מפי אהרן· רבי אהרן בכור אלחדיף
מפי אהרון · סימן כ
שאלה נשאול נשאלנו מאת הרב המופלא וכבוד ה' מלא כקש"ת ר' עודרוס הכהן הי"ו אשר החזיק זה כמה שנים להיות דומ"ץ בעי"ת ראש פינה יע"א וגם היה חזקת אביו זלה"ה ואחריו לא קם כמוהו בקצבה ידועה ובלעדו לא ירים איש את ידו כמפורסם לכל הן עתה חדשים מקרוב באו ואין רצונם בדומ"ץ ומנעו ממנו קצבתו. האם לפו"ד מותר להורידו מחזקתו ואם חכם אחר יכול לבוא בגבולו או לעשות דבר מהדברים אשר היו ע"י הרב הנז' שע"י זה יגרום להרב הנז' קיפוח פרנסה עכ"ל:
תשובה הנה מן התורה ומן הנביאים ומרגלא בפומייהו דרבנן מעלין בק' ולא מורידין ואפי' שקבלתו היתה לזמן מוהר"י הלוי סי' ג' ומוהר"ר חק"ל באו"ת ד"ל ורבנים דעימייהו כתבו דאין יכולים להורידו ולענין מינוי דומ"ץ אם מצותו דאורייתא או מדרבנן הגאון מליסא בס' נ"מ חו"מ סי' א' כתב דלדעתו הוא דאורייתא גם ה' כפי אהרן ח"ב יו"ד סי' ז' כ' דגם דעת הרמב"ם ז"ל כן ממ"ש בס' המצות ע"ש בפסק מוהרח"ש הלוי סי' ו' והן לו יהיה מדרבנן או מתקנת רז"ל גם זה כמו מדאורייתא הן מהדברים שכופין וכו' שהרי כתב הרא"ש ז"ל כלל ז' ופסקו מר"ן בש"ע או"ח סי' ג"ן הרב ומו"ץ קודם לש"ץ ומור"ם בח"מ סי' קס"ג בדברים שכופין כתב שאפי' המיעוט כופין לרוב. וכיון שדומ"ץ קודם לש"ץ הא ודאי שהמיעוט כופין וכן כתב מהרח"ש סי' כ"ט וז"ל דחייבים והמיעוט כופין וראיתי למהריב"ל סי' פ"ח דכ' דלקיחת דומ"ץ לקהל הוי דבר מצוה אפי' להתיר שבועה ע"ד רבים והר' כפי אהרן כתב דגם הר' ד"מ חיו"ד סי' מ' ומוהרד"ב סי' ע"ז הסכימו לזה והוסיף מדיליה דאפי' הסכימו כולם לחובה חייבים שאר בני העירות לכופם ליקח להם דומ"ץ ע"ש גם הרב משיב כהלכה סי' ו' כתב דקבלת דומ"ץ הוא דבר גדול ובלעדו יהרס מצב העיר והמיעוט כופין ואם יאמרו שיכולים אנו להסתפק ברבני עי"ק צפת"ו כי קרוב לנו העיר אין ממש בדבריהם דמי זה ערב אל לבו לגשת לקפח פרנסתו של הרב ולהשיג גבולו כי איסורו חמור ואפי' לעשות דבר מדברים אשר היו ע"י הרב הנז' כמו סדור כתובות וקידושין והכשר היין וכששולחין היין לחו"ל היה בחתימת הר' הנז' איסורא רביע עליה דזה גרמא לקפח פרנסתו וגזלן גמור יקרא ואל תשיבני ממ"ש רמ"א בסי' רמ"ב ס"ק כ"ב דיכול חכם אחר לבא אפי' שמקפח פרנסתו קצת דהרבה תשובות נאמרו בזה. ראשונה דוקא קצת לא כנדונינו שמקפח הכל. שנית מ"ש הש"ך דמשמע דוקא פרס שאינו בהיתר אבל פרס שהוא בהיתר ונתפשט היתרו בכל ישר' אין לקפח גם פרס שאינו היתר גמור אפשר אין לקפח עכ"ל. ונדונינו פרס של היתר הוא ואפי' על פיקוח קצת רבים הם החולקים כמ"ש מוהראנ"ח ח"ב סי' ע' דמוהרי"ק והריב"ש הם החולקים על ס' מוהרי"ו שהביא מור"ם גם המבי"ט ח"ג סי' ר' כתב דאין יכולים לצרף חכם אחר אפי' גדול בחכמה אחרי שכבר זכה הראשון. ועי' להגאון ח"ס יו"ד סי' ר"ל וז"ל ואין דברים הללו אמורים שיכול רב אחר לקפח קצת פרנסת הרא' שכ' הרמ"א היינו בימיהם שלא היה הרב כפועל. אלא כל חכם בעירו הנהיג וכו' אבל בזמן הזה שמקבלים רב ופוקר דירתו ממקומו וקוצבים לו שכירותו וכו' פשוט הוא מאד שהבא בגבולו לא טוב עשה בעמיו והרי הוא כגוזל ממש עכ"ל ואם באנו להרחיב ולציין יכלה היריעה מהכיל. בהא סלקינן ובהא נחתינן דהבא בגבולו בין בס' כתובות וקי' והכשר היין ושלוחו לחו"ל הרי זה משיג גבול יקרא וענוש יענש ע"י רבני וגאוני ארץ כד"ת הק' וכל העם ישמעו ויראו ולשמע אוזן אם כנים הדברים כי השו"ב אשר בעיר ממשמש ליכנס בגבולו בראותו כי עפ"י תוה"ק איסורא רביע הא ודאי ירחיק עצמו כמטחוי קשת כי המזיק ניזוק דיגרום רעה אחרת שתשאר העיר בלתי דומ"ץ אשר לדברי הכל מצוה איכא דאורייתא או דרבנן וכ"ש שחזקת אבות וחזקתו עומדת לעד ואין יכולין להורידו בטחנו שישראל כשרים. ושומעים לקול מורים. גם כבודם ועושרם ירים. ושומע לנו ישכון בטח. כ"ד צעירי הצאן ישר' הבעה"ח לכבוד התי' בח' כתר תו' סיון ש' מברב"ת ה' ארצו עיה"ק צפ"ת אמת הצעיר שלמה יוסף חכים ס"ט. הצעיר אליהו ענתיבי ס"ט. הצעיר יוסף ידיד הלוי ס"ט.
ראה ראינו את דברי הרבנים המפורסמים חכמי ורבני הספרדים הי"ו בפסק דין אשר ערכו להרה"ג הרב טודרוס הכהן הרב בראש פינה יע"א אשר תרתי בידו חזקתו וחזקת אביו הרה"ג הרי"א הכהן שהיה רב ומו"ץ במושבה ראש פינה יע"א ובנו קם בחזקת אביו וזהו יותר מאחד עשר שנים אשר הר' הר"ט הנז' רב ומו"ץ בראש פינה הנה בצדק ובמשפט דברי הרבנים חו"ר הספרדים הי"ו ופס"ד עפ"י ד"ת אשר אין רשות להורידו מכבודו ומחזקתו בשום דבר השייכים לזכותו ולכבודו וכל פתחי שערי תשו' מגאוני קדמאי וגאוני בתראי כולם כאחד הוסכמו לפסק הלכה אשר אין רשות ביד הקהלה להוריד הרב מחזקתו ומזכותו וכבודו אפי' שיבא רב וגדול ממנו אין לקפח פרנסתו ולהורידו מחזקתו וכבודו וכל העובר ע"ז הרי הוא משיג גבול וכו' כמבואר בפוס' וכמבואר בכנה"ג או"ח סי' ג"ן שהר' הנכנס בגבול הראשון הוא משיג גבול רעהו ונקרא רשע וכ"כ בת' משפט צדק בח"ג סי' י"ד שהנכנס בגבול הראשון מקרי עני המהפך וכו' וכ"כ בתשו' הרש"ך ח"ב סי' ק"ה שהנכנס בגבול הראשון אפי' ברשות הקהלה נקרא משיג גבול רעהו אפי' הקהלה אינם רוצים בראשון יעו"ש. וכן בכנה"ג ח"מ סי' רל"ז מביא ג"כ תשו' הרש"ך שאסור ליכנס לגבול הראשון אפי' שיהיה גדול ממנו בתורה ובחכמה וכו' והנכנס מקרי משיג גבול ורשע מקרי ועי' בת' שואל ומשיב מהדורא תליתאה סי' קכ"ד באורך בענין השגת גבול וכתב שם אחי בני עמי הציקתנו רוח ה' חלילה חלילה לשמוע הוראה (מהר' השני הנכנס בגבול הראשון) ועי' בתשו' ראש משביר הביאו בתשו' חיים ביד סי' ס"ג דהבא למעט מכבוד הרב שזכה באיזה שררה ודבר מצוה דהוי שופך דמים ומביא דברי זוה"ק באדרא קדישא אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה וכו' א"כ הטיב אשר דיבר דהמורידו משררה כאילו שופך דמים וצערא דגופא לא ניתן לימחל יעו"ש ויש עוד באורך מזה אך אין צריך אריכות אשר כל דברי הפוס' פתוחים ע"כ קם דינא ששום אדם אסור להכנס לגבולו ואסור להוריו מחזקתו וכל דברי הזכותים אשר לו כמו בהוראת או"ה וקידו' והכשרות על היין אשר המה בחזקת הרב והוחזק בהם. ומי הוא אשר ירהיב עז בנפשו לעבור על השגת גבול ואיסורא דרמייא על זה ואת אשר בא בקובלנא מהר' הנ"ל אשר השו"ב משם נכנס באלו הדברים אשר שייכים לזכות הרב הנז' הדבר הזה בלתי אפשרי שיעשה כזאת. אך פן ואולי כנים הדברים אשר השו"ב נכנס בגבולו ובזכותו יכול להיות שלא שם לבבו או לא ידע מחומר האיסור בזה אחרי שיראה שעפ"י דין אסור לו לעשות כי זה משיג גבול בודאי השו"ב ירחיק א"ע מזה ולא יעבור ולא יעשה עוד כ"ז יצא מאתנו לתוקף הב"ד הנז' שחזקתו מהרב הנז' הוייא חזקה ואין יכולים להורידו מכבודו ומחזקתו ומכל הזכותים השייכים לו ובטוחים אנחנו אשר בני המושבה הנז' ידענו בהם שישמעו לקול הורים ומורים הכ"ד בדה"ץ החותמים בשים שלום טובה וברכה ולתוקף פס"ד בעה"ח כ"ו סיון תרס"ב צפת"ו:
נאם רפאל זילבערמנן אב"ד בעה"ק צפת"ו. נאם ישראל אשכנזי ס"ט. (חותם ב"ד הצדק ק"ק אשכנזים פה עיה"ק צפת"ו תובב"א)
נשאול נשאלתי מאת רחימא דנפשאי בעל השאלה הרב הנז' להוציא לאור משפטו אם יש כח ביד אנשי קהלתו לסלקו משירותו או לא:
והנה ראה ראיתי מ"ש עליונים למעלה להוציא לאור משפט שאין כח ביד אנשי קהלתו לסלקו כמו שיראה הרואה והמעיין בדבריהם ולאהבת הרב השואל נר"ו כי אהבת עולם אהבתיו על משכיתו ועצור במילין מי יוכל ואנא דאמרי הטיבו אשר דיברו לנדון השאלה ואני ב"א להביא מן החדש אשר לא גבלו ראשונים למעלה מ"ש הרב ברכ"י ז"ל באו"ח סי' ג"ן בשם תשו' הרמב"ם דממונה אין להעבירו ממינויו כ"א בנמצא בו דבר ערוה יעו"ש והוב"ד בס' חקות החיים ח"מ ס"ג די"ב ע"ג וכתב שם הא קמן כמה אשלי רברבי דהסכימו לדינא דאין להעביר אדם משירותו על לא חמס בכפו יעו"ש:
וכתב עוד בס' משא חיים במערכת ח' אוה קכ"ה דנ"א ע"א וז"ל להעביר ממונה ממינויו קי"ל בש"ס ובפוס' ל"מ רוב להורידו אם לא יש סיבה חזקה כמ"ש מר"ן החבי"ב בכנה"ג סי' רל"ח בהגהט"ו אות פ"ד והחק"ל ח"מ ח"ב סי' כ"ד וכו' יעו"ש עכ"ל:
עוד ראיתי להר' הנז' בספרו גנזי חיים במע' ב' שכתב בדיין שטעה אפי' בערוה החמורה דאין לסלקו יעוש"ב. גם בס' חוקות החיים סי' צ"א בדקכ"ה ע"א יעו"ש ועפי"ד ק"ל מדברי מר"ן הק' בשה"ט ח"מ סי' צ"ח ס"ג וז"ל אין יורדין לנכסי לוה עד שיודיעוהו תחילה וכו' ואם טעה הדיין והוריד לנכסיו קודם שיודיעוהו מסלקין אותו עכ"ל. הרי לך מפורש יוצא דמסלקין אפי' בדין פשוט ומכ"ש בדין ערוה החמורה וע"ש להרב החבי"פ הנז' מה שתי' לזה דמסלקין קאי למלוה יעוש"ב:
ברם מה יענו שפתי צדיק לדעת מר"ן הקדוש דמפורש מדבריו דמסלקין קאי אדיין ובפרט לדידן דאתכא דידיה סמכינן ולא מצינן לומר קי"ל נגדו אפי' כל הפו' חלוקים עליו מ"מ בנ"ד אפי' מר"ן הקדוש אזיל ומודה דאין לסלקו דשאני התם שעשה שלא כדין וטעה שהוריד לנכסי לוה בלתי הודעה אבל בנ"ד לא יצאה שום תקלה מתחת ידו ועי' בס' פנ"י הנד"מ בח"ה חו"מ ס"א דקכ"ב ע"א וב' במ"ש מרן הנז' בש"ע. והנה הוא יוצא לקראתך אחד משיירי כנה"ג תשו' הר' פני יצחק בח"ה חו"מ סי' א' כי הוא יצא בדימוס בדינו של הרב שרוצים לסלקו ונדון שלנו עדיפא מינה דשם פסק את הדין בסכינא חריפא הגם כי יש חשד ברב הנז' כמו שיעו"ש עכ"ז אינם יכולים לסלקו ואתייא במכ"ש וק"ו לנ"ד והנה שם מע' הרב הנז' נר"ו אייתיה כמעט רובי תורתם של הרבנים הנז' נר"ו וממנו נקח טעם אחר אשר לא זכרו עליונים למעלה שהוא מערבין בבית ישן מפני החשד והנדון הנז"ל עדיפא שיש בידו מינוי הכשר היין ואם יסתלק איכא חשד בכל העולם ובכל היינות אשר נשלחו על ידו כי שמורים הם ליישנם כמנהג היין שכ"ז שמזקין הרי הוא משובח ויכולים לגרום חשש פיסול ביין ולא מן ה' הוא זה:
והגם כי אנכי העבד העליתי במ"א בדעת מר"ן שיכולים לסלק השוחט בנדון אחר ככתוב אצלי באורך ויכול שוחט אחר אשר ירצו בו הקהל להיות גם הוא שוחט. בנדון הנז"ל אין הדבר תלוי בדעת בעל החררה לכל אשר יחפוץ יתננה דשאני הכא שכבר קבלו את הראשון כל העם מקצה ברצון גמור ואין להם שום טענה במינוי אשר מינו אותו שהוא בסיב"ת עשויה וכמ"ש בעניותין בנדון השוחט לא כן אחר שקיבלוהו יחד כולם באהבה וברצון אינם יכולים לחזיר בהם. ועי' להר' מע"ש בח"ג הגהט"ו אות מ"ו כתב שם אם כבר קיימו וקבלו עליהם אנשי העיר תיקון זה שוב אינם יכולים למחות ציין שם מהר"ם איסרלאם סי' ט"ג כנה"ג בתשו' ח"מ ח"א סי' רמ"ד ד"ס ע"ג וכ"כ זקן אהרן סי' מ"ט ועיין חוות יאיר סי' פ"א יע"ש וכיון שבעל החררה הוא עצמו הנותן בתחילה אינו יכול לחזור בו בלתי שום טעם מספיק:
ועוד ב"א דבשוחט ליכא חשדא וכאמור שם אשר לא כן בנדון הנז"ל דאיכא חשדא רבה אשר לא יוכל הבא במקומו לכפרה וכמש"ל א"כ תורה יוצאה בהינומא לנ"ד שאין בהם כח לסלקו ואם יש ספק באדם אחר שרוצה להכנס בגבולו קאי בלאו דלא תסיג וארור מסיג ועוד עי' במה שרשם הרב פנ"י ע"ע הנז' להר' החבי"ף בס' חקות החיים ובס' רוח חיים ז"ל אשר במאמרו ברא שאין כח בידם לסלקו והבא בגבולו נקרא מסיג גבול רעהו. וכיון דהבן ממלא מקום אבותיו הוא קודם לכל אדם וכמ"ש הרשב"א ז"ל סי' ש' וז"ל וכלל גדול אמרו רז"ל דכל עניני המינויים שאם הבן ראוי הוא קודם לכל דם וכו' יעו"ש ומה גם שכבר עלה והחזיק בה כמה שנים וכיון שעלה לא ירד והמורידו ענוש יענש כאשר יושת עליו דמעלין בקדש ואין מורידין:
ולך נא ראה להראש"ל ה' נד"ל ז"ל ח"א סי' ק"י דרי"ז ע"ג שכתב וז"ל הגם שיש לחלק דהתם הוא קודם המינוי אבל אם זכה זכה מנ"ל דמורידין אותו הרוב וכמו שכן הסכים הר' ד"מ בחאו"ח ס"ד דלסלקו אין כח ברוב ודברי מהראנ"ח ז"ל סי' מ"א דנ"ו דאפי' לסלקו עדיף כח הרוב וכ"כ בתשו' ח"א כתב הרב דהוא סברא יחידאה לגבי שאר פוס' יעו"ש ע"כ וממנו תראו וכן תעשו דאין כח אפי' ביד הרוב לסלקו והאומר שהרוב יכולים לסלקו היא ס' יחידית ובפרט למ"ש בזוה"ק וז"ל דכל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קרי ביה מיתה וכו' יעו"ש ותוספת מרובה תמצא להר' השל"ה הק' הוב"ד בס' שער החצר אות כ"ד דע"י שררה שבה אית ליה הנאה שיש לו תוספת השגה דהוי כעין מלכותא דרקיעא וז"ל בקיצור. ומעלין את המנהיג את יש' לאה"ק גדול מאד וזהו ענין שררת ישר' ומנהיגם לא כהאומות ששררתם מצד גופם וכחם אבל שררת ישר' של המנהיגים היא מעין מלכותא דרקיעא ר"ל מי שיש לו תוספת השגה הוא נעשה ראש ומקור להשתרר על ישראל להנהיגם עפ"י התורה וכו' וזה היה תקות מרע"ה להיות מנהיג לא"י כי אז יוסיף עוד רוח ה' עליו ורצה להשלים את עצמו ביותר הן במעשיות והן במושכלות וכו' בקש אעברה נא לא עבור שררה רק עבור תו' השגה ואז יתרומם ג"כ קרן ישראל כשהוא מנהיגם וזה השאלה היתה משותפת עבורו ועבור ישר' וכו' ופי' שם מאמרז"ל א"ל הקב"ה חכם אתה ואתה רוצה ליכנס לארץ שהכונה שמה שאתה מבקש לתו' השגה כבר אתה חכם והשגת השלימות וכו' יעוש"ב:
וראיתי להחק"ל תפוחין קדישין בח' יו"ד ח"ב דק"ה ע"ג שכתב דכשמעבירין לדיין מדיינות שלו אית ליה צערא דגופא כדקי"ל דמ"ב וא"מ וגם דיש לו כבוד ע"י המינוי ושכרו גדול מאד יעוש"ב. אשר מזה נקח ונדון לנ"ד דאית ליה כבוד ותו' השגה וצערא דגופא לא ניתן להמחל וכן בצוואת מהר"ר שעפטל אשר צוה לבניו אחריו הוב"ד בס' חוקות החיים ח"מ סי' צ"א דקל"ג ע"ד וז"ל וכשתהיו יושבים אצל הקהל להוריד חזן או שמש מאומנותו וכ"ש וק"ו איזה רב ח"ו חלילה לכם לשלוח ידיכם בו רק אם עבר עבירה תיסרו אותו ותתרו בו להעבירו מאומנותו ולא תהיו אח"ר לרעות ומן האמור תקח לנ"ד דאין להעבירו משום דהו"ל כאילו המיתו כמ"ש בזוה"ק וגם דאיכא צערא דגופא אשר לא ניתן להמחל וכמש"ל והגם שיהיו רבים עתה שרוצים לסלקו מ"מ אין יכולים לסלקו וכמ"ש הר' חוקות החיים ח"מ ס"ג די"ב ע"ג יעוש"ב ועי' להר' אזן אהרן מע' ח' אות ט"ז באורך ועי' להב"ד ח"א או"ח סל"א ד"ח ע"א וז"ל מי שהחזיק בשררה או במינוי אפי' שהחזיק מעצמו אין נוטלין אותה ממנו לתתו לאחר גדול ממנו מכיון דכבר זכה בה והביא שם משם תשו' הריב"ש סי' רע"א דמ"ב וא"מ ובע"ג הביא ראיה מדברי הרמב"ם בפי' המשניות סו"פ בתרא דמנחות וז"ל בעבור שחוניו היה יודע וכו' ע"ש. ובע"ד כתב ונמצא הפר ברית האמור בהר עיבל ארור מסיג גבול רעהו וכו' יעוש"ב ובדבר מעב"ק ול"מ עי' להר' ראה חיים דכ"ז מע"א ואילך ובדבר מערבין בבית ישן שהוא מפני החשד במ"א הארכתי הרבה וממנו נקח לנ"ד:
ועדיפא מינה נקט מה שמצאתי ראיתי להר' דרכי תשו' כי' ח"י ס"ק קנ"י כ' דהשו"ב המהרהר אחר הוראת הרב הממונה במקומו ראוי להעבירו יעוש"ב ועי' עוד באות קנ"ז שכתב דאם בא איזה ת"ח ממקום אחר לעיר ואסר איזה דבר באתרא דחבריה רשות ביד חכם העיר להתיר מה שאסר האחר ואפי' אם האוסרים רבים הקב"ה מצליח לחכם העיר יותר ואפי' אם איזה ת"ח שבעיר שאינו ממונה אוסר רשות ביד חכם העיר הממונה להתיר אפי' אמר רבו של האוסר ודוקא אם אסר הח' הממונה אין לחבירו להתיר יעוש"ב ועי' עוד באות קנ"ט ובאות קס"ו יעו"ש:
ודון מינה לנ"ד במכ"ש שאינו יכול להתמנות במקומו ועי' להח"ם ח"מ סי' כ"ה בסופו במה שהאריך הרחיב בענין סילוק הדיין בסופו. ועוד עיין להר' הנז' בחא"ח סי' ר"ו יעוש"ב דאפי' המתמנה לג"ש אין לסלקו אחר הג"ש וכ"ש לנ"ד שמינויו בסתם:
ואקחך אל מקום אחר הוא הרב גנזי חיים במע' ש' אות ק"ו וז"ל שררה כל מי שזוכה באיזה שררה דאינה קבועה לזמן קצוב כ"ז שלא נמנא בו שום פיסול שראוי להעבירו אין מקום להעבירו כמו שהכריח הגאון מ"ז בס' החק"ל בח"מ סי' כ"ד וממ"ש הר' מהרי"א סי' רכ"ד שנר' שיוכלו להעבירו זהו כשאינו מנהיג את הציבור יע"ש ועי' בס' באר מים חיים ובתשובותי במ"א בס"ד ע"כ ובנ"ד הוא מנהיג את הציבור דאליבא דכ"ע דאינם יכולים להעבירו:
ואתנה לך גם את זאת מ"ש שם אות ק"ז וז"ל שררה וכבוד איכא הנאה לממנים שהם הציבור ואם איכא הנאה למתמנה כמ"ש הרשב"א בתשו' הקטנות סי' ק"ט וז"ל שהוא נהנה שמחמנים בשררותא דמתא שהיא מהדברים שאין מתמנים עליהם הנכרים והגרים אלא ישר' בלבד ונפקא לן מקרא דשום תשים עליך מלך וכו' א"כ הנאה היא לו וגם הציבור נהנים ממנו שמלאכתן נעשית על ידו והרי הוא שלוחם וכו' ולפיכך הוא נהנה והם נהנים והקהל הם נהנים ואינו נשאל לבני העיר עכ"ל יעו"ש:
אענה חלקי גם אני לתת טעם אחר שהוא נהנה כמ"ש רז"ל כיון שאדם נתמנה פרנס על הציבור והוא פרנס והוא רב העיר וכמ"ש החק"ל ח"ג ביו"ד ס"ה דק"ד ע"א יעו"ש אסור לעשות מלאכה בפני ג' ונמצא מלאכתו נעשית ע"י אחרים שהם הציבור ואין לך הנאה יותר מזה וגם הציבור אית להו הנאה שע"י קיימו מה שחייבים להעמיד פרנס:
עוד זאת אית ליה הנאה כמש"ל בענין מרע"ה בדברי השל"ה והם ג"כ יש להם הנאה כמ"ש שם ואזי יתרומם קרן יש' וכיון דב' אית להו הנאה גמרי ומקני וכמ"ש רז"ל בההיא הנאה דאית להו אהדדי גמרי ומקני והא דידן עדיפא דאית להו הנאה גמורה גמרי ומקני ואינם יכולים לסלקו עוד לך נא ראה להר' אזן אהרן במע' ח' אות ט"ז יעוש"ב ושם במע' מ' אות ק"ח ובמע' ר' אות ג':
ועדיפא מינה נ"ד דאית ליה ירושת אבותיו שאביו היה רב במקום הזה והבן אם הוא ראוי למלאת מקום אבותיו הוא היורש שררת אבותיו וכמ"ש הרב גנזי חיים במע' יו"ד אות ל"ה יעוש"ב ובנ"ד אתייא במכ"ש שהם בחרו בו להיות להם לראש ולקצין למלא מקום אבותיו והנה מלבד שאין יכולים לסלקו אפי' מצד עצמו וכאמור ומדובר עוד זאת היתה יתירה טעמא רבה ויקירא שאין כח בידם לסלקו מירושת אבותיו דירושה אין לה הפסק ועט"ר הרמ"ז בכנסייה שלו ח"מ סי' רל"ז הגהב"י אות ע' וז"ל אסור לחכם להתמנות למרביץ תו' להשיג גבול חבירו מהרש"ך ח"ב סי' כ"ח ומהר"י מברונא סי' רנ"ד כתב דלא מצי מעכב ועי' במבי"ט ח"ג סי' ס"ח שהעלה לאסור יעו"ש:
ולעילא מן כל עי' להר' בני חיי שכתב וז"ל כבר קיימו וקבלו אנשי העיר בתיקון זה שוב אינם יכולים למחות הרמ"א בתשו' סי' מ"ג יעו"ש ובפרט שהעם היושבים בה הר' הנז' הם אשכנזים וקיבלו עליהם הוראות מור"ם ולדעת מור"ם הנז' אינם יכולים לסלקו כנז'. ואף דבמינוי שלו ליכא קנין בכדי להתחייב אמינא ה דל"ב קנין מהא דאי' בירוש' דהוריות הדא אמרה דממנים זקנים בפה ומור"ם בח"מ סי' קס"ג ס"י וז"ל קהל וכו' וכל דברי הקהל א"צ קנין ועט"ר הרמ"ז בנכסיה שלו ח"מ סי' של"ג הגהב"י אות כ"ב וז"ל נ"ב פי' אפי' בלא קנין ע"ש ובמ"א הארכתי בפרט הזה לפי הנדון. וכ"ת דהרבים הם מוחזקים ויכולים לומר קי"ל כהחולקים לא יעשה כן במקומנו שאינו כדין מסים וכמ"ש הרב חוקות החיים חו"מ ס"ג די"ב ע"ג וז"ל ובר מן דין הרי ידוע דהלכה רווחת בישראל כי דין רבים מוחזקים אינו אלא בענין מסים ולא בע"א. ונמצא כי הר' השואל יצ"ו אשר החזיק בשררה הוא המוחזק כאשר כתבו הפוס' וכמ"ש בסה"ק רו"ח ח"מ סי' כ"ה בכללי הקי"ל וכו' יע"ש ומשם תו' יוצאה לנ"ד שהר' השואל יצ"ו הוא המוחזק אין עוד מלבדו והוא הוא דמצי למימר קי"ל היכא דאיכא מחלוקת ולא הרבים:
ולך נא אקחך אל מקום אחר אשר תראנו משם דחייבים לשלם לו שכרו לעד לעולם בדברי הר' חוקות החיים שם בס"ג די"ב ע"ד וז"ל וגם ע"ע ההוצאות והפרש שלו הם חייבים לשלם כאשר פסקו הרבנים העליונים העי"א. וכבר האריך התייר הגדול אבי התעודה מז"ה ז"ל בס' חק"ל יו"ד ח"ב סי' ב"ן אשר לא הניח פינה וזוית וזו הלכה העלה דכל שסילקוהו לדיין שלא כדין גובה שכרו מושלם לעד לעולם כל ימי חייו יעו"ש וכ"ן דעת מוהרה"ג סבא דמשפטים מהרי"מ ז"ל בס' שפת הים חיו"ד סי' כ"ג יעו"ש וחדשות אני מגיד דחדשים מקרוב באו זה ס' מים חיים לרב חינ"א יצ"ו וראיתי שם בח' חו"מ בקונ' מי מריבה סי' א' פסק ארוך ע"ע זה שאין יכולים לסלק לדיין ממינויו משום דקי"ל מעלין בק' ולא מורידין ומחויבים לתת לו שכרו לעד לעולם ואחריו החזיקו הסכימו ע"י רבני קושטא ושאלוניקי העי"א יעש"ב ואחריהם החזיק הר' הנז' וז"ל סו"ד הנני מסכים להלכה ולמעשה שאף ידי תכון עם מע' הר' השואל המלאך רפאל הנז' נר"ו דחייבים בני העיר בגדאד יע"א להשיבו על כנו כבתחילה ולתת לו כל ההוצאות דהיינו כל ההוצאות אשר הוציא מישן ומחדש פעם ראשונה ושניה עד שובו למקומו בכבודו ובעצמו הכל כאשר לכל חייבים לשלם במושלם ע"כ והנה שם הסכימו לזכות להר' אשר סילקוהו וחייבים להשיבו על כנו ואתייא במכ"ש שאין לסלקו ומשם תראה דאפי' כל בני העיר אינם יכולים להורידו מגדולתו יעוש"ב:
יתנו עיניהם ויצדקו כל הרבנים הנז"ל להצדיק את הצדיק הוא הרב השואל יצ"ו שזכאי הוא בדינו ואין יכולים להורידו מגדולתו וחייבים לשלם לו שכרו לעד לעולם ושום אדם לא יוכל להתמנות במקומו כאשר דנו את הדין עליונים למעלה ב"ד דק"ק הספרדים וב"ד דק"ק האשכנזים יצ"ו ואף ידי תכון עמהם וקם דינא להלכה ולמעשה שהר' השואל זכאי הוא בדינו באין או"ד וה' עמו מלמד שהלכה כמותו:
הכ"ד החותם בגושפנקא דמלכא בח' אדר הנהדר בא סימן והרכבתי"ך על במותי ארץ לפ"ק:
ע"ה אהרן אלחדיף ס"ט