מפי אהרן· רבי אהרן בכור אלחדיף
מפי אהרון · סימן יא
נשאול נשאלתי מאת הרב כמהרב"ץ אלקלעי הי"ו לעיין בדינו אשר הציג לפני מה שעלתה מצודתו לפו"ד ציו"ן הוא דורש להודיעו דעתי אם הדין עמו ויכול לפתוח את חלונו או לא ולציו"ן יאמר איזה דרך ישכון אור ואת המעשה אשר יעשה ונ"מ להלכה ולמעשה וכראותי כי גדלה צעקתה הבאה אלי ות"ח מתגרים זב"ז זה אומר בכה וזה אומר בכה אמרתי לשים שלום ביניהם כמדתו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום ובפרט בשומעי כי דיין אחד המיוחד כעת מע' הרב אביר יעקב סקלי הי"ו צוות ככרוכיא בשוקי טבריא לפני כל העם אמר לבע"ד שכנגדו שהדין עמו שאינו יכול לפתוח וכשמוע הרב הנז' ענה ואמר היאך דנתם את הדין קודם עומדינו לפניכם במשפט כי אוכל לטעון שקניתי ממנו בעד טובת הנאה או בסך מה ולזאת אני אומר תנו בידי מעב"ד בטעם לדבר שאני חייב והדין נוטה לשכנגדי ואזי אדעה מה לעשות.
וש'ב יעקב שכך נ"ל הדין ואיני חייב לכתוב לך מאיזה טעם אתה חייב ולשמועה זו רפו כל ידים ובלב כל חכם לב יפלא הפלא ופלא איך דיינא הוא דנחית לעומקא דדינא נעלם ממנו מ"ש מרן בשלחנו הטהור ח"מ סי' י"ד ס' ד' וז"ל יש אומרים שאם רואה הדיין שבע"ד חושדו שנוטה הדין כנגדו צריך להודיעו מאיזה טעם דנו ואפי' לא שאל ע"כ ועיין להרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות י"ב וז"ל כשפוסק דין בש"ע בלשון יש מי שאומר נראה שהוא דין שאינו נזכר בשאר פוס' ואין שום חולק וכו' יעו"ש אשר ממנו נקח במכ"ש כשכותב מרן בלשון יש אומרים שהוא לשון רבים ופסק כוותייהו וק"ו בנ"ד שעומד וצווח הורוני מהיכן דנתוני בלתי שמוע בין אחיכם שחייבים להורות לו את הדרך ילכו בה וזאת היא ס' הב"ח בתשובה סי' כ"ב בדעת הש"ע יעוש"ב ועיין בתשו' ח"ס סי' י"ב שפי' דברי מור"ם במ"ש וכ"ש אם אומר כתבו לי מאיזה טעם דנתוני עש"ב.
ואם יאמר האומר דהנה שם ביד מלאכי ז"ל כתב דלאו מלתא פסיקתא היא בכל המקומות אשר נמצא שם לשון זה וכו' ע"ש. וא"כ אף אנו נאמר כן בנ"ד שיש חולקים ולאו כללא הוא. לזאת אשיב! עליך להביא ראיה שיש חולקים כי לעת כזאת לא נמצא שום חולק ואפי' שנמצא חולק לאו כל כמיניה כיון דמרן הק' לא הביאו ולא חש לה במה כחנו יפה אנן יתמי דיתמי לסמוך עליהם ולבטל חזקתו של המזיק ואפי' הרב יד מלאכי בנ"ד אזיל ומודה ולא אמרה למילתיה אלא דוקא כשכותב מרן בשם יש מי שאומר דהוא לשון יחיד ואזי לאו מלתא פסיקתא היא אשר לא כן בנ"ד שהביאה מרן בשם יש אומרים שהם רבים אפי' יש חילק לית לן בה ואם סמכה דעתו על מ"ש מרן באבק"ר סי' י"ז כל חכם לב יבין את זאת דאין הנדון דומה לראיה:
ולבעבור זאת חל עלי חובה להטפל בדין זה ולראות להיכן הדין נוטה ולהשקיט ריב ומדון ואפי' לדעת הסוברים דאין להשיב תשו' לצד אחד הכא כ"ע מודו שיכול להשיב אי משום השבת אבידה וכמו שהרחבתי הדבור במ"א דזיל בתר טעמא דשמא מתוך דבריו ילמדו לשקר וכמ"ש מורם שם לא כן הכא בנ"ד שדינם בדין נזקי שכנים וקרקע שניהם הוא עומד לפנינו ליכא למימר שמא מתוכם וכו'. ואי משום דאיכא זילותא דחכם והגם כי מרן בתשו' אבק"ר סי' קנ"ח כתב וז"ל ועתה אני אומר על מה שיש להפליא על מה שנהגו מקרוב להשיב לכל שואל על דרך ראובן ושמעון כאילו היו הבע"ד בעיר שאין בה ב"ד כאילו שתי הכתות בררו לחכם ההוא לדיין וכבר ידוע מ"ש ע"ז הרא"ש והריב"ש ז"ל שלא להשיב כ"א ליושב על המשפט כאשר יסתפק בדבר וכן ראוי לצאת בעקבותיהם ולתקן גם אנחנו בהסכמה כולנו כן ובזה כל העם הזה ע"מ יבא בשלום עכ"ל. אין ללמוד ממנה לנ"ד דאין להשיב מכמה טעמי תריצי וחדא מנייהו נאמר דלא מצינו דעלו בהסכמה ותקנו כן ואפילו היו מתקנים בנ"ד ליכא למיחש בשנות"ו את טעמו בכמה דברים הנוגעים בעיקר הדין כי לבעבור זאת רצה לתקן אבל בנ"ד דליכא האי חששא אין או"ד שיכול להשיב. ומצורף לזה בנ"ד דאיכא בזיון ת"ח וכמו שמצינו להרב שבות יעקב ח"ג סי' ס"ט שהשיב לצד אחד משום איסור בזיון ת"ח יעוש"ב. גם מורם ז"ל בתשו' סי' קי"ב התנצל א"ע והשיב לאחד מתלמידיו וכתב שם ז"ל מ"מ שאני כאן דאין זה תלוי בטענה שבין איש לחבירו רק אשר ממשמשים ובאים ואין חי' בזה בענין טענות עד שצריך הדיין לשומעם הרי לך בהדיא כחילוקן ועוד אחרת דבנ"ד איכא דררא דמצוה וכמו שיראה הרואה בספרי הפוס' דהיכא דאיכא דררא דמצוה יכול להשיב אפי' לצד אחד וכמו שהארכתי במ"א ועיין בתשו' חיות יאיר סי' ק"ב ובתשו' נודע ביאודה תנינא סי' א' ועוד לך נא ראה בתשו' מרן הנז' שכתב והשאלה גנובה היתה בשנותו את טעמו בכמה דברים הנוגעים בעיקר הדין וכו' יעו"ש אבל בנ"ד ליכא למימר הכי:
והנה הדבר הזה אין צריך לאומרו ללמוד וללמד כי הוא פשוט כביעתא בכותחא והתו' יוצאה בהינומא מציון מכלל יופי עיר האלהים הובא בס' ישרי לב להרב ראש"ל כמהר"ד חזן ז"ל דהיכא דאיכא רה"ר באמצע לית דין צריך בושש שיכול לפתוח חלון נגד חלון מכח דינא דמלכותא דינא ובסו"ד כתב והסכימו עמו ה' רבנים מרבני עיה"ק ירושלים תוב"ב ולא הזכיר את שמותם יע"ש וא"כ מציון תצא תורה לנ"ד ובמ"א הארכתי בפרט הזה:
ואמרתי להעיר כיאודה ועוד לקרא כי כבר דבר זה נפתח בגדולים והוקבע להלכה ולמעשה בכל ארצות הקודש היכא דאיכא רה"ר באמצע אין פוצה פה ומצפצף וכן דנין כל יודעי דת ודין כאשר כתב כן הרב ישרי לב הנז':
ברם להפקת רצין השואל הנז' ראה ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מאת הרב הפוסק והיה את רצוני להתעלס בדבריו ולשאת ולתת עמו בהלכה ואולם אין מהצורך זולתי אך בזאת כי הרב הנז' כתב מה שכתב והביא ראיה מהסמ"ע ח"מ סי' קי"ד סי"ד דאית ליה דיכול לפתוח אפי' חלון כנגד חלין והרואה יראה בתשובת הרב משאת משה ח"מ סי' ס' דק"ס ע"א וז"ל באופן דמה שרצה ללמוד הבא באחרונה מדברי הסמ"ע דמצי לפתוח חלון כנגד חלון הזוכה ראשון ולהזיקו בראייה לא צדק בזה דאי איתמר היינו לענין הרחקה דלא בעי ולא מידי דאילו לבנות חלון כנגד חלון לא וזכה הראשון בחלונו והבא להזיקו אין שומעים לו וזה פשוט עכ"ל. דנראה מזה דאין לומר כדבריו אי משום הא לך נא אקחך אל מקום אחר בס' צדק ומשפט ח"מ סי' קנ"ה דפ"ה ע"ב שהוא תנא דמסייע להפוסק וז"ל אך במה שכ' הרב שם דאינו במשמע מדברי הסמ"ע דס"ל בעד הרא"ש דיכול לפתוח חלון כנגד חלון הא ודאי אחר המחי"ר אינו דדברי הסמ"ע ברור מללו דהכי יש לפרש בעד הרא"ש ומרן ז"ל וכמו שכתב הרב פ"מ כנז"ל עכ"ל:
גם מה שכתב הרב דבר משה ז"ל ח"ב סי' כ"ח דל"ד ע"ב על דברי הרב ב"ד וז"ל אחר המחי"ר אלף פעמים הסמ"ע הוא יחיד בדבר הזה ואין לעשות מעשה כוותיה נגד מהרשד"ם ומהרח"ש וכו' שכולם פה אחד הסכימו דלא פליגי הרא"ש והרשב"א אלא בטעמא לבד והראשון שפתח זכה וחבירו יכול להאפיל אבל לא לפתוח חלון כנגדו ולא לכופו לסתום. והרב צדק ומשפט שם דפ"ה ע"ג הביא דברי הרב ד"מ הנז' וז"ל שוב ראיתי מה שהאריך הרחיב הרב דבר משה ז"ל ובדל"ח ע"ב כתב דהסמ"ע יחיד בסברתו ואין לעשות מעשה כדבריו יעו"ש באורך ולדידי לא מכרעא ודוק עכ"ל. ולדידן הרואה בתשו' הרב דב"מ הנז' מה שכתב בסו"ד וז"ל ולעת כזאת בהיותי עולה דברי אלה על מזבח הדפוס השמש יצא על הארץ זה ספר בני דוד פאלקון וראיתי שם בפ"ה מהלכות נים תשובה שלימה לאחד מהמיוחדים מרבני קושטאנטינה יע"א כתב על נדון זה באורך ע"ש ובס' מעין גנים עכ"ל נראה דאיהו גופיה הדר ביה ממה דקאמר והסמ"ע הוא יחיד בדבר. גם יש לי להביא ראיה ממ"ש מוהר"ר יונה בשם רבו מוהרש"ג ציין דבריו מרן הכנה"ג בסי' קנ"ד הגה"ט אות ס"ז דכיון דבשלו הוא פותח ויש רה"ר באמצע שאינו בא לשעבד קרקע חבירו ממש יכול לפתוח לכתחילה יעש"ב. אך במה שעומד נגדינו לכאורה תשובת מרן באבק"ר סי' ק"ז אשר ממנה נקח שהשוה שם דעת הרא"ש והרשב"א והריב"ש יחד כולם שאינו יכול לפתוח חלון כנגד חלון אפי' היכא דאיכא רה"ר באמצע דדוקא להאפיל לא לפתוח כיעויין שם. נמצא לפי"ז ה"ן נסתר מחמת"ו הפסק הנז' וכל קדושים עמו שהביא דס"ל בדעת מרן שיכול לפתוח אפי' חלון כנגד חלון כי הא ודאי שהרבים הנז' לא שלטה עיניהם של צדיקים בתשו' אבק"ר הנז' יען כי בזמנם עדיין היא לא נדפס'ה ואי הוו חזו לה הוו הדרי בהו וכמ"ש הרב מהריב"ל ח"א סי' והרב מהר"ם די בוטון ז"ל וזה לשונם נראה דלראשונים שומעים ואין ביד האחרונים לחלוק על הראשונים וכ"ש שלא סברו דברי הראשונים שיש לומר אי שמיע להו הוו הדרי בהו עכ"ל:
אף אני אומר כן בנ"ד דאי הוו חזו למרן גופיה בתשו' שפסק דאין לפתוח חלון כנגד חלון היו מפרשי דברי מרן בש"ע כדברי התשובה דלא לשוייה הדרנא וכמו שכן מצינו להרב מט"ש ז"ל שם בסי' קנ"ד הגהב"י אות כ"ב שפירש דברי מרן בש"ע כדברי התשובה שאינו יכול לפתוח עכ"ל. וכן פירש הרב חק"ל בח"מ סי' י"ד ע"ש. וכתב הרב צדק ומשפט ז"ל שם דף פ"ה וא"כ טוב להורות דגם בש"ע כן דעתו היפך דברי הסמ"ע ז"ל עכ"ל:
וביום הראות תשו' מרן אבק"ר סי' ק"ז דמוכח מינה דאינו יכול לפתוח חלון כנגד חלון והוי דלא כהסמ"ע מוכרחים אנו לפרש דברי מרן בש"ע סעי' י"ד וט"ו כמ"ש דהיינו דוקא להאפיל אבל לא לפתוח בכדי דלא לשוייה הדרנא למרן בש"ע אי משום הא לאו מילתא היא דמרן בתשו' קאי לפי סברת הסמ"ע בדעת הרא"ש ז"ל ונראה דכונת המחבר הזה דפתח בדס' י"ד בהבא לפתוח ראשון בעלייה שכנגד עליית חבירו וכו' כדי ללמדנו אפי' כה"ג יכול למחות אבל מה שסיים וכתב שם דלהרא"ש הראשון שפתח הוי כזוכה מן ההפקר איירי בין בפתח בכותל עלייתו כנגד עליית חבירו הדר בהצד שכנגדו בלא זיזין ובין שהוציא ופתח בצד זיזו מצד חבירו הדר בצדו שגם בזה קאמר שזוכה מן ההפקר. וס"ל דל"מ שהחזיק לענין זה שחבירו הדר בצידו אינו רשאי להוציא ג"כ זיזו לפתוח בו מן הצד באופן שיהיה חלונו כנגד חלון זה שפתח תחילה אלא אפי' אם אינו רוצה לפתוח בו חלון מן הצד אלא ע"י אותו הזיז יאפיל על חלון שבזיז שהוציא תחילה וכ' אינו רשאי וע"ז מסיק המחבר וכתב הר"מ שזכה הראשון להרא"ש בכל זה במקום שאין רשאי להוציא זיזין אבל במקום שרשאי להוציא זיזין וכו' ועי"ש בפרישה שהרחיב הדברים ביותר ביאור יע"ש בדבריו ולפי נדונו באבק"ר שהוא בפתיחת חלונות בלי שום זיז והבין מדברי הרא"ש להוצאת בליטות שהם מצד אחד שכפי דברי הסמ"ע דין אחד להם ועלה קאמר דאפשר דהרא"ש מודה להרשב"א והריב"ש דדוקא להאפיל אבל לא לפתוח ולא אמרתי אלא בדרך אפשר לא כן הוא במקום שמוציאין וכמו שמפורש יוצא בתשו' הרא"ש בכלל צ"ט ס"ו וז"ל אמנם וכו' ומהתשו' עצמה שם נראה שבמקום שאין מוציאין הוא דהוי כהפקר אבל במקום שנהגו להוציא זיזין הוי ר"ה כחצר השו' והראשון שפתח שלא כדין פתח ויכול הב' אפי' לפתוח חלון ומה שלא כתב הרא"ש אלא להאפיל דמשמע דדוקא להאפיל לא לפתוח נבאר לקמן וע"ז לא דיבר מרן בתשו' וגילה דעתו בש"ע בסט"ו דיכול לפתוח אפי' חלון כנגד חלון וכדעת הסמ"ע והיינו טעמא דלא העלם מרן בתשו' את סוף דברי תשו' הרא"ש בעבור דלא קאי בדידה. ולפי קע"ד דבעבור זאת צדק הרב צדק ומשפט סי' קנ"ד דפ"ה ע"ג הגם דהביא פי' הרב מט"ש והרב חק"ל תפוחין קדישין כתב ומיהו מידי פלוגתא בעד מרן לא נפקא מוכרח דכיוין למה שכתבנו ולזה קאמר מידי פלוגתא לא נפקא ויכול המוחזק לומר קי"ל:
אבל באמת גם לזה אין ראיה לסתור דברי הסמ"ע ז"ל ודעימיה אלא לעולם אימא לך דדעת מרן הק' הוא דיכול לפתוח אפי' חלון כנגד חלון ולא הוי סתירה למ"ש בתשו' דשנייא הא מהא דההיא דבתשו' הוייא בלא בליטות וכמ"ש בשאלה ומה שהביא מהרא"ש דבליטות הוא משום דלהרא"ש לא שני ליה בין איכא בליטות להיכא דליכא בליטות וכמ"ש מרן שם בסעי"ו דעת הרא"ש וכו' ועפ"י הדברים האלה פסק בראובן שהוציא בליטת עלייתו וכו' ע"ש ונמצא לפי דברינו דלא שני ליה להרא"ש והכל דין אחד להם וממנה לקח מרן בתשובה גם לנ"ד שהוא בלי בליטות כיון דלהרא"ש הכל אחד כנז' וכתב אבל הרשב"א וכו' והו"ל הריב"ש והרשב"א רבים לגבי הרא"ש ונקיטינן כוותייהו וכו' ואח"כ כתב ועוד דאפשר לומר וכו' והשוה להרא"ש בהדייהו דהנה גם הוא ס"ל כוותייהו דדוקא להאפיל קאמר דיכול להאפיל אבל לפתוח חלון כנגד חלון אינו יכול לפתוח ע"כ. ולכן פסקה מרן בש"ע להא דהרשב"א שם בסל"א כיון דהרא"ש קאי כוותייהו וכמ"ש בתשו':
לא כן היכא דאיכא בליטות הנה שם פליגי הרא"ש והרשב"א ז"ל וכמו שיראה הרואה בתשו' הרשב"א ז"ל הביאה מרן הב"י שם בסי' תי"ז וז"ל וכתב עוד באותה תשובה שגם בעל החצר שכנגד החצר היה מעכב עליו מפני שמאפיל והשיב כל שהוא למעלה מגמל ורוכבו אין בני ר"ה יכולים לעכב עליו וחבירו שקדם ופתח חלונותיו לרה"ר קדם וזכה מן ההפקר וזה שבא לבנות כנגדו צריך להרחיק ממנו ד"א כדי שלא להאפיל עליו ואם הרחיק ממנו ד"א אינו יכול לעכב עליו והוא שלא יזיקנו בראיה זו היא שורת הדין זולת אם יש שם חקי המלך כמו שיש במקצת מקומות שבכל כיוצא בזה הולכים אחר חקי המלך. וכן כתב בתשו' אחרת וז"ל אם הזיזין למעלה מגמל ורוכבו אפי' לכתחילה יכול להוציא ומ"מ אם יש מנהג ידוע שאינם יכולים להוציא אלא מדעת הרבים או ברשות הממלכה הולכין אחר המנהג עכ"ל. נמצא דס"ל להרשב"א דבבליטות הראשון שפתח זכה ואין הב' יכול להאפיל ולא לפתוח:
ואנכי הרואה לתרץ לתשו' הרשב"א אהדדי תשו' הנז' ותשו' שהביא מרן באבק"ר שם וז"ל אבל מצינו להרשב"א ז"ל שנשע על ב' בתים בשני צידי ר"ה שאינו רחב ד"א וקדם אחד מהם ופתח חלון בכותלו ואח"כ עמד הב' ורצה להגביה ולהאפיל על אותו חלון והשיב מי שקדם ופתח חלון על רה"ר הרי זה זריז ונשכר ואין חבירו שבצד השני רשאי למונעו מפני שאינו פותח על רשותו שהדרך של המלך וכך רצה שכל הבא לפתוח על הדרך פותח. ואינו פותח על רשות חבירו ולא משתמש בשל חבירו כלום ולפיכך אם בא השני לפתוח כנגד אותו חלון אינו רשאי שיכול לומר זה אל תזיקני בראייתך וכדרך שאם קדם בעל העלייה ועשה עלייתו אוצר מונע את בעל הבית שתחת העלייה מלעשות רפת בקר או חנות ונחתומין אבל אם בא להגביה כותלו מגביה ואינו נמנע אע"פ שאין בניהם ד"א עכ"ל:
וכתב עוד שנשאל בכיוצא בנ"ד וז"ל השאלה ראובן שיש לו חלונות ולימים בא שמעון לפתוח חלונות בכותלו כנגד חלונותיו של ראובן וראובן מעכב על ידו מחמת היזק ראיה ושמעון השיבו עד שאתה אומר לי לסתום גם אתה סתום שאע"פ שקדמת ופתחת אין חזקה לנזיקין דגירי והשיב שהדין עם ראובן מפני שמה שפתח בר"ה כל הקודם זכה כבונה ופותח בבקעה שכל אחד יש לו רשות לפתוח שם וזוכה בקדימתו עכ"ל. והביאם בב"י בסי' קנ"ד מחודש י"ח ובריש סי' קנ"ה והנה הר' ב"ד סי' מ"ח והרב דבר משה והר' מהרח"ש ז"ל ועט"ר בכנה"ג שם בהגהב"י אות ג' המה ראו כן תמהו ע"ז ותירצו ע"ש דבריהם:
ואני אענה בתרייהו דג' חלוקות בדבר אחת בפותח חלון בכותלו נגד חלון שבכותל חבירו ורה"ר באמצע בלי בליטות. ואת השני בבליטות שהם למעלה מגמל ורוכבו בלי רשות המלך. ול הג' לו בא היכא שהמלך נתן רשות להוציא בליטות ולפתוח חלון כל אחד כחפצו. ובשתים יתחתן הרא"ש והרשב"א והם הנה בפתיחת חלונות אחת בכותלם בלי בליטות. שניהם כאחד הרא"ש והרשב"א מודים דיכול להאפיל אבל לא לפתוח חלון נגד חלון. גם היכא דיש רשות מן המלך להוציא ולפתוח. טובים השנים הרא"ש והרשב"א מודו דיכול להוציא ולפתוח:
וטעמא דמילתא כיון דאין רשות המלך נתונה להוציא בליטות הו"ל רשות הרבים דהפקרו לכל ב"א ולא הוי כחצר השותפין ולכן הפותח ראשון זכה מן ההפקר ואינו יכול הב' לפתוח חלון כנגד חלונו של חבירו ראשון אבל להאפיל יכול להאפיל כיון שהוא בונה בתוך שלו כי רשאי אדם לעשות בתוך שלו כל מה שירצה דאין אדם משעבד קרקע חבירו שלא מדעת חבירו שאם הוציא זיזין וכו' וכנדון התשו' דסי' אלף קל"ב דאין בר"ה ד"א והרוצה להשלימם מרשות חבירו ובזה גם להרא"ש ז"ל דאית ליה בדין הבליטות דהכל שוה בין דאיכא בליטות ובין דליכא כמו שמפורש במרן הש"ע סי"ו דעת הרא"ש וכו'. גם נדונו הוא מיירי שהוציא הראשון הבליטה שלו ע"ס גבולו וכמ"ש הרב ד"מ חו"מ סי' כ"ח משם הראב"ד ז"ל דיכול לפתוח. עוד כ' האדון שיחיה עמ"ש דעכשיו שנקבעה הלכה בין הפוסקים לדון בטענת קי"ל יכול לכוף לראובן שיסתום ואין להשיב ע"ז ממ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' הנז"ל דיכול שמעון להאפיל דמשמע דוקא להאפיל ולא לכוף לסתום דהוא ע"פ הנימוס מיירי ועכ"ז לא אמר אלא להאפיל די"ל דמאי דנקט להאפיל היינו משום דהתם בא חבירו לבנות בצד הבליטה של ראובן הסמוך ולכן לא שייך לכופו לסתום דממילא נסתם וגם אין יכול לפתוח שם שום פתיחה משום דהוי על רשות חבירו הפתיחה אבל כשהוא בענין שאין נסתם ממילא וגם לא הוי הפתיחה על רשות ראובן כגון שמרחיק שמעון בנינו וכונס לתוך שלו יכול לפתוח על המקום שהניח בנוי שהוא שלו ולכוף לראובן שיסתום ולא יהיה לו חלון פתוח על רשותו שמזיקו בראיה ואע"פ שמהרשד"ם וכו' יעו"ש בדבריו:
הכי אמרתי הבו לי לנ"ד שאינו פותח לרשות חבירו אלא הוא פותח לר"ה שיש רשות לשניהם לפתוח עליה הו"ל כפותח לתוך שלו ולית אינש על יבשתא לימחי בידיה:
וכרגע נראה לי דבר סת"ר מה שדחה הר' ד"מ את דבריו שם ז"ל ומאן לימא לן דהתם מיירי הרא"ש ז"ל שבא חבירו לבנות בצד הבליטה של ראובן בסמוך ולכן קאמר דיכול להאפיל דממילא נסתם נמי לא עסקינן דכנס ראובן בתוך שלו והוציא הבליטה ופתח חלון לרשותו ולכן קאמר הרא"ש ז"ל דיכיל להאפיל עליו ולא לכוף לסתום או שיזיקו בראייה וכן יש לדייק מל' הרא"ש דקאמר ז"ל בתשו' דכיון דכל אחד יכול להוציא בנינו לר"ה לא הוי האויר שלפני ביתו של שמעון הפקר אלא הוי כחצר השו' וכשפתח ראובן חלונו כנגד האויר שלפני ביתו של שמעון שלא כדין פתח ואם איתא דמיירי דכשפתח ראובן והוציא הזיז היה על כל אוירו בענין שהחלון היתה פתוחה על האויר שלפני בית שמעון לא היל"ל וכשפתח ראובן חלונו כנגד האויר שלפני ביתו של שמעון לא היה לו לומר על אויר של שמעון ומאי כנגד דקאמר וכן משמע מדברי ר' יחיאל השואל ז"ל יעו"ש בתשו' הרא"ש ז"ל כלל צ"ט ס"ו אלא משמע דמיירי דכשפתח ראובן כנס בתוך שלו ופתח חלון על אויר שלו שלפני ביתו ולכן אמר וכשפתח ראובן חלונו כנגד אויר שלפני ביתו של שמעון שלא כדין פתח כיון דגם שמעון יכול להוציא בנינו ואין צריך להרחיק שמעון אלא יכול לבנות על אויר רשותו ולהאפיל עליו דכיון דהמנהג להוציא זיזין כל אחד לפני ביתו הו"ל כחצר השו' אבל לפתוח חלון כנגדו אינו יכול כיון דראובן על אויר רשותי פתח וברשות פתח עכ"ל:
אחר המחי"ר לדידי יש לדקדק מן השאלה של ר' יחיאל בני להיפך שהוא מיירי שהוציא הראשון הבליטה שלו ע"ס גבולו וגם הב' רוצה להוציא ע"ס גבולו. ממ"ש ראובן שהוציא בליטת עלייתו לחוץ וכו' לסוף נמלך שמעון שכנו להוציא גם הוא בליטת עלייתו ועתה הוא אומר ראובן שירחיק בנינו ד"א מכנגד חלונו שלא יאפיל ע"כ. דיש לדקדק בדבריו דאם איתא כדברי הר' דב"מ דמיירי בין שהוציא ע"ס גבולו בין שלא הוציא ע"ס גבולו הו"ל לו' ראובן שהוציא בליטה בעלייתו ולבסוף נמלך שמעון גם הוא להוציא בליטה בעלייתו לא לכתוב בליטת עלייתו דשמעת מינה שהוא בליטת כל עלייתו שהוא סוף גבולו ושמעון שכנו ג"כ רוצה להוציא ע"ס גבולו וע"ז כתב השואל שם וז"ל ויראה מתוך סוגיית הגמ' ששמעון אין צריך להרחיק כי נראה ששמעון לא היה יכול לעכב ע"י מלפתוח החלון מידי דהוה אכל אדם שפתח חלונותיו לר"ה או למבוי ואפי' כנגד חלון חבירו כמו שפסקתי בתשובה אחת הואיל וכו'. גם חזקת ראובן אינה חזקה להצריך לשמעון להרחיק דהא בהא תלייא כדמפורש בפ' חז"ה גבי חלון למעלה מד"א אין לו חזקה ואין יכול למחות וכן לגבי זוז פחות מטפח וכן בני העיר שמכרו רחוב שחלונות פתוחות לו יראה שצריכין לסתום כל החלונות. וכיוצא בזה פסק הר' ד"מ דכל היכא דאם בא למחות אינו מוחה אין לו חזקה ע"כ. ולפי דבריו ששמעון לא היה יכול לעכב עליו בידו אפילו מלפתוח חלון כנגד חלון ואם פתח אין לו חזקה וכיון דאין לו חזקה יכול גם הוא לפתוח חלון כנגד חלונו א"כ למה ראובן לא אמ"ל כ"א שירחק בנינו שלא יאפיל ולא טען לו אפשר שלא יזיקנו בהיזק ראייה אלא ודאי דקאי שהוציא כל גבולו ולכן פשיטא ודאי שאינו יכול לפתוח שמעון חלון לתוך רשות ראובן זולתי טענתו היא שהוציא לזכות בד' אמות מאויר השייך לשמעון ורוצה למונעו שלא יוציא בליטתו כי אם בריחוק ד"א משלו שכבר זכה בהם וכן מוכח מן התשו' ז"ל ודאי כן הוא דכל מקום דאין יכול למחות אין לו חזקה וכו':
אמנם צריך לדקדק ראובן שפתח חלונו זכה באוירא מן ההפקר כיון שברשות פתח ומי יכול לסלקו ממנו ומיהו לפי שאלתך משמע שהוא מנהג בעיר להוציא זיזין וגזוזטראות ואין יכולים למחות דאל"כ הראשון היאך הוציא בליטת עלייתו ואם תמצא לומר וכו' וא"כ כיון דכל אחד יכול להוציא בנינו לר"ה לא הוי האויר שלפני ביתו של שמעון הפקר אלא כמו חצר השו' וכשפתח ראובן חלונו כנגד האויר שלפני ביתו של שמעון שלא כדין פתח כיון דגם שמעון יכול להוציא בנינו ועד הנה כדין לא היה שמעון מקפיד בו כי לא היה מזיק לו ולא היה יכול למחות בו הילכך אין לו חזקה לראובן ויכול שמעון לבנות לפני חלונו ומצוה לומר לשמעון דאינו מחויב להרחיק דהשבת אבידה היא כי טעו בדבר משנה וחזר הדין עכ"ל:
ואם איתא לדברי הד"מ דע"י דכשפתח ראובן כנס לתוך שלו וכו' וא"כ הו"ל להרא"ש לבאר דבריו דדוקא להאפיל לא לפתוח כיון שלפי דברי השואל דהראשון יכול לפתוח אפילו נגד חלון לא לסתום אלא ודאי כדאמרן שהראשון פתח בסוף גבולו א"כ פשוט הוא שלא יוכל הב' לפתוח חלון על רשות חבירו אבל להאפיל יכול כיון שהוא בונה בשלו ולא היה יכול למחות בו ושלא כדין פתח ואין לו ד"א אבל אם הראשון כנס לתוך שלו ופתח אזי גם הב' יכול לכנוס לתוך שלו ולפתוח אפי' חלון כנגד חלון כיון דהראשון שפתח שלא כדין גם הב' יפתח אם הוא כשכונס לתוך שלו:
ומאחר דנ"ד השואל היה בשלא כנס אלא הוציא כל רשותו דשם הוא ודאי שאינו יכול לפתוח לתוך רשות חבירו ולכן גם אביו שהשיבו כתב בליטת עלייתו דנראה שהוציא כל גבולו וכן י"ל ממ"ש וא"כ כיון דכל אחד יכול להוציא בנינו לר"ה לא הוי האויר שלפני ביתו של שמעון הפקר אלא כמו חצר השותפים וכשפתח ראובן חלונו כנגד האויר שלפני ביתו של שמעון שלא כדין פתח כיון דגם שמעון יכול להוציא בנינו ועד הנה בדין לא היה שמעון מקפיד בו כי לא היה מזיק לו ולא היה יכול למחות בידו והילכך אין לו חזקה לראובן ויכול שמעון לבנות לפני חלונו ומצוה לו' וכו' ומדקאמר להוציא בנינו משמע כל בנינו שהוציא כותלו לחוץ. ומה שהק' הרב הנז' דהיל"ל וכשפתח ראובן חלונו על אויר של שמעון ומאי כנגד דקאמר ע"ש. וכפי דבריו אכתי לא פלטינן להק' דהיל"ל וכשפתח ראובן חלונו על אוירו ומאי כנגד ועפ"ה שנדון התשו' הוא שראובן הוא הוציא בליטת עלייתו כולה לחוץ נמצא החלון שפתח ברוחבה כולו הוא כנגד אויר כותלו של שמעון וכיון שגם שמעון יכול להוציא בנינו דהיינו כותלו לא הוי האויר שלפני ביתו של שמעון הפקר אלא הוי כחצר השותפין ע"ש ופי' דבריו הוא כמ"ש דלא הוי הפקר אלא כחצר השותפין שראובן יש לו כנגד כותלו ושמעון יש לו כנגד כותלו והו"ל ב' שותפים באויר וראובן נטל חלקו ולא זכה ליהנות מחלק חבירו כיון שהם שותפין ושלא כדין פתח. ובזה נקיים אנחנו ממה שי"ל על הרא"ש שכתב לא הוי וכו' דאיך הוי הפקר שלפני ביתו של שמעון כחצר השו' כיון שראובן לקח חלקו ומה לו שות' בחלק שמעון:
ומעתה עלו דברי הרב ב"ד שרירים וקיימים לדוד אמת במה שפי' בדברי הרא"ש ונמצא להיכא דליכא בליטות אזלי ומודו הרא"ש והרשב"א אהדדי דיכיל להאפיל לא לפתוח ברם היכא דאיכא בליטות בלי רשות המלך בהא פליגי הרשב"א והרא"ש דלהרא"ש יכול להאפיל ולפתוח חלונות או אפשר דוקא להאכיל וכמ"ש מרן בתשו' בין הכי ובין הכי פליגי וכמ"ש בתשו' הרשב"א אבל היכא דאיכא רשות המלך להוציא זיזין כו"ע מודו דשרי לפתוח חכ"ח וכמ"ש מרן שם ס' ט"ו וה"מ וכו' ועי' להר' לח"ש בקו' חזקת סי' ז' ס"ט הביא דברי הר' בני דוד פלקון ז"ל וכתב שם ומזה נתפשט המנהג ע"ש ובסעי' י"ב ע"ש ועי' משאת משה ח"ב סי"ס דק"ס ע"א וג'. ועי' להר' ב"ד ח"ב בחו"מ סי' קנ"ד ד"ס ע"ד ועי' להר' פ"מ ח"ב סיל"ו דכתב דאפי' המנהג הוי עיקר שמש צדקה ת"מ סי' ל"ד דכל מידי דיש מנהג מהני אפי' בהז"ר ועי' עוד שם דמ"ו ע"ב ודנ"א ע"א וכ"ש אם הוא דינא דמלכותא:
וכן יש לדקדק מדברי מרן גופיה בסי' קנ"ד סי"ד וט"ו וי"ו וז"ל הבא לפתוח ראשון בעלייה שכנגד עליית חבירו להר' יונה ז"ל אינו יכול לפתוח אלא עד חצי עלייתו כדי שישאר השאר לשכנגדו ולהרא"ש ולהרשב"א אין יכול חבירו לעכב עליו ולומר היום או למחר אפתח ותעכב עלי שר"ה הפקר הוא והראשון שפתח כזוכה מן ההפקר וה"מ במקום שאין אדם רשאי להוציא זיזין וגזוזטראות מעלייתו לרה"ר אבל במקום שאדם רשאי להוציאם לא הוי האויר שלפני עלייתו הפקר אלא הוי כחצר השותפין וכשפתח זה חלונו כנגד אויר שלפני עלייה שכנגדו שלא כדין פתת כיון שגם האחר יכול להוציא בנינו לר"ה ובסי"ו כתב וז"ל דעת הרא"ש שהפותח חלון וכו' ועל פי הדברים האלה פסק בראובן שהוציא בליטת עלייתו וכו' אבל הרשב"א כתב שראובן הבא לפתוח וכו' ולזה הסכים הריב"ש וכתב שאין דעת הרבה מאחרונים וכן דעת הר' יונה והרמב"ן והכי נקיטינן ע"כ:
הנה דברים הללו שכתב מרן וה"מ במקום שאין אדם רשאי אבל במקום שאדם רשאי וכו' דברים אלו אך למותר דהו"ל לומר וה"מ במקום שאין מוציאין אבל במקום שמוציאין וכו' אם לא שנאמר שכיוין למה שכתבנו והוא דבסי"ד כתב הדין דפתיחת חלונות בלא בליטות דהרא"ש והרשב"א שוים הם ופליגי על רי"ו ובא לפרש וה"מ במקום שאין אדם רשאי מכח דינא דמלכותא דהיינו שבמקום הזה לא יש דינא דמלכותא להוציא זיזין אלא אדרבה אינם מניחים להוציא ולא ניתן רשות אלא לפתיחת חלונות דהוי רה"ר הפקר וכל הקודם זכה מן ההפקר ואין חבירו יכול לפתוח כנגדו אבל להאפיל שהוא בונה בכותל שלו דר"ה אין בו ד"א דגם להרא"ש דמשוה אותם לדין הבליטות הוא דוקא בבליטות שהם מצד אחד שכל אחד מוציא את בליטתו לרשותו ולכן יכול להאפיל אבל במקום שרשאי מדינא דמלכותא להוציא הו"ל רה"ר שביניהם כחצר השות' והראשון שפתח שלא כדין פתח ובזה כו"ע מודים שיכול לפתוח אפי' חלון כנגד חלון ואפי' רי"ו מודה בזה וכמו שביארנו:
גם יש לנו לפרש עוד בדברי מרן שכתב במקום שאין אדם רשאי שהוא על מקום הוצאת הזיזין דהיינו למטה מגמל ורוכבו אבל במקום שרשאי דהיינו למעלה מגמל ורוכבו כמו שיתבאר לקמן במקומו:
ומעתה נצול אותו צדיק מרן הק' ממאי דקשה עליה שבסי"ד וט"ו השוה להרא"ש ולהרשב"א בחדא מחתא ובסי"ו שכתב דעת הרא"ש כתב שם אבל הרשב"א וכו' כנראה דהרשב"א פליג אהרא"ש ואולם ע"פ האמור הנה נכון דבסי"ד מיירי בלי בליטות דבזה שקולים הם הרשב"א והרא"ש ובסט"ו מיירי מכח דינא דמלכותא ובזה גם הרשב"א מודה וכמ"ש בהדיא שהביא מרן בסי' תי"ז. ובשי"ו שמדבר לעיקר הדין הנה שם פליג הרשב"א אהרא"ש ואית ליה דהראשון שפתח זכה מן ההפקר ואינו יכול הב' להאפיל עליו וכמ"ש שם בתשובה זהו שורת הדין נותן וכו':
איך שיהיה בין הכי ובין הכי בנ"ד לפי דעת מרן כפי מה שפירשנו יכול שכנגדו לפתוח אפי' חלון כנגד חלון באין אומר ואין דברים ואין מי שיאמר לו מה תעשה וכמו שאוסיף עוד לבאר לקמן בע"ה. ויש סייעתא לדברינו לה לפרש דבריו בש"ע לדעת הסמ"ע ודעימיה כדברי התשובה ולא פליגי ממה שראינו להר' צדק ומשפט שם דפ"ה ע"ב וע"ג אחר שהביא דברי המט"ש שהאריך לפרש דגם מרן בש"ע שכתב וה"מ וכו' לא לפתוח חלון כנגד חלון קאמר אלא להאפיל דוקא והביא ראיות ודחה דברי הסמ"ע והראיות הם לחלק חילוקו אבל בעיקר החילוקים אין לתמוה דיכולים לאומרו באופן דאתי כהלכתא וכמ"ש לקמן על ראשון ראשון התימא הוא על החילוק שחילק כיון דכשבונה על המצר אפי' דאיכא ר"ה צריך להרחיק דאית ליה שיכול למחות אפי' רחוק מטעם היזק ראייה ולא אמרינן שלא היה יכול למחות בו מחמת שיכול לומר לו אני באתי ליהנות מאויר ר"ה ולכן צריך להרחיק היות שכבר החזיק והגם דאית ליה אויר שיכול ליהנות ממנו לא מהני ליה שיוכל להזיק לחבירו בעבור זאת א"כ גם בכונס לתוך שלו צריך להרחיק דמאי שנא כיון דמזיק אותו בראייה לא מצי פטר עצמו בראיית חצירו אשר כנס ועל הכל צריך הרחקה גדולה ואין הדין כמותו בחילוקו וכעין זה תמה עליו הרב מהריט"ץ סי' רנ"ג דקצ"ה ע"ד וקצ"ו ע"א ז"ל אבל אכתי קשה וכו' וא"כ נפל פיתא בבירא לדידן דיתבינן באתרא דמארי ביתא תלי זייניה מרן שקבלנו הוראותיו ולפי סברתו דברי נבואה הם דאין לו טעם עכ"ל ומרן לא ניחא ליה בתי' שתירץ הרב ז"ל שדוחקו נראה מתוכו וכמ"ש הר' עצמו ז"ל ואפ' לומר בדוחק ומיתון ועיון עכ"ל. ואם כנם לתוך שלו לא יועיל ולא יציל וצריך להרחיק עד שלא יוכל לראות כלל וכמו שפ' בסי' קנ"ד ס"ו וז"ל ואם הוא לחצר אחרת וכו' צריך להרחיק מכנגד פתחו או חלונו של חבירו עד שלא יוכל לראות בו כלל. וגם בדין החנות כתב שם לפיכך צריך להרחיק עד כדי שלא יוכל לראות בו כלל ואפי' דאיכא רשות הרבים באמצע לא מהני כיון דהחלונות הם גבוהים ודינם כדין חצר חבירו:
עם כל זה נוכל לומר דלא אמרה הרב למילתיה אלא לפו"ד דאית ליה שיכול למחות וכיון שיכול למחות א"כ הפותח החזיק ולכן צריך להרחיק ועליה אנו דנים תמיהת הר' הב"י. לא כן בנ"ד שיש רשות המלך נתונה להוציא ולפתוח גם המרדכי ורב צמח גאון ז"ל מודו בהכי שיכול לומר לו כיון שלא הייתי יכול למחות בך לא החזקת ויכול גם אני לפתוח וליהנות מאויר שלי שיש לי בר"ה ואתה סתום או הגבה כותלך ומנע היזקך ומרן מלכא בש"ע אית ליה כן וכנ"ל. ואם יש לחלק בין בונה על המצר ובין כונס לתוך שלו הוא באו"א שאם בונה במצר חבירו אזי צריך להרחיק דשלא כדין פותח לתוך רשות חבירו אבל אם כונס לתוך שלו אפי' בר"ה שהניח מאוירו אין צריך להרחיק וכמ"ש הר' ב"ד הנז"ל וגם הרשב"א ח"ג סי' קע"ח וז"ל תשו' הדין עם ראובן דכל שהוא אינו צריך להצניע עצמו מחמת שמעון כדין מעכב עליו כל שהוא מזיקו בין בפותח כנגדו ממש בין במטה מן הצד דמילי דרבנן לאו כחוכא לומר כשמזיקו להדיא כיון שאינו מכוון ממש מותר שהרי אין עיקרו אלא כדי שיזיקנו בראייתו וכו' זה הכלל כל שמרבה בהיזקו אינו רשאי וכו' והיזק ראייה אין לו שיעור ואפי' מפסיק ביניהם רה"ר י"ו אמה ואפי' מ' אמה כל שמזיקו בראייה אינו רשאי ואם חלונותיו של שמעון גבוהות מקרקעית הבית ואפי' יותר לד"א מוחה ראובן בידו דאמ"ל זמנין דמנחת שרשיפא וכו' כדאיתא בשלהי פ' חזקת הבתים עכ"ל. לא דיבר הרשב"א אלא לפו"ד דאית ליה דאם פתח הא' החזיק בה ואין הב' יכול לפתוח ולא להאפיל וכמ"ש זוהי שורת הדין אבל אם יש חקי המלך וכו' וכמו שנתבאר לעיל:
עוד בא לפי תמיהת הב"י הוא כמו שתמה הרב שמו משה ז"ל ח"מ סי' כ"ג דקט"ו ע"א וז"ל ולכאורה ראית המרדכי ממתני' דהחלונות מכנגדן ד"א שלא יאפיל ואפ"ה צריך ד"א למעלה שלא יציץ הראיה אינה מובנת דמה ענין כותל שהוא עולה לו ומציץ שצריך להגביה ד"א לענין חלון כנגד חלון דהתם אפילו יגביה ד"א עדיין מציץ הוא אם ירצה וכ"ת דאם מגביה גם החלון ד"א אינו יכול להציץ דומיא דכותל דכך שיערו חכמים א"כ לוקמי גם לתוספתא כן ואמאי מוקמינן לה בכונס בתוך שלו הלא אפילו על המצר די בד"א דכותל וא"כ מתני' כחכמים אתייא ולא כר"מ ואתי שפיר ומתני' דקאמר לא יפתח אדם לחצר השות' אבל פותח הוא לר"ה וכו' ומוקמינן לה בנמוכות אבל בגבוהות אסור היינו במכונות אבל כשפותח חלון גבוה מחלון חבירו ד"א מותר והכל אתי שפיר גם מה שסיים המרדכי דמתניתין דהחלונות מכנגדן ד"א וכו' מיירי על המצר דלא סגי ליה בד"א היאך אפשר דלא סגי ליה בד"א והתנא קאמר יגביה ד"א דוקא ואיך קאמר דלא סגי ע"כ. והגם כי שם תי' דברי המרדכי עש"ב מרן הק' לא חש לתי' דמה שהוצרך לחלק הוא משום דאל"ה הויא מתני' כיחידאה למה לא יפרש פי' ע"ג שיש בו היז"ר דאם ירחיק דהיינו למעלה אם יכנוס לתוך שלו בגובה ד"א מותר וכשהוא גבוה ד"א וכנס לתוך שלו ד"א אזי לא נשאר שום היז"ר והכי פי' לר"מ לא יפתח ע"ג וכו' ואפילו שהוא גבוה ד"א משום היז"ר שכל שיגביה יש היזק ראיה אבל חכמים מצאו תרופה שירחיק לתוך שלו בגובה ואזי לא ישאר היז"ר כלל ולכן דייקי בלישנייהו לומר ובלבד שירחיק עם הגובה וכפי פי' זה הכל יבא ע"ן דמתני' לא הוי כיחידאה דמתני' מיירי שהם מכוונים זה כנגד זה לא זו למעלה מזו כנגד חבירו דשם אית תקנה לכנוס לתוך שלו ובזה יסתלק היז"ר וכמ"ש חכמים ובלבד שירחיק לא כן אם יהיו מכוונים זה כנגד זה בשוה לא למעלה ולא למטה אזי צריך להרחיק שלא יוכל לראות ואפילו כונס לתוך שלו כ"ז שעדין יש לו היז"ר ממנו ל"מ מה שכנס לתוך שלו. וגם אין מהצורך לפרש התו' בחצר השות' וכמ"ש הרב שמו משה שם ע"ג בדעת הטור ז"ל. ברם עדיין צריכים אנו למודעי מה יענה מרן בדברי התוספתא והטור ז"ל על דברי רשב"ם שכתב דבחצר השות' בהרחקת משהו סגי כתב ובתוספתא אומר צריך להרחיק ד"א והיא היא התוספתא שהביא המרדכי ותימה על הטור ז"ל דמוהר"מ רבו של אביו מוקי לה בפותח כנגד חבירו וכונס לתוך שלו ומה ענין זה לדין רשב"ם בחצר השות' איך שיהיה עכ"פ הטור ז"ל מוקי להאי תוס' בחצר השות' ומרן ז"ל לא חש לתוספתא זו ולא לפי' הטור ז"ל בחצר השו' ובנתנו לו רשות והא ודאי טעמו הוא דסתמא קאמר הברייתא ואפשר דאף בחצר חבירו קאי דלר"מ לא יפתח כלל ולחכמים די בהרחקת ד"א ואמאי לא חש לה. ואם נפרש כפי' המרדכי גם לזו לא חשש מרן ז"ל ולא הביא דבריו בב"י כלל עכ"ל. דלפי האמור לפרש דברי התוס' לא הוצרך הטור ומרן לחוש לדברי התוס' כיון דלסברת חכמים ע"י מה שכנס למעלה לתוך שלו לא נשאר שום היז"ר כלל ולא נשאר שום תימה על העור דמוהר"מ רבו ש"א וכו' ולכן מרן הביא דברי המרדכי ותמה עליו וכדאמרן. וגם בזה יבואו דברי חכמים בדיוק שאמרו ובלבד שירחיקו אין מהצורך למ"ש הר' חסדי דוד לפרש דברי חכמים שאמרו שצריך להרחיק הרחקה זו מלמעלה אזי וחכמים מתירין כל שמגביה למעלה מחלון חבירו ד"א דבהכי סגי שלא יוכל להזיקו בהיז"ר ע"ש. דהוא דוחק דאדרבה כל שמגביה ד"א הוא מתרבה עליו ההיזק והחוש יעיד ע"ז ואדרבה מדברי חכמים שאמרו ובלבד שירחיק ד"א ול"א שיגביה ד"א מוכחא מילתא כמ"ש. וא"כ עדיין התמיהה שתמה הרב שמו משה במקומה עומדת ולכן לא חש לה הב"י ותמה על מה שהביא המרדכי משם רבו אי נמי אפ"ל התו' והוא זה דר"מ אית ליה לא יפתח אדם פתח ע"ג פתח אפי' שהם גבוהים ד"א וחכמים מתירין ובלבד שירחיק ד"א ר"ל שהרוחב שביניהם הוא ד"א דוקא דאזי הגובה ד"א הוא ותיבת ובלבד דקאמרי חכמים דייקי בפי' דקי"ל לחכמים לומד וירחיק ד"א המונע היז"ר וכמ"ש הרמב"ן בחידושיו על ב"ב דכ"ב וז"ל וגופא דמתניתין כך פירושה מכוון דתנא מי שהיה כותלו וכו' דשמעת מינה שמי שבא לסמוך כותלו בכותל חבירו צריך להרחיק ד"א חזר ושנה ואם היה בכותלו של חבי' חלונות אעפ"י שהרחיק כותלו ד"א צריך להגביהו או להשפילו ד"א כדי שלא יציץ ולא יעמוד ויראה וכיון שהגביה ד"א ואין בין כותל לכותל אלא ד"א שוב אינו יכול לראות בחלון ותנא דברייתא דקתני מלמעלן שלא יציץ ויראה ולא יהיב שיעורא אלא כדי שלא יציץ ויראה וכן במכנגדן כדי שלא יאפיל ולא יהיב שיעורא וכן פירש"י ז"ל ובא לומר לך שפעמים צריך הרחקה יותר מד"א שאם היה בין כותל לכותל ריחוק גדול אם מגביה כותלו ד"א מחלונות של זה כ"ש שיראה שם להדיא לפיכך פי' בברייתא בכדי שלא יציץ ויראה צריך להרחיק בין רב למעט ולא אמרו ד"א אלא בבונה בסוף ד"א מכותל החלונות עכ"ל. ואפ' כי לזה כיוין מרן בש"ע סי' קנ"ד ס' כ"א וז"ל מי שהיה לו חלון בכותלו ובא חבירו ועשה חצר בצדו אינו יכול לומר לבעל החלון זה סתום חלון זה כדי שלא תביט בי שהרי החזיק בהיזק זה ואם בא חבירו לבנות כותלו כנגד החלון כדי שיסיר היזק ראייתו צריך להרחיק את כותלו מכנגד החלון ד"א שלא יאפיל עליו וכיון שהרחיק ד"א אעפ"י שמאפיל אינו צריך להרחיק יותר. היתה החלון למטה בכותל כופה את חבירו לבנות כנגדה ברחוק ד"א ולהגביה הבנין ד"א כדי שלא יביט בו מהחלון. היתה החלון למעלה בכותל ובנה חבירו כותל כנגד החלון מלמטה אם היה מראש הכותל שבנה עד החלון גובה ד"א או יותר אינו יכול למונעו אעפ"י שלא הרחיק מהכותל כלום שהרי לא האפיל עליו ואינו מזיקו בראייה אבל אם נשאר גובה מראש הכותל עד החלון פחות מד"א כופהו למעט הכותל כדי שלא יעמוד על ראש הכותל וישקיף מהחלון או יגביה הכותל על החלון ד"א ויהיה הכותל רחוק מהחלון ד"א כדי שלא יאפיל ולא יציץ ויראה עכ"ל. וכן פי' הסמ"ע שם ס"ק נ"א בשם ה"ה וז"ל המ"מ כתב די"א הא דסגי בד"א היינו דוקא כשלא הרחיק הכותל אלא כדינו ויותר מכאן מעט אבל אם הרחיקה ריחוק גדול כ"ש שיראה משם כשיגביה ד"א מחלונו של זה וכן פירש תנא דברייתא שצריך להגביה כדי שלא יציץ ויראה עכ"ל:
אף אנו נפרש התוס' כן ואז הוי מתניתין כחכמים ולא כיחידאה ונשארה התמיהה במקומה עומדת כן נ"ל בדעת מרן הב"י ולכן לא חש וכו' וכפי זה נפשט ספיקו של הרמב"ן בפ' ח"ה על דנ"ע דמייתי להך תוספתא ועלה ונסתפק וז"ל ולא נתברר אם הרחקה זו מזה כנגד זה או היא מלמעלן כדקתני ע"ג וכענין ששנינו החלונות מלמעלה ד"א. וכפי האמור הנה נכון דר"מ דאמר לא יפתח לפי דברי הרמב"ן מלמעלה ובודאי שהוא ד"א דאל"ה פשיטא שאינו יכול לפתוח כיון שהוא מזיקו בראייה ומה בא להשמיענו. אלא ודאי דבא לו' דאע"ג דאיכא ד"א לא יפתח אדם פתח על גבי פתח שהוא אפי' דאיכא ד"א ועלה קאמרי חכמים ובלבד שירחיק הרחקה אחרת דהיינו ד"א מזה כנגד זה שכיון שאינם מרחיקים זה מזה אלא ד"א אזי ע"י שהגביה ד"א שוב אין היזק ראיה ואפילו לפי ספקו של הרמב"ן מאחר דקי"ל כרבנן לכן צריך להרחיק בין מלמעלה בין מכנגדו ד"א:
ודרך אגב חזון הרביתי בלשון התו' שהביא המרדכי בדברי ר"מ דקאמר לא יפתח אדם וכו' אבל יפתח חלון ע"ג פתח ופתח ע"ג חלון דיש לתמוה דמאי שנא. ואנכי הרואה בתוס' עצמה פ"ב שא ין בה אבל יפתח אלא לא יפתח אדם פתח ע"ג פתחו וכו' פתח על גבי חלון וחלון ע"ג פתח ותימא על הר' שמו משה שהביא לשון התו' כל' המרדכי ולא נרגש מזה כלום גם מה שרצה הרב שמו משה שם בדקע"ו ע"ד להעתיק דברי הרמ"ז בס' חסדי דוד ז"ל וז"ל ואפשר להעתיק דבריו ז"ל ביותר דה"ט דפסקי' כר"מ משום דסתם לן רבי כוותיה דתנן אבל פותח אדם חלון ברשות הרבים חלון כנגד חלון ואמרינן בש"ס דטעמא משום דאמ"ל הא בעית לאיצטנועי מבני רה"ר דון מינה דאם הם החלונות למעלה מד"א לא יפתח כמו שלמדו ממשנה זו הרמב"ן והרשב"א והמרדכי וכבר גם המרדכי בעבור סיבה זו שלא תהיה מתניתין כיחיד רצה לפרש מ"ש מהר"מ ז"ל רבו מינה להרמב"ן ודעימיה דלא ס"ל לחלק בין כונס לתוך שלו לבונה על המצר דאחר האמת קנה כיון דהיז"ר גירי דידיה נינהו אף אם עושה בתוך שלו ל"מ דמודה ריו"ס אגירי דידיה כמ"ש בש"ס וכיון דגם הוא ז"ל אסיק דהיז"ר אין לו שיעור א"כ מה הרוחנו בכניסה לתוך שלו ד"א אלא ודאי דכי הדדי נינהו ואתייא מתניתין דלמד ממנה המרדכי ההיא דכותל אמתניתין דאבל פותח לר"ה כר"מ דלמעלה אינו יכול לפתוח וכיון דסתם לן רבינו הקדוש כר"מ נקיטינן כוותיה דלא כחכמים דפליגי עליה ולכל הדברות בפסק מרן אין דרך לנטות דהכי ס"ל דלא סגי בשום הרחקה אלא עפ"י ראות עיני ב"ד שאין לו נזק כלל וכנז"ל עכ"ל. ונוראות נפלאתי ע"ד דמאי דסתם לן רבינו הק' אבל פותח אדם בר"ה וכו' אתייא כרבנן דאפילו דהם למעלה מד"א לא יפתח היינו כשהם מכוונים זה כנגד זה ממש בשוה אהני הגובה אלא לגבי בני ר"ה לא כן לגבי חבירו שגם הוא גבוה כמותו לא יאמר עליו גבוה דבזה חכמים מודים דלא אמרו אלא דוקא אם הם גבוהים זה מזה ורחוקים ד"א דוקא וכאשר הוא עצמו כתב כן לדחות ראית המרדכי שם דקע"ו ע"א הבאתי דבריו לעיל וכן מצינו למוהריט"ץ שם דקצ"ו ע"א שהק' על ה"ה ועל מה שכתב וכו' להזקיק את התחתונה עכ"ל. גם במ"ש ולכל הדברות בפסק מרן וכו' לפי מ"ש למעלה בדברי מרן בסעי' כ"א יצא לנו דגם למרן אם ההרחקה היא דוקא ד"א די בהגבהת ד"א ולא כוותיה ומ"מ יועיל בנ"ד דאיכא פלוגתא בדברי מרן לפי מ"ש הרב צדק ומשפט ז"ל דמידי פלוגתא לא נפקא החי' שבדברי המרדכי כיון דנ"ד הוי ככונס לתוך שלו יכול הבונה לפתוח ולומר קי"ל וכמ"ש הר' תורת חסד סי' קצ"ב דקכ"א סו' ע"ד ז"ל ונקיטינן שדבר זה הוא מוסכם מכל הפוס' דהיכא דאיכא תרתי לטיבותא דמסייעי למזיק שהוא בונה בתוך שלו ויש ספק אי צריך להרחיק דאין מונעין אותו מלבנות או לעשות מה שהוא רוצה ע"כ. ועיין למוהר"ש גאון הוב"ד בס' כרם שלמה סי' ג"ל דקמ"ז ע"ד ודקמ"ח ע"א וז"ל אמנם אם בא לעשות על רשות חבירו היזק מחדש אפי' שהוא ספק היזק הניזק הוא המוחזק וכו' ושם. הבאתי כמה ראיות לכלל זה ואח"כ הבאתי דברי רבוותא בתראי המנגדים על כלל זה ודחיתי דבריהם מחמת הראיות שכתבתי לחזק כלל זה והעולה מתוך דברי שכתבתי שם הוא שאם הפותח חלון הוא פותח אותו על רשות חבירו ממש כגון על חצר חבירו אז אינו יכול לומר בשלי אני בונה ופותח וקי"ל שאינו היזק וכו' והמזיק הוא המוחזק ועל הניזק להביא ראיה דהוי היזק עכ"ל:
ומידי עוברי ראה ראיתי למרן החבי"ב הוא אדוני הראש בכנה"ג ח"מ מ"ק סי' קנ"ד בהגהב"י ס"ק ס"ו על דברי הרשב"א שכתב הב"י סוף מחו' י"ג ז"ל ודע שהרשב"א בתשו' וכו' וכן כתב הכנה"ג ז"ל ע"ד לכאורה נראה שצריך להגיה אלא שאם מצד זה יכול שמעון להרחיק ד"א וכו' וס"ל לרב דהכונס בתוך שלו סגי בד"א אעפ"י שמזיקו בראייה כסברת המרדכי בפ' קמא דבתרא בשם רבו הביאה רבינו המחבר בסי' זה בסוף מחודשין י"ד ומ"מ זר אצלי לשבש הספרים ליחס להרשב"א ז"ל ס' זרה כזאת שכתב עליה רבינו המחבר ז"ל ודבר תימה הוא והנכון דהכי קאמר אם בעל החלונות יכול להגביה ד"א ולפתוח שם החלונות באופן שאינו מזיקו בראייה יכול לפתוח והם דברי תשובת הגאונים שהביא רבינו המחבר ז"ל במחודשין י"ד ומ"מ איני הולם איך בהגבהת ד"א אינו מזיקו בראייה וצ"ל דמיירי בפותח חלונות בביתו למעלה מד"א מקרקעית שלו דהשתא אינו מזיקו בראייה אלא אי מייתי שרשיפא ועומד עליו ואעפ"י שאפילו מלמעלה מד"א אינו יכול לפותחה כל שהיא עשויה לאורה כר' אלעא דקאמר הכי ס"ל להרשב"א דדוקא כשבשעת הפתיחה אם בא להביט מזיקו בהיז"ר אינו יכול לפותחה אבל בפותח על גג של רעפים דהשתא אינו מזיקו בהיזק אלא לכשיוסר הגג כל שהיא למעלה מד"א יכול לפותחה וכשיוסר הגג יכופנו לסותמה ע"כ:
ואחרי נשיקות עפרות רגלי קודשו לא זכיתי להבין אמרי קו' במ"ש ומ"מ איני הולם איך בהגבהת ד"א אינו מזיקו בראייה וכו' דלפי דברי הרמב"ן בשי' הנז' יובן ובפרט כי הרמב"ן הוא רבו של הרשב"א ונקט כוותיה ואין לנו צורך עוד לפרשו כמ"ש אדוני זקן וצ"ל דמיירי וכו' ועי' בהגהות הגאון מוהר"ר ליב חנליש שם אות ט"ל ואות מ' יעו"ש. ומדברי הרמב"ם בפ"ז מה' שכנים הלכה ב' וג' שם כתב היתה החלון למטה בכותל כופה את חבירו לבנות כנגדה ברחוק ד"א ולהגביה הבנין ד"א כדי שלא יביט בו מן החלון. היתה החלון למעלה בכותל ובנה חבי' כותל כנגד החלון מלמטה אם היה מראש הכותל שבנה עד החלון גובה ד"א או יותר אינו יכול למונעו אעפ"י שלא הרחיק מכותל החלון כלום שהרי לא האפיל עליו ואינו מזיקו בראייה אבל אם נשאר גובה מראש הכותל עד החלון פחות מד"א כופהו למעט הכותל כדי שלא יעמוד על ראש הכותל וישקיף מן החלון או יגביה הכותל על החלון ד"א ויהיה הכותל רחוק מן החלון ד"א כדי שלא יאפיל ולא יציץ ויראה עכ"ל. וכן פסק מרן שם ומוכרחים שמפרשים כתנא דברייתא בא לומר דדוקא קרוב שאינו יכול לראות הא אם רחוק לא יועיל הגבהת ד"א וכמ"ש הרמב"ן הנז'. וכדברי הרמב"ן כתב הר"ן הובאו דבריו בשיטה מקובצת ממש ככל דברי הרמב"ן ז"ל דדוקא במרחיק ד"א סגי במגביה ד"א אבל הרחיק יותר כ"ש שרואה טפי ולכך צריך להגביה יותר עי"ש בדבריו. ומדברי התוס' והרא"ש נראה דסברי מרנן כסברת הרמב"ן כמ"ש הרב שמו משה בסי' כ"ג דקע"ח ע"ב וז"ל ונראה דגם התוס' ז"ל ס"ל כפי' הרמב"ן בזה דהתם בש"ס מוקים להאי כותל שכנגד החלון בבא מן הצד דהיינו אורך הכותל כנגד רחבו של חלון והקשה הש"ס והלא מציץ. ותירץ במדייר כותלו דהיינו שעושה ראש הכותל כמו מדרון משופע לצד החלונות שאינו יכול לא לעמוד עליו ולא להשען עליו כמ"ש רשב"ם ז"ל וכתבו תוס' במדייר ול"מ לשנויי במגביה כותלו ד"א דכיון דקאי מן הצד אפי' גבוה ד"א יכול לעמוד מרחוק עליו ולהציץ עכ"ל. הרי מבואר מדבריהם דאם הכותל רחוק יכול להציץ ולאו דוקא מן הצד דק"ו הוא והחוש יעיד באופן כי דברי הרמב"ן בזה נראה דמוסכמים הם עכ"ל. ברם מה שכתב אח"כ ומיהו הרמ"ה כתב בשי' דה"ה במגביה עי"ש ודאי דפליג. ואפשר דמשום הכי כתבו ה"ה בשם י"א ובודאי דיחיד ורבים הלכה כרבים. ועוד דלדברי הרמ"ה קשה אמאי נייד הש"ס מאוקמתיה דברייתא ומיהו מאי מקשה בכח והלא מציץ מאי קק"ל הא אוקימנא במגביה אלא ודאי כמ"ש התוס' והרא"ש דאפי' מגביה מציץ מרחוק דז"ב. ומיהו מבואר שגם ר' יהונתן ז"ל ור"י בעליות הוב"ד בשיטה מקו' פירשו דמ"ש בש"ס והלא מציץ ר"ל כיון שהוא קרוב מציץ עי"ש. א"כ אפשר אין לדייק מ"ש התוס' והרא"ש ז"ל מיהו אפשר דלא פליגי בעיקר הדין ויש להתישב בזה עי"ש בשיטה מקובצת עכ"ל:
אנכי הרואה לפי מש"ל דהרשב"א ז"ל ס"ל כרבו הרמב"ן ז"ל וגם הרמב"ם ומרן ס"ל כן א"כ לא הוי יחיד. ומ"ש ה"ה ויש מי שכתב הכונה שכן יפרש הרמב"ם כמו שמוכח מדבריו. ומ"ש ויש מי שכתב הוא דלא כמי שפי' דהברייתא אתא לפרש דברי המשנה ואין צריך לתת שיעור דעל מתניתין קיימא וכמו שכן כתב רי"ו הובא בב"י סי' קנ"ד ס' ל"ב ז"ל וכתב ר' ירוחם ואם השפיל או הגביה הד"א כמ"ש א"ץ יותר אפי' יוכל לראותו ע"כ. ולזה הביאו הסמ"ע על דברי מרן להודיע כי כוותיה ס"ל לפרש הברייתא:
וכתב בתשובות הגאונים ושכתבת שאמ"ל בעל החלונות הסך על עצמך וזה אומר לו סתום חלונותיך על הניזק להרחיק עצמו אלא בגירי דיליה ואם כשהוא מסך על עצמו ועושה מעקה ארבע אמות אין מסתכל בו בעל החלונות יעשה מחיצה וישך על עצמו ויוציא הוצאה משלו ואם עושה מחיצה ד"א ועדיין מסתכל בו בעל החלונות צריך לסותמם מדחילק היכא דיש ד"א ועדיין מסתכל ש"מ דסבר לפ' הברייתא שאמרה כדי שלא יציץ היינו דוקא כשיש ד"א בין כותל לחלונות אזי מספיק בגובה ד"א לא כן אם הריחוק הוא יותר מד"א אזי לא מהני ד"א אלא צריך להגביה יותר וכמ"ש הרמב"ן ז"ל הנז' ואולם הגאונים סברי דלא יגביה יותר אלא צריך לסותמם וכפי"ז מפורש יוצא משם מרן בבד"ה שם וז"ל לכאורה נראה דתשובה זו היא דלא כהלכתא עכ"ל. הכונה כיון דאפשר לפרש הברייתא כמ"ש ר' ירוחם הנז' עכ"ל:
ואחת מן הראיות היא תשו' מרן באבק"ר כתב עליו הר' צדק ומשפט ז"ל בע"ג וז"ל מיהו אסיק הרב ואייתי פלוגתא ע"פ דברי מרן גופיה בסט"ו וא"כ בודאי דיכול לומר הבא לפתוח קי"ל ויכול לפתוח כיון דבדידיה פתח אין אדם יכול למונעו ואפשר דהיינו טעמא למה שנהגו לפתוח חלון כנגד חלון בר"ה ואין מוחה ובהכי אפשר וכו'. ועי' להר' חק"ל וכו' ולעולם דעת הר' פ"מ בעד מרן הוא דס"ל ככל דברי הסמ"ע כמו שיעו"ש ומידי פלוגתא בעד מרן לא נפקא וכדבר האמור ודוק עכ"ל קשה לנו להבין את דב"ק באומרו בפי' דברי מרן בפלוגתא קאי ולא ידענו נכונה כיון דבתשו' מפורש יוצא דאין לפתוח חלון כנגד חלון א"כ מי הוא זה אשר יערב לבו לגשת לפרש בדברי מרן היפך דברי עצמו בתשובה ולפי מש"ל שהמפרשים את דברי מרן בש"ע היפך מ"ש בתשו' לא שלטא עינא דידהו בתשו' הא ודאי כי טוב הדבר להשוותם וא"כ חזר הדין שאין יכול המוחזק לומר קי"ל נגד מרן דגם שהוא בתשובה ויכול המוחזק הבונה בשלו לומר קי"ל כמ"ד דאנחנו לא קבלנו הוראותיו כ"א בפסקיו ולא בתשובותיו מ"מ לגלויי מלתא שפסקיו פירושם כמ"ש בתשו' להא ודאי דבר פשוט לפרש דבריו כמ"ש בתשו' האמנם כפי מה שפירשנו לעיל דברי התשו' הנז' עלה לנו דשקולים הם התשו' והש"ע כי הדדי דיכול לפתוח חלון אפי' נגד חלון ויצא לנו מזה דהר' מע"ש והר' צו"מ הנז' שהמה ראו דברי מרן בתשו' ואפ"ה העלו להלכה דיכול המוחזק לומר קי"ל דפירוש מרן בש"ע כמ"ש הסמ"ע ודעימיה ויכול לפתוח חלון נגד חלון מוכרח הוא דס"ל לפרש התשו' כמ"ש לעיל או דמספקא לן בפירוש דברי מרן בש"ע אם יתפרשו כדברי הר' מט"ש ז"ל או כמ"ש. או נימא דפליגי הפס' עם התשו' ומרן חזר בו ממ"ש בתשו' היות כי בתשו' לא כתב לפ' בדעת הרא"ש דאית ליה דדוקא להאפיל אבל לא לפתוח אלא בדרך אפ' לא בודאי ואם איתא דגם בפסקיו עדיין ס"ל כפירוש דברי הרא"ש שכתב דשלא כדין פתח הייני דוקא להאפיל אבל לא לפתוח מה שאין נראה מפשט הלשון דשלא כדין פתח משמע לכל מילי. א"כ הו"ל למרן בש"ע לפרש דבריו באומרו דשלא כדין פתח ויכול להאפיל דוקא אלא ודאי מדסתם ולא ביאר נראה דסמך על פשט הלשון שהוא לכל מילי וחזר בו ממ"ש בתשובה ועוד אפשר וכו' ופסק כן היפך דברי התשו' והכריע דעתו דעת עליון לפסוק כן ולדידן הלכה כפסקיו כמש"ר למרן גופיה בב"י יו"ד סי' שמ"ה שכתב על דברי הרא"ש שאם סותרים פסקיו לתשו' דהולכים אחר הפסקים שהם אחרונים. והכא נמי נימא בדידיה שאם סותרים הפסקים לתשו' שהולכים אחר הפסקים יען שהפסקים הם אחרונים וכמ"ש הר' יד מלאכי בכללי הש"ע אות ב' ועי' מ"ש במ"א שהעליתי דהתשו' עיקר. וגדולה מזו וכו' אומרים דאפילו היה לנו דברי מרן בספק יש לנו לדון דיכול לפתוח מכח ס"ס בדברי מרן ספק אם מרן בש"ע חזר בו ממ"ש בתשו' ואית ליה שיכול לפתוח אפי' חלון כנגד חלון וכמו שהוכיח מדבריו הסמ"ע או דנימא דגם בש"ע אית ליה שדוקא להאפיל הוא דיכול אבל לא לפתוח וכמ"ש המט"ש והר' חק"ל וכמ"ש בתשו' מ"מ יש להסתפק בתשו' עצמה אם אמרה לכל מילי או דוקא כעין נדון השאלה שנשאל אבל בכעין נ"ד אזיל ומודה שיכול אפי' לפתוח וכדאמרן. וכי תימא דבתשו' אמרה לכל מילי שמא מרן בש"ע חזר בו וס"ס זה הוא מתהפך ס' אם בתשו' אמרה לכל מילי או דוקא לנדון השאלה ואת"ל דלכל מילי אמרה שמא מרן בשולחנו חזר בו ואית ליה שיכול לפתוח אפי' חלון נגד חלון וכמו שהוכיח כן מדבריו הסמ"ע ועדיפא מינה מצינו לעט"ר הרמ"ז הכנה"ג באות ס"ח בהגהו' בית יוסף שכתב דס"ל להרי"ף ולתוס' דאפי' ס"ס דאינו מתהפך דנין בו לקולא יע"ש באורך. כ"ש בכאן שהוא מתהפך ע"ש ולקמן נבאר בתוס' ביאור (וכן כתב הר' בני דוד אלקון ז"ל משם מהרש"ך בפ"ה מה' שכנים ע"ש ז"ל והעד נאמן לזה הוא ניהו וכו'):
עוד בידינו להוכיח גם מדברי מורם בהגהה סי"ו וז"ל ואפי' למ"ד שיש לו חזקה הואיל דהיה יכול למחות ה"מ בפותח לרשות חבי' אבל בפותח לר"ה וכדומה שאין בידו למחות כלל לכ"ע לא הוי חזקה ועי' להר' ב"ד ח"מ סי' ע"ח דע"ע ע"ג שכתב על דברי מורם הללו דלא לחלוק על מרן אתא אלא לפרושי קא מפרש ובסו"ד כתב וז"ל הנה מלבד דדוחק גדול לומר שבא לחלוק על מרן דא"כ הו"ל לו' ול"נ דה"מ בל' חולק ולא בל' פשוט כמו שבא לפרש ותו דהו"ל לקבוע הגהתו לעיל למה המתין עד סופה דמלתא וכו' עש"ב. וכן כתב הר' בני דוד פלקון פ"ה מה' שכנים דין ו' דע"ז ע"א וז"ל וגם כבר כתבנו דאין להכריע מדברי הרשב"א לחלק דין פתיחה לבנין כמו שביארנו והעד הנאמן לזה הוא ניהו מורם בעל המפה דכשחילק מרן ז"ל בין היכא דאין להם רשות להוציא וכו' למקום שיש להם רשות וכו' בין לענין הבנין בין לענין הפתיחה כמו שהכרענו הדבר כמ"ש הסמ"ע ופ"מ עצמו אז לא הגיה ע"ז כלום מבואר דמורם ז"ל אזיל ומודה במודים דרבנן לדינו ומשפטו של מרן ז"ל שדין זה מוסכם מהרא"ש והרשב"א ז"ל וכו' יעו"ש באורך ולפי דברי הסמ"ע בסי' הנז' סקל"ז וז"ל אפי' וכו' רי"ו והריב"ש הם המה דס"ל הכי דכיון דיכול למחות יש לו חזקה עי' בהריב"ש סי' תע"א עכ"ל. משמע מדבריו דהרשב"א הוא מכת הסוברים דאין לו חזקה בפותח לר"ה וכן מפורש יוצא מדברי הרשב"א עצמו שכתב שאינו יכול להחזיק מפני שאינו יכול למחות כמו שיעו"ש בסי' אלף קל"ב ובסי' אלף כ"ה ואפי' שהרב אמרה למילתיה שאין לו חזקה דוקא להאפיל לא לפתוח וא"כ יצא לנו מזה דלענין חלונות יש לו חזקה מ"מ היינו דוקא בנ"ד וכמ"ש שם מחמת שאינו פותח על רשות חבירו ולא משתמש בשל חבירו כלום ואפי' אם בא הב' לפתוח חלון כנגד אותו חלון אינו רשאי שיכול לומר אל תזיקני בהיזק ראייתך ע"ש אבל בנ"ד שיש רשות מן המלך להוציא ולפתוח הו"ל רשות הרבים שביניהם כחצר השותפים ונמצא שמתעסק בשל חבירו ובזה אין לו חזקה ואפי' בחלון ויכול לפתוח כנגדו כיון שאינו יכול למחות. וכן כתב להדיא הר' מ"מ בח"א סי' ס' יעש"ב:
ואי קשיא אך מתשו' הרשב"א הביאה הרב"י בסי' קי"ז וז"ל וכתב עוד באותה תשובה וכו' זו היא שורת הדין זולתי וכו' עכ"ל דמשמע מינה דאי לאו חקי המלך הדין נותן שהחזיק ואינו יכול אפי' להאפיל והגם כי תשו' הרשב"א נראה דסתרי אהדדי הרואה יראה בדברי הראשונים שהבאנו לעיל שכבר ישבום וגם אנחנו משוים אהדדי דהיכא דאיכא חקי המלך אזלי ומודו כו"ע שיכול לפתוח אפי' חלון כנגד חלון ובנ"ד דרשות המלך נתונה בס' החוקים להוציא זיזין וגזוזטראות לר"ה ולפתוח חלונות זה כנגד זה ורשות גזירותיו לכל מלכותו בהא הרשב"א מודה דאין לו חזקה ומצאנו למרן בס' י"ו דהשוה להריב"ש ולהרשב"א ולהראב"ד והרי"ו והרמב"ן בחדא מחתא והכי נקיטינן ועליהם ועל כולם כתב מורם אבל בפותח לרה"ר שאין בידו למחות כלל דמלת כלל אך למותר אם לא שנאמר דכונת מורם היא בפותח לר"ה בדינא דמלכותא ולכן אין בידו למחות כלל ולכ"ע לא הוי חזקה ומ"ש מרן ז"ל אבל הרשב"א דפליג אדברי הרא"ש הוא בענין דליכא ד"ד ובהא ודאי שורת הדין נותן דאינו יכול להאפיל וכ"ש לפתוח וכמ"ש הרשב"א ובזה יכול למחות כיון שלא מיחה אינו יכול אפילו להאפיל לא כן בד"ד שאינו יכול למחות כלל כמ"ש מורם כולהו אזלי ומודו אפי' לרי"ו דלא הוי חזקה ויכול לפתוח אפי' חלון כנגד חלון ודלא כמ"ש הרב ב"ד סי' ע"ח דע"ו ע"ב והאי וכדומה דכתב מורם ז"ל אפ"ל דהיינו למעלה מגמל ורוכבו אפי' בלי רשות המלך אינו יכול למחות כלל כיון דלפו"ד יכול להוציא וכן מצינו למוהרשד"ם סי' רנ"ו שכתב שם דבין להרשב"א ובין להרא"ש תרווייהו מודו דיכו"ל מקום דליכא מחאה ליכא חזקה וכן כתב המבי"ט בתשו' ח"א סי' יו"ד וז"ל ראובן בנה עלייתו והוציא ממנה בליטה לחוץ לר"ה ופתח בה ג"כ חלון על ר"ה והחזיק בו כמה שנים יותר משני חזקה ועתה נמלך שמעון שכנו אשר כנגדו להוציא גם הוא בליטה מעלייתו לר"ה טען ראובן שירחיק ד"א כדי שלא להאפיל עליו ושמעון טוען אין לך דין חזקה ואיני חייב להרחיק אלא כמו שבנית אתה וזכית מן ההפקר אעשה גם אני יורנו המורה מה יהא דינו והדין עם מי. תשובה כיון שלא היה שמעון יכול למחות קודם בראובן שלא יוציא בליטתו לרה"ר שהרי זוכה הוא מן ההפקר ולא משל שמעון א"כ אין לראובן חזקה על שמעון ויכול גם שמעון לזכות מן ההפקר ולהוציא בליטה תוך ד"א חלונו של ראובן וכמו שהשיב הרא"ש ז"ל לבנו הרב יחיאל ז"ל על נדון כמו זה והכא מנהג בעיר להוציא בליטות ואין מי שימחה בידם ולכן עד עתה שלא היה צריך להוציא לא היה יכול למחות וא"כ אין לו לראובן חזקה ומצוה לומר לשמעון דאינו מחויב להרחיק וכמו שכתב שם וכן הרשב"א כתב כן בתשובותיו נאום משה ברבי יוסף מטראני זלה"ה:
ומ"ש וכן כתב הרשב"א הוא תמוה אם לא שנאמר דקאי אדינא דמלכותא וכאמור ומה שיש להקשות עליו שהרי כתב זוכה מן ההפקר עי' בב"ד סי' ע"ח ד' ע"ה ע"א שכתב וז"ל כיון שבמקומו נוהגין להוציא זוזין וכו' הלא חצר השותפין הוא ותו אי הוי הפקר הרי זוכה ראובן בכל ד"א מן ההפקר ואין יכול שמעון לזכות עוד באותו הפקר שכבר זכה בו ראובן קודם וצ"ל דהאי לשון הפקר דקאמר הר' ז"ל לאו דוקא אלא לפי שלמלך יש רשות למחות מלהוציא בליטות ואינו מוחה לכך קרי ליה הרב הפקר שהמלך מפקירו עכ"ל. ועיין בדברי הרב ב"ד שם סי' ע"ח דע"ד ע"ג שכתב שם דהאי רשות חבירו שכ' מורם בין רשות חבירו בין רה"ר דמקום שמוציאין זיזין שגם הוא נקרא רשות חבירו שכן כתב מרן ז"ל בתחילת דבריו בש"ע דעת הרא"ש שהפותח לרשות חבירו וכו'. ועפ"י הדברים האלה פסק בראובן שהוציא בליטת עלייתו וכו' הרי כי קרא הרב לרה"ר רשות חבירו בשביל שנוהגין להוציא והנראה מכונת מעכ"ת שתופס לדוחק אי נאמר דהאי ר"ה דאומר מורם אינו אותו ר"ה שדיבר בו הרא"ש כיון דמורם עליה קאי ונהפוך הוא. לענ"ד דדוחק גדול הוא וגם אי אפשר דמיירי באותו ר"ה דהא בהדיא קאמר מורם לר"ה שאין בידו למחות כלל ואם באותו ר"ה דהרא"ש קאי איך קאמר דאינו יכול למחות כלל הרי יכול למחות כמ"ש הרא"ש בלשונו וראובן שפתח שלא כדין פתח וכו' והיינו משום דהוי פותח על רשותו ממש אלא דלהרא"ש אין יכול למחות כיון שאינו ניזוק עכשיו אלא ודאי בר"ה דמקום שאין מוציאין זיזין וגזוזט' שאין יכול למחות כלל לדעת הרשב"א והרא"ש הנז' לעיל בש"ע עכ"ל. וכן תמצא להר' צדק ומשפט בסי' קנ"ה דפ"ג ע"א שפי' בדברי הנמק"י שכתב בדברי הרא"ש דאין יכול למחות בידו כיון דהוי זוכה מן ההפקר אך אינו זוכה ממש מן ההפקר כמובן מפשט הדברים אלא דאינו יכול למחות מהאי טעמא כיון דזה קדם וכו'. וגם אנו נאמר כן דבין רשות חבירו ממש ובין רה"ר דבמקום שמוציאין זיזין בלא רשות המלך אבל בר"ה שהרשות נתונה מאת המלך להוציא ולפתוח כנ"ד דכ"ע מודו דלית ליה חזקה:
וכיון דאתבריר לן דאין לו חזקה ממילא נפקא שיכול לומר לו אם אתה ניזוק ממני הגבה כותלך ומנע היזקך ומנא אמינא לה מהא דכתב הטור סי' קנ"ד סי"ד יש מפרשים דאפילו היכא וכו' והביאה הב"י בתוס' ביאור וז"ל סו"פ חזקת כתב הרא"ש ראיתי מפרשים כל הני דאמרי' אין לו חזקה היינו לענין זה שאינו נמנע מלבנות כנגדו אבל אין יכול לכופו לסתום מפני היזק ראיה כיון שכבר החזיק ולא מסתבר לי כיון דאין לו חזקה למה לא יאמר לו סתום כיון דזמנין אית ליה היזק ראיה מיניה עכ"ל. ועיין ג"כ בטור סי' הנז' ס"כ וכ"א ובסי' קנ"ה ס' ל"ו כתב דאם לא הרחיק וכו' צריך לקוץ והיינו באין לו חזקה ולכן צריך לקוץ דהיינו לסתום חלון. וכן נראה מדברי מרן דהיכא דבנזקין דלית ליה חזקה אפי' שתק כמה שנים חוזר וכופהו להרחיק וכמ"ש הש"ע סי' קנ"ה ס' ל"ו וסיים שם וז"ל וכן היזק ראיה במקום שצריך מחיצה כגון חצר השותפין שיש בו דין חלוקה יש לכל אחד מהם לכוף את חבי' לבנות הכותל באמצע כדי שלא יראהו חבי' בשעה שמשתמש בחלקו ומאחר שממילא הם מזיקין זה את זה בלי עשיית שום מעשה אין להם חזקה אלא אעפ"י שעמדו כך שנים רבות בלא מחיצה כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה ע"כ. ובנ"ד שהרשות נתונה מאת המלך יר"ה להוציא ולפתוח חלון וכמו שביארנו לעיל דהוי כחצר השותפין דאין להם חזקה זה על זה אלא אדרבה כופהו לבנות בכל עת שירצה. וכן נראה מדברי מרן סי' קנ"ד ס"ח וז"ל במה דברים אמורים שיש חזקה להיזק ראיה בעושה מעשה כגון פותח חלון על חצר חבירו אבל חצר השותפין אעפ"י שעמדו שנים רבות בלא מחיצה כיון דממילא בלא עשיית שום מעשה הם מזיקין זה את זה בראיה אין להם חזקה וכופין זה את זה לעשות מחיצה עכ"ל:
והנה כבר כתבנו לעיל שכיון שהרשות נתונה מאת המלך הו"ל כחצר השותפים. מיהו מה שפסק מרן בשה"ט סי' קנ"ד ס"ז וז"ל הרי שפתח חלון לצד חבירו ומחל לו בעל החצר או שגילה דעתו שהניחו כגון שבא וסייע עמו או שידע הניזק ולא עירער ה"ז החזיק בחלון ואינו יכול אח"כ לחזור ולערער עליו לסתום ע"כ ובסי' קנ"ה ס' ל"ה כתב וז"ל כל הרחקות שאמרנו אם לא הרחיק וראה חבירו ושתק ה"ז מחל ואינו יכול לחזור ולהצריכו להרחיק והוא שראו ממנו שמחל כגון שסייע עמו מיד או שאמר לו לעשות או שראוהו שעשה בצדו בלא הרחקה ושתק ולא הקפיד ע"ז זכה ע"כ. א"כ בנ"ד גם שאינו יכול למחות כיון שהרשות נתונה מאת המלך מ"מ היה לו לגלות דעתו שלא מחל לו או שרצונו בתרקבא דדינרי וכיון ששתק מחל וכמ"ש בתשו' ר' עקיבא איגר סי' קצ"א דקל"ד ע"ב וע"ד יעו"ש ז"ל משא"כ בפותח חלון לחורבת חבירו דמשתמש באויר חבירו בזה אף אם הדין דאינו יכול למחות לפותחו מ"מ הוי חזקה כיון דמשתמש ברשות חבירו הו"ל להודיע שאינו מוחל לו האויר ע"כ. ואף אנו נאמר כן כיון שר"ה הוי כחצר השותפים וזה שפתח ראשון משתמש ברשותו הגם שאינו יכול למחות מ"מ הו"ל לגלות דעתו שלא מחל לו האויר שלו ודלא כמו שכתבנו האי נמי לא תברא לנ"ד דמצי אמר ליה דמה ששתקתי הוא מכח שאיני יכול למחות ולמחר כשאבנה אעשה ג"כ אני להוציא ולפתוח כחפצי ורצוני ולכן שתקתי ומצינו למרן בסי' פ' שכתב דאפי' טען טענה ורוצה לחזור דאם נתן אמתלא לדבריו דיכול לחזור וא"כ כ"ש אם שתק ולא דיבר כלום אם נתן אמתלא למה ששתק בנ"ד דנאמן ולא אמרינן שמחל וכמ"ש בש"ע סי' פ"ג ס"ב שכתב מורם בהגה ואפי' שתק יכול אח"כ לומר מה ששתקתי כדי וכו' והגם כי מורם שם בסי' פ' כתב שיש חולקים עיין בש"ך שם סק"ח מה שתמה עליו וכ"ש בנ"ד דליכא מאן דפליג. וא"כ אינו יכול לחזור ולערער עליו לסתום ונמצא דלא וכו'. וכן הביא הר' צדק ומשפט דפ"ז ע"ג משם הר"י הלוי וכו' נמצא דכשיש לו טענה למה לא מיחה אע"ג דיש לו בידו למחות עכ"ז לא החזיק וכו' ע"ש. ועדיפא מינה מצאתי להר' בני דוד פלקון בה"ש דע"ז ע"א ז"ל ולפום ריהטא וכו':
ובפרט למ"ש הר' בית דוד הביאו בד"מ ח"ב סי' כ"ח דל"ד ע"א וז"ל. ומה שכתב האדון יחיה דלענין מעשה נראה כדברי הסמ"ע ז"ל מפני שהרב"י קאי כוותיה אי משום דלשונו בש"ע מוכיח כן כמ"ש הר' סמ"ע ז"ל אי משום דמפרש תשו' הרשב"א הנ"ל במקום דר"ה הפקר כמ"ש וא"כ יכול שמעון בנ"ד לעשות אכסדרה כראובן ולהאפיל לו ואם ירצה ירחיק אותם מצד ראובן ואז יוכל לפתוח נגדו עד שיתפשרו ביניהם כמ"ש הסמ"ע ז"ל עכ"ל. והגם כי הרב הנז' דחה דבריו באמור אליו שהסמ"ע הוא יחיד בדבר כבר כתבנו לעיל שהרב בסו"ד חזר בו וא"כ חזר הדין להורות לענין מעשה כמ"ש הר' ב"ד ז"ל בדברי הסמ"ע מפני שהרב"י קאי כוותיה:
המורם מכל האמור שבנ"ד יכול המוחזק הבונה בתוך שלו לפתוח חלון כנגד חלון ולומר קי"ל שכן הוא פי' מרן כדברי הסמ"ע ודעימיה והפותח ראשון אין לו חזקה וכמ"ש ולכן אין בידו כח למנוע את הבא לפתוח כנגדו אלא לומר לו סתום אתה ואני אפתח עד שיפשרו בניהם ומה גם כי בנ"ד הוא בונה בתוך שלו שהוא אויר רה"ר שלו שזיכה לו המלך וראה ועשה כמ"ש הרשב"א אלף קל"ב אם הוא בונה בשלו והוא שכל שהוא מזיק את חבירו במעשיו או שמוציא זיז וכיוצא בו בקרקע חבירו בדין הוא באמת שיאמר לו לאו כל הימינך שתשתמש בקרקע שלי ולא שתזיקני בגירי דידך או אפי' בלא גירי וכו' אבל כשאינו מזיקו כלל ולא משתמש בשלו כלום כל מה שהוא רוצה לעשות בשל עצמו יעשה וכו' ע"ש:
וכי תימא עדין יד הדוחה נטויה לומר דכל האמור הוא דוקא היכא שאינו מזיקו אלא לחלונות שכנגד ר"ה לא כן אם הוא מזיקו לחלונות הפתוחות לתוך חצרו בפנים בהא ודאי שאינו יכול לפתוח מחמת היזק לחלונות הפתוחות לתוך חצרו בפנים וכמו שפסק כן הרב ראש"ל בספרו הבהיר נדיב לב חו"מ סי' כ"ה דבנדון דידיה הוא שהפך בנינו ופתח חצר חדש אצל רה"ר וחלונותיו פתוחות לתוכה וע"י זה נעשה לו נזק מחלונות שכנגדו הפתוחות לרה"ר אשר היו פתוחות קודם החצר החדש שעשה והשיב דלכאורה היה נראה דאין ראובן יכול לכופו לסתום חלונותיו ואסף איש טהור כמה רבנים שפסקו שיכול לפתוח חלון כנגד חלון היכא דאיכא רה"ר באמצע אף שמזיקו בהיזק ראיה ע"ש ואח"כ כתב:
ברם אחר ההשקפה נראה דחייב שמעון לסתום חלונותיו כיון דמה שמזיקו לראובן אינו בצד ר"ה אלא בחלונותיו הפנימיות הפתוחות לתוך חצירו דלו יהיה דפתח שמעון לר"ה כמו שפתח לתוך רשותו ואם פתח ברשות עצמו ומזיקו לראובן בהיזק ראיה מי מצי מזיקו וכמו שכן בא הדבר מפורש בדברי הר' בית דוד סי' ע"ד ד"ע ע"ג שאם מזיקו לחלונות הפנימיות אינו רשאי לפתוח וכן נקט להלכה הרב לחם שלמה בקונטריס חזקת בסי"ג והר' מט"ש ז"ל בסי' קנ"ד אות ז"ך. הגם דמדברי הר' פ"מ שם יש ללמוד וכו' אלא לפנים כנ"ד ואפ"ה פסק בפשיטות דאם המנהג לפתוח חלון נגד חלון אינו יכול לכופו לסתום וכו'. מ"מ לענין דינא לא נפקא לן מידי דמלבד דהר' פ"מ יחיד הוא בדבר הזה ולא בפי' איתמר ואפשר דלא ירד לחלק בהכי עכ"פ רבים פליגי עליה בפירוש ולו יהי מחלוקת שקול הניזק הוא המוחזק לפי הסכמת עוב"י אזמיר יע"א וכו'. ובסו"ד כתב ואח"ז באו מעשים רבים כזה לפני מע' הרבנים הי"ו ובפני הב"ד והסכימו כולם לדברי אלה ופסקו כן הלכה למעשה וחתים עלה מר ובסי' כ"ו ג"כ כתב וז"ל כי אם בזאת מה שטוען ראובן שאין פותח עכשיו מחדש וכבר מזה שנים החזיק באלו החלונות ומה כחו יפה של לוי לטעון עליו לסותמן הנה וכו' דאפי' שקדמו חלונותיו בהיתר עתה שנפל ביתו של שמעון ורואה ראובן לתוך גינתו מעתה נעשה מזיק אע"פ דנעשה ממילא קי"ל על המזיק להרחיק וליכא מאן דפליג שצריך בעל החלונות להרחיק ראייתו וכו' ע"ש:
ולפי דבריו אלה בנ"ד שעדין לא פתח אין הדבר צריך לאומרו שאינו יכול לפתוח מחדש ולהזיקו לחלונות הפתוחים לפנים מחצרו ומלבד מה שכתב הרב הפוסק הנז' לדחות זה עוד למודעי אנו צריכים דהיינו דוקא אם אינו ניזוק מאחרים אזי חייב לסלק היזקו לא כן בנ"ד שהוא ניזוק מכל צד ופינה והמזיק זה הבונה בתוך שלו הוא באמצע ובלא"ה צריך ליזהר מב' צדדיו מימין ומשמאל ויכול המזיק לומר מאי אפסדתיך אני בתוך הבאים לא חסרתי דבר:
ומנא אמינה לה מתשובות הרי"ף סי' רס"ו הובאה בהרב מט"ש סי' קנ"ד בהגהט"ו אות למ"ד וז"ל אם יש שם חנויות אחרות שהם נגד פתח החצר אין למנוע לזה הרואה לפתוח חנות דאומר לו סוף סוף הא בעית לאיצטנועי מחנויות אלו עכ"ל:
והנה דין הבא לפתוח חנות ברה"ר נגד פתח או חלון שכנגדו הוא כדין חלון כנגד חלון הנז' בס"ה למעלה מד"א שאינו יכול לפתוח. ואפ"ה אם יש שם חנויות אחרים מצי למימר ליה סו' סו' הא בעית לאיצטנועי מאחרים א"כ אף אנו נאמר כן בחלונות הגבוהים ויכול הבונה לומר לו הא בעית לאיצטנועי מאחרים ומאי אפסדתיך ולא נמצא שום חולק על תשו' הרי"ף הנז'. והר' כנה"ג סי' קנ"ד בהגהב"י אות מ"ז ז"ל יש מי שנסתפק אם היזק חנות הוי כחלון והר"מ גאלאנטי סי' ן' כתב בפשוט דהוי כחלון ע"כ. וכן מצאנו ראינו להרמ"ה בפח"ה דקי"ד ע"א באות רע"ו ז"ל ושמעינן מינה דכל מאן דבעי לחדושי מידי דאתי מיניה היז"ר אי איתיה לההוא היזקא גופיה בלא ההוא חידוש מאנפא אחרינא לא מעכבינן עליה דא"ל סוף סוף הא בעית לאיצטנועי מאנפא אחרינא עכ"ל:
ואין לומר דמרן לא פסק כן. מהא דכתב בסי' קנ"ד ס"ד וז"ל היה פתח של אחד מהשותפים בחצר קטן אינו יכול להרחיבו שהרי שותפו א"ל בפתח קטן אני יוכל להסתר ממך בשעת תשמיש ואיני יכול להסתר ממך בפתח גדול ואם היה הפתח גדול לא יעשנו שנים שהרי א"ל בפתח אחד אני אוכל להסתר ממך בשנים איני יכול עכ"ל. דנראה מזה דאינו יכיל להרבות הנזק ולהוסיף דבר או לגרוע כ"א הכל כדקאי קאי ואינו יכול לומר לו הא בעית לאצטנועי ויכול להוסיף וכן הוא דעת מרן ז"ל:
ומנא תימרא ממ"ש מרן עצמו באותו סעיף עצמו וז"ל אבל מי שהיה לו פתח קטן לרה"ר ורצה להרחיבו או היה רחב ורצה לעשותו שנים אין חבירו שכנגדו מעכב עליו ואצ"ל בני רה"ר שאינם יכולים לעכב עליו עכ"ל. דהנה לכאורה אין לו מובן דאם הפתח שיש לו על ר"ה הוא למטה מד"א מה בא להשמיענו דפשיטא הוא כיון דאפי' לא היה לו יכול לפתוח מחדש וכמ"ש מרן עצמו ס"ג וז"ל אבל פותח אדם לר"ה פתח בית כנגד פתח בית וחלון כנגד חלון אם אינם גבוהים ד"א מפני שא"ל הריני כאחד מבני רה"ר שרואים אותך עכ"ל:
א"כ כ"ש דיכול להרחיבו ולעשותו שנים אם לא שנאמר דקאי על פתח שהוא למעלה מד"א לר"ה דיכול לעשות בו כחפצו ולהוסיף בנזק מט' דא"ל הא בעית לאיצטנועי וכתשו' הרי"ף ז"ל וכדברי הרמ"ה הנז"ל ודין זה שפסק מרן הוא כל' הרמב"ם אות באות ושורשו פתוח ממתניתין דפ' ח"ה ד"ס ע"א וז"ל לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון היה קטן לא יעשנו גדול אחד לא יעשנו שנים אבל פותח הוא לרה"ר פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון היה קטן עושה אותו גדול א' עושה אותו שנים ע"כ. וניחזי אנן להרמב"ם בפ"ה מה' שכנים הלכה ו' שכ' וז"ל וכן לא יפתחו השותפים פתח בית כנגד פתח בית וחלון כנגד חלון אבל פותח אדם לרה"ר פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון מפני שא"ל הריני כאחד מבני ר"ה שרואים אותך ובה' יו"ד וי"א כתב עוד וז"ל היה פתח של אחד מן השותפין קטן אינו יכול להרחיבו שהרי שותפו אומר לו בפתח קטן אני יכול להסתר ממך בשעת תשמיש ואיני יכול להסתר ממך בפתח גדול ואם היה הפתח גדול לא יעשנו שנים שהרי או"ל בפתח א' אני יוכל להסתר ממך בשנים איני יכול אבל מי שהיה לו פתח קטן לר"ה ורצה להרחיבו או היה רחב ורצה לעשותו שנים אין חבירו שכנגדו מעכב עליו ואצ"ל בני ר"ה שאין יכולים לעכב עליו עכ"ל. ומרן הק' בשולחנו הטהור נמשך אחר הרמב"ם כדרכו דרך הק' והרי"ף בהלכות הביא לשון המשנה כצורתה והרא"ש השמיט הסיפא מכל וכל והטור בנו נמשך אחר אביו. ומדוע עשה דבר לחלקה לשתים דהאי סיפא דמתניתין היה קטן עושה אותו גדול ואחד עושה אותו שנים היה לו להביאו בפ"ה מה' שכנים הלכה ו' אחר שאמר אבל פותח אדם לר"ה וכו' ולא להניחו עד הלכה י"א אבל מי שהיה לו פתח קטן לר"ה וכו':
גם י"ל במשנה הזאת לא נאמר אם אינם גבוהים ד"א וראינו להרב משפט האורים סי' קנ"ד בס"ד סק"ח שהקשה כקושייתנו וז"ל פתח קטן לר"ה ורצה להרחיבו משנה שאינה צריכה היא אפי' אם לא היה לו פתח כלל מקודם יכול לפתוח פתח חדש לרה"ר ואפי' אם הוא כנגד פתח של חבירו כמבואר בס"ג עכ"ל. ומדוע לא זכר שר מה שהקשינו לעיל על הרמב"ם ומרן הק' ז"ל ומדוע פלגינהו ותנינהו ולא כיילינהו בחדא מחתא וכמ"ש במשנה ואזי נקטי לשון המשנה שהיא ע"ד זו ואצ"ל זו הגם כי הכנה"ג בכללי הפוס' אות פ"ח כ' וז"ל לא זו אף זו אין שייך לומר בפוסקים ויש להסתפק אם ה"ה זו ואצ"ל זו. מ"מ כבר הרב יד מלאכי ז"ל בכללי הפוס' אות ח' הביא כמה חולקים ע"ש:
ולדידן חדא מתרצת חברתה דהא דפלגינהו הרמב"ם ומרן ז"ל לרישא וסיפא הוא להודיע לנו דהאי תנא דמתניתין לאו בדרך זו ואין צ"ל זו קתני דלא אמרינן כן בשני ענינים אלא מתוך דוחק ומתני' הכי פירושא דהיינו בין שהוא למטה מד"א בין שהוא למעלה מד"א שלמטה יכול לפתוח אפי' פתח חדש לא כן אם הוא למעלה מד"א אזי דוקא להוסיף בנזק הוא דמצי עביד אבל לחדש נזק חדש לא והכי דייק דלא אמרה במשנה אם אינם גבוהים אלא סתמא קתני ולכן מרן שכתב אם אינם גבוהים לא הביא תשלום המשנה אלא אצל דין חצר השותפים שרשות הרבים למעלה מארבעה שהרשות נתונה להוציא זיזין אזי יכול להוסיף בנזק קטן לעשותו גדול אחד לעשותו שנים ולהוסיף בנזק אבל לפתוח מחדש לא וכו' דוקא מדינא אבל היכא דליכא רשות המלך לפתוח אפי' חלון כנ"ד לכ"ע יכול לעשות נזק אפי' מחדש ואי קשיא לך אם כדברינו למה השלים מרן ואצ"ל בני ר"ה שאינם יכולים לעכב עליו דמוכח מינה דקאי בנמוכים והוא היפך מ"ש לא שמא מתיא היות דלגבי בני ר"ה אם יכולים לעכב מ"ל למטה ומ"ל למעלה דהכל אחד ומילתא דתמיהא נמצא למרן החבי"ב בכנה"ג ח"מ סי' קנ"ד בהגב"י אות כ"ב ז"ל וכתב הרמב"ם וכו' נ"ב וכו'. ותמיהא זו בפסק אחר הק' אותה הראב"ד דפה הרה"ג כמהר"ב סתהון הי"ו ושם דברתי לתרץ על עט"ר הרמ"ז והרחבתי הדיבור גם בדברי מרן הק' בש"ע קחנו משם:
זאת ועוד אחרת דבנ"ד אין אנו צריכים לטעמא דהא הוה בעי לאצטנועי מחלונות אחרות אלא מאותו מקום עצמו הוה בעי לאיצטנועי גם עתה שהוא מזיקו מן הגג עצמו כיון שראה שכנגדו ושתק החזיק א"כ יכול להוסיף בנזק וכמ"ש הרב נדיב לב ז"ל שם סי' כ"ז דמ"א ע"ג וז"ל כלל העולה לענין דינא דנד"ד כפי מה שנתבאר דעת הרשב"א ז"ל בתשו' הנז' וכן דעת הרמב"ם והריב"ש ור' ישעיה והרמ"ה ז"ל דאף דהנזק מהחלון הוא יותר תדירי ממקום פרוץ כיון שאין התוספת נזק ממקום אחר אלא מאותו מקום עצמו אין כח ביד בעל החצר למחות בו וה"ה לנ"ד כיון דבלא"ה היה רואה ומזיק לבעל החצר בעלית אל הטיראדו שכנגד המקום השאחנשיר הנז' מה כחו יפה למנוע את יהודה דנ"ד שלא יבנה ויתקן שם בית או פרוזדור שהנזק על עומדו יעמוד ואין כאן שום נזק מחודש מה תאמר כמו שטען הבע"ד דהרשב"א ז"ל במיוחסות דעד עתה היה המקום פרוץ ועכשיו עושה שם בית וחלונות ומשני סיבות בא לעכב על ידו האחד משום דע"י שעושה שם בית נעשה הנזק תדיר כבר דחה טענתו הרשב"א ז"ל וכן יש להוכיח מכל הפוס' הנז' דלא נאמר דין זה דמצי מעכב בנזק תדירי אלא בבא להוסיף ולעשות לו נזק תדירי במקום אחר אבל באותו מקום עצמו לא מצי מעכב עכ"ל. וכן הכריח הרב נדיב לב שם ד"מ ע"ד דגם מרן ס"ל כן וז"ל ומלבד דחילוק זה שכתב הרשב"א דאם מוסיף באותו מקום עצמו אין כח ביד הניזק למחות בו הוא מקובל אל השכל מצד עצמו הנה מצאתי לו חבר בדין זה לרבינו ישעיה ז"ל הביא דבריו הטור ח"מ סי' קנ"ג סי"א בדיני הזיז וז"ל וכתב הרב ישעיה דכל זה לא מיירי אלא בחצר חבירו שאין לו בו לא פתח ולא חלון אבל בחצר של שותפים שיש עליו פתחים וחלונות אם רצה להוציא זיז לפני חלונו לשמש עליו אין יכול למחות בו שהרי מחלונו רואה בי ומה עשה לו נזק וכו' הילכך יכול להוציא גם הזיז ע"כ ופסקו מרן ז"ל בשוה"ט שם הרי דאף דהוא מוסיף על הנזק שהיה מקודם דעד השתא היה משתמש בחלון ועכשיו בחלון ובזיז אפי' הכי אינו יכול למחות עכ"ד ז"ל:
א"כ בנ"ד שהוא מוסיף הנזק באותו מקום עצמו שזכה בו ודאי שיכול להוסיף וכמ"ש הרב נדיב לב שם דמ"א ע"ג וז"ל והן אמת דהסמ"ע ח"מ סי' קנ"ד ס"ק ט"ז כתב ב' טעמים לעכב ביד הבא לבנות כותל בחלונות במקום שהיה פרוץ חדא דבהיותו המקום פרוץ אם ירצה הלה לעשות מחיצה לפני המקום הפרוץ ולהאפיל רשאי כיון שאין לו חזקה כיון דהוי היזק דממילא אבל בהיזק ראיה דחלון יש לו חזקה ואינו רשאי לבנות ולהאפיל לפניו וזאת שנית דבעי בעל החצר לאיצטנועי טפי כשיש לו חלון דאז אפי' כשהיה בביתו יכול לראות בו משא"כ כשהוא פתוח לגמרי וכו' וכדבריו פסק מהרש"ך סי' קפ"ב דאם היה פתוח כמו אכסדרה אינו יכול לעשות חלון עי"ש: