאשה הזאת היתה נשואה לאיש קראי והר' בא להתירה מפני שקידושיהן אינן קידושין וכהרדב"ז לא היה לו לכלול ר' ברוך בין המתירי' אחר דלדידיה כגון דא ודאי אסירא וגם התפארת ישראל בח' אה"ע שהביא בכלל המתירים אחר המחי"ר כנראה כתב זה רק מפי השמועה ובעינ"ק לא ראה את הספר והראיה לזה ג"כ שכתב בח' אה"ע סי' כולם וכו' והניח מקום חלק בין המלות סי' כולם לפי שלא היה לנגד עיניו לראות מס' הסי' וגם התפארת ישר' לא ס' שו"ת הוא רק על המשניות וכנודע ועי' שם בסופו ס' נשים שכתב היתר זה להתחתן עם הקראים משם הר' מר אביו ז"ל מטעם דבני נדה לא הוי ממזר וכו' וקידושיהן בפסולי עדות והוא ז"ל מר בריה פקפק בהיתר זה משום דהרי הראשונים קידושיהן בעודם ישראל וכו' ע"ש בדבריו וא"כ נשאר ההיתר תלוי בספק ואין מה' תפ"י סמך וסעד להתיר כמו שעשה ה"ה לסתום הדברים ומעתה הנה הראת לדעת כי כל המתירים שמנה ה"ה אחד לאחד כולם לקושטא דמילתא אין מהם שום ראיה וכאמור ואדרבא מצאנו רוב הפוסקים מסכימים והולכים לאסור את הקראים כאשר תראה במהרש"ך ח"ג סי' ט"ו בתשו' מהר"ש גאויזון שכתב דכל הפוס' שהכשירום לעדות ס"ל נמי דחיישינן להו לממזרות מטעם דקי' קי' ואין גיטן גט וכמה"ר שמואל הלוי וכמה"ר ישעיה מסגיס והר"י מטראני והרא"ם והר"ש והתוס' והרי"ף והרא"ש והרמב"ם וכן הראב"ד והרמ"ה וכו' וגדולה מזו כתב מהרי"ק סי' פ"ו בשם רש"י דאנוס שקדש בפני אנוסים וחזרו בתשו' קידושיו קידושין להצריכה גט שאעפ"י שחטא ישר' הוא עד שמא הרהרו תשו' בלבם והו"ל צדיקים וכו' וכ"פ הריב"ש וכו' עש"ב שגם הוא מהר"ש גאויזון ז"ל בעצמו הסכים לזה לאסור את הקראים ואף המהרש"ך שם אם כי נטה דעתו להתיר לא מלאו לבו להצטרף אלא להאוסרי' ע"ש בסוף התשו' וגם ה' נו"ב שהביא ה"ה נמנע מלהתיר כמש"ל וכן המבי"ט ז"ל בסי' ל"ז אסרם גם הר"א הלוי המובא בתשו' בשמים ראש שהביא ה"ה אף כי דעתו נטה להתיר אמר בפי' דאפי' הוי כיהושוע ן' נון לא יהיבנא ליה ברתא. וגם ה' ברוך ברזילי הוב"ד בס' נתיבות משפט הביאו הבני חיי בסוף חי' לגיטין די"א ע"ד שעשה תיקון לקראי' לטהרם לבוא בקהל ע"י שפחה מכלל דס"ל דבלא"ה אסורי' וע"ע בתשו' הרא"ם בח"א סי' נ"ח שכתב משם ה' זכריה אשכנזי שאסרם לבוא בקהל וכן רב אחד קדוש שהליץ בעד המורה שהוא ח"א מהשגותיו שהשיג עליו כמהר"ש הלוי שהוב"ד במהרש"ך שם וכן היש"ש בקי' פ"ה כתב ואני שמעתי שחכם גדול בא"י רצה להתיר את הקראים ונתקצרה לו שנה והלך לעולמו ולא נשא פנים לתו' ברוך המקום עכ"ל והביא דבריו ה' ישועות יעקב אה"ע סי' ד' והסכים גם הוא לאסור אף שצדד מתחי' להתיר ע"ש גם הפ"מ ז"ל הנז' לעיל בדבריו הוא מכת האוסרים שהוא אסר הגט שחרור ולטהר זרעם אי אפשר וכו' וחתמו עמו עוד תרי רבנן והטעם לפי דבריו מפני שיש בהם חשש ממזרות ואסורי' לבוא בקהל ולך נה ראה לה' זרע אברהם ביו"ד סי' כ"ו דקי"ד ע"ד וז"ל איברא וכו' עד כי תנאי זה שפיר ונאה פטיר ועטיר מכל ערעורי וכו' יעש"ב וע"ע לה' זקן אהרן סי' ע"א שהסכים לאוסרם ולהרחיק חתנות מהם ועי' לה' כרם שלמה אשכנזי בא"ה סי' ד' הגה ל"ז שכתב הקראים אסור להתחתן בהם שהם ס' ממזרי' והביא שם להגאון מהרמ"ם בפתיחה לה' יסודי התו' שהביא לפ' בנות כותים דל"ב ע"ב הצדוקים נקראים הסרים מדרכי התו' ראוי להרחי' מיינם משום בנותיהם וכו' וגריעי מעכו"ם וכו' דמינות משכא ואולי כיון דבקבלת דב"ח סגי להבת וכו' ובזה עדיפי בנות צדוקים לכאורה ומ"מ טוב לפני ה' להמלט מהם ומהמונם לא תקרב ש פתח ביתם וכל באיה לא ישובון עכ"ל וע"ש מה שהקשה עליו דל"ש קבלת דב"ח אלא בע"ה שהוא ישראל גמור וישנו בתו' ומצות אבל הקראים לדעת הפוס' שהם כנכרים ודאי ל"ש קד"ח ע"כ ואני בער ולא אדע מנ"ל הא דלא נאמר קד"ח רק בע"ה דהרי מצינו בכל מקום דחשוד על הדבר ובטבח שיצאתה טריפה מתח"י כולהו בקד"ח חוזרים לכשרותם ופשוט הדבר שהטבח אי אפשר להיות ע"ה והגאון מהרמ"ס הנז' אפשר דס"ל דהקראים דינם כישר' רשעים וכמ"ש רבי' ברוך בר שמואל שבתשו' בשמים ראש להתירם בקידושיהן ויינם ופיתם ועוד ואף ר"ש דפליג דגיטן אינו גט ויינם יי"ן ופיתם פת כותים אינו אוסרם אלא משום ממזרות והיינו משום דחשיב לקידושי' קי' וא"כ משו"ה למה לא שייך בהו קד"ח לענין פיתם ויינם ועי' להרדב"ז בחדשות ח"ב סי' תשצ"ו הנ"ל מ"ש בזה באריכות ועי' עוד לה' יד אהרן חאה"ע סי' ד' אות כ"ד בהגהב"י שכתב שבתשו' מהר"ש גאויזון הנ"ל מצויה היא אצלו בכ"י ושם כתב אחר שכתבתי פסק זה ראיתי תשו' הרב משה מיטראני וכו' וכן מצאתי לה' יוסף טיטאסק ז"ל בכתב שלוח אל הרב כמהר"ר שם טוב אלפראנגי ז"ל ושו"ש שמחה גדולה וכו' ע"ש:
ואוסיפה לך עוד על האוסרי' אותם בחיתון מ"ש להרב שדי חמד חי"א בפאת השדה כללים מערכת ב' סי' ל"ד אות יו"ד בפסקת בנקודות הכסף מספר בנין ציון החדשות בסוף סי' כ"ג דמה שהחמיר רבינו שמשון בקראים דיינם יי"נ אינו מפני חילול המועדות שדומה לשבת בלבד אלא מפני שכפרו גם בעיקרי הדת שמלין ולא פורעים ואין להם דיני גיטין וקי' שע"י זה בניהם ממזרים וכתב שם לפ' דבריו וז"ל (אמר המהלהב"ד נראה פירושו מאחר שבניהם ובנותיהם ממזרים הרי הם אסורים בחיתון ואסור יינם משום בנותיהם):
גם שם בפסקת הגאון ח"ס וז"ל ועי' בפ' בנות כותים דל"ג ע"ב בנות צדוקים וכו' כנראה מזה דהצדוקים והקראים הסרים מדרכי תורתינו ראויים להרחיק משתיית יינם משום בנותיהם ולבסוף אתו לאמשוכי להסיר מדרכי ה' וגרוע מעכו"ם דמינות משכא ועי' מ"ש ר' טרפון בפ' כל כתבי דקט"ז ע"א עד ומכ"מ טוב לפני ה' להמלט מהם ומהמונם לא תקרב אל פתח ביתם וכל באיה לא ישובון עכ"ל הרי דאוסר השתיה עם הקראים משום בנותיהם דכל שאינו בתו' שבכתב ובתו' שבע"פ איכא משום הסרה עכ"ל ואפי' הרב כפתור ופרח שהביא המעשה שהתירום להתגייר כתב והמחמיר וכו' שבירך את המחמיר בהם וכמש"ל:
גם לך נא ראה מ"ש הברכ"י באה"ע סי' ד' אות ט"ז בסופה וז"ל ויש בידי תשו' מהר"ש הלוי הזקן כ"י ותשו' חתנו מהר"א ששון כ"י שהסכימו עם מוהר"ש גאויזון ועי' מק"ק ד"ע עכ"ל:
והנה עמך מ"ש ה' גט מקושר בולא סי' ה' אות י"א משם הרב גט פשוט בסי' קפ"ג אות ז' וז"ל ולענין החתימה מלבד דאיכא למימר דלא חתם לשמה הוו פסולים לעדות כשיטת רוב האחרונים ז"ל אך אם קבל עליו דב"ח ופי' ממדת הקראים אע"ג דעלה הסכמת האחרונים דאין ראויים לבוא בקהל משום שהם ס' ממזר אפי"ה יכולים לכתוב גט ולחתמו דאפי' ממזר ופצוע דכה וכרות שפכה אע"ג דאינם ראויים לבוא בקהל יראה לי דיכולים לכתוב גט דבני כריתות חשיבי כיון שהם צריכים לישא אשה בקי' ולגרשה בגט גם לעדות כתבו התו' בפ' החובל הביאו מרן בב"י סי' ל"ד מחודש כ"ו דממזר ופצוע דכה וכרוש"פ כשרי' לעדות עכ"ל:
נקטינן מדברי הב"י דאפי' קבלו ד"ח עלתה רוב הסכמת האחרונים דאינם ראויים לבוא בקהל וכו' והא ודאי כי קבלו ד"ח תועיל להם להכשיר ע"י גיורת וכמש"ל:
היוצא מכל האמור דרבו האוסרי' על המתירי' וכמ"ש ודלא כמ"ש ה"ה שרבו המתירים על האוסרים דלא כן הוא וכאשר כתבנו ולעילא מן כל שמרן הק' דהוא השליט על הארץ ואתכא דידיה סמכינן הוא מכת האוסרים כמו שבארנו למעלה ראש וכן מורם ז"ל בהגה שהביא ה"ה בתחילת דבריו אסר כתשו' הר"ש:
והלבוש אה"ע בסי' ד' סעי' ל"ז כתב וז"ל כלשון רבו מור"ם הקראים אסור להתחתן בהם וכולם ספק ממזרים ואין מקבלים אותם אם רוצים לחזור וטעמא לפי שהם מקדשין נשותיהן בכסף או בביאה עפ"י פשט התורה ומגרשים אותם שלא כדת ומשנים ממטבע שטבעו חכמים בגיטין ואח"כ ינשאו הנשים לאחרים בחיי הבעלים נמצאו הבנים ממזרים מאשת איש ע"כ גם בס' חכמת אדם כלל קכ"ד או"ג ז"ל הקראים אסור להתחתן בהם וכולם הם ספק ממזרים עכ"ל ואם כן מי יערב אל לבו להתירם ואין זה כי אם מן המתמיהים:
ועי' להגאון שאלת יעבץ ח"ב סי' קנ"ב שנכנס בתגר זה להתיר הקראים וכמעט שנטתה דעתו להתיר רק שפקפק מכח דעת איזה פוס' האוסרי' ע"ש ואחהמ"ר לו ראה כל דברי הראשונים והאחרונים שבאו דבריהם אצלינו לא היה מרהיב עז לגשת לכחא דהיתרא וכל מעיין יראה ברור שרק דברי פוס' אחדים ראו עיניו ולא הביט בכל דברי האוסרי' הנ"ל. זאת ועוד כי נדון הרב היה שכבר היתה נשואה בשגגה אשר לא כן נ"ד להתירה לכתחילה. ולעילא מן כל שהרב הנז' אפי' בנדונו שהיה בדיעבד ביקש הסכמת חביריו ולא מצינו שום הסכמה על דבריו וליכא למימר כי היא למדת ענוה להיות כי הדבר חמור עד מאד להתירם כמ"ש בדברי הרדב"ז ודי בהערה הזאת. גם במ"ש על הקראים שהם גרועים מן הצדוקים וכו' הנה במש"ל הוכחתי דהן הן הצדוקים הן הן הקראים ע"כ:
ומ"ש עוד ה"ה יצ"ו וז"ל אך אמנם נר' מדברי מרן שבב"י הנז"ל שדעתו לאסור כדברי ר"ש ז"ל מדסייעו וכו' וכן דעת מורם ז"ל הנז"ל והגם וכו' וגם כן לכאורה נראה דאנן בדידן שקבלנו הוראות מרן וכו' אין בידינו וכו' להתירם וכו' ועם שיש לצדד ולפרש ולומר דס"ל למרן ז"ל כהרדב"ז ז"ל דאוקי לתשובת ר"ש ז"ל דמיירי בעידי ישראל דוקא אבל אם היו קידושין בעדים שלהם היה מתירם בשופי גמור לבא בקהל ה' וכו' אכן כיון דמספק"ל בדעת מרן אי ס"ל כהרדב"ז ז"ל וכו' א"כ אין כח בידינו להתירם בשופי כנז"ל ע"כ. הנה מה שרצה לצדד בדעת מרן שס"ל כהרדב"ז וכו' אי אפשר הוא אחרי שכבר הוכחתי לעיל במישור מכמה דוכתי דדעת מרן הוא שהקראים יש להם דין ישראל לענין רבית ועדות וביטול רשות בערוב וכו' כמש"ל אבל הרדב"ז ס"ל בחדשות ח"א סי' י"ב שהקראים מותר להלוותם ברבית דלא הוי אחיך יע"ש. וא"כ מרן ז"ל אזיל לשיטתיה במה דפסק כר"ש ואיירי ודאי אפי' בקידה בעידיהן כיון שהם כשרים. והרדב"ז ז"ל גם הוא אזיל לשיטתיה דעידיהן פסולים כיון שאין להם דין יש' ומותר להלוותם ברבית מעתה נסתר כל חיליה דה"ה יצ"ו שראה להעמיס בדעת מרן את דברי הרדב"ז אליבא דהר"ש עד שמזה יצא לדון ג"כ אחר זה בספיקות דרבנן לקולא. וספקי ספיקות במונח הנז' שהניח שיש צד היתר גם לדעת מרן אם נאמר שהוא כהרדב"ז נפל פיתא בבירא ואין יסוד ומקום לדבריו אלה ועמ"ש עוד בזה לקמן ע"ד ה"ה יצ"ו שכתב לצדד כן גם לדעת מורם:
עו"כ וז"ל ולולי דעת מרן ז"ל בקבלתינו הוראותיו היינו יכולים להתירם לבא בקהל ה' בשופי גמור מטעם כיון דאיסור ס' ממזר אינו אלא מדרבנן דוקא א"כ הו"ל ספיקא דרבנן דקי"ל כל סד"ר לקולא כידוע ע"כ. והדבר פלא מדוע א"כ לא התירום הר' נו"ב ומהרש"ך והרא"ה בתשובת פש"ר הנז' דשלשתם לא החליטו לאסור מדינא ואדרבה דעתם היא להיתרא כהרדב"ז וסייעתו ואפי"ה נמנעו להתירם לחוש לדעת האוסרים ואם איתא דשייך בזה לומר סד"ר לקולא למה לא עשו מעשה להתירה בשופי גמור מטע"ז כמ"ש ה"ה יצ"ו ואדרבא הם חששו לאסור למעשה הגם שלדעתם מותר מדינא ומעו' לא מצינו שיהא ספיקא דרבנן דקי"ל ביה לקולא נמנעים בו מלהתיר ודי בזה כמעט להוכיח דלא כה"ה יצ"ו שמיהר להחליט ולומר דמטעם סד"ר לקולא יש להתירם בשופי לולי דעת מרן דהא ודאי גם שלשת הרבנים הנז' דאין להם עיכוב מצד דעת מרן ידעו באמת דטעם זה טעם לגנאי הוא והיינו משום דכיון דהפוסקים בעצמם נחלקים בזה אם יש לאוסרם להקראים אם לא כיצד אנו נתירם מצד סד"ר א"כ יש לומר דמשום מעלה עשו ביוחסין לא רצו הרבנים הנז' להתיר מטעם זה דסד"ר לקולא וכמ"ש בתשובת בנימין זאב סי' ת"ז ד' תקכ"ח ע"ב והפ"מ ח"א סי' א' ד' א' ע"ש:
ועוד דברי ה"ה יצ"ו הנז' לא יכולתי להולמם דנהי דקי"ל בעלמא דסד"ר לקולא היינו כשהספק עצמו הוא במילתא דעיקרא מדרבנן ונפל בה ספק ע"ז אמרינן סד"ר לקולא אבל הכא בנ"ד דעל הספק עצמו איירי רבנן ועשאוהו כודאי לא שייך לומר ביה ס' דרבנן הוא ולקולא וכמו שנרגש ה"ה יצ"ו עצמו בענין ס"ס בעמוד ג' וז"ל וא"ל דכיון דחכמים ז"ל אסרוהו לספק ממזר א"כ עשאוהו כודאי ממזר ואין כאן עוד מקום לעשותו ספק ולצרפו עם ס' אחר וכו' ע"ש. ועי' לקמן בהמשך דברינו שכל דחיותיו לזה הם נופלים מאליהם וקושטא קאי דהכי הוא באמת דהרי כל הפוס' פירשו כן מדאורייתא ס' ממזר מותר הוא לבא בקהל ה' וחכמים הוא שאסרוהו ועשאוהו כודאי ובכללן מרן ז"ל באה"ע ספ"ד וז"ל ממזר נושא ממזרת וכו' וכתב בב"י שם הא ספק יבוא אלא שחכמים עשו מעלה ביוחסין ואסרוהו ובספ"ה כתב יבמה וכו' ואסור בממזרת ואסור בבת ישראל ואדרבה חמור ממזר ודאי שאסור בממזרת שהודאי מותר בה. ולדידן דברי מרן ז"ל עטרה וכתר לראשנו וכיצד יוכל האדם הנלבב לומר ע"ד מרן דאין לומר כן וכו' ואין זה כי אם שנעלם ממנו דברי מרן הנז' לפ"ז אי אפשר לומר בזה דין סד"ר לקולא אף לולי דעת מרן שפירש לאסור וכמ"ש:
ובלא זה גם כן יש להשיב על דברי ה"ה יצ"ו הנז' בזה דבנ"ד שרוב הפוסקים הם אזלי לחומרא לאסור את הקראים וכמו שכתבתי לעיל לא אמרינן סד"ר לקולא וכמ"ש ה' לחם יאודה ושער אפרים בקונט' הספיקות מחודשים אות ז' וז"ל הא דמיקרי פלוגתא דרבוואתא סד"ר היינו כשהם שוים וכו' אבל היכא דרבו האוסרים וכיו"ב מיקרי ודאי איסור ולא ספק וכו' ע"ש ועי' לקמן דברי מהרשד"ם שהבאתי לענין ס"ם דלא מיקרי ספק כגון הא. וא"כ ה"נ בנ"ד ל"פ ביה למימר סד"ר ולקולא:
עוד כתב ה"ה יצ"ו וז"ל והגם דהרדב"ז ז"ל שם בתשו' הנז' כתב בפי' שאם יסכימו עמו חביריו היה מתירם לבא בקהל נמצא שלא החליט להתיר בפשיטות אלא בהסכמת חביריו הא ודאי פירכא דאין זה אלא דרך ענוה כנהוג ברוב הפוס' וכו' ובפרט שהרדב"ז גופיה כתב שם שכן דעת מהר"י בי רב והרמב"ם ורבני מצרים וכו' א"כ למה היה צריך להסכמת חביריו כנז"ל הא ודאי אין לחוש מזה כלל כיון דאינו אלא דרך ענוה ודלא כדעת מקצת חכמים שבזמן מוהרש"ג ומהרש"ך ז"ל שפקפקו בזה שלא החליט ההיתר בפירוש ותלה הדבר בהסכמת חביריו כנז"ל הא ודאי ליתא דאינו אלא דרך ענוה וכאמור וכן מוכת מדברי כל הפוסקים הבאים אחר דברי הרדב"ז שכתבו בפי' שהרדב"ז ראש המתירים הוא ולא חששו למש"כ אם יסכימו חבירי וכו' משום דפשיט"ל דאין זו אלא דרך ענוה כנז"ל והדברים פשוטים עכ"ל. והנה גם להדבר הזה יסלח האדון שהחלטה זו שהסכים עליו דדברי הרדב"ז שכ' אם יסכימו וכו' הם נאמרו רק בדרך ענוה בעלמא. לא מסיימא היא ואדרבה נראה הדבר כל בתר איפכא דהא תונח הראשונה אבל הב' דהיא אחר דאתא ואייתיה בידיה דברי הראשונים מהר"י בי רב וכו' המתירים וכתב עוד שכמהר"ש הלוי היה מתיר והפריז על המדה ושוב ראה גם תשו' הרמב"ם דפשוט היה לו שמותרים לבא בקהל אפי' בהיותם קראים. א"כ מה זו ענוה יתירה לבקש הסכמת חביריו מורי הוראה שבדורו והלא הקדמונים הנז' שכבר היו הורו להתיר להלכה ולמעשה אם לא שנאמר שכתב כן לקושטא דמילתא ולא מצד ענוה כמ"ש ה"ה יצ"ו וה"ט מפני שחשש למה שדחה מהר"ש גאויזון הוב"ד בתשובת מהרש"ך הנז"ל להא דמהר"י בי רב וכו' שהם איירי בנדונם במשפחת רבנים שנעשו קראים ורצו לחזור אח"כ לדעת הרבנים דבזה ליכא שום צד ממזרות ולהכי התירום בפומבי או מטעמא אחרינא שלא התירום אלא להתגייר לא לבא בקהל וכמש"ל ונדייק זה מדברי הרדב"ז שכתב הילכך אם יסכימו דתיבת הילכך אך למותר יחשב והול"ל אם יסכימו עמי חבירי וכו' אלא דבא לומר דגם מהמעשה הנז' אין הוכחה מהטעמים שאמרנו לבא בקהל לכן הוצרך לבקש הסכמת חביריו ולא למדת ענוה כמ"ש הר' הפוסק הי"ו. ולכן הוצרך הרדב"ז ז"ל לבקש סעד בהסכמת חביריו בנדון דידיה שבא להתיר קראים מעיקרן שרוצים להכנס בדת הרבנים וכשלא מצא מי שיסכים עמו ואדרבה מצאנו שרבני דורו הרא"ם ח"א סי' נ"ח והמבי"ט ח"א סי' ל"ח פסקו להיפך ואסרום גם הוא אזיל ומודה שלא יעשה מעשה להתירם כיון דלא הסכימו עמו תרי מדרבנן דפקיעי שמייהו. ועי' עוד בתשו' כי באה להרדב"ז ז"ל עצמו בישנות סי' רי"ט על פתגם דנא ונעלמה מה"ה יצ"ו ושם יוצא מדבריו שמ"ש בתשו' הנז' שהביא ה"ה יצ"ו בחדשות ח"א סי' ע"ג אם יסכימו וכו' היא לא לשם ענוה בעלמא אך לדינא וז"ל שם בתוך התשובה עוד יש טעם כללי לכלל הקראין שהרי ישראל הם וקידושיהן קדושין ואין גיטם כתקנת חז"ל וכולם פסולי עדות מדאורייתא הם ומפני שיש בזה חקירה גדולה שהרי כמה משפחות מהם באו לכלל הקהל לא ראיתי להאריך בזה ומוטב שיהיו שוגגין וכו' ומ"מ מודה אני שאם יהיו מסכימים כולם לבא לדת חברות ולקבל עליהם קבלת חז"ל להיות כמונו הייתי מתירם לבא בקהל עם הסכמת החכמים הי"ו והטעם כי כל קידושיהם הם בעדים מהם שהם פסולי עדות וכמו שכונסה כך פוטרה ואין לחוש אלא לדור הראשון שהיו קידושיהן בעדים כשרים ושמא נתגרשה אחת מאותו הדור אחר שפקרו בעדים שלהם פסולים והלכה ונשאה באותו הגט שנמצאו ממזרים ולא הייתי חושש לחששא זאת כדי להסיר שם האומה הזאת מפני שהיא חששא רחוקה כי שמא אותם שנמשכו אחר צדוק ובייתוס לא היו נשואים נשים ואם ת"ל וכו' ואמת"ל וכו' כללא דמילתא דכיון דאין האיסור מבורר אם היו כולם מסכימים לשוב אלינו ולקבל דברי חברות הוה ממטינא ציבא מכשורא בכלל חבירי להתירם לבא בקהל וכו' עי"ש. הנה הראת לדעת שבפירושא איתמר כדבריו שצריך לו הס' החכמים הי"ו וכן בסו"ד שכ' והוה ממטינא צ"מ בכלל חבירי להתירם וכו' מפני שיש חששות וחקירה זו מסוכנת וכו'. וגם בהסכמת חביריו לא הרהיב עז הז"ל להתיר עד שיבואו כולם מסכימים לקבל ד"ח כמ"ש. ומכ"ש היכא שבא איזה יחיד או משפחה מהם לבד שאין הדבר כדאי להטלטל בהם ולהכנס בחקירה שיש בה סכנה שצריך ולא אפשר להתיר בלתי הסכמת מורי ההוראה שבדור וא"כ ההיא תשו' דסי' ע"ג דאיירי בנד"ז של יחיד או משפחה לבד הא ודאי שמה שכתב אם יסכימו עמי חבירי הוא לדינא ולא לענוה בלבד כמ"ש ה"ה יצ"ו ולעולם היכא שלא מצא מי שיסכים עמו אינו מתיר לעשות מעשה בשו"א וכמ"ש ואך זאת ראיתי שבתשובתו ז"ל ל"ו נדפסה בחדשות ח"ב סי' תשצ"ו נראין דבריו להדייא שדעתו להכשירם בהחלט אף נגד החולקים עליו כיעו"ש ואין ספק שהתשובה זאת היא מאוחרת להתשובה דח"א סי' ע"ג הנז' ולפ"ז מוכחא דעתיה דמסכים הולך בסוף להתיר בהחלט גם בלי הסכמת חביריו. אכן גם על זה יד הדוחה נטויה לומר דהמסדר את התשובות הרדב"ז הוא שסידר התשובה דסי' תשצ"ו הנז' בחלק השני ותשו' סי' ע"ג בח"א כפי מה שבאו לידו קמא קמא ועי' לעיל מ"ש בזה אבל הרדב"ז בעצמו נשאל והשיב לראשונה הא דסימן תשצ"ו לפי סברת דעתו ז"ל המסכמת להיתר ואחר זה נשאל והשיב ההיא דסי' ע"ג שבה ידע כי רבו האוסרים על המתירים מכמה טעמי לחששות רבות ולכן בה כתב אם יסכימו וכו' ובלא"ה אף כי נימא דסי' תשצ"ו היא אחרונה כיון דמצינו בשתי תשובותיו הנז' דסי' ע"ג וסי' רי"ט הנז' שבקש הסכמת החכמים הא ודאי אמרינן ע"ז סמי חדא מקמי תרתי ולא חשבינן להרדב"ז בראש המתירין בהחלט כמ"ש ה"ה יצ"ו ומה שהביא ראיה ה"ה יצ"ו מדברי הפוס' שכתבו דהרדב"ז ראש המתירין הוא וכו' אי מהא לא אירייא דאפשר כונתם היא שהוא הראשון שחתר להתיר ובקש אופנים למצוא להם להיתר. ולא שהתיר לגמרי אלא אם יסכימו עמו חביריו:
ומה שכתב עוד ה"ה יצ"ו להתיר מכח ס"ס ולצאת בזה אף דעת מרן ז"ל וז"ל אמנם אשכחנא פתרי לצאת ידי חובת מרן ז"ל משום דאיכא בנ"ד תרי ספיקי חדא דעיקר איסורא דס' ממזר אינו אלא מדרבנן ואינו אלא משום ספיקא דמה"ת שרי וכמ"ש רז"ל ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ס' ממזר יבא ורבנן אסרוהו ובפי' אמרו דמן הס' אסרוהו וא"כ הו"ל חדא ספיקא ותו איכא ספיקא אחרינא שמא הלכה כהרדב"ז ודעמיה דמתירין לבני מקרא לבא בקהל ה' כנז"ל והו"ל תרי ספיקי חד שמא ס' ממזר מותר גם מדרבנן. ואת"ל דאסור מספק שמא בנ"ד הלכה אזלא כהרדב"ז ודעימיה ז"ל דמתירין בפשיטות דאין כאן חשש ממזרות כלל עכ"ל. הנה מלבד מ"ש בזה הפ"מ ז"ל שהבאנו לעיל דמחמרי' בהו משום מעלת יוחסין אפילו בס"ס וכו' עש"ב. עוד תיוהא קא חזינא בס"ס זה של ה"ה יצ"ו דאינו אלא ס' אחד דהרי באומרך ספק כשר ס' ממזר תו ליכא למימר את"ל ממזר שמא ה' כהרדב"ז שכתב אין חשש ממזרות בו ולא הוי כס"ס דעלמא. ועי' עוד בטור אה"ע סוף ס"ז שכתב משפחה שנתערב בה חלל ואפילו יש' שנתערב וכו' ואם נשא הולד ס' ממזר ע"כ וכתב מרן הב"י ומ"ש עוד הרמב"ם וה"ה אם נתערב בה ס' ממזר או ממזר ודאי אמילתא דלעיל קאי שאם נתערב בה ס' ממזר לכתחילה אסור לישא יש' מאותה משפחה ואם נשאת לא תצא שהם ב' ספיקות כמו באלמנת חלל וכו' עכ"ל שמעת מינה דדוקא באשה דאיכא בה ס"ס הוא דאמרי לא תצא אבל הולד ס' ממזר וכמ"ש הטור והב"י שם וז"ל אבל בבת דלית בה חזקת כשרות בגופה תצא יעו"ש באו"ב הרי דהבת אפילו אין בה ס"ס תצא וכמ"ש התוס' בכתובות בד"ה אלמנת עיסה ועי' בש"ע באה"ע ס"ד סל"ו הספיקות וכו' אלא יוציא בגט והולד ס' כאבותיו ואין לספיקות אלו תקנה אלא שישאו מהגרים ע"כ ואם איתא הרי יש להם תקנה בס"ס ועי' בבאה"ט שם ס"ק א' כתב משם המבי"ט ח"א סי' ל"ד דאפי' ס' ממזר אסור לעולם:
ועוד יש להשיב ע"ד ה"ה יצ"ו הנז' מכמה טעמי דלא שייך לומר הכא בנ"ד דין ס"ס ראשונה דלא הוי ס"ס המתהפך דהא כשתאמר דהקראים דין ס' ממזר יש להם הרי אסור הוא בהחלט כספק ממזר דעלמא ואיך אפשר לומר אז על ס' ממזר שמא כשר הוא אחרי שאיסורו מבורר ועומד הוא כבר. הגם שלא יהיה איסורו אלא מכח ספק ס' הרי איסור ברור הוא ואין בו שום ספק חדש ואפי' להסוברים דלא בעינן מתהפך היינו דוקא בשני גופים אבל בגוף אחד בעינן מתהפך וכמ"ש ה' שפתי דעת ביו"ד סי' ק"י בכללי הס"ס אות י"ד ע"ש וע"ע בסי' י"ח סק"א מ"ש בזה ושם העלה דלדעת מרן ז"ל בעינן להיות הס"ס מתהפך ואם אינו מתהפך לאו ס"ס הוא. ועי' להשארית יאודה טאיטצאק בכלל זה ע"ש. ונרחיב הדברים בענין ס"ם אי בעינן מתהפך או לא פלוגתא דרבוותא היא כידוע וכמה פוס' ס"ל דבעינן ס"ס המתהפך וכ"כ בשם התוס' כמ"ש ר"מ בסוף ספרו. ועי' להרב מהר"ם ן' חביב בס' הנקרא עץ הדעת עי"ש בדי"ב ואילך שהאריך בזה ע"ש. ולפי דעת זו נ"ל לישב דעת רש"י ז"ל בשבת דט"ו ע"ב גבי ההיא דעל ששה ספיקות שורפין התרומה וחדא מנייהו מי רגלי אדם כנגד מי רגלי בהמה וכתב שם רש"י ז"ל דהוי ס"ס ע"ש. ותמהו עליו התוס' שם דהרי זה היפך ממ"ש דג"ל ע"ב שאמרו שם דעל ס"ס לא שרפינן תרומה ע"ש. וכן תמהו עליו בנדה שם ד"ה ורמינהי ע"ש. וא"ת דלרש"י דס"ל כסברת גדולי ישראל דבעינן ס"ס המתהפך מיתבא דעתיה דמר שפיר דה"ט דשם בשבת שורפין את התרומה אף דאיכא ספק ספי' משום דאינו מתהפך דבאומרך שמא של חבר שמא של עם הארץ תו לא מצית אמרת שמא של אדם שמא של בהמה דכיון דהוא חבר הוא אדם גדול ומותר האדם מן הבהמה ה"ט דלא חשבינן ליה ס"ס ואולם שם בנדה דהוי שפיר ס"ס המתהפך כאשר יראה הרואה ה"ט דאין שורפין ונתיישבו דברי רש"י ז"ל וכמעט דהרי זה מן המנין המקומות שהתוס' ס"ל דל"ב ס"ס המתהפך היפך ממ"ש המפ' בשמם. ואולי דלזה כיוונו התוס' בנדה במ"ש לישב דעת רש"י ז"ל שכתבו דאין להשוות גזרות חכמים להדדי דפעמים נ"ל להחמיר בס"ס כמ"ש עם שהדבר דחוק. וע"ע בש"ך יו"ד סי' ק"י בכללי הס"ס אות י"ד מ"ש משם הרמ"ע ז"ל תשובה כבר ידעת שאין מתירין שום איסור משום ס"ס אלא בזמן שהב' ספיקות מתהפכין וכו' והביא עוד דברי הליכות עולם וז"ל קבלתי ממורי החכם הי"ו שלא נקרא ס"ס אלא המתהפך משני צדדים כלומר איזה צד שתקח בראשונה משכחת לה ס"ס אבל אם אינו מתהפך לא מיקרי ס"ס ואפשר דלחומרא דיינינן ליה כדין ס"א וכו' יעש"ב ועי' בהקדמת כללי הג' למר"ן במ"ש שהוא היה את רצונו לחבר החיבור של הכללים וקדמו הרב הליכות עולם ובגוף הכללים כתב וז"ל בס' דאורייתא לחומרא וכו'. כתבו התוס' ז"ל סוף פ' בנות כותים וכו' ואין להשוות גזירות חכמים דפעמים נר' להם להחמיר אפי' בס"ס עכ"ל ששם בלשון אפשר אמרה מ"מ כבר הוכחנו במקו"א דמרן ז"ל דרכו לומר בלשון אפשר ממדת ענוה ועי' להגאון ה' שדי חמד בכללי הפוסקים ח"ב סט"ז סל"ו עיין שם ומשם תרוה צמאונך אבל דעתו היא ודאי דצריך להיות הס"ס מתהפך וא"כ נ"ד דלא הוי מתהפך לא אמרינן ס"ס. ומה שיש להשיב ע"ז ממ"ש שם בש"ך אות ט"ז. ע"ש אות ט"ו מה שחילק ובין תבין את אשר לפניך דבנ"ד בעינן מתהפך לדעת מרן ז"ל ועוד היכא דהס"ס הוא משם אחד לא הוי ס"ס ואין בו מועיל וכמ"ש ה' שפתי דעת הנז' שם שכן הוא דעת מרן ז"ל וע"ע לה' שער אשר ז"ל בחאה"ע דפ"ב ע"א שזכר אותו ה"ה יצ"ו לקמן ודבריו אלה הבאים לא העתיק אותם ז"ל וכיון דהכל הולך אל ספק אם בעלה של זה חי או מת הו"ל ס' ספיקא משם אחד שאין בו מועיל וכו' ע"ש ובנ"ד נמי הס"ס הוא משם אחד דהספק הוא אם הוא כשר או ממזר וליכא שום תוספת בספיקות גם את הראשון גם את השני והגם שהרב שם שדי ביה נרגא לסברא זו יעו"ש מ"מ בנ"ד לא שייכי הנהו דחייות שדחה שם כיעו"ש. ומן התימה הוא שה"ה יצ"ו הביא להלן סמוך ונראה את דברי השע"א ז"ל שם ודבריו אלה לא שלטה בהם עי"ק:
וגדולה ראיה לנד"ד ממה שמצאתי לעט"ר מה"ר בס' חנן אלקים דקכ"ב סע"ב שכתב וז"ל על אלו הקראים שהם ס' ממזרים וקידושיהן קידושין וגיטן אינו גט ואין להם תקנה שמעתי משם מהרב"ב דיש תקנה שיתן גט לשפחתו וכו' ויכול למצוא תקנה אחרת שיתן אדם גט לשפחתו ע"מ שתנשא לכשר לה ותלך שפחה זאת ותנשא לקראי זה ולא ימנע אם הוא ממזר אינה משוחררת ואם אינו ממזר משוחררת ולא תלה הגט בברית הקראים אלא וכו' ודוק עכ"ל הצל"ע. הרי דבריו ברור מללו דכל הקראים אלו לא מצא להם תקנה להתירם כלל אם לא במציאות רחוקה דשפחה ואף בזה לא החליט הר' ז"ל כנ"ל שם והנה מדב"ק למדנו עוד דאין חילוק כלל בין אם נתקדשו בעידי ישראל או בעידיהן דהרי כתב בהדייא סתם דקידושיהן קידושין הם וגיטן אינו גט ור"ל דלגבי דידן חשבינן לקידושיהן קידושין ופסלינן לגיטייהו משום דאינן כמטבע שטבעו חז"ל בגיטין ועל פי האמור מה מאד תמהני על הר' הפוסק יצ"ו שסמך להתירם עפ"י דעת מ"ד דלא אסרי להו אלא בקראין שנתקדשו בעידי ישראל וכדאוקים הרדב"ז לתשובת הר"ש ז"ל. ומי יגלה עפר מעיני עט"ר מר זקנו ז"ל הנ"ל דפשיט"ל לאוסרם בכלל. והגם שראיתי שהרב ז"ל בספרו מקראי קדש ד"ע ע"ב כתב בזה"ל ע"ע הקראים אין להם תקנה להתגייר שהם ספק ממזרים שמקדשין בדיני ישראל ומגרשין בדיניהם בלא גט. ושמעתי שמהרב"ב הורה שישחרר שפחתו וכו' ע"ש. אין כונתו לומר שמקדשין בדיני ישראל ממש שר"ל בעידי ישראל וכדאוקים הרדב"ז לתשובת הר"ש כנז"ל. אלא ר"ל שמקדשין קידושין המועילים בדיני ישראל ומגרשין כדיניהם בלא גט. וכמו שמבוארים דבריו כן בהדייא בספרו חנן אלדי'ם וכמש"ל וזה ברור הוא, ומעתה כל רואה ישר יראה עד כמה תגדל התימה על ה"ה יצ"ו שבמודעא שלו המועתק בסיף דברינו שכתב וז"ל ובפרט עע"ר אבינו הזקן ז"ל הרב מהרח"א בס' מק"ק ד"ע ע"ב שביאר דבריו שם דאיירי שנתקדשו הנשים שלהם בעידי ישראל ובדיני ישראל וכו' עכ"ד ובמחכ"ת טעות גדולה טעה בזה ה"ה יצ"ו להבין דברי הרב מק"ק הנ"ל כפשט הלשון ולומר דמ"ש שמקדשין בדיני יש' היינו בדיני ובעידי יש' ממש דהוא פלא איך העלים עין מדברי זקנו הרב ז"ל המבוארים בספרו חנן אלד'ים הנ"ל דלא שנא ליה בנתקדשו בעידי יש' או בעידיהן ובדיניהם דמינה הי"ל להכריח דמ"ש שם בס' מק"ק בדיני ישראל היינו שהקידושין של הקראין מועילים הם בדיני ישראל ג"כ לאפוקי גיטן. ועוד אפי' יהבינן ליה כל דיליה לה"ה יצ"ו דפי' בדיני ישראל היינו בעידי ישראל הוא נ"ל דס"ל להרב מק"ק דמשום הנך דנתקדשו בעידי ישראל אסרינן לכולהו משום שנטמעו בהם והו"ל ספק ממזר. וראיה לזה דגם במק"ק שם לא מצא הר' להם תקנה אחרת אלא ע"י שפחה ומשמע להדייא דקאי אכולהו קראין כפשט דבריו שם וכמובן. ובאמת דברי ה"ה יצ"ו בזה מרפסן איגרי גם ממ"ש הבאה"ט א"ה סי' י"ז ס"ק א' וז"ל אשת צדוקי לדברי הרא"ם ח"א סי' צ"ד היא אשת איש גמורה והבא עליה חייב משום אשת איש ה"ה דלא תפסי בה קידושין אם קידשה אחר אפי' ישראל ולפי דברי הרדב"ז וכו' הובאו דבריו במוהר"ר בצלאל אשכנזי סי' ג' ובהרש"ך ח"ג סי' ט"ו אינה אשת איש ותפסי בה קידושין ועיין בכנה"ג עכ"ל נראה מדבריו דקאי על כולם אפי' שנתקדשו בעידיהן מדלא פירש
גם הספק השני שעשה ה"ה צלו שמא הלכה כהרדב"ז ודעמיה דמתירין וכו' הוא בטל מאליו מכמה טעמי חדא דכבר הוכחנו לעיל דהרדב"ז גופיה אינו מחליט להיתר עד שיהיה עמו תרי מרבנן דפקיעי שמייהו חברים מסכימים לדבריו ואי לא גם הוא לא יתיר בחקירה המסוכנת הזאת וכמש"ל. ועוד ב"א דהכא בנ"ד שרבו הרבה האוסרים על המתירים כנז"ל דעת המתירים המעוטים בטילה היא לגבייהו ולא חשיבא לעשות אותה ספק וכמ"ש ה' לחם יאודה ושע"א שהעתקנו מעלה דהכא דרבו האוסרים ל"א סד"ר לקולא וע"ע למהרשד"ם ח"מ סי' ש"ה דרי"ח ע"ב שכתב וז"ל סו"ד שאפי' נניח שר"ת ס"ל כבה"ג מ"מ בטלה דעתם אצל כל העולם קמאי ובתראי ע"כ ואם כן אוף הכא הכי אמרינן ואין ס"ס זה של ה"ה יצ"ו מציל ולא מועיל מכל האמור עד הנה ואשר נכתוב הלאה:
ומ"ש ואין לומר דכיון דחכמים ז"ל אסרו ס' ממזר א"כ עשאוהו כודאי ממזר ואין כאן עוד מקום לעשותו ספק ולצרפו עם ספק אחר דהא ודאי ליתא דכבר עמד ע"ז הגאון הר' שער אשר ז"ל ואנהרינהו לעיינין בחאה"ע ח"א סי' כ"ה דע"ב וז"ל גם אין לפקפק הכא בהאי ס"ס דנ"ד מטעם דכיון דאחד מהב' ספיקות הוא על אותו שטבע בים וכו' ומספק"ל אם חי אם מת כיון דזה"ס בעצמו כבר עשאוהו חז"ל והם אמרו וכו' הו"ל כאילו עשו אותו כודאי חי ותו לא פש לן שום ספק בזה וכו' דומיא לההיא דכתב ה' או"ה והבי"ד הש"ך והפר"ח ז"ל עוד סי' ק"י בכללי הס"ס סי' ח"י בענין גבינות וכו' הא ודאי נעולה היא הכא בנ"ד מטעם וכו' דע"כ לא קאמרי רבנן דצריך שני ספיקות מלבד הספק שגזרו עליו אלא דוקא היכא דנפיק מפומייהו דרבנן דבר זה אסור בסתם הגם דידעי' שהיה מתורת ספק מ"מ כיון דגזרו ואמרו לאסור בסתם הו"ל כאילו השוו הדבר לודאי איסור וכמו ההיא דדמאי וכו' משא"כ כה"ג דהכא בנ"ד דאמרינן בפי' דבר זה ספק ונותנים להם חומרי חיים וחומרי מתים ודאי דאינו אלא לומר דבנפול לנו ספק אחר שפיר יכול אתה לצרפו לאידך ספיקא וכו' יע"ש באורך. וממני נקח ונבין לנד"ד דעיקר איסור הם אמרו שהוא ספק ממזר לא יבא ומבואר שהוא משום ספק כנז"ל א"כ שפיר נוכל לצרף הספק בהדי ספיקא אחרינא דפלוגתא דרבוותא דהרדב"ז ודעמיה עם שאר פוסקים ז"ל כנז"ל כדי לצאת י"ח דעת מרן ז"ל עכ"ד גם על זה כבר תשובה מוצאת ממה שדברנו לעיל והוכחנו דקושטא הכי הוא דחכמים ז"ל באיסור זה עשו אותו לס' ממזר כודאי ושכן הוא בפשיטות גם דעת מרן ז"ל והנני להוסיף על האמור עוד ממ"ש הרמב"ם ז"ל פט"ו מה' א"ב ה' כ"א וז"ל דין תורה שס' ממזר מותר לבא בקהל שלא נאמר לא יבא ממזר אלא בממזר ודאי אבל חכמים עשו מעלה ביוחסין ואסרו גם הספיקות מלבוא בקהל וכו' ע"כ וכתב המ"מ שם וז"ל ומ"ש ממזר של דבריהם וכו' הוא מפני שלא אסרוהו מספק ע"ז כנז' למעלה ומן הדין ודאי כשר ע"כ ומ"ש כנז' למעלה היינו שאסרוהו משום מעלה עשו ביוחסין כמ"ש הרמב"ם הרי להדייא דאיסור ס' ממזר הוא משום מעלת יוחסין דוקא ולא משום ספיקא כמ"ש ה"ה יצ"ו וא"כ הוי איסורו ברור שעשאוהו חכמים כודאי ופשיטא דאין לצרפו עם ספק אחר להיות ס"ס אלא דצריך להיות ס"ס מלבד זה. גם ממ"ש הרמב"ם שם דאין להם תקנה אלא עד שישא גיורת מוכח הכי דאין להם היתר משום מעלה עשו ביוחסין אלא בזה אבל מצד ס"ס לא. ומ"ש ה"ה יצ"ו להסתייע לדבריו ממ"ש השע"א ז"ל גם בזה לא בחר כי לפימ"ש גם הגאון הנז' ז"ל יורה יורה ידין ידין בנ"ד דינא יתיב דאין לצרף האיסור זה עם ספק אחר משום דהוא כודאי איסור מצד מעלת יוחסין וכמ"ש והו"ל כדברי האו"ה שהביא הש"ך. ומכ"ש דהכא מרן ז"ל ראש המדברים בזה שחכמים שאסרו ס' ממזר כודאי כמש"ל א"כ מי יבא אחרי המלך לחשוב בו דין ס"ס בספק אחר עמו בלבד:
ומ"ש עוד ומה גם דגם בדעת מרן ז"ל יש לצדד דלא פסק כר"ש ז"ל דאוסר משום ס' ממזרות אלא היכא שנתקדשו נשותיהן קידושין גמורים בעידי יש' וכדאוקים לנו הרדב"ז ז"ל כנז"ל וא"כ הא איכא ספיקא אחרינא בדעת מרן ז"ל והו"ל תלתא ספיקי וכמבואר ע"כ. ואנא אמינא אב"א אב"א תלת הוו חד אתחזרו דהיאך חילקם לשלשה דאין בהם כ"א בדרא דאוני ספק כשר ס' ממזר ואת"ל ממזר עמד קנ"ה במקומו ולא נשאר בהם עד אחד וכמ"ש הפ"מ שהבאנו לעיל דאין כאן אלא ס' אחד דוקא ותו לא ע"ש. ועוד דכבר הוכחנו לעיל דלא אפשר לאוקומי דעת מרן ז"ל כדאוקים הרדב"ז לתשו' הר"ש קחנו משם. ומ"ש עוד ה"ה יצ"ו משם ה' אזן אהרן והפ"מ לדעת הרא"ם וכו' עי' דבריו באורך אחרי מה שכתבנו להוכיח דבנ"ד ליכא ס"ס דהאיסור עשאוהו חז"ל כודאי וכ"ה דעת מרן ז"ל וגם דס"ס זה אינו מתהפך והוא משם אחד וכו' אין צורך עוד להשיבו ע"כ קוץ וקוץ מדבריו כי כבר נפל היסוד ונעקר הנדר מעיקרו:
ומ"ש עוד וז"ל והגם דאשכחן פלוגתא אחריתי בדין ס' דרבנן אי אזלי ביה לקולא היכא דאתחזק איסורא או לא דלדעת הש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי הס"ס אות ב' ס"ל למר דהיכא דאתחזק איסורא אזלינן לחומרא אפי' באיסור דרבנן יעו"ש והפר"ח ז"ל שם רב תנא הוא ופליג על הש"ך וכו' וא"כ לכאורה יש לומר דבנד"ד נמי כיון דאתחזק איסורא דהיינו ס' איסור ממזרות יש להחמיר בו בדעת הש"ך ז"ל אמנם כבר הרב הקדוש מוהר"ח ן' עטר ז"ל בס' ראשון לציון בכללי ס"ס שלו אות ט"ו כתב בפי' דלהלכה אף ידי תכון עמו דאפי' באיסור דרבנן דאין לו עיקר מה"ת בהיכא דאתחזק ספק איסור אבל אתחזק איסורא לא שרינן ספיקי בדרבנן דאי"ל עיקר מה"ת יע"ש א"כ כ"ש בנ"ד דלא אתחזק רק ספק איסור חשש ממזרות וגם לית ליה עיקר מה"ת כיון דמה"ת ס' ממזר יבוא כנז"ל ואין איסורו כ"א מדרבנן משום ס' איסור דודאי דאזלינן ביה לקולא וכו' והאריכות בזה אך למותר עכ"ד. וכל דבריו אלה הם ג"כ מורכבים לשיטתו בזה אבל אין אני מודה לו כאשר הוכחתי דנ"ד הוא איתחזק איסורא לפי שעשאוהו כודאי ואיסורו איסור עולם ואפי' באלף ספיקות לא בטיל ומה גם דאין כאן אלא ספיקא חדא כמש"ל. וגם הר' הק' ראש"ל שזכר אזיל ומודה בכגו"ד דלא שרי ספיקו בדרבנן וע"ע להרב הנז' ז"ל שם בכללי הס"ס אות א' דסובר כהרשב"א דדבר דעיקרו מדאורייתא הגם דאיסורו מדרבנן כיון דעיקר דבריהם באו ע"ד תורה הוי כדאורייתא והעתיק שם תשובת הרשב"א ככתבה וכלשונה ע"ש. וא"כ לנ"ד נמי נקח דמיקרי עיקרו מה"ת ודלא כמ"ש ה"ה יצ"ו:
ובעיקר דיני הס"ס עי' מ"ש הש"ך בכללי הס"ס של"ו אות ל"ו וז"ל ויען כי דיני ס"ס רחבים מני ים ושום א' מהראשונים או מהאחרונים לא ירדו לדיניהם ולא הזכירו הכל באר היטב ויש בהם ענינים וחילוקים הרבה כמו שנתבאר בארוכה בס"ד על כן נראה שאין לנו עכשיו לבדות מלבנו שום ס"ס להקל או לדמות מילתא למילתא אם לא אלו שנתבארו או הדומה להם ממש או שיש צדדין להיתר בלא"ה וכן הבאתי לעיל בשם תשו' רמ"ע שכתב בדין ס"ס המתהפך דמאן דבעי לאורויי כדכוותה לקולא בעי למיקם עלה דמילתא שפיר כי היכי דלא ליגע בס' איסור דאורייתא עכ"ל וכו' ואם נפשך לומר כיון דהבדיקה דרבנן הוי הך פלוגתא בדרבנן וספיקא לקולא לאו מילתא היא דהא הכי נמי בפ' החולץ אשכחן בכמה מילי דרבנן דאיכא ספיקא דאזלינן בהו לחומרא וכו' וכ"כ שאר אחרונים בכ"מ כמה וכמה חי' דינים בס"ס ע"כ אין לדון דבר מדבר אם לא באופן שהזכרתי כנז"ל עכ"ד יעש"ב. והגם כי עלתה הסכמת האחרונים לעשות ס"ס אפי' כזה מ"מ מס"ס הגרוע הזה ליכא מאן דפליג שאין לעשותו ובפרט מן הפרע בס"ס זה שעשה ה' הפוסק יצ"ו שלפי דבריו עצמו שכתב להלכה דהקראין אין בהם איסור כי אם נתקדשו במידי ישראל ונתגרשו בדיניהם כהרדב"ז ז"ל. א"כ הו"ל לברר הדבר לחקור ולדרוש אם הקראית דנדון דידיה נתקדשה בעידי ישראל כאשר נתגלה הדבר אח"כ באמת דהכי הוה עי' לקמן ול"ל להכנס בספיקות וספקי ספיקות אשר כולם כמעט אינם קיימות כמו שהוכחנו והא דאמרן צריך לברר לאו מילתא זוטרתי היא דהכי כתבו גם הפוסקים להלכה עי' נחלת צבי בסי' ק"י אות ל"ה שהאריך והרחיב בזה והעלה דלדעת הרשב"א ז"ל צריך לברר הס"ס אי יכול להתברר. וגם למה דחילק הנו"ב ז"ל חיו"ד סי' נ"ז והבי"ד שם שאפי' הרשב"א לא הצריך בירור אלא היכא דאיכא חזקת איסור וכו'. הכא בנ"ד נמי איכא חזקת איסור כמ"ש ר"ש בתשו' ומרן ומורם ז"ל וכאשר כתבנו לעיל. ועי' עוד בזה בהש"ך כללי הס"ס שם אות ל"ה ובנ"ד נמי אינו ס"ס גמור ולדבריו שם נמי צריכינן לברר ובפרט דהבירור הוא בנקל לשאול במקום עיר מושב הקראית דנדונינו אם היו הקידושין בעידי ישראל אם לא. ובכה"ג הרי הנחלת צבי העלה שם להלכה דל"מ ס"ס מכיון שיכול לברר בנקל ובלא טורח כיעו"ש ומדבריו שם ניכר שגם מרן והטור שהזכירם בדין ט' צבורין של מצה וכו' מודו בזה. וע"ע בשו"ת שואל ומשיב מהדו' ו' סי' מ"ח ואינו ענין לנד"ד. ושו"ר להגאון הרב חקת הפסח בסי' תל"ד או"ב והבי"ד הר' אזן אהרן מע' ס' איי"ז דפשיט"ל הכי שכ"ה דעת רוב הפוסקים הראשונים דכשאין טירחא או פסידא לא שרו בס"ס שיכול להתברר. ודבריו אלו מסכימים לדעת הנחלת צבי הנ"ל במסקנתו. והגם שהרב חקת הפסח שם בסו"ד פקפק בזה מדברי מרן בש"ע יו"ד סי' קפ"ד סי"א שכתב יבא עליה ואין צריך לשאול אותה שנראה מזה להיפך והצריך עיון ע"ש. לענד"ן דלק"מ דשאני התם דלא אתבריר איסורא מעיקרא והאיסור מעיקרו אינו אלא ספק שמא ראתה בשעת וסתה וכיון דוסתות דרבנן הו"ל ס' איסור דרבנן ולהכי כששהתה שיעור שתספור ותטבול בא עליה ואין צריך לשאול וכמ"ש הבאה"ט שם דאתי ספק טבילה ומוציא מידי ס' ראייה. ועוד התם אתחזק היתרא שהרי ס' דברי הפוסקים התם איירי בהניחה טהורה כנראה ברור שם ולכן בהכי הוא דס"ל למרן דגם בספק שיכול להתברר בנקל וליכא פסידא שרי משא"כ בכל הספיקות וס"ס דעלמא שהאיסור בעיקרו מבורר והספק נתחדש בו אח"כ ואיכא רעותא לפנינו הא ודאי דגם מרן לא פליג בזה על דעת סתמיות כל הפוסקים שס"ל דכשיכול להתברר מבלי פסידא וטורח דצריך לברורי ול"מ ס"ס וכמ"ש החקת הפסח והנ"ץ. ועמ"ש הר' מקור ישראל בורלא ביו"ד סי' ו' מ"ש בזה וגם הוא יודה בנד"ד כאמור. וראיה לזה שדעת מרן הכי הוא שהרי כתב בש"ע א"ח סי' י"ב ס"א אם נפסקו ב' ראשים פסול שמא נפסק חוט שלם ואמאי הרי רוב חוטים שלמים וניזיל בתר רובא הגם שיכול לברר דהא כל ס"ס מטעם רובא הוא דשרי ואפי"ה שרינן בס"ס הגם שיכול להתברר אם לא שנאמר דהכא בצצית דהבירור הוא בנקל וליכא פסידא ולא טירחא כ"כ לא שרי ברובא ולא בס"ס וגדולה מזאת כתב הבאה"ט שם דגם בנשתייר בשני החוטים הנפסקים כדי עניבה ע"י צירוף בשתיהן יחד פסול הגם דאיכא ס"ס שמא מהחוטים השלמים הם ושמא בהצטרפות כדי עניבה בשני חוטים שרי. ובהא הא איכא רובא וס"ס ואפי"ה לא שרי לה. ועכצ"ל דה"ט משום שבידו לברר תו"מ על נקלה וכמש"ל, ועי' למרן הב"י באו"ת סי' תל"ו שהביא דברי התוספות והר"ן פ"ק דפסחים דלא סמכננן אחזקה היכא דאפשר לברורי וכמ"ש בזה הר' חקת הפסח שם ועי' בכו"פ בבית הס' ובשפתי דעת שאחר הס"ס במחודשים אות ד' הביא משם תורת השלמים וז"ל אבל היכא דיש לברר בקל לחומרא יעו"ש בהא סלקינן דהס"ס שעשה ה"ה יצ"ו בנד"ד לא מהני מידי כיון דהיה בידו לברר תו"מ ע"י שאלה אם נתקדשו בעידי ישראל דלכ"ע בכה"ג אסורה וכנז"ל אפי' דיהיבנא ליה כל דיליה דלא נאסרה אלא בנתקדשה בעידי יש':