אור ברסלב
מפי אהרן מפי אהרון › סימן טו

מפי אהרן· רבי אהרן בכור אלחדיף

מפי אהרון · סימן טו

סימן יד

אלו הטענות שטען הרב המורשה החו"מ מצד מט' הה"ג כמהר"א אלחדיף יצ"ו נגד הרב המורשה מצד כוללות עי"ק צפ"ת היאור ת"ו וז"ל:

הנה מע' הרב כמהרב"א הי"ו היה מפקח על עסקיו שבעה"ק טבת"ו ופקת"ו ושלחו אחריו מע' חו"ר עיה"ק צפת"ו למנותו רב ומו"ץ וחכם באשי עליהם ונכתב לו שטר ההתמנות ברוב מנין ורוב בנין והוברר שכרו באותו נייר סך עשרים לי"פ מלבד ק"ן גרוש בחד"ר. ועוד יש לו נייר תחת ידו בהסכמת שלשה מרבני עיה"ק הנז' שעל פיהם הנהגת העיר שישלימו לו בכל שנה עד ששים לי"פ. אח"כ קמו אנשים והקניטוהו וחירפוהו וביזוהו עד שלא היה יכול לסבול כ"ז ומאס בחייו. והמתין אולי יביאו לו משרת חכם באשי כדי שיוכל לשפוט בצדק כל המחריס כנגד ד"ת וכמה פעמים אמר להם והיו עושים עצמם שרצונם להביא ולא הביאו עד שסו"ד תבעם לדין לפני הרב דומ"ץ דק"ק אשכנזים יצ"ו והם השיבו כי לא עת הוא סו"ד כשראה שאין מתקנא לכבודו והוא יושב בבזיון הוכרח לנסוע לעירו לכן עתה תובע כל ההוצאות שהם סך עשרים לי"פ. גם שכרו לכל שנה ששים לי"פ על ג' שנים ככתוב בנייר של שלשת הרבנים הנז':

(וזאת תשובת הרב המורשה מצד כולל עיה"ק צפת"ו החו"מ). מ"ש בדבריו שיש בידו שני ניירות אחד בעשרים ואחד בששים. יברר על איזה משניהם רוצה לדון. ומ"ש ששלחו להביאו להיות רב וכו'. לא שלחו רק להביאו לעשות שלום בעיר. ואודות המינוי שבידו בסך עשרים לי"פ אעפ"י שאיננו שוה פקש"ן כי לא נחתם ברוב מתוך כל רק זה שלא כנגד זה באונס עכ"ז טרחנו והלכנו לעיקו"ת ירושת"ו להשתדל בהשגת משרת חכם באשי והוא ברח והלך לו. ובעת לכתו באו כת המתנגדת וחילו פניו לשבת והשיב שכבר מחל והלך לו כאשר יבורר זה עפ"י עדים. ומ"ש שביזוהו וכו'. הרי גם כשנתמנה בעה"ק טבת"ו הגיע לו בזיונות הרבה. ומה גם שמי שביזוהו הם ב' וג' פחותים כנהוג בכל המינויים. ומ"ש שעושים עצמם שרוצים להביא פירמאן ולא הביאו להד"מ ואדרבה יש ראיות ממכתבים שבידינו ממע' הה"ג ראש"ל נ"י בהשתדלות הפירמאן הנז' ומה נעשה אם נסע והלך לו. ומ"ש שתבעה לד"ת לפני הה"ג דומ"ץ הי"ו אח"ז. בעת שתבע היתה העיר במבוכה גדולה ולא היה זמן מוכשר להשיבו:

ועל תביעת ההוצאות סך עשרים לי"פ היא גוזמא גדו' כי לא נודע במה הוציא כ"ז כי מסכום הוצאות הנסיעה אשר ראינו בעינינו יוכר הוצאות ביאתו:

עתה אנחנו תובעים ממנו ההוצאות שהוצאנו עליו והם המה א'. סך שמנה לי"פ שלקח מכו' עי"ק חר"ד יבגי ז"ל עבור שהיה הוא מתאכסן אצלו. ב', החילוקים שלקח ממנו ארבעה לי"פ וחצי. עוד חמשה לי"פ שהוציא תחויל על ח"ר משה ידיד בבירות נ"י. עוד שכירות הבית שדר בה פה לגולדי ת"ם קרוב לשבעה לי"פ. עוד עשרים לי"פ שהוצאתי אני החו"מ וכמהר"ש הלוי נ"י בהליכתינו לירושת"ו להשתדל להוציא לו המאמר ח"ב. עוד קרוב לעשרה לי"פ פה לאילי הארץ אודות המזבאטא וכו' ועוד הרבה הוצאות שנבררה אח"כ:

(תשובה על הנז' ממורשה הה"ג הנז'). מ"ש על איזה מהניירות רוצה לדון. על שניהם אני דן דשייכי להדדי נינהו הא' לברר מינויו וקבלתו עליהם לרב ומו"ץ וחכם באשי. והשני על קצבת שכרו בסך ששים לי"פ. ומ"ש שלא הביאו אותו כ"א לעשות שלום. לא נפקא מינה מידי אחד שיש בידו שני מינויים. ומ"ש כי מינויו חרם הנשבר וכו' ושלא היה ברוב מתוך כל וכו'. אם באנו לדון עליו צריכים אנו לדון על מינויך בהרשאה שבידך שגם הוא אינו כ"א מחו"ר הועד שאינם ממונים רוב מתוך כל. ורוב החכמים צווחי שאינם רוצים לא בועד ולא במורשה. אבל לגבי דידי נהפוך הוא שאלו הם העיקר כי הם המוציאים והמביאים בעיר עפ"י חתימת ידם וכן הוא המנהג בעה"ק טבת"ו וצפת"ו. ומ"ש שעכ"ז הלכנו לירושת"ו. הוא אומר שאעפ"י שהלך לטבת"ו היה מצפה שבכל זמן שיביאו לו משרת כם באשי יחזור לעיה"ק צפת"ו ולא הלך רק לנוח מן ההקנטות אדביני ביני. וא"כ למה לא הביאוהו אח"כ. ומ"ש שיש עדים שבאו לחלות פניו וכו'. תחי' יבררו עפ"י עדים שאינם נהנים מן הקהל שביום לכתו באו וחילו פניו ואמר מחלתי ואף אחר הבירור יש לו לטעון שמחל מתוך כעס והרי ראינו שאח"כ תבעם לדין כמה פעמים. ועוד יבררו מהרב כמהר"מ מאמאן יצ"ו שהוא שלח להתרות בהרבנים יצ"ו שברשותם הוא הולך והשיבו שילך. ומ"ש כי גם במינויו בטבת"ו השיגוהו בזיונות. על אלו רוצה למחול ועל אלו אינו רוצה למחול. ומ"ש שלא ביזוהו כ"א ג' פחותים. הדבר ידוע שנתבזה גם מהרבה אנשים. ומ"ש שיש מכתבים מהה"ג ראש"ל יצ"ו. בזה מתגדל התימא מדוע לא גמרו הענין. ומ"ש אודות הוצאותיו סך עשרים לי"פ. בגמר הדבר יברר חשבונה. ותביעותיו שפרעו שמנה לי"פ להרב דוד יבגי ז"ל כ"ז צריך בירור. וגם אחר שיבררו הוא ישיב כי כל זה הם מחוייבים שהביאוהו ואינהו דאפסידו אנפשייהו:

(תשובה שנית מהרב המורשה של כוללות עיה"ק צפת"ו) מ"ש שבא לדון על שני הניירות. עוד אני אומר כי לדידי נפקא מינה לברר וליחס על איזה מהם ידון כי על הנייר של ששים לי"פ. הוא בטל שלא נחתם רק מג' רבנים אשר אחד מהם לא היה לו שום עסק בכוללות עיקו"ת ומשם ראיה שלא נחתם משאר הרבנים והדיינים ואדרבה מע' הועד כששמעו בדבר הלכו ומיחו בחותמים הנז' וזאת היא הסיבה שנעשה פירוד ויצאה כת המתנגדת ועל נייר המינוי מלבד מש"ל שאנוסים היו וכו' גם אני מודיע שיש הרבה חתימות שנחתמו בזיוף. וגם מ"ש שהועד יש עליו מערערים וכו'. תשובה כבר קבלת להתדיין עמהם וחתמת וידעת שההרשאה שבידי הוא מהועד וסברת וקבלת וגם מע' הרב ששלח אותך וכתב לך הרשאה כתב לרבני הועד יצ"ו ודרש מהם שימנו אחד לעמוד עמו בדין וע"כ שלח אותך. וכי הוא עצמו שיושב רב ומו"ץ יש לו מינוי מכל קה"ק טבת"ו. מ"ש שאלו הג' שכתבו לו מינוי הששים לי"פ הם הרבנים המוציאים והמביאים בכו' וכו'. לא כן המנהג שלנו רק עפ"י זטה"ע או עפ"י הועד. ומימינו לא נמסר הכולל ליד שנים או שלשה. ומ"ש שהלך לטבת"ו ובדעתו בעת אשר יביאו לו פירמאן יחזור לפה. הנה בעת אשר הלכו יח"ס אצלו מכת המתנגדת לחלות פניו שישב לא דבר אתם מאומה מזה ואדרבה מחל וגם אני כשהלכתי אצלו ומסרתי בידו המינוי שהבאתי מקוים מירושת"ו. ונתרעמתי עליו מדוע עזב עי"ק צפת"ו ולא דבר אלי מאומה מזה. ומ"ש שמא מתוך כעם מחל כבר מפורש עפ"י עדים שאמר מטו"ר. ומ"ש בענין ההוצאות צריך לברר כבר ברור הוא בפנקס כוללות עי"ק צפ"ת היאור ת"ו:

עוד טען הרב המורשה הנז' נ"י שלפחות היה להם להביא לו משרת ח"ב מהמושל השיבו הרב המורשה כו' עי"ק צפת"ו הנז' שהוא בכבודו ובעצמו הלך להשתדל עם המושל בזה. ויען כי היה לו שנאה עמו בעסקי פקעין ת"ו לא אבה שמוע לו. ע"כ הגיעו הטענות והויכוחים בין שני המורשים הנז' דח"ל בפני הב"ד אשר ביררו ולראית אמו"ץ בעה"ח פעה"ק צפת"ו ד' לח' אב הנחמות שנת תרס"ג ליצירה וקיים:

הצעיר יצחק הכהן ס"ט. הצעיר מאיר משה חי אליקים ס"ט

תשובה אני הח"מ הנברר מצד עדתנו קה"ק צפת"ו רבניה וחכמיה העי"א. אחרי ששמענו טענות ב' המורשים הי"ו. היה הדבר ברור בעיני מאד שהאמת עם ק"ק צפת"ו ויפה טען הרב המורשה שלהם וטענת הרב המורשה של כמהר"א אלחדיף יצ"ו לדעתי אין בהם ממש וכולם מהבל ימעטו ורוח תפי"ץ אותם ורציתי לישא וליתן בדבר הלכה עם מע' הרב כמהר"א ילוז נ"י הנברר מצד מע' הה"ג הנז' כדרך כל הנבררים לישא וליתן זה ע"ז עד שיודה אחד לחבירו ואם לא יודה יבא השלישי אשר יבררו שניהם ויכריע ביניהם והשיבני הרב הנז' שהוא חולה ב"מ ולא יוכל להתעכב פה העירה. רק אחר ששמענו טענותיהם נסדר הטענות בכתב ויחתמו שני המורשים עליהם ואח"כ יקח כ"א כתב הטענות להשיב עליהם ולכתוב ע"ז כ"א פס"ד וכל אחד יברר האמת כפי דעתו ואמרתי טוב הדבר. ומוכרח אני לאבד הזמן ולכתוב בזה דברים ברורים למבין:

ואבא היום להשיב על טענת המורשים ואחר אחרון אני בא לראות טענת המורשה של עי"ק צפת"ו המשיב להמורשה הבא מצד מט' הרב כמהר"א אלחדיף נ"י ונראים דבריו לפו"ד וצדק בכל טענותיו והמורשה שמצד הרב הנז' מהבל ימעטו דמה שטען הנז' דרוצה לדון על שני הניירות דשייכי להדדי. האחד לברר מינויו לקבלתו עליהם לרב ומו"ץ וח"ב. והשני על קצבת שכרו בששים לי"פ. שפיר השיב ע"ז המורשה שמצד ק"ק צפת"ו שהנייר נחתם בג' ואחד מהם לא היה לו שום עסק בכולל ומשם ראיה שלא נחתם משאר רבנים ודיינים טענה זו חזקה היא עפ"י דין תוה"ק שתתעלה ודב"ז פשוט אפי' לדרדקי דבי רב וגם כי לו יהיה שהג' יש לו עסק בהנהגת הכו' והוא מן הזט"ה אפי"ה אין נייר החתומים בו ג' שוה לכלום. והרי הוא כחרס הנשבר דמה כחן יפה הללו לחייב לכל בני העיר דלא זו שאין להם מינוי להיותם מזט"ה מרוב מתוך כל דהכי בעינן כדכתבו הפוס' ז"ל ועי' להרב פני משה ובס' תורת חסד לרבי חסדאי כהן ז"ל יעו"ש. וכשהמינוי בלתי רוב מתוך כל לא מהני מידי ולא אזלינן בתריה שהרי עיקר דין תוה"ק שאמרה אחרי רבים להטות הוא ברוב מתוך כל היושבים פנים בפנים ואז הוא דאזלינן בתר רוב. וכן ראיתי בס' משפטים ישרים הנד"מ להה"ג כמהר"ר בירדוגו זצ"ל בחלק א' דל"ח שכ' שם דלא מיקרי רבים אלא בהיותם בועד אחד זה לעומת זה וכלשון חכמים בכ"מ נמנו וגמרו וכו' יעו"ש שהאריך לחזק סברא זו. וכן ראו עיני עוד להה"ג כמהר"ח פאלאגי ז"ל בס' חוקות החיה בחו"מ סי' א' ד"א ע"ב יעו"ש שהביא ג"כ הכי משם הרב מהר"א ששון ז"ל בתשו' סי' כ"ז והביאו הרב הכנה"ג בח' חו"מ ח"א בכללי הקי"ל סי' כ"ה אות כ' יע"ש אלא דאף זו שלא היה להם מינוי כלל וא"כ מה כחם יפה לקצוב לו קצבה נגד בני העיר וכל אנשי המינוי שכתבו לו בעשרים לי"פ:

ואל תהי נבהל להשיב מהא דכתב ה' דרכי משה משם הגהות מרדכי ז"ל בחו"מ סי' של"ג מ"ש שם ושלשה טו"ה חשובים ככל העיר לכל דבר דשנים ושלשה תשובות בדבר חדא דהתם ע"י מינוי כדין איירי שנתמנו מרוב הקהל רוב מתוך כל. ועוד הא דקאמר דג' טו"ה חשובים ככל העיר היינו אם עשו איזה דבר בסתם הוי כאילו כל בני העיר עשו דב"ז דידם כיד כל בנ"ה דמי ושליחותייהו דבני העיר קא עבדי אבל אם עשו דבר נגד כל בנ"ה או נגד רוב בני העיר כמו הכא בנ"ד שבמינוי של הרוב כתוב עשרים לי"פ. והם עצמם הג' חתומים בו. כה"ג ודאי אין בח"ג של טוב"ה יפה כנגד הרוב. ועוד הא דכתב דג' טו"ה חשובים ככל העיר היינו בדליכא כ"א שלשה דלא מינו הקהל עליהם כ"א שלשה דוקא. או אפי' מינו עליהם יותר במידי דשאר טו"ה אינם מתנגדים למה שעושים אלו הג' ומסתמא ניח"ל במה דעבדי. אבל בנ"ד דאיכא זט"ה ושאר טו"ה חתומים עם אנשי העיר המתנגד לזה הנייר שכתוב בו ששים לי"פ ומדלא חזרו שאר טו"ה וחתמו עמהם בזה הנייר נראה דלא ניח"ל בהכי וא"כ מה כחן יפה של שלשה אלו יותר מרוב טו"ה. הא ודאי דאזלינן בתר רוב העיר ואנשי המינוי וזה פשוט אפי' לדרדקי דבי רב. ועוד הרי החכם והדיין של העיר מע' הרב כמהר"ח שאקי ז"ל מדלא חתם עמהם נראה שעשו זה בלי דעתו וכיון שהרב הנז' לא הסכים עמהם מי שם פה לאדם לעשות מעשה נגדו אפי' יסכימו רוב העיר ופרנסיה לתת לו ששים לי"פ והוא אינו מסכים לתת דבר גדול כזה מקופת ת"ח ועניים לרב כזה. הסכמתם זו בטלה ומבוטלת מבלעדו כדכתב הטור בחו"מ סי' רל"א וז"ל אבל אם יש חכם ומנהיג בעיר אפי' כל בני העיר אינן רשאין לתקן כלום זולתו ואם תקנו והתנו דבר בלתי ידיעתו אינו כלום ע"כ. והכי פסק הש"ע כפי הגהת רמ"א שם. והרב ש"ך שם כתב שגם המרדכי ז"ל בב"ב כתב כדברי הטור וכ"כ מהרלנ"ח בתשו' סי' צ"ט וז"ל וקודם כל דבר ראוי להודיעכם שראוי לכם להשתדל בכל ההסכמות ותקנות כוללות שתקנו לענין תקון הקהלות שיסכים עמכם החכם וכו' כי בלי הסכמתו כמעט שאינם כלל אעפ"י שתהינה אותן ההסכמות עפ"י ברורי כל הקהלות ע"כ. והביא כמה ראשונים דס"ל הכי יעו"ש. ואח"כ הביא ס' הריב"ש בסי' שצ"ט דחולק ע"ז וכ' עליו דכבר בטלו דבריו יעו"ש וכ"כ מהרשד"ם ז"ל חיו"ד סי' ק"א וקי"ז וכ"כ עוד בח' או"ח בסיל"ז בשם הריטב"א ז"ל. וכ"כ מהר"י אדרבי סי' קס"ב. והרב משפ"ץ ח"א סי' רנ"ה יעו"ש ועיין עוד למהרש"ך בח"א סי' ס"ו וכ"כ בס' חוט המשולש שבסוף התשב"ץ שאלה ט"ו וגם בתשובות ושב הכהן בסי' צ"ב והביא דבריהם הרב פתחי תשובה בסי' רל"א יעו"ש. ואם כה תאמר שהרב כמהרא"ח שאקי ז"ל לא נחשב לחבר עיר שלא היה מופלג כ"כ יותר מחו"ר העיר דיש כמוהו בצפת"ו. ז"א הסכת ושמע מ"ש הרא"ם ז"ל בתשו' ח"א סי' נ"ז דכתב ואפי' יש בעיר חכמים יותר מופלגים מהדיין ומנהיג בחכמה ובזקנה הכל בטלים לגביה. וכתב הרב כנה"ג ז"ל שם בהגה"ט אות קכ"ב דלזה כיוין בעה"ט שכתב חכם ומנהיג ע"ש. ואע"ג דמהר"י אדרבי ז"ל בסי' קס"ב חולק ע"ז עכ"פ מודה ז"ל בשוין יעו"ש. וגם אפי' יש כמוהו בזקנים לא יש כמוהו חכם. וא"כ כיון שהוא היה ראש אב"ד מקודש והוא היה החותם ראשון אפי' שיש שאר מנהיגים עמו הוא הנקרא חבר עיר וכל דבר שעושין בלתי הסכמתו לאו כלים הוא ואם התובע טוען שאין זה בסוג חבר עיר עליו לברר דב"ז. וכ"ת אכתי נימא הא דבעינן הסכמת חבר עיר ובלתי הסכמתו לא מהני אותה הסכמה או אותו תיקון אפי' אם יהיה רוב בנ"ה מסכימים בזה אלא במילתא דלית בה משום מגדר מילתא ובמינוי רב ומו"ץ וחכם באשי הי"ו מגדר מילתא כדכתב הרב מהרח"פ ז"ל בס' חוקות החיים בחו"מ סי' ג' שכ"ש שמינוי הרב הוי מגדר מילתא ויכולין הרוב לכוף למיעוט אפי' במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי יעי"ש. דז"א דנהי דעיקר המינוי אית ביה משים מגדר מלתא אבל אחר שמינוהו הרוב וכתבו לו בעשרים לי"פ התוספת שרוצים להוסיף ששים לי"פ לא הוי מגדר מלתא כיון שכבר נתרצה ואם רוצה לחזור בו כדין פועל הרי הוי דבר האבד שבלעדי הרוב תתקלקל הנהגת העיר. ויכולין לשכור עליו או להטעותו וא"כ תוספת זה לית ביה משום מגדר מילתא וא"כ אין יכולין להוסיף לי אפי' רוב בני העיר בלתי הסכמת חבר עיר. ועוד באמת מאן לימא לן שלא כיונו להטעותו שראו אותו שרוצה לחזור בו והוא דבר האבד הוסיפו לו להטעותו כדי שלא לחזור בו עכ"פ תוס' זה שהוסיפו לו אלו השלשה לית ביה ממש וכ"ש דלית להו מינוי כלל דמעשיהם לא מהנו ולא מידי כנז"ל. וכ"ש דכ"ש שהשלישי לא היה בו עסק עם הכולל ולפעמים שהיה חותם עמם. וכמ"ש המורשה דק"ק צפת"ו:

ומה שטען המורשה שכנגדו כי אלה הג' הם העיקר הם המוציאים ומביאים עפ"י חת"י וכן הוא המנהג. יפה השיב לו המורשה מצד ק"ק צפת"ו ועליו להביא ראיה שכך הוא המנהג בצפת"ו כי מנהג גרוע הוא שעפ"י שלשה מתנהג ולא בעינן רוב מתוך כל למנות אותם ולא אפי' מינוי כלל א"צ. ולא יפה דברתי מראש שחבל על איבוד הזמן להשיב על דברים פשוטים שהרי אפי' שאינו גרוע צריך להיות שהוקבע עפ"י ותיקין כמ"ש הרא"ם בח"א סי' ט"ז וסמכו ע"ז רוב גדולי האחרונים כמ"ש בס' חק"ל חו"מ סי' ע"ה ובחאה"ט סי' מ' יעו"ש. וא"כ עליו לברר שמנהג כזה מהני יען שהוא מנהג גרוע וגם לברר שמנהג כזה הוקבע עפ"י ותיקין כיון שהוא התובע עליו לברר להוציא ממון כידוע. וכ"ש שדב"ז נגד הועד שהיה להם מינוי מרוב העיר:

וכעת נבא לישא וליתן על העיקר המינוי עצמו שהוא בעשרים לי"פ גם הוא אינו שוה כלום. כמו שטען המורשה של קה"ק צבת"ו שלא היה המינוי ברוב מתוך כל ולא מהני מידי כנז"ל וזה ברור. ואפי' אפשר דלא היה גם צריך שיחתמו רוב העוצמאלי כי החכם באשי מינוי שלו על בני העוצמאי וכ"ז היה צריך לברר הוא שהוא התובע ואף שיברר שהרוב של העוצמטי מינוהו צריך רוב מתוך כל ובודאי שהוא לא יכחיש בזה שלא היה רוב מתוך כל ואף גם זאת שבאמת טרחו ויגעו והלכו לעיקו"ת ירושת"ו להחזיק בידו ולהוציא לו פירמאן של חכם באשי וגם מע' הה"ג ראש"ל הי"ו קיים חתימות המינוי וכתב מכתבים להוציא המאמר והוא נסע קודם בואם וקודם נסיעתו הלכו אצלו חו"ר ויח"ס וגם כת המתנגדים וחילו פניו לשבת על כסא הרבנות ולא אבה שמוע והיה אומר מחלתי לכם וקבלנו ע"ז עדות נאמנה דברים כהויתן מאנשים נבונים וזקנים ובכל זאת לא אבה שמוע ומה לו כי יצעק לשלם לו הקצבה של שלשה שנים וכי תנאי כפול התנה עליהם שצריכים להוציא לו פירמאן וא"ל יתחייבו לשלם לו הקצבה וילך לו לארצו. והלא לא כתוב במינוי דבר זה כלל ואף אם נאמר שהיה כתוב במינוי כ"ז אין זה אלא אסמכתא שהרי גזים ואין בידו. ועיין בטור וש"ע חו"מ סי' ר"ץ ובודאי שלא כתבו לו כן להיות רב ומו"ץ וחכם באשי אלא שישתדלו בזה בכל מה שיעלה בידם להשיג לו משרת חכם באשי וצריך לזה זמן ולא בחפזון יצא דבר מלכות. והם משתדלים בזה ולא המתין ונסע והלך לו ופה עיה"ק השתדלו להוציא לו מהמושל ולא יכולו כאשר השיב לו הרב המורשה של עי"ק ת"ו כי השתדלו פה להוציא ולא יכולו. והרי אין לך אונם גדול מזה ואנוס רחמנא פטריה וכה"ג אמרינן בש"ס דגיטין אטו תרקבא דדינרי בעי למיהב לה הרי פייסה ולא איפייסה. ומתוך טעם זה פטרו הפוסקים באב שנתחייב בשידוכין וקנס בעד בתו הגדולה אם פייסה ולא רצתה פעור מן הקנס מהך טעמא גופא דאטו תרקבא דדינרי בעי למיהב לה הרי פייסה ולא איפייסה. ועיין בתשו' פנ"א חלק יו"ד סי' ע"ו וה"נ נימא בנד"ד הרי השתדלו להוציא לו משרת חכם באשי מהמושל של פה ולא יכולו ונתנו . ככתוב בסדר הטענות ולא עלתה בידם וביד שהם פטורים. וא"כ מה לו כי יצעק עליהם והוכרחו ללכת לירשת"ו ולשלוח משם לקמ"ר קושטא יע"א מכתבים כאשר ראינו שהביאו השלוחים מכתבים משם על דבר זה והוא הלך קודם שידע מזה אם הביאו לו משרת ח"ב או לאו והפצירו בו לשבת ולא אבה שמוע ואמ"ל שמחל א"כ נראה מזה שהוא החוזר וביטל מלהיות רב ימו"ץ בע"ק ת"ו והטענה זו תספיק לפטור ק"ק צפת"ו מכל יכל וכל מה שהארכנו לרווחא דמלתא:

ואם יצא לטעון שביזוהו הם מה עשו אחר שכתבו לו המינוי בחת"י ונתנו בידו הם עשו מה שמוטל עליהם ואם איזה אנשים ביזוהו מה כח יש בידם לעשות להם והרי כמה רבנים וגדולים מבזים אותם ובאמת שטענות הללו דברי הבל והבאי הם ואפי' מי שיש לו ריח תורה לא יטעון טענת הללו כלל ואם כה יאמר כיון שהם יודעים שאנשי העיר יש מהם קשים ומחרפין ומגדפין ואין מי שיכול עליהם והם ידעו מזה ועכ"ז מינוהו עליהם וא"כ הם הפסידו אנפשייהו דהוה להו לאודועי ליה ומדלא הודיעוהו אינהו דאפסידו אנפשייהו וירצה לדמות דבר זה לדין המכר בטור ובש"ע חו"מ ס' של"ד גבי השוכר את הפועל לחפור בשדה ובא מטר בענין שאינו יכול לחפור וכן השוכר הפועל להשקות השדה מן הנהר ופסק הנהר וכו' פסקו הטור והשו"ע דאם בע"ה ידע והפועל לא ידע פסידא דבע"ה ואין בעה"ב פטור אלא א"כ שניהם יודעים או שניהם אינם יודעים דאז הוא דאמרי' דהפועל מפסיד דהמוציא מחבירו עליו הראיה יעו"ש. וא"כ ה"ן כיון שלדעתו שהם בזויים וקשים הרבה ואין רב יכול להיות עליהם הו"ל כמו הך דהשוכר את הפועל לחפור ובא מטר שאינו יכול לחפור וכיון שהם יודעים בני עירם ואיהו לא ידע פסידא דידהו הוי. זה אינו דמלבד דאין זה דומה להך דהשוכר את הפועל לחפור שדהו ובא מטר וכן השוכר את הפועל להשקות השדה מן הנהר. דהתם אי אפשר לעבוד עבודתו כלל משא"כ הכא דיכול לעבוד עבודתו שאין כל אנשי העיר מבזים אלא איזה אנשים אחד מני אלף והלא ימצא כמה רבנים שלפעמים מתבזים מאיזה אנשים ומקבלים עליהם והרי הוא עצמו סובל כמה וכמה בזיונות מבני טבת"ו כאשר שמענו באזנינו ועכ"ז סובל עול הרבנות עליו. ועכ"פ נמצא שפועל זה יכול לסבול ולעשות עבודה זו. ועוד דלא פלט לרב ומו"ץ שיבזוהו איזה אנשים וא"כ לא ישאר רב בעולם. ודרך הרב להיות סבלן ואין זה גדול מאדונינו משה רבן של כל ישראל ומרדכי הצדיק. וקרא כתיב ורצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו. ולא עוד אלא שבעת שכתבו לו המינוי וחתמו אלו כת המתנגדת שיש מהם שביזוהו לא חתמו לו במינוי והוא כזה ראה וקבל. א"כ הרי ידע גם הוא משעת החתימה כת המתנגדת לו ואפ"ה רצה וקבל במינויו. ועוד בודאי ידע שיש בבני צפת"ו אנשים קשים (כאשר כן ימצא בכל עיר ועיר) שהרי הוא מבני צפת"ו וזוכר מה נעשה מלפנים להה"ג מלאך רפאל מאמאן ז"ל מאיזה אנשים. וא"כ הו"ל כשניהם יודעים ופסידא דפועל. ולדעתי באמת אינם קשים דכבר ידוע שמקבל הרב איזה בזיונות לפעמים מאיזה אנשים ולמפורסמות א"צ ראיה. ובודאי הגמור שאפי' יביאו לו משרת ח"ב יקבל בזיונות ולא יוכל לפעול עמהם שום דבר והרי בטבת"ו השיגה ידו משרת הח"ב בכל חו"ת ומבזים אותו ואינו יכול עליהם. א"כ לא ידעתי טענתו מה רוצה מחו"ר עי"ק צפת"ו:

ואם יאמר שמעולם הוא לא בטל רק הלך לטבת"ו כדי שלא יבזוהו ובעת אשר יביאו ני משרת ח"ב יחזור כאשר טען המורשה שלו. הס כי לא להזכיר טענה זו דמי היה בלבו לדעת דבר זה והו"ל לישב בצפת"ו שלא בתור רב ואז הוא כאחד העם ולא יבזוהו וימתין עד בא הפירמאן ואז ישב על כסא הרבנות או היה לו להודיע לאיזה אהובים שהיו לו פה שהוא הולך על מנת לחזור ודברים שבלב אינם דברים. מזה איכא אומדנא שהוא בעצמו חזר בו ומחל כאשר כן אמר בפיו לאנשים נכבדים אשר העידו לפנינו כח ואנחנו קבלנו עדותם:

ומה שטען המורשה שמצרו שמתוך כעס מחל לא אאמין שדב"ז יצא מלב המורשה אלא מן השפה ולחוץ ומי שמע כזאת שהתובע יטעון להוציא ממון מיד המוחזק בדברים כאלה ואפי' פשוט שבפשוטים יודע דב"ז שהתובע עליו להביא ראיה ולהביא עדים שמתוך כעס מחל. הן אמת דמחילה מתוך כעס לא מהנייא כמ"ש רמ"א בחו"מ סי' של"ג שכתב דמחילה דרך כעס לא מהני והפתחי תשובה שם הביא משם תו"ח דף נ"ט פשוט שדחה דעה זו. והרב חת"ס ח"מ סיק"ל ס"ל דלא מהני מחילה דרך כעס יע"ש. וא"כ אף דקי"ל דמחילה דרך כעס לא מהניא. עכ"פ איך יטעון מתוך כעס ועליו לברר דב"ז ובפרט שהעדים שהעידו לפנינו בפי' העידו שלא היה דרך כעס. ומה שהביא ראיה בדבריו שמתוך כעס מחל שהרי ראינו שתבעם לדין אח"כ כמה וכמה פעמים. לא ידעתי מה הוא אומר וכי זו עדות שמחל מתיך כעס לא כי אלא שמחל לה גמורה ואח"כ רוצה להתעולל עליהם ליקח מהם ממון וכי מביאין ראיה מן התובע ועדיפא הוה ליה לטעון שהראיה הוא טוען כן שמחילתו דרך כעס. ומה לי טענה זו ומה לי זו וא"כ טענה זו בטלה היא. ומה שטען הרב המורשה מצד מע' הה"ג הנז' נ"י והביא ראיה שהמחי' היתה מתוך כעס שאמר שיבררו מהרב כמהר"ר משה מאמאן הי"ו שהוא שלחו להתרות ברבנים שברשותם הוא הולך והרב הנז' השיבו שילך. גם זו אינה ראיה דאיך יהא נאמן הרב הנז' יחידי לחייב לאנשי הקהל. ואם נאמר שהוא נחשב בזה כשותף עם בני העיר הנז' הממנים אותו שגם הוא חותם עמהם אפי"ה אין מחייב שאר בני העיר בהודאתו והוא מחייב עצמו לבד כדפסק הטור ושו"ע בחו"מ סי' ע"ז וז"ל ראובן שתבע משנים שלוו ממנו כאחד וכפר האחד והודה השני שלוו שניהם כא' הרי נתחייב בכל אבל אין מקבלין עדותו על חבירו לחייבו שבועה דאורייתא מפני שהוא כאחד וכו'. וא"כ הכא בנד"ד את"ל דלא הוי נוגע עכ"פ אינו מחייב אותן כי אם שבועה אבל לחייב ממון עפ"י ע"א מי שמע כזאת ועוד שבאמת אין ראיה כלל מהרב כמהר"מ מאמאן יצ"ו הנז' דמה זו עדות אם שלחו לומר להם שברשותם הולך והוא השיב מפיהם שילך מהיכן מוכח מזה שלא ביטל ומחל והמחילה היתה דרך כעס דנהי דפועל יכול לחזור בו אבל חזרת רב הוי דבר האבד ואינו יכול לחזור בו על זה' הוצרך ליטול רשות מהם ולהתרות בהם הוא הוסיף עתה מדיליה. שהרב כמהר"מ מאמאן נ"י אינו אומר לשון להתרות. אלא אמר לו שיאמר להם שברשותם הולך ומפני שבמעמד רבים באו כת המתנגדת אצלו ופייסו אותו וכולם הפצירו בו לישב ואמר להם שהוא מוחל להם ברצונו בלי כעס כלל כמו שקבלנו עדות הנז'. ומה שטען ע"ז הרב המורשה שלו שיבררו דבר זה בעדים שאינם נהנים מן הקהל שביום לכתו באו והתרו בו ואמר מחלתי. גם טענה זו אינה טענה כי אין החיוב להביא ראיה מוטל על הנתבע לברר כי מחי' היתה ברצון טוב כ"א על התובע הוא חייב להביא ראיה שהיתה מחי' מתוך כעס כי הוא המוציא וידוע דהמוציא מט"ה. ועוד שהרי רבים כך טוענים שהוא ביטל מאליו ומחל להם בלי כעם ובודאי שדין זה כדין שאר תובע ונתבע שהתובע נאמן בשבועת היסת כדפסק מרן בשו"ע חו"מ סי' פ"ז וגם כאן הרבים יהיו נאמנין בשבועת היסת. ועוד דעל ידי סילוק מהני להעיד אך אינני תוקע עצמי וגם אי מהני סילוק בכה"ג בדבר שאינו בעין עכ"פ אין צריכין לעדות זו דדל עדות מהכא הרי הבע"ד נאמן בשבועת היסת. וגם הכא הרבים נאמנין בשבועת היסת. ועוד שהרי נהגו לקבל עדות מבני הקהל ע"כ תקנותיהם אעפ"י שהן נוגעין כדכתב הרדב"ז ז"ל בסי' פ' וז"ל שה בסוף התשובה זהו הדין אבל כבר נהגו הקהלות לעשות כל דבר עפ"י עדים מהקהל הע"י וע"י חכם הקהל ע"כ יעו"ש. וכן כתב רבינו מרן ב"י בחו"מ סי' ל"ז משם הרא"ש והרשב"א וכתב שם משם הרשב"א שאם נאמר שלא יועילו העדים מן הקהל לא יהיה תיקון לעולם לצרכי צבור יע"ש שהאריך. והכי פסק בש"ע שם שנהגו לקבל עדות מן הקהל ע"כ תקנותיהם יעו"ש. ואחר שמרן הק' ז"ל העיד בגודלו שכן נהגו ואנן קבלנו הוראותיו ובפרט בעיר עז לנו צפתנ"ו אתנו אתריה דמרן מורינו ורבינו ז"ל והוא העיד שכן נהגו הא ודאי אין לנו לחקור ולדרוש אם נהגו כך פה עי"ק צפת"ו ואם הוקבע המנהג עפ"י ותיקין וכמדומה לי שכן כתב הרב פתחי תשובה ז"ל שם על דברי הרב שבות יעקב שכתב דבעינן בזה שיהיה המנהג קבוע כ' הפ"ת אחר שפסק מרן וכתב שכן נהגו אין צריך ביאור ע"ז אם הוקבע המנהג או לא יעו"ש ועתה אין ספר פתחי תשובה מצוי אצלי לעיין בדב"ק:

ואחר כל זה לא ידעתי מה רוצה מע' הרב מן הקהל יצ"ו ומה טוען הרב המורשה בעדו דאפי' יהיה הוא הנתבע מהני עדים מן בני הקהל להוציא מידו וכ"ש שהוא התובע והקהל נתבעין דאז אין אנו צריכין לכל זה וכנז"ל:

ואם יטעון ויאמר דאפי' שחזר בו וביטל עכ"פ לא הוציא לשון מחילה מפיו וכמו שראיתי להרב אליאו ילוז נ"י הנברר לדיין מצדו שהיה חוקר לעדים שהעידו בפנינו אם אמר להם הרב כמוהר"א אלחדיף נ"י לשון מחילה או אמר להם הריני חוזר בי סתמא ואמרתי לו אני שאין נפקא מינה בזה ובאמת דלא נפקא בזה מידי דוכי פועל שרוצה לחזור בו צריך לומר לשון מחילה דכיון שחזר בו ואינו רוצה לעבוד עבודתו די בזה ונפקע שעבודו והולך לו דדוקא בחוב שרוצה למחול לחבירו צריך לשון מחילה אבל בפועל החוזר בו מה לנו אם אמר לשון מחילה וזה פשוט. ומה גם שאפי' בחוב אין צריך לומר לשון מחילה בפירוש רק כל שאומר דברים המוכיחים שהוא מוחל מהני אע"ג דלא אמר לשון מחילה בפירוש כמו שכתבו להקת הפוסקים מהרימ"ט ח"ב אה"ע סי' כ' משם מהר"ם די בוטון והסכים עמו המהרימ"ט שם בסי' כ"א וכ"כ הכנה"ג בח"מ סי' רמ"א הגה"ט אות ט"ו והביא דבריהם הרב מופת הדור כמהר"ח פאלאגי ז"ל בס' חוקות החיים סי' ס"ד וגם הוא הסכים לזה יעו"ש:

הרי נראה דאפי' בחוב לא בעי לשון מחילה וכ"ש בפועל דדי אם חוזר בו לבד וכ"ש וכ"ש דהעדים הם עצמם העידו דלשון מחילה קאמר. ואם יאמר עוד דאף אם מחל וביטל יכול לחזור בו דלא מהניא מחילתו דגם זה איני דמלבד שלא מצינו שרוצה לחזור למשרתו רק הלך וישב לו בעה"ק טבת"ו ואימתי רצה לחזור בו ממחילתו וביטולו. עוד בה דהיכן מצינו שבפועל לא מהניא חזרתו ויכול לחזור בו עוד לחזור לעבודתו דנהי דמצאנו לכת הפוס' ז"ל שכתבו דאומן ופועל אינו נמחל שעבודו באמירה והכי כתוב בתשובת הרשב"א סי' תתע"ג ובמרדכי בפרק האומנין והביא דבריהם מב"י בחו"מ סי' של"ד שכתבו על למד שהתחיל ללמד ואמר לו בעל הבית לך מעמדי ונתרצה המלמד ושוב חזר בו ורצה לעכבו דלא נמחל שעבודו באמירה בעלמא וכן כתב משם רבינו ירוחם יעו"ש. וכן כתב הרדב"ז ז"ל גבי אומן בתשובות החדשות סי' ש"ן שכתב שם דבאומנות דגופו קנוי אינו נמחל באמירה צריך קנין כמו שיעו"ש. ועי' לה' כנה"ג בחו"מ סי' של"ד בהגב"י אות ט' ואות כ"ב ועיין עוד להרב חק"ל חח"מ בח"ב סי' כ"ד ד' ל"ו יעו"ש. כ"ז דוקא בבע"ה המוחל למלמד ולאומן דלא נמחל שעבודו באמירה משום שהן משועבדים לבע"ה ובע"ה הוא שיכול לחזור בו משום דלא נמחל שעבודו באמירה אבל להיפך כשהמלמד והאומן הוא שחזר בו ומחל לבע"ה באמירה כיון שאין גוף של בע"ה משועבד לו הא ודאי מהניא מחילתו באמירה בעלמא ושוב ודאי אינו יכול לחזור בו עוד לשוב אל עבודתו וזה פשוט. ואם כן בנדון דידן נמי כיון שמחל וביטל אינו יכול לחזור בו עוד לשוב למשרתו ומכ"ש שלא ביקש לשוב לחזור למשרתו וגם בנ"ד הביטול והמחילה לא היה באמירה לבד רק חשיב כמחילה ע"י מעשה שחזר והלך לביתו לטבת"ו וא"כ לא ידעתי תביעתו מכוללות עיה"ק צפת"ו העניה והדלה וא"כ כל הטענות שטען המורשה בעד הרב הנז' נ"י אין בהם צד זכות עפ"י הדין כלל. גם מה שטען המורשה דק"ק צפת"ו שהה"ג הנז"ל לא הביאוהו למנותו לרב ומו"ץ רק לעשות שלום ביניהם. לא נפקא מינה מידי בזה שהרי אח"כ מינוהו עליהם לרב ומו"ץ ומאי נפ"מ בזה אם בתחי' הביאוהו למנותו לרב עליהם או לעשות שלום ושפיר השיב בזה המורשה שמצד הרב הנז' כי לא ידעתי טענתו בזה ומה כונתו של המורשה דק"ק צפת"ו:

ואין לומר דנפקא מינה בזה משום הוצאות הדרך שבא מטבת"ו לפה צפת"ו דאם נאמר שמעיקרא הובא למנותו לרב אז חייבין ק"ק צפת"ו באותן הוצאות של הדרך ואם נאמר שהביאוהו לשים שלום אז אין חייבים באותה הוצאה משום דלתווך השלום מצוה רבה היא ואין ערוך אליה וזה אפי' בין אדם לחבירו וכ"ש לעשות שלום בין רבים להשבית הריב והמחלוקת מן העיר דהוי מצוה גדולה מאד. והרי כתב הלק"ט ח"א סי' ד' כדי שלא יהא מחלוקת בעיר מותר לעשות איסור בידים בקום עשה מפני שלא יהא מחלוקת ובלבד שלא יפגע באיסור תורה יע"ש ולולי דמסתפינא הייתי אומר דאפי' איסור תורה לעבור עליו היחיד באקראי בעלמא לעשות שלום בין הרבים מותר משום דהוי כמו מצוה דרבים דאמרינן בש"ס דגיטין ובברכות דכ"א ר"א שיחרר עבדו והשלימו לעשרה משום מצוה דרבים וכ"ש לעשות שלום בין רבים דגדול השלום ומצינו שאהרן היה אוהב שלום ורודף ש' עכ"פ מצוה גדולה היא לעשות שלום כידוע ואין צריך אריכות דברים בזה ועיין להרב חוקות החיים בחו"מ סי' צ"א דף קל"ד פ"א וע"ב שכתב מעט במעלת השלום וא"כ כיון דאיכא מצוה בזה נימא דניחא ליה לאיניש למיעבד מצוה בממוניה כמו שמצינו ברבי אליעזר ששחרר עבדו והפסיד דמי העבד במה ששחררו משום מצוה דרבים וא"כ נימא דניחא ליה לאיניש למיעבד מצוה בממוניה אף דאית ליה פסידא בזה וא"כ אין לו עליהם הוצאות משום מצוה דניחא ליה לאיניש למיעבד מצוה וכו' ואין על כוללות עי"ק לשלם לו. והא דאמרינן דאסור לשאול ספרו של חבירו שלא מדעת חבירו משום דיבא לידי קריעה ואיכא פסידא לבעלים ובמקום פסידא לא אמרינן ניחא ליה לאיניש וכו' דדוקא בעלית וכה"ג דליכא פסידא הוא שהתירו מהך טעמא דניחא ליה לאיניש וכו' דהתם כיון דשלא מדעתו הוא שלוקח החפץ לא אמרי' בכה"ג דניחא ליה לאיניש וכו' במקום דאיכא פסידא:

אך הכא כיון שבידו נתן ומדעתו אך אנחנו לא ידענו דעתו אם כונתו לחזור ולהשתלם או לשם מצוה נימא מסתמא לשם מצוה משום דניחא ליה לאיניש למיעבד מצוה בממוניה אף דאיכא פסידא כיון דכבר נתן. והוי כמי שפרנס יתום סתם דאמרינן מסתמא לשם גמילות חסדים ולמצוה איכוון כמו שכתב הרי"ף ז"ל והביא דבריו הרב ב"י ז"ל בחו"מ סי' קכ"ח ועי' בשו"ע חו"מ סי' ר"ץ ויש לי אריכות דברים בזה ובמקום אחר הארכתי ועיין עוד בש"ע יו"ד בה' צדקה דפסק שם בש"ע ג"כ הכי דהמפרנס יתום בתוך ביתו פטור אם כיוין למצוה וסיים רמ"א שם אפי' יש לו ממון ליתום פטור יעו"ש:

ואף אם אמרו לו שיבא לעשות שלום ויתנו לו שכר ההוצאות אפשר שהם פטורים דיכולים לומר לו משטים אנו בך כיון דאיכא מצוה דאפשר לדמות דין זה להך דמי שאמר לח' תלמוד עם בנך ואני אשלם לך דפטור מטעם דיכול לומר משטה אני בך כיון דבלא"ה חייב ללמוד עם בנו משום מצוה ואף דמסתמא איכא פסידא בזה לחתנו במה שלומד עם בנו ומתבטל ממלאכתו ע"י שלומד עם בנו אפי"ה פטור חמיו במה שאמר לו שילמוד עם בנו אפי' פסידא שהפסיד שנתבטל ע"י מה שלמד עם בנו אפי"ה פטור חמיו מזה כיון דאיכא מצוה. ועדיפא מזה נמצא בס' חסד לאברהם ז"ל בחו"מ תשובה ט"ו שנשאל על שנים הדרים בעיר אחת ולא היה רב בעיר ואחד מהם היה רב ויכול להשתדל אצל קרוביו שידם תקיפה בעיר שיחתמו על קבלת רב ואמר לו חבירו שישתדל שיחתמו על רב פ' והוא יתן לו מכיסו עשרים כסף וכו' ועתה זה טוען משטה הייתי בך ופסק הרב חסד לאברהם דהדין עם הטוען משעה ופטור מליתן לו הסך עשרים כסף וכו' שהבטיחו ליתן לו שדימה ג"כ דין זה להך דאמר לחתנו תלמוד עם בנך דפטור משום דאיכא מצוה יעו"ש. ומשמע נמי דאף שהפסיד ממון ע"י שהשתדל דהיינו שנתן ממון שיחתמו בעד זה או שנתבטל ממלאכתו דאית ליה פסידא אפי"ה פטור זה שהבטיחו אפי' במה שהפסיד. וא"כ אפי' אם היו מבטיחים אותו חו"ר עי"ק צפת"ו לתת לו הוצאותיו ולבא לעשות שלום ביניהם אפי"ה פטורים כנז"ל. ומכ"ש שלא הבטיחוהו בודאי מסתמא לשם מצוה איכוון משום דניחא ליה לאיניש למיעבד מצוה וכו' אף דאית ליה פסידא וכנז"ל. וא"כ יפה טען המורשה של ק"ק צפת"ו שהביאוהו לעשות שלום ביניהם. דנפקא מינה משום הוצאת הדרך שהוציא לבוא שיהיו פטורים דודאי אין לומר כן. וז"א דלא מיבעיא שאם הבטיחוהו שיבא לעשות שלום ויתנו לו ההוצאות דפשיטא שחייבין דאינו דומה להך דאומר לחתנו תלמוד עם בנך דהתם המצוה היא מוטלת על האב יותר דנהי דאם אחר למד לבן חבירו איכא נמי מצוה אבל עיקר מצוה זו מוטלת על האב. וזו היא ששנינו זו חובת הבן על האב ללמדו תורה או ישכור לו מלמד והוא איננו בן חורין ליפטר ממצוה זו בשום פנים אבל בנדון דידן זו המצוה לעשות שלום איננה מוטלת על רב זה יותר משאר אנשים ולכך אם הבטיחוהו לתת לו ההוצאות ודאי הם חייבין בכה"ג. משא"כ בהך דאמר ליה, תלמוד עם בנך הנזכר בחו"מ סי' פ"א וסי' של"ו וכנז'. וגם דברי הרב חסד לאברהם ז"ל דמדמה נדון דידיה להך דהאומר לחתנו תלמוד עם בנך אינו דומה כלל. ודבריו תמוהים וכבר מצאתי בס' אחד מרבני אשכנז ז"ל ונקרא שמו בשמים ראש בסי' נ"ו שתמה על דברי הרב חסד לאברהם הנז' ודחה דבריו מהלכה יעו"ש. ועוד דמאן לימא לן בהך דאומר לחתנו תלמוד עם בנך וגם בהך נדון הרב חסד לאברהם בדאית ליה פסידא איירי לא כי אלא בדלית פסידא איירי ואף דמסתמא יתבטל ממלאכתו ע"י שילמוד אפשר דזה לא מיקרי פסידא דמניעת הריוח לא מקרי פסידא דלא מקרי פסידא אלא היכא שמפסיד מכיסו ומקרן שלו כנדון דידן. ודוגמא לזה מצינו במה שהתירו דבר האבד בחוה"מ ולא מקרי דבר האבד אלא היכא שמפסיד מן הקרן אבל מניעת הריוח לא מקרי דבר האבד. והכא נמי אפשר לחלק בהכי. והכי מוכח להדיא מהש"ס דב"ק דקי"ז דהיכא דאיכא פסידא חייב. ועי' ביש"ש שם בפ' הגוזל בסי' ל"ח שם כתב דדוקא היכא דיש הפסד למציל בהצלתו אינו יכול לומר משטה אני בך יעו"ש. משמע דבההיא שאמר לחתנו תלמוד עם בנך דאמרינן דפטור אפי' הבטיח לו שכר בדליכא פסידא:

ועוד נראה דדוקא אם עשה המצוה הוא בעצמו. והא דאמרינן דאינו נותן לו שכר המצוה אפי' אם הבטיחו משום דאסור ליטול שכר על המצוה אבל שכר הטירחא דשרי ליקח עליה שכר אם הבטיחוהו ודאי חייבין מידי דהוי אם שלחו שליח להביא להם אתרוג או לולב מעיר אחרת וקצבו לו שכרו דודאי חייבין לתת לו שכר אותה טירחא. ודומה לזה מובא בספ"ב דקידושין דאף דאסור ליטול שכר על הזאה וקידוש מ"מ בשביל הבאה ומילוי שרי ליטול שכר ופי' רש"י ז"ל שם דמלתא דטירחא הוא ושרי למשקל אגרא יעו"ש. וא"כ הכא נמי כיון דקטרח כל הני פרסי ואזיל יש לומר דשרי ליטול שכר טרחתו וא"כ אפי' שכר טרחתו שרי ליקח כ"ש ההוצאות שהוציא וכיון דשרי ליקח ודאי חייבין ליתן לו וזה פשוט. אלא אפילו לא הבטיחוהו לתת לו אלא בסתם חייבין כיון דשרי ליקח משום טירחא ולא מחשב בהכי למצוה לפטור א"כ אפי' בסתמא חייבין והרי זה דומה להך דינא דמבואר בחו"מ סי' רס"ד ס"ד בהגה דכל אדם שעושה פעולה עם חבירו לא יוכל לומר לו בחנם עשית עמדי הואיל ולא צויתיך אלא צריך ליתן לו שכרו יעו"ש:

ומצאתי ראיתי בס' גאון אחד אשכנזי הכי קרא שמו הרי בשמים בסי' כ"ב שכתב בהדיא הכי דהיכא דשרי ליטול שכר אף אם עשה הדבר בסתם ולא הבטיחו אפי"ה חובה לתת לו כמו בעד שכר פעולה יעו"ש. וא"כ אפילו בעד הטירחא חייבים לתת לו אפילו בסתם שלא הבטיחוהו וכ"ש בעד ההוצאה דאיכא פסידא. ומהך טעמא אין ראיה נמי מהך דהמפרנס יתום בתוך ביתו דפסק מרן ז"ל דפטור דהתם המזונות של היתום בעצמם מצוה הם משא"כ הכא ההוצאות שכר החמרין וכיוצא אין מצוה בעצמה רק המצוה היא עשיית השלום ולכך חייבין אפי' בסתמא. ועוד דהתם ביתום הוא הכניס את היתום בתוך ביתו לזון אותו והיתום לא א"ל מידי ולכך פטור. משא"כ הכא שהם אמרו וכתבו לו מכתבים שיבא לעשות שלום ביניהם ולכך הם חייבין. ועוד אפשר דהתם אינו פטור עד שיהיה איזה בירור והוכחה שנתכוון למצוה והכי דייק לשון מרן ביו"ד שכ' שם ונתכוון למצוה ויש לחלק בכמה גווני:

איך שיהיה נראה ברור שחייבין לתת לו ההוצאות עכ"פ וזה ברור. ואפי' לדעת הר"ן בפסחים ד"ד גבי הך דאיבעיא להו שם המשכיר בית לחבירו בחזקת שהוא בדוק ומצאו שאינו בדוק מהו מי הוי מקח טעות או"ל. ת"ש דאמר אביי לא מיבעיא באתרא דלא יהבי אגרא ובדקי דניחא ליה לאיניש וכו' אלא אפי' באתרא דיהבי אגרא ובדקי דניחא ליה לאיניש וכו' ע"כ. וכתב הר"ן ז"ל דאחרים אומרים דכי אמרינן ניחא ליה לאיניש וכו' לענין דלא הוי מקח טעות אמנם שלומי בעי לשלומי ואני אומר וכו' עד ולא מצי תבע ליה שוכר למשכיר מאי דאפיק עליה שהרי לא הנהו למשכיר כלל דמצוה בלחוד הוא דרמיא עליה דמשכיר עכ"ל. משמע דס"ל להר"ן ז"ל דניחא ליה לאיניש דליעביד מצוה בממוניה אפי' במקום פסידא ולא בעי לשלומי מאי דהפסיד מיניה והכי דייק פשטה דהש"ס כדעת הר"ן ז"ל דלדעת אחרים אינו מתישב היטב לישנא דניח"ל לאיניש דליעביד מצוה בממוניה דכיון דמחזיר לו את הדמים מאי בממוניה איכא. עכ"פ אף לדעת הר"ן הנז' ז"ל דס"ל דאמרי' ניחא ליה לאיניש וכו' אפי' במקום פסידא ולא בעי לשלומי ליה. בנדון דידן מודה הר"ן שחייבים הקהל לתת לו מהנך טעמי וכדכתיבנא. דהתם הוציא הוצאות בעד המצוה גופה. משא"כ בנדון דידן ההוצאות אינם על המצוה גופה רק הוצאות על הדרך בכדי לבא לעשות המצוה. ועוד דהתם לא הבטיחו לתת לו והכא בנד"ד הבטיחוהו ובכה"ג לא אמרי' דניחא ליה לאיניש במקום פסידא ואפי' הר"ן מודה בזה דכל היכא דאפשר למעט בפלוגתא ודאי הכי עדיף טפי. ועוד דהתם כשמוציא ההוצאות ודאי הוא המצוה של בדיקת חמץ ולכך אמרי' ניחא ליה לאיניש משא"כ בנדון דידן בשעה שמוציא ההוצאות אין ברור לו שתעשה המצוה על ידו שאין הדבר בידו לתווך השלום דאפשר שלא יעלה בידו לתווך השלום ביניהם ובכה"ג שאין המצוה ברורה שתעלה בידו לא אמרינן ניחא ליה לאיניש וכו':

ומכל הני טעמי ודאי נראה דאפי' הר"ן ז"ל מודה שחייבין לתת לו הוצאותיו כנ"ל ברור. ועי' בש"ע או"ח סי' י"ד ועיין בבכורות דף י"ח ועיין עוד להרב שער אפרים ז"ל סי' י"ט. ועי' בס' בני חיי חא"ח סי' כ"ז אות ב' יעו"ש. איך שיהיה שהאמת יורה דרכו דלא נפקא מינה מידי במאי דטעין המורשה דק"ק צפת"ו שהביאוהו לעשות שלום דאכתי חייבים לתת לו הוצאות שהוציא ואפי' דמי טירחא ראוי לתת לו וכ"ש ההוצאות ועכ"פ הם פטורים ממנו מכל מין תביעה מהני טעמי קמאי דכתיבנא ומכ"ש מהך טעמא שהוא מחל להם וזה טעם נכון וחזק כראי מוצק ואין חייבים לתת לו כי אם בעד ששה חדשים שישב רב בעיה"ק צפת"ו ודמי ההוצאות שבא לפה. אבל בעד ההוצאות של החזרה כיון שהוא חזר בו במה יתחייבו לי. ובעד ההוצאות שבא ובשכירות של ששה חודשים שאמרנו שמחוייבים לתת לו. כפי טענת המורשה של צפת"ו הן תובעין ממנו קרוב לחמשים לי"פ ובכולם הוא חייב כמו שכתוב בטענת המורשה דק"ק צפת"ו וגם בהוצאת של עשרים לי"פ ועשרה לי"פ שהוציאו בשביל להביא לו משרת ח' באשי אפשר שהוא חייב בזה. כיון שהוא ביטל והוציאו כ"ז בשבילו הוי כמו דינא דגרמי דחייב כיון דעפ"י דיבורו הפסידו מידי דהוה אהלכו חמרין ולא מצאו תבואה פועלים ומצאו שדה לזה נותן להם שכרם כיון שהפסידו על ידו מלאכת היום וכה"ג פסק הטור בחו"מ סי' של"ד בראובן שאומר לאומן עשה לי כך וכך וכו' עד תשובה חייב ראובן פרוע לאומן משום דינא דגרמי וכו' עד עפ"י דיבורו הפסיד ע"כ. הכא נמי כיון שעפ"י דיבורו הפסידו ממון והוציאו הוצאות עפ"י דיבורו חייב ואין לי להאריך בזה בדינא דגרמי או גרמא בנזיקין. רק דין זה נלמד מקיצור מדברי הרב חוקות החיים בס' שבנדונו חייב לקהל בעד ההוצאות הרב שהוציא בשביל משרת חכם באשי ובנדונו אינם יכולים לסלקו והם הם שרוצים לבטלו ולכך חייב לקהל בכל ומינה דכי היכי שאם הם רוצים לסלקו שלא כדין חייבים בכל ההוצאות שהוציא הוא ה"ן כשהוא ביטל חייב להם כל ההוצאות. אך באמת זה שיבוש גמור שאינו חייב בהוצאות דבשלמא אם הועילו ההוצאות והביאו לו משרת חכם באשי וע"י שביטל גרם להם ההפסד זה אז ודאי חייבין אבל מאחר שלא עלה בידם להביא ביטולי לא גרם ליה הפסד זה של משרת חכם באשי:

איך שיהיה עכ"פ בשאר הוצאות ודאי חייב אחר שינכה שכירות ששה חו' שהם עשרה לי"פ ושכירות הדרך שבא וינכה ג"כ החילוקים שהם שלו שכך היה התנאי עשרים לי"פ לשנה מלבד החילוקים והשאר יפרע עד פרוטה אחרונה אחר שהם יבררו שנתנו לו:

וה' הוא היודע ועד שכמה ענינים ופלפולים וראיות חזקות עפ"י ספרים וסופרים ראשונים ואחרונים כמוסים תחת ידי וכולם מזכים לכוללות עי"ק צפ"ת הנחל ת"ו וכדי שלא להאריך ולהטריח הקורא קצרתי והאמת יורה דרכו ברוך ה' הבוחר בעמו ישראל באהבה ונתן לנו תורתו תורת אמת. והנלע"ד להלכה ולמעשה כו"ח שמי נאום העבד לאל יחיד:

הצעיר יוסף מרדכי ידיד הלוי ס"ט

תוכן העניינים

מפי אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה