מפי אהרן· רבי אהרן בכור אלחדיף
מפי אהרון · סימן יג
נדרשתי לחוות דעי על דבר הצוואה הידועה אשר ציוה השר המנוח קאויד נסים שמאמה ז"ל ואין לנו צורך להביא נוסחה ושאל השואל אם יש לה קיום ע"פ דין תורתנו הקדושה או אם בעילה היא ושכמ"ה:
תשובה הנה לכאורה נראה כי יש לקיים הצוואה הזאת מכמה טעמים כאשר שמענו כן ראינו שיש פסק דין מרבני וגאוני עיה"ק ירושלים תובב"א וכמה רבנים שהסכימו עמהם ונקרא בשם ישמח משה ודנו את הדין שזכו מקבלי המתנות מכח סברת מהר"ם הובאה במרדכי בסוף פ' קמא דמציעא סי' רנ"ד דכתב דאפילו הבריא שאמר ינתן לפלוני כך וכך אם ימות זה נקרא מצווה מחמת מיתה ונסתייעו נמי מתשובת הרי"ף סי' ט' יע"ש גם מכח דינא דמלכותא דינא וגם מכח מנהג שנהגו לקיים צוואה כזו וגם משום מצוה לקיים דברי המת וגם משום זמן דאמרי' ביה זמנו ש"ש מוכיח עליו ע"ש שהאריכו למעניתם. א"כ מה אני לבוא במקום שבעלי תשובה עומדין הלכה וה"ן מורין וידעתי בעצמי ניכר שפחמי כי איני ראוי לאותה אצטילא:
ואולם אמרתי אני אל לבי ויהי מה תורה היא וללמוד אני צריך ומה גם כי חל עלי חובה יען וביען בהיות עט"ר וצ"ת מוה"ר הגדול המלך חיים זצוק"ל עודנו בחיים שרטט וכתב כי הצוואה הנז' בטילה היא ואין לה קיום כלל לפום דינא ולא הספיק לגומרה של תורה עד שנתבקש בישיבה ש"מ א"כ שליחותיה קא עבידנא וזה החלי. וה' אלהים יעזר לי טרם אענה הנני בא אחרי הקוצרי'ם יען היותי בחו"ל חוץ למקומי ונודע מאמר הסנהדרין במגילה אנן מיומא דגלינן מארעין לא מייתבא דעתן עלן וא"כ אף אנן נימא הכי קודם כל דבר נראה מלשון הצוואה שהיה מתנת בריא וכמ"ש ואנוכי מלא בבריאות גופי וכתב ה' מהר"ם מפדווה ז"ל סי' נ"ב על צוואה כעין נ"ד וז"ל ואומר אני שמי שאומר שיש ממשות בצוואה זו לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש מאחר שכתוב בה בפירוש שעודנו בריא ואפילו לא היה כתוב כן היה בחזקת היורשין וכו' יע"ש וה' מהר"י מטראני הביאו מהריב"ל סי' ל"ו כ' וז"ל דאילו מתנת בריא לאח"מ ל"א כלום שאין מתנת בריא לאח"מ שאין המקנה בעו' בעת קניית המתנה ע"כ וכ"כ הרשב"א ז"ל והובא שם וז"ל אבל במהלך על רגליו לא תיקנו ואין מתנתו קיימת אא"כ נותנה במתנת בריא ע"כ. ועדיפא מינה כ' הר' בעי חיי סי' ע"ט דף ע"ז ע"ג וז"ל לאו דוקא שידע בודאי שהיא מתנת בריא אלא אפילו כשיש לספק שהי' מ"ב אוקי נכסיה בחזקת יורש וכמבואר בדברי מוהריב"ל ומהר"י הלוי ומשפט צדק ז"ל יעש"ב ועיין ד"מ ח"מ סי' ע"ח דע"ה ע"ב שהביא דברי הכנה"ג בכללי הקי"ל דאפילו בכמה ספיקי לא מפקי' מיד המוחזק וכתב שם דהכי אזלא סוגייא דעלמא כמו שיראה הרואה בתשו' רבני האחרוני' שבזמננו ובסי' ע"ב הביא סברת החולקים וכתב ואילו אנן קיי"ל דאפי' עד ק' ספיקו' לא מפקי' מיד המוחזק ע"כ וכתב ה' גבעות עולם סי' י"ד משם הריב"ש שחזקת היורש היא חזקה שבאה מאליה והיא חזקה אלימתא ותקיפא והמקבל המתנה נקרא מוציא והמוציא מחבירו עליו הראיה ע"כ א"כ איפוא ממנו נקח במכ"ש בספק ספיקא שלא להוציא מיד המוחזק. ונימא הכי ספק אי הלכה כמהר"ם או לא ואת"ל דהל' כמהר"ם אפ' דמהר"ם לא אמרה למלתיה אלא בקנין. ספק אי אמרה בקנין או אפי' בלא קנין שמא אין הלכה כמהר"ם וספק ספיקא לכ"ע אין מוציאין מיד המוחזק ובמתנת בריא צריכה דרכי ההקנאות וכמ"ש מרן בש"ע ח"מ סי' רנ"ג ובספרו אבק"ר סי' ע"ו על ש"מ שאמר אני נותן מנכסי כך מעות מתנת בריא יע"ש שכתב שצריך לזכות באחד מן הדרכי' שהקונה זוכה בהם ובנד"ז לא היה שום קנין כ"א דברים בעלמא ע"כ א"כ כ"ש בנ"ד שבעת המתנה היה בריא כנז' ועי' לה' עין משפט יו"ד סי' ו' מ"מ חו"מ ח"א סי' י"ד וכ"ת דהוי מצווה מ"מ עיין לה' משפטי שמואל סי' ק"ג מ"ש שם וכדבריו כתב מרן בתשו' אבקת רוכל שם דמתנת בריא לאחר מיתה בלא קנין מגן שוייא ע"ש ואי משום סברת מהר"ם הנז' וקיים סברתו ה' מהר"א ששון בספרו תורת אמת סי' קנ"א וא"כ אפילו דהוי מתנת בריא ובלא קנין קני מקבל המתנה הרואה יראה להקת הפוסקים רבים ועצומים שדחו בשתי ידים לסברת מהר"ם הנז' וכמ"ש מהריב"ל ח"ב סי' ל"ו ומהריק"ו הובא במרן הב"י ח"מ סי' ה"ן ומהר"ם מפאדווה שם זרע אברהם ח"מ סי' ו' ומוהראנ"ח ח"ב סי' צ"א פ"מ ח"א סי' ל"ד וח"ג סי' ס"ה ואייתי בידיה תשו' מהר"י איסקאפא ז"ל עש"ב וכתב שם על מהר"ם שהוא בעצמו חזר בו כמ"ש בבתרא בפרק י"ן סי' תתק"ג וסי' תר"ב ותק"ל פ' כר"ת ומ"ש במציעא שם ודאי שחזר בו דסמי חדא מקמי חדא כ"ש חדא מקמי תרתי ותלת וגם על דברי ה' מהרא"ש הנז' דהסכים עמו כבר דחה דבריו הרב הנז' שם ודייק לה מהרב מ"ז מהראנ"ח ז"ל ומצאתי ראיתי לעט"ר וצ"ת מוהר"ר הגדול אור החיים ז"ל בכתיבותיו שכתב שנעלם מעוני הרב תשובת מ"ז בח"ב סי' צ"א דמפורש יוצא במהיום ולאחר מיתה דצריכה קנין ומה גם דהרב תורת אמת הנז' חזר בו בסי' קס"ה וכתב דצריכה קנין הגם שיש בה זמן ועיין במהר"ם ן' חביב שהיה רב בעיה"ק ירושלים תוב"ב הובא בגו"ר כלל ה' סי' א' שהאריך הרחיב בפרט זה וכתב דסברת מהר"ם לאו דסמכא ולא עבדי' בה עובדא והגו"ר עצמו שם סי' י"ד דף קפ"ח עמוד ג"ד הודה לדברי הרב הנז' ע"ש וה' אורים גדולים לימוד קכ"ה דחה דברי ה' מוהר"א ששון דסי' קנ"א ובספר גבעות עולם סי' מ"ב גם הוא כ' כן מ"מ ח"א סי' א' בני אהרן לפפא סי' ע"ו זרע אברהם סי' ו' דף מ"ז זרע יעקב סי' ט"ז תורת חיים ח"ב סי' ח' מחנ"א בהל' זכייה ומתנה סי' מ"ו ר' בצלאל אשכנזי סי' ג' והרשב"א והר"ן ותוס' שאנץ והראב"ד ונמק"י והרא"ש כולם פירשו כר"ת גם מוהר"י ן' מיגש בתשובה סי' צ"ו ס"ל כפי' ר"ת ועיין לה' החבי"ב סי' רנ"א דנ"ג מ"ש שם הרי לך רבנן סבוראי יחד כולם דחו לסברת מוהר"ם מהלכה ומזה תפול התימא על ה' מוהר"א ששון שפסק כוותיה ולזה י"ל שלכן חזר בו בסי' קס"ה ועיין להרב בעי חיי ח"מ ח"א סי' ת"מ והגם כי ה' עיקרי הד"ט חלק א"ח בה' ספי' העומ' סי' כ"א אות מ' מנהג קיים סברת מהר"ם הרואה יראה שאין נדונו דומה לנ"ד דשם עשויה ע"י הנוטריו וע"ש כמה הפרשיות יש לנ"ד ובפרט על פי כל האמור אין מקום לדבריו ויש לי במה להאריך בדבריו ואין כאן מקומו ויותר מהמה שכמה רבני איטליא חלוקים עליו קחם משם. וגם מצאנו לה' מהר"ם מפדווה סי' כ"ד שפסל צוואה הנעשית בפני סופר נוטרי ואינו סופר מתא או מיוחד למלך או למושל וע"ש בסי' מ"ז וכ"כ הר"י הלוי סי' ע' יע"ש ועיין בנימין זאב סי' תי"ו ורבינו בית יוסף בתשובותיו לאה"ע מדיני גביית כתובה בסי' יו"ד שכתב דאפילו בשטרות שכותבים הסופרים אם דינא דמלכותא שלא יכתבו השטרות כ"א ע"י סופרים שהם כשרים וכ"כ ב"ח ועיין בסמ"ג ועיין בס' מ"ץ ח"ג סי' כ"ב ורבינו בצלאל סי' יו"ד וי"א ובנ"ד ליכא להאי מילתא ובפרט למ"ש הרב מפדווה סי' נ"ד אפילו אם נעשית בערכאות צריך שיהיו בה דרכי הקנאות וכן כ' הר' דברי יוסף אירגאס סי' י"ט שהיה אחד מרבני איטאליא ורב בליוורנו עלה בהסכמה כס' מהר"ם מפדווה הנז' ובנ"ד ליכא ולא חדא מינייהו ולתשו' הרי"ף הנז' לא משמע מדבריו שום סייעתא לקיים הצוואה הנז' כאשר יראה המעיין בדקדוק דבריו ותן להמעיין תשובו' הרי"ף סי' כ"ב וכ"ז ויחכם עוד לומר דגם התשובה הנז' בחד מחתא קיימי בביטול צוואת נ"ד ומעתה לא הוו דבריו סתראי כמ"ש ה' הפוסק ובפרט דאיכא כמה וכמה תשו' הרי"ף המבטלים צוואה כעין נ"ד ואם נאמר שהזמן הכתוב בצוואה דאמרי' ביה זמנו של שטר מוכיח עליו דמועיל במקום קנין לאו מילתא היא דכתיבת הזמן בא להודיע בביטול הצוואות הקודמות לאותו זמן וכמ"ש ה' פ"מ ח"א סי' ל"ד וכמה וכמה פוסקים שכתבו דלא אמרי' זמנו ש"ש מוכיח עליו אם הוצרך לכותבו מפני איזה סיבה הלא בספרתם:
אתאן לדינא דמלכותא דינא הטור סי' ס"ח קכ"ד קצ"ד שס"ט פ' דד"ד ועי' כנה"ג שם ובהגב"י אות כ"ב אבקת רוכל סי' ע"ב הביא למהר"א ן' אשר וגם הרב מהר"י משען וגם ה' חיים החבר דפסקו כלישנא בתרא ועל כולם הסכים הרב מהריק"א הנז' וסי' פ"א חלק על המבי"ט שהובא שם סי' פ' בעי חיי סי' ע"ט דף ע"ז הביא דברי מהרשד"ם ומשפטי שמואל ומוהר"י הלוי ע"ש וכתב שם דאפי' להריב"ש דשטרי צוואות אפי' לדעת הרמב"ם כשרים היינו דוקא עשויים בערכאות ע"ש ופסקה מרן הש"ע סי' רנ"ג וסי' ס"ח ס' א' וצוואה דנ"ד דליכא בה כל השיעורין הללו בטילה היא ועי' פ"מ ח"ג סי' ס"ג גם בעי חיי סי' ק"ו דף קי"ב ע"ג מהר"מ מפדווה סי' נ"ד ונ"ה שהאריך שם ומוהרשד"ם סי' ש"ד מבטל צוואה העשויה בעש"ג וכ"ש בנ"ד וע"ש שהביא דברי ה"ה פ' כ"ז מהל' מלוה ולוה שכ' שדעת הרמב"ם ורוב הגאונים לפסוק כל' אחרון וכו' וי"ל לדעתם דאע"ג דקיי"ל דד"ד הני מילי וכו' וגם החולקים הוא דוקא אם עשויים בעש"ג וכפ"ז בנ"ד כ"ע מודו וה' המבי"ט ח"א סי' ש"ט כתב אם נעשית בערכאות דוקא ובתשו' הרי"ף סי' י"ד וז"ל כי מ"ש רז"ל כל השטרות העולים בעש"ג כשרין אינו אלא שהעדים גוים רואים נתינת הממון אבל כגון מתנות והלואות שדיניהם בהם כדינינו וכו' יע"ש ובפרט כי המלכות אינה מקפדת אם אדם אחד עושה צוואתו ע"פ יסוד דתינו שאין בדתינו יסודו' המהרסים והופכים דתי המלך וכיון שאינה מקפדת ל"ל בזה דד"ד ועיין להרי"פ בספרו הנ"מ נבחר מכסף סי' ק"ח מ"ש ומוהר"ם די בוטון סי' מ' ועיין לה' נחלה לישראל להר"מ חזן שהיה רב ברומא שהאריך הרחיב בדד"ד והסכימו על דבריו כמה שופטים מאילי הארץ והרב בית יהודה עייאש ח"ב סי' קכ"ג אחד מרבני אלגיר גם הוא האריך למעניתו ואחריו החזיק ה' אורח לצדיק ח"מ סי' א' ועיין לה' שולחנו של אברהם אחד מרבני תוניס בקונטריס מצות כהונה סי' כ"ב וגדולה מזו כתב הרשב"א הובא בב"י סוף סי' כ"ו יע"ש דבריו גם הבית יהודה הנז' בדף קצ"א ע"ג אייתי לה וז"ל ואומר אני שכל הסומך בזה לומר שמותר משום ד"ד טועה וגזלן הוא וכו' ועיין בית אברהם בקונטריס מאמר המלך גם למוהר"ם מפאדווה סי' ס' וס' משא מלך וגו"ר כלל ה' סי' י"ב כי עפ"ז אין לדון בצוואה דנ"ד ד"ד ודוק כי קצרתי ולענין מנהג עיין לה' נחלה לישראל הנז' שגם הוא דבר בקדשו לבטל לתא דמנהג מטה אשר סי' טו"ב ומהרשד"ם סי' ש"ד כתב שאם נהגו בני העיר לכתוב שטרותיהם ע"י סופרים נכרים אין הולכים אחריו כיון שיש בו צד לבטל דין תורה ע"כ משפטי שמואל סי' ן' בעי חיי סי' ע"ט דף ע"ז יע"ש ובעמוד ד' שם האריך דיכול המוחזק לומר קי"ל וכ"ש בנ"ד דאפי' הנך רבוותא יודו כיון דלא נעשית בערכאות וכמ"ש מהרשד"ם ח"מ שם והגם שכתב שם שמספיק שיעידו שהיו החכמי' עושים מעשה ומכשירין שטרות וכו' היינו דוקא משום שהם שטרי ראיה כמ"ש שם לא כן בנ"ד דליכא סופר ועדים אלא בשטר זה רוצה לקנות בו ודאי דלא חזי ולא מידי כיון דליכא ביה שום אחד מדרכי הקנאה ועלית על כלנה שע"פ צוואה הזאת אתה בא להפקיע ירושה דאורייתא וכמ"ש ה' שם אם יש כח במנהג להפקיע ירושה מן היורשין וכו' אינו נקרא מנהג ותיקין אלא מנהג רשעי' ואין לילך אחריו ע"כ וכתב הרי"ף בתשו' סי' י"ג וז"ל תשובה עיקר המנהג הוא שרוב הקהל יתייעצו עם זקני הקהל ויתקנו תקנה כמו שתיקנו וקיימו אותה כמה פעמים זה הוא המנהג וכו' יע"ש שלא נתברר שנעשה כן אין לו שום קיום וכן מוכח מדבריו וכ"ש בנ"ד שצוואה כזאת מלתא דלא שכיחא הן מצד עצמה הן מצד שנעשית בפאריז ורוצים לקיימה כמנהג איטאלייא ועיין מוהר"י הלוי סי' ע' מ"ש במנהג ומרן בתשובת אבן העזר בדיני גביית כתובה סי' יו"ד וה' בית יהודה הנז' בדף קצ"ד ע"ב כתב דבמקום ספק נעמיד הדבר על דין תורה והוא היסוד החזק והקיים לעד ולעולמי עד ויתד היא ע"כ ולפי דבריו אלה בנ"ד לא יהיה אלא ספק צריך לדון ע"פ התירה ומכל הני מוכח שמתנתו זאת שנתן השר נסי"ס לקראתו לאשת משה בעילה היא ע"פ דין תורה ואין לה שום קיום כלל יען שהיא מתנת בריא וחסרים בה דרכי ההקנאות ומה גם שהיה לאח"מ כמ"ש בצוואה כ"א מהמצווים שלי וכו' הרשות בידו לעשות בחלק ירושתו כל מה שרוצה לעשות אחרי מותי ע"כ ומדבריו אלו מוכח להדיא שכל מתנותיו הם לאח"מ ובכגו"ד קיי"ל מכל גדולי הפוסקים שאין הבריא יכול לצוות לתת לאח"מ דדוקא בש"מ הוא דמהני דכן תקנו חז"ל דליהוו דבריו ככ' וכ"ד בכדי שלא תטרף דעתו עליו ולא מהני בזה לא מנהג ולא ד"ד וכאמור:
ומשום מלד"ה נאמרו כמה פירושים כאשר יראה הרואה בספרי הפוסקים ועיין בס' אבקת רוכל סי' צ"ב. מ"מ ח"מ סי' א'. מהריב"ל ח"ג סי' מ"ג. משפטים ישרים סי' מ"ד. מגן גבורים סי' ס'. אשדות הפסגה סי' כ"ב פ"ג. ועיין מ"ש ה' בית דוד שם מוהרש"ך ח"א סי' קע"ו. זרע אברהם סי' ו'. וה' מ"מ כתב שם דלא אמרי' מלד"ה משום דאמר ינתן ולא אמר תנו ובנ"ד לא אמר לא זה ולא אותו אלא אתן כאשר נבאר דאתן לישנא דריע וגריע ועיין בגו"ר כלל א' סי' יו"ד וי"א דף קמ"א ע"ד יע"ש בסי' י"ג והגם דנימא מלד"ה היינו דוקא בהקדשות דאיכא בהו מצוה לעשות נחת רוח להמקדיש לא במתנות לעבור על שבועתו ולעקור נחלה דאורייתא דלא אתי מלד"ה ודחי ירושה דאורייתא וכ"ת מה שהמלכות סוגרת בעד העזבון וחותמת בחותמה לבל ימשול איש זר נימא בזה דהו"ל כמו שנמסרו הנכסים ביד שליש ובזה א"ל מלד"ה זה אינו כי האיש משה הוא אשר שאל מהמלכות כידוע לכל באי שער העיר לבל יחשדוהו היורשים והמלכות נדרשה לבקשתו וראיה לדבר שאם היה מחוקי המלכות להיות הבית סוגרת ומסוגרת כי יפקד איש היה לה לחתום מבלי באי כחו של משה ובעינינו ראינו ובאזנינו שמענו שלא עשה כן לכל גוי ואת"ל דהו"ל כאילו נמסרה ליד שליש עיין לה' מהר"ם מפאדווה סי' ן' דמצי בעל הנכסים לומר קי"ל אפי' כשהם ביד שליש ומוהרשד"ם סי' תל"א ומוהרח"ש ח"ב סי' ו' וסי' ח' והרבה מהפוסקים תמצאם בכנה"ג ח"מ סי' רמ"ו בהגב"י אות פ"ו וה' חקרי לב שהיה רב בירושלים ת"ו בח"מ סי' ס"ח וק"ן ורפ"ט כתב דנכסים ביד שליש מוקמינן להו בחזקת מ"ק או היורש ע"ש ועדיפא מינה כתב ה' פני יהושע סי' י"ג וריש סי' כ"ב דאפילו יורש עם יורש אין שום אחד מוחזק על חבירו יותר מחלקו ע"ש ועיין לה' גבעות עולם סי' ל"א שכתב דהשליש הוא דוקא אם ניתן בידו מכח שניהם וכו' יעש"ב ובנ"ד לא ניתן כ"א מצד אחד ואפי' החולקים יודו בזה ועיין בחק"ל בח"ב מח"מ סי' מ"ו ותרווה צמאונך:
והצוואות יחד כולם מצא אותם הנוטריו תחת הכאנאפי ובתוכו ארגז קטן חותם בתוך חותם תיבה בתוך תיבה בשני מפתחות ולא נמסרו ליד שום אחד מהמצווים כאשר אמר ונמצא כתוב ע"ג הנדן אשר בתוכו הצוואות וז"ל נתתי מהם נוסחא אחת וכו' ולא נתן מהם אפי' אחת והנוטריו מעיד ע"ז שנמצאו הכל כנז' והגם בבית המלכות וגם יש תחת יד יוסף ב' עדים המעידים שנמצאו בתוך תיבה ע"י חפש מחופש ולא נהיה הדבר כאשר הודיע השואל לעיר האלק"יס ירושלים עיר הקודש דקרוב למיתתו נכנס לבית גנזיו סמוך ונראה ע"י משרתיו עושי רצונו ויוציאם מבית גנזיו והניחם על השולחן דנראה מזה דגילה דעתו שרצונו בקיומה והו"ל כמצווה מחמת מיתה כאשר כתבו רבני וגאוני עיה"ק הנז' וכאשר יוכחש הדבר הא ודאי שגם המה אזלי ומודו דמצד זה אין להם שום זכות למקבלי המתנה וגם כמ"ש בס' כפ"א הנ"מ מהרה"ג מוהר"א עזריאל זצוק"ל ע"ש בדף קנ"ג ע"ב בד"ה אך את זה צריך אני למודעי כי להיות יש קצת שנוי בצוואה דנ"ד מהנוסח של הצוואה הכתובה בספר עיקרי הד"ט הנז' ועדיין זו לא שמענו שצוואה כעין נ"ד המנהג בארצות ההם לקיימה עכ"פ אם האמת כמ"ש בשאלה שצוואה כזאת מקיימין אותה הדין דין אמת כמו שהעלינו ואצ"ל שצוואה הזאת צריכה שתהיה קיימת בהתריבונאל ר"ל בית המשפט שלהם שאם יש בה איזה שינוי לגירעון עד שאינה קיימת בדיניהם אין בה ממש כמ"ש רב אחד הוב"ד בס' פח"י מערכת מ"ם דף קצ"ד ע"ד עכ"ל. ועל דבריו הסכים מע' הרב הגדול אחד היה אברהם ראש"ל הוא הראש רישא דדהבא זלה"ה הרי לך בהדייא שהם עצמם כתבו שכל דבריהם הם דוקא אם תתקיים הצוואה בהתריבונאל ואם לא תתקיים שם היא בטילה גם בדיננו ועלית על כולנה במ"ש שאם האמת כמו ששואל שצוואה כזאת וכו' ולא פירש דבריו השואל הנז' אם הוא מנהג ותיקין או לא וכפי כל האמור ומדובר אי אפשר שיהיה מנהג ותיקין וכמ"ש הרבה מן הפוסקים הלא בספרתם. הראת לדעת שכל דבריהם מורה באצבע שהם בנויים על סדר השאלה שכתבו להם ובנפול היסוד נפל הבנין דאנן ידעי' שהתריבונאל ידון אותה ע"פ התורה לעם ועם כלשונו לכל באי שער עירו ומה גם דמ"ש השואל אינו אמת הא ודאי כי גם המה הגבורים מדבריהם למדנו כי יפנו עורף לבטל הצוואה הנז' מעשה איש ופקודתו ומודים דרבנן היינו שבחייהו כי כל מעשה האיש מעשה נסים אין לו קיום והעמדה. הדרן למאי דאתאן עלה דלפום דינא בעינן שיגיע שטר ליד מקבלי המתנה אפי' אם היה עשוי בכל דרכי ההקנאות ואם לא הגיע לידם לא קנו וכמ"ש ה' גו"ר כלל א' סי' ג' דף קכ"ח. מרן ש"ע ח"מ סי' ה"ן ס' ט'. אבקת רוכל סי' ס"ט. אדרת אליהו סי' ג"ן נאמן שמואל סי' קס"ד. מוהר"י קצבי סי' מ' מ"מ דף י"ט. גבעות עילם סי' י"ד. לב שמח סי' כ"ד. חיים שאל סי' פ"ב. מגן גבורים סי' נ"א. וכ' הר' בני אהרן לפאפא סי' ע"ג ואפילו שהוא בקנין ועדים והגם דאיכא מאן דסבר דלא בעינן שיגיע שטר לידו מ"מ אין מוציאין ממון מיד היורשין שהם מוחזקים בו ועל המקבל להביא ראיה עכ"ל. ואפי' שהגיע שטר לידו אחר מיתה כמ"ש וכ"ש בנ"ד שעד היום לא בא ולא יבא שטר לידם ולדעתי הפעוט שאפילו החולקים היינו דוקא בשטר העשוי בקנין ובכל דרכי ההקנאות לא כן בצוואה כעין נ"ד שהיא כת"י כ"ע יודו שאפי' הגיע שטר לידם לא קנו דבמה יקנו בנייר בעלמא. ועיין פנים מאירות ח"ב סי' קל"ג. אמונת שמואל סי' כ"ט מ"מ ח"מ ס"א עין משפט ח"מ ס"א ועיין רב"א סי' ט"ו. וכ"ש שלא נמסרו אפי' ליד שליש ועדיפא מינה כתב מרן בשולחנו הטהור סי' ר"ן וז"ל מי שנמצאת דייתקי קשורה לו על ירכו וכו' דחיישינן שמא כתב ונמלך ע"כ:
ובוא ואראה צד אחד לבטל צוואה זאת מחמת שהיא מתנה טמירתא וכמ"ש מרן בש"ע ח"מ סי' ס"ח ובסי' רמ"ב ס' ג' ועיין בכנה"ג בהגה"ט מאות ז' ואילך ובהגב"י שם מאות ט' ואילך דציין כמה פוסקים דאפי' בשטר העשוי בסופר ועדים גוים אמרי' הכי ועיין בעי חיי סי' ע"ט וכ"ש בנ"ד שהוא כתב יד כ"ע מודו דחיישי' למתנה טמירתא וכמ"ש הרב מור ואהלות סי' כ"ה ע"ש וכ"ש וק"ו למ"ש הרי"ף בתשובה סי' ח' דמתנה טמירתא אפי' בקנין לא מהנייא ע"ש מוהר"ם גאלאנטי סי' ס"ו ומוהר"י קצבי סי' כ"ג ועוד בה כי השר הנז' היה ממחוקקי דתי תוניס יע"א ונימוסים המחודשים ע"פ ספר החוקים המחודש בש' ארע"ו למניינם ובו בפרק נשבע לפני המלך והשרים השר הנז' וכל דייני ויחידי העיר בשם ה' לקיים את כל הכתוב בס' החוקים וכתוב בספר שכל הירושות והמתנות וצוואות יהיו נידוני' כל עם ועם כדינו ואל היהודים כדינם ע"פ תורת משה רבינו א"כ מי התיר שבועתו זאת לעשות דבר נגד תורת משה ובפרט כי עדיין הוא תחת ממשלת תוניס עיר מולדתו ולא יצא אל עם אחר להיו' מעם לועז הא ודאי כי שבועתו קשורה בו שלא יעשה דבר או חצי דבר זולתי המועיל ע"פ תורה צוה לנו משה לקיים את השבועה אשר נשבע וכן נראה שצריך לפרש דבריו שכתב בצוואה לפי חוקי הדין ר"ל דייני ישראל אשר בהם חיי רוחו:
והנני יוסיף טעמא רבא והוא זה דאפי' שתהיה הצוואה הזאת נעשית בקנין במה יקנו מקבלי המתנות את השטרות והחובות כי רוב ככל נכסי המוריש הם שטרות וחובות והוו כדשלב"ל ע' מים רבים סי' ל"ד ל"ה ל"ו ל"ז וה' בני אהרן סי' מ"ז כתב דאם לא ידעינן שהיו לו בשעת המתנה דהוי דשלב"ל ע"ש וכתב שם בשם תשובו' הרי"ף והובאה בב"י סי' ס' וז"ל דהגם שהוא אמוד בנכסים אמרי' הכי דהו"ל דשלב"ל וכתב שם דף פ"ו ע"ד דבחובו' דבר פשוט הוא שאינם נקנים באגב ואעפ"י שי"א וכו' מ"מ רוב הפוסקי' המפורסמים לא ס"ל הכי ובסי' כ"ב הביאו שם דבש"מ מחלוקת אבל בבריא כ"ע מודו דבעי כתיבה ומסירה ע"ש בסוף התשו' שהביא סברת הנ"י שסבר כן יע"ש ובסי' ע"ג דף ע"ב ע"א וב' וג' וד' כתב דלא אמרינן כאן נמצאו וכאן היו. אף אנן נימא הכי בנ"ד ועיין בעי חיי סי' קצ"ד דף קצ"ה ומה גם בנ"ד דאיכא קרקעות שקנאם מחדש ובדף קצ"ו העלה דבמחלוקת היא שנויה ויע"ש בדף קצ"ז מהרשד"ם ח"מ סי' ש"ד דמטלטלין ומעות אינם נקנים בשטר ובסי' ש"ו הביא סברת הרשב"א דלא אמרינן כאן נמצאו וכאן היו עש"ב ובפרט בשטרות וחובו' דבעו כתו"מ עיין בית יהודה עייאש ח"ב סי' ג"ן שכתב דבש"מ סבר הרשב"א דצריך אמירה קני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה והביא שם ד"ה בית יוסף סי' ס"ו שסבר דהרמב"ם חולק על הרשב"א עיין בכנה"ג שם בהגב"י אות ק"ה שכ' שמוהר"י בי רב רבו של מרן הובא במוהר"ם מטראני ח"א סי' מ"א כתב דהרמב"ם כהרשב"א ס"ל אלא שקיצר ולא פירש ע"ש ומוהרא"ש סי' קצ"ה צידד לומר דהר"ן כהרשב"א ס"ל וגם הנ"י והריטב"א ס"ל כן ונקיטינן כהרשב"א ובפרט להחזיק ביד היורשים וכן דעת מוהר"י בי רב והובא בכנה"ג שם ועיין בסי' רנ"ג בהגב"י אות צ"ב ושם ק"ז ומה שרצה הר' לפרש בדברי ה"ה שם דס' הרשב"א חלקו עליה וכ' שם דמשמע דהיא סברא יחידאה לפי האמור לאו יחידאה היא ואם אמר כל נכסי דעת הנותן גם על עיקר החוב אפי' שלא אמר הם וכל שעבודא דאית בהו ואפי' הרשב"א מודה והובאו דבריו בב"י שם אבל בבריא צריך שיקנה לו אגב קרקע ומיהו צריך שיאמר לו קני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה כמ"ש מרן שם ס' יו"ד וזו היא סברת הרי"ף והרמב"ם ז"ל ודלא כדעת הרא"ש שהזכיר מורם בהגהה דשטרות אינן נקנין באגב והרב ש"ך ס"ק כ"ו מצריך כתיבה דאגב קרקע לא יועיל אלא במקום מסירה ע"ש והריטב"א הובא בב"י שם כתב דהכותב כל נכסיו מטלטלי אגב מק' והיו בהם שטרות דכתבו הרבה מן הפוסקים דלא קנה כיון שלא אמר קני לך איהו וכו' ועיין להמ"ץ ח"ב סי' יו"ד שכתב נראה דכיון דאיכא פלוגתא המע"ה והמקבל המתנה הוא המוציא וכתב דשטרות אלו שהם שטרי מלכים ואין בהם שם המלוה עיין הש"ך סי' ס"ו ס"ק יו"ד דכתב דגם בשטרות שהם כתובים פלוני נתחייב לכל מוכ"ז צריך מסירה לקנותם ע"ש ואפי' כתב יד של גוי יקנה בכו"מ עיין לרבינו בצלאל אשכנזי סי' ל"ו ואי תחשבה כמלוה ע"פ הגם דלא משמט כן משם מ"מ צריך מעמד שלשתן ע"ש עיין בס' נחפה בכסף שהוא אחד מרבני ירושת"ו בח"מ סי' כ"ז שהאריך הרחיב בפרט הזה וכתב נמצינו למדים דלמלוה של גוי איכא פלוגתא דרבוותא אי מקנייא במתנת ש"מ או לא ובאתרא דנהיגי דין הקי"ל ודאי דזכה היורש בטענת קי"ל כמאן דאמר דחובו' הגוים לא מיקנו במתנת ש"מ ולא בכתו"מ וע"ש כמה ייפה כח היורש ואפי' שכתוב בצוואה בזה הלשון ואפי' שיהיה מחלוקת בין הפוסקים תתקיים צוואתו כדעת הפוסק המקיימה לא מהני וכן פסק מוהר"ם במרדכי פרק מ"ש סי' תרי"ד וז"ל ופסק ר"מ דלא קנה וכו' דאין אדם יכול להקנות לחבירו חוב שיש לו על הגוי בשום ענין ואפי' בקנין ע"פ כי מכל האמור נקח לנ"ד דליכא ולא חדא מינייהו לטיבותא:
ס
ונוסף גם הוא דצוואה זו בטילה היא מחמת שנאמר בה עשרה פעמים לשון ירושה צא וחשוב ואנן קיי"ל אם אמר בלשון ירושה על מי שאינו ראוי ליורשו לא אמר כלום ופסקה הטור והש"ע בח"מ סי' רפ"א אבקת רוכל סי' צ"ב בעי חיי סי' קס"ד דף קצ"ח ע"א ויותר מזה כתב מהרא"ש סי' פ"ג וקפ"ח לבטל הצוואה מחמת שכתוב בה כמה פעמי' בלשון ירושה אפי' שזה המצווה הוא מצווה מעכשיו ולאח"מ וכבר נודע המחלוקת אם בבריא יכול לשנות בן בין הבנים בל' ירושה או לאו וכ' שם בסניף אחר כיון שהוא מחלו' אין ספק שהיורש הוא המוחזק וכן כתב בסי' קמ"א ע"ש ובנ"ד דליכא קנין ולא מעכשיו וכמה פעמי' נאמ' בלשון ירושה על מי שאינו ראוי ליורשו דליכא מאן דפליג דבטילה היא ונקיטינן מהא דגם ה' מהרא"ש אזיל ומודה בצוואה דנ"ד דחשובה כחרס הנשבר גם ה' בעי חיי סי' ע"ט דף ע"ה וע"ו כתב כיון דחנוך בא מכח ירושה ושמעון בא מכח מתנה כל היכא דאיכא לאיסתפוקי בעיקר המתנה אי הוי מתנה או לא לכ"ע היורש הוא המוחזק כדכתבינן גם הר' הנז' סי' קס"ד ד' קצ"ח כתב ולכן הדברי' ברורי' כיון דמתנה מעכשיו ולאח"מ צריכה קנין כמתנת בריא לענין זה ע"כ וממנו נקח לנ"ד הגם דנימא בה דהוי מצווה מחמת מית' ואפי' אי המנהג לקיים שטר כזה שהוא בלשון ירושה הרי הסכימו הר' באר המים סי' ק"ך וה' מראה הניגה דף ע"ד ע"ד וה' חק"ל אחד מרבני ירושלים בח"מ ח"ב סי' ג"ל דכשכתובה בלשון ירושה הרי היא בטילה ע"ש ואין צורך להשיב ע"ז מרוב פשיטותו דלא שייך לזכות לאלו שצוה המוריש לא מדין מנהג ולא מדינא דמלכותא וגם אם נמצא בידו ממון היורש חייב להחזירם ליורש ואם ח"ו יחזיק ע"י שרי ואילי הארץ גזל הוא בידו והוי מומר להכעיס עש"ב וכ"ש בנ"ד דעדיין לא הגיע הממון לידו דלא זכה כלל ואל תשיבני ע"ז והא קי"ל דאם אמר בלשון מתנה בין בתחילה בין בסוף דבריו קיימים כמו שפסק מרן בח"מ סי' רפ"א ס' ה' וס' ז' וה"ה הכא נמי שתחילת דברי פיהו בלשון מתנה דקאמר אתן החצי וכו' דלאו מילתא היא דלשון אתן גרע טפי דאפי' קנו מידו וכתב ונתן לא מהני דאינו אלא קנין דברים וכמ"ש מרן סי' רמ"א ס' ב' יע"ש ומהרא"ש סי' קפ"ח כתב ודוקא שכתב הנותן בלשון מתנה מפורשת אבל אם מתוך הצוואה ניכר שהנותן לא הזכיר לשון מתנה אלא שהוא סיפור לשון וכו' ע"ש גם מהרשד"ם ח"מ סי' ש"ד פסל לצוואה הגם שיש בה לשון מתנה אם מתנה זו פסולה מטעם שלא יש בה דרכי ההקנאות ועיין לה' מפדווה סי' נ"ב ונ"ד מור ואהלות סי' פ"ח דף קכ"ח והרא"ש ז"ל בס' בשמים ראש סי' רנ"ה כתב דאם היה אומר בלשון מתנה היה פנים דבעי שטר וקנין ע"ש. כי מכל האמור תורה יוצאת הגם דנימא דהוי בלשון מתנה מכל מקום צריך קנין ואם הוא בלשון ירושה כנז' כל שכן דלא מהני ואחרי הודיע אלהים את כל זאת אין לצוואה זאת לא שורש ולא ענף לא נוצה ולא כנף ולא זכתה אשת משה במתנתה:
ואם מעט הם ואוסיפה לך אחת מהנה שהמתנה שנתן לבנו הקטן דלא זכה בה דלפום דינא דצריך לזכות לו ע"י אחרים כידוע דאין זכייה לקנין ואין לו יד לקנות ע"י עצמו כמ"ש מרן ומכח זה לא קנו גם שאר מקבלי המתנו' וכדבעינן למימר לקמן ועיין להרב קול אליהו ח"א סי' ח' וה' משכנות הרועים אות מ' סי' רפ"ד הביא להקת הפוסקים דסברי כסברת מהרימ"ט ח"מ סי' כ"א והרבה בראיות לבטלה וכולהו לא שייכי בנ"ד כיע"ש ובסוף דבריו כתב מ"מ יכול המוחזק לומר קי"ל ואפי' תימא דמתנה זו הויא כמתנת ש"מ ודלא כמ"ש לעיל מ"מ ליתא בקטן כמ"ש הכנה"ג סי' רנ"ג בהגב"י אות פ"א דתרי קולי לא עבדי' שתיקנו חכמי' שיהיו זוכים ושיהיו דברי ש"מ ככתו"מ ע"ש וא"כ כיון שאין לה קיום בקטן הו"ל כמתנה שבטלה מקצתה בטלה כולה אפי' שיהיה עולה לפום דינא וע' לעט"ר הכנה"ג בהגה"ע סי' י"ד ור"ע ובהגב"י סי' ר"ג ומשם באר"ה וכ"ש וק"ו בנ"ד דאעיקרא היא גופא בעלה ועיין בעי חיי סי' ע"ט מחנה אפרים הל' זכייה ומתנה סי' מ' וה' דבר משה ח"ב סי' ע"ה וע"ו כתב דהו"ל כקני את וחמור דלא קני יע"ש. סופא דמילתא בהא סלקינן ובהא נחתינן דצוואה דנ"ד אין לה שום סעד לתומכה והנה נא ערכתי את כל הכתוב על לוח לבי הגם שאין הדבר צריך לאומרו וכ"ש לכותבו כי פשיטא לה מילתא שהיא בטילה ולא הוצרך להכתב כ"ז אלא לפי שראיתי מלאכים עולים זה אומר בכה וזה אומר בכה לכן אמרתי אלקטה נא באומרי"ם מפי סופרים ומפי ספרים בקיצורן של דברים. ויותר ממה שקריתי לפניכם כתוב זאת זכרון בספר בביטול ובפסול צוואה דנ"ד הנראה לע"ד כתבתי וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות הלא כה דברי אהרן הכותב בעה"ק טבריא תוב"ב בחי' אדר הנהדר בנסים ש' תרל"ד בא סי' ארחתיך למדני והוא איש צעיר
אנכי אב"א ס"ט