אור ברסלב
מפי אהרן מפי אהרון › סימן ח

מפי אהרן· רבי אהרן בכור אלחדיף

מפי אהרון · סימן ח

סימן ז

שאלה כה"ר אהרן מרגליות ז"ל היו לו בתים וחצרות סמוכים זה לזה בנויים ומשוכללים והיה לו חלון א' פתוח מבית אחד להחצר השניה שלי ויש לחלון הנז' דלת של זכוכית ואח"ך מכר כהר"א הנז' חצר אחת מהנז' אשר החלון הנז' פתוח לה להר' משה מרדכי ז"ל ואחר המכר הנז' נשאר לו הבית השניה שיש בה החלון הנז' והחלון הנז' נשאר פתוח כמו שהיה קודם המכר יותר משלשה שנים ואח"כ מכרה אלמנת כה"ר משה הנז' הבית והחצר שקנה בעלה הנז' להר' מרדכי זאב נר"ו ואח"ך מכר כהר"א מרגליות ז"ל הנז' הבית והחצר השניה שיש בה החלון הנז' לכה"ר בכור אבחבוט נר"ו ולעת עתה עמד כהר"מ זאב נר"ו ורוצה לסתום החלון הנז' או להזיקו לבעל החלון הנז' בעשן באומרו כי אין לזה חזקת חלון וכה"ר בכור הנז' משיב על זה שיש לו חזקת חלון מכמה טעמי תריצי חדא שהר"א הנז' כבר החזיק בחלון הנז' אחר המכר הר"א הנז' יותר משני חזקה ועוד שהחלון הנז' צריך לבית ואדעתא דהכי לא מכר כדי לסתום החלון הצריך לו ואת"ל דע"מ כן מכר דילמא חזר ולקחו ממנו והראיה שעדיין הוא פתוח בלי שום המחאה ע"כ:

ועל זה השיב הרב המופלא אב"ד דק"ק אשכנזים נר"ו תשובה שלימה וז"ל לראיה ביד כהר' מרדכי זאב נר"ו אשר קנה הדירה מהאלמנה מ' רחל חנה ת"מ אשר קנה בעלה המנוח כה"ר משה מרדכי ז"ל מאת הר"א מרגליות ז"ל בדבר החלון הקטן שבכותל דמפסיק בין הבית של הר"א מרגליות ז"ל הנז' ובין בית הרמ"ז נר"ו הנז' שהחלון הקטן הזה סתום הוא במחיצה של זכוכית מיום שקנה הרמ"מ הנז' מהר"א מרגליות ז"ל הנז' והרמ"ז נר"ו הנז' יש בידו מכתב ראיה שחצי עובי הכותל שלו א"כ לפי דין תורה יכול לבנות על חצי עובי הכותל שלו ולסתום החלון הנז' כי ידוע שהר"א הנז' לא קנה זכות החלון בחזרה ואם קנה לא היה מניח הכתב תחת יד הרמ"ז הנז' מלבד זה המוכר הנז' הוא הר"א מרגליות ז"ל הנז' והוא עצמו מכר החצר הנז' לבעלה של האלמנה הנז' ושייר הבית לעצמו ומוכר בעין יפה היא מוכר כמ"ש מרן הב"י ז"ל סי' קנ"ד בכהאי גוונא יכול הקונה חצר לבנות בפני חלונו של בית המוכר ואף הי"א דשם מודים בנדו"ד למרן הב"י כאמור עיין ט"ז שם, באופן שאין ספק בנדו"ד וחלון הקטן הנז' אין לו חזקת חלון כלל ועיקר על פי דין תורה ויכול לעשות עשן בחצרו תחת החלון הנז' וכל שכן שאין צריך הרחקה ארבע אמות כשירצה לבנות בחצרו כי החלון הנז' צריך שיהיה סתום אך חלל החלון הנז' שייך לפנים להבית של הר"א המ' עכ"ל וחתום על הנז' כה"ר אברהם צבי הלוי נר"ו ועתה יורינו המורה לצדקה איזה הדרך ישכון אור ויבוא שכמ"ה:

תשובה יציבא מילתא שלא היה בדעתי ליטפל בענין הנ"ל יען שכבר דברתי פה אל פה עם הרב המורה נר"ו הנז' לעשות שלום ביניהם ברם כשראה הר' בכור הנז' שיש פסק דין ביד הרמ"ז הנז' כנז' והרמ"ז הנז' צועק במרה שהר' בכור הנז' לא ציית לדינא ע"כ הכריחוני לשנות פרק זה ולחוות דעתי הקלה כמות שהיא ובהורמנותייהו דרבנן קדישי אלה ראשי קא נחיתנא לערוך שולחן לפני מלכים יושבים ראשונה לראש פינה והמה יגידו את דבר המשפט באמת ואמונה וזה החילי בעזרת צורי וגואלי:

הנה עיקרא דהאי מילתא איתא בגמרא דב"ב דף ז' וזה הוא לשון הגמרא הנז' מעשה בהנהו תרי אחי דפלגי בהדי הדדי חד מטייה אספלידא (פירוש טרקלין) וחד מטייה תרביצא (פירוש גינה) אזל דמטייה תרביצא וקא בני אשיתא אפומא דאספלידא אמ"ל אידך קא מאפלת עלי אמ"ל בדידי קא בנינא עכ"ל. ופרש"י ז"ל בד"ה בדידי וכו' בשלי אני בונה ואתה אין לך עלי חזקת אורה של ג"ש דהשתא הוא דפלגינהו:

והרב הנמק"י ז"ל הביא דברי רש"י ז"ל הנז' בההיא דאחין שחלקו בסוף ד"ה ולא אמת המים וז"ל ומיהו כי אמרינן אין להם חלונות זע"ז פירש"י ז"ל דדוקא בשלא החזיק בחלונות ג"ש אחר החליקה אבל אם החזיק מעכב עליו שלא לבנות כנגדו וטעמא דמילתא משום שמחל דאם לא כן הו"ל למחות ולומר איני מיחל לך חלונותיך שתחזיק עלי בהם ולפי זה שכתבנו הסכימו הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל עכ"ל. וכ"כ בעל העיטור בהלכות חלוקת קרקעות וז"ל ובפרק קמא דב"ב אמר רב נחמן אמר שמואל האחין שחלקו אין להם חלונות זה על זה וכו' והזהרו בהם שהם הלכות קבועות והלכך בונה כנגדו ודוקא בדלא אחזיק בתר חלוקה אבל אחזיק ג"ש הויא חזקה בטענה ודוקא שחלקו ירושה אחת אבל חלקו שני ירושות זו בפני עצמה וזו בפני עצמה והאחת יש לה שעבוד על חברתה יש להם חלונות זה על זה כמו שהיו בתחילה עכ"ל:

ומה שכתב הרב בעל העיטור ז"ל הנז' הויא חזקה בטענה היינו טענת מחילה דכיון ששתק מחל וכמ"ש הרב הנמק"י ז"ל כנז' דטעמא הוי משום שמחל. ומדכתב הרב הנמק"י ז"ל שכן דעת הרשב"א ז"ל כנז' ובתשובות הרשב"א ז"ל שהביא מרן סי' קע"ג הוזכרו דברי בעהע"ט והסכים הרשב"א ז"ל לדעתו אלמא דטעמא דבעהע"ט ז"ל הוי משום מחילה וכמ"ש הרב הנמק"י ז"ל:

וכן פסק הגאון שהביא דבריו רבינו הטור סי' קנ"ד סעיף ט"ל וז"ל שני אחים שירשו קרקע ולא' נפל החצר החיצון ובו אמת המים וכו' וטען הפנימי שכבר החזיק בהעברת המים על החיצון כיון ששתק ולא מחה מחל לו והויא חזקה מיד. ומה שטוען שלא הניחו לעבור אלא דרך שאלה אינה טענה אלא מסתמא כיון ששתק מחל ומה שטוען שלא ידע שהיה לו למחות לא מהימן. ועוד אפילו לא ידע מחילה בטעות כי האי דלא מוכח דבטעות הואי הויא מחילה עכ"ל. והגם שמרן ז"ל בס' ב"ה גמגם בתשובת הגאון וכתבי הפוסקים שמרן ז"ל חולק ומשו"ה השמיט תשו' הגאון בספר הקצר. עיין כנה"ג מהדורא קמא סי' קנ"ד הגהות העור אות צ"א צ"ב ומ"ב סי' קע"ג הגה ב"י אות ו' שכתב דלא חלק מרן ז"ל על הגאון ז"ל אלא במה שכ' הגאון דמחילה בטעות כי האי לא מוכח מילתא דטעות הוא אדרבא מוכחא מילתא דטעות הוא כיון שהוא דין זר וכמ"ש בס' ב"ה אבל הב"ח ישב דברי הגאון וכתב דהכי נקיטינן וכן נראה מדברי מורי הרב ז"ל ח"א והק' מתשובת כמהר"י בן הרא"ש ז"ל דסי' קע"ג ותריץ דשאני תשובת הגאון דמיירי שהחזיק אחר מיתת אביהם וחלקו דאע"ג דאחין שחלקי אין להם חזקה זה על זה לא דרך ולא וכו' כשהחזיק אחר מיתת אביהם וחלקו חזקתו חזקה וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה שהביא ב"י ז"ל מחדישין א' ע"ש באורך. והרב לחם שלמה הלכות חזה"ב סי' ח' ס"ז הסכים דברי הבית חדש הנז' וכתב דהכי נקיטינן כתשובת הגאון אפי' במה שכתב דמחילה בטעות וכו' כנז' והביא ראיה ממהריק"ש ז"ל שכתב בשם מהריב"ל ז"ל ח"ב סי' ע"ג דהיכא דמספקא לן אי מחל משום דלא גמר מוקמינן ליה אחזקתיה למחילה ולא אמרינן דבטעות הויא עש"ב:

ולעניות דעתי נראה דלא פליג מרן ז"ל אלא בכה"ג שכ' הגאון דחזקתו חזקה מיד וטעותו לא מוכח אבל בחזקת שלשה שנים אחר שחלקו אפילו טען שלא היה יודע שהיה לו למחות אינו נאמן ואפילו מרן הקדוש אזיל ומודה בזה דאם לא כן בטלי להו כל דיני חזקות שכל א' יאמר לא היה יודע שהיה לו למחות וק"ל:

וכן מוכח מדברי הרא"ש ז"ל שכתב ע"ד הראב"ד ז"ל וז"ל כתב הראב"ד ז"ל נהי דאין יכול לערער על סתימת החלון אם רוצה לבנות בפניהם מיהו כל זמן שלא בנה בפניהם אינו יכול לומר סתום חלונותיך אעפ"י שיש בהם היזק ראיה. ואין דבריו נראין כלל דכיון שאין לו חזקה באורה היכי מצי עביד ליה היזק בראיתו. ועוד דאיכא למיחש דלבתר תלת שנין טען בחזקה. וכן כתב הרמב"ם ז"ל שצריך לסתום החלון עכ"ל הרא"ש ז"ל שהביאו מרן הכסף משנה פ"ב מה"ש ובב"י סי' קע"ג עש"ב:

נקיטינן מדברי רבותינו הנז' דאפי' באחין שחלקו שאין להם זה על זה כלום עם כל זה אם אחר שחלקו החזיק בחלון הפתוח ג"ש חזקתו חזקה ואין יכול הניזק לבנות כנגדה בתוך ארבע אמות ולא להזיקו בשום נזק שלא כדין וכל שכן בנדו"ד דמהתם גמרינן כמ"ש הרמב"ם פרק שני מהלכות שכנים ורבינו הטור ומרן ז"ל סי' קנ"ד דאם אחר שמכר החזיק בחלונו ג"ש זכה בחזקתו ואין הלוקח יכול לבנות בתוך ארבע אמות ולא להזיקו לא בעשן ולא בשוה נזק של כל דבר:

וכי תימא מאי חזקה היא זו כיון שאין יכול לכופו לסתום חלונו כמ"ש מרן הש"ע ז"ל סי' קנ"ד סעיף כ"ז וז"ל מיהו כל שלא בנה בפניהם אינו יכול לומר לו סתום חלונותיך אעפ"י שיש בהם היזק ראיה א"כ הניזק מאי הוה ליה למיעבד:

הנה חקירה זו כבר חקרו"ה שרי"ה כמ"ש מרן הב"י ז"ל סי' קע"ג משם הרמב"ן ז"ל ומשם הרשב"א ז"ל והרב פרח מטה אהרן ז"ל ח"א סי' כ"ו הביא דבריהם לפסק הלכה וז"ל וי"ל דכיוצא בזה הקשה הרמב"ן ז"ל על רש"י ז"ל גבי ההיא דאחין שחלקו אין להם חלונות וכו' ובפרק השותפין דף ז' פרש"י ז"ל דאין לו חזקה לענין שיכול לבנות ולהאפיל אבל אינו כופהו לסתום וכתב שאם מחזיקו דמהני והקשה הרמב"ן ז"ל אמאי מהני כיון שאין כאן המחאה ותירץ דהוה ליה למחות ולומר אני מוחה על חלונותיך שלא תחזיק עלי ועיין שם וכיוצא בזה כ' הרשב"א ז"ל בח"ב סי' קצ"ח ודכוותה אמרו בגמרא פרק ח"ה דף ל"ח ואי כורכמא דרישקא זבן ליה מאי הוה ליה למעבד אבעי ליה למחויי ופרש"י ז"ל בתוך ג' שלא מכר לו אלא כי כורכמא דרישקא ובנדו"ד נמי כיון שהחזיק בעל החלון ואין כאן עידי המחאה זכה עכ"ל. וכ"ז הוא להני רבוותא דסברי מרנן דאינו יכול לכופו לסתום אבל לדעת הרא"ש ז"ל וסיעתו וכפי מה שהבין בדברי הרמב"ם ז"ל דסברי דיכול לכופו לסתום מיד הא ודאי כיון דלא מחה החזיק:

ועוד טעם אחר יש בנדו"ד שהבית של כה"ר בכור הנז' וש"י צריכה לאור החלון הנז' ולרוח המנשבת ממנו שהוא רוח מערבי כידוע לבני העיר. ובכהאי גוונא לא אמרינן דמוכר בעון יפה הוא מוכר דלא עדיף הא דמכר מאחין שחלקו דמינה גמרינן. ושם מפורש יוצא בדברי רבינו הטור ז"ל וז"ל במה דברים אמורים בתוספת אורה כגון אכסדרה שאורה רב אבל אם הוא בית שאין לו אירה יותר מהצריך לו אין לסותמו והביאו מור"ם סי' קנ"ד ס' כ"ז וכתב דבחלונות הצריכים לבית אינו יכול לבנות כנגדם עכ"ל. והרב חוט המשולש טור ראשון סי' ז' כתב דלאורה לאו דוקא שאין לו אורה זולתו אלא כל המוסיף אורה בבית לאורה נקרא ולמד כן מדברי הרמב"ם ז"ל יעו"ש. אם כן בנדו"ד דכולי עלמא יעידון יגידון שהחלון הנז' צריך לבית כנז' פשיטא דלא אמרינן דמוכר בעין יפה הוא מוכר:

וכי תימא דשאני נדו"ד שהחלון הנז' היה סתום בזכוכית וסתימתו סתימה ואינו יכול לפתוח וכמ"ש הרב הפוסק הנז' נר"ו לא ידעתי כונתו בזה דאם בא לרמוז מ"ש מרן בספר אבקת רוכל דסתימת זכוכית הויא סתימה לגבי היזק ראיה והלא כתבו הפוסקים הובאו דבריהם ק"ט בפ"ת סי' קנ"ד דההיא דמרן ז"ל אינו כמו זכוכית שלנו שיכולין להביט דרך זכוכית להלן כעין עששית המוזכר בגמרא ברכות דף כ"ה רק הזכוכית שבזמנו היה חוצץ בפני העין רק מבוא אורה אבל בזכוכית שלנו ודאי דיש בו היזק ראיה ואם כונתו על מ"ש שם בפ"ק ששמע משם רב א' לא מלבד דנדו"ד לא היו לו לא מסמרים וכו' אלא הוא עצמו הצריכה עיון:

ועוד דלגבי היזק ראיה איירי ולא לבנות תוך ארבע אמות. ועוד תמיהא לי טובא דאם נאמר דגרע זה ממ"ש מרן סי' קנ"ד סעיף ו' במי שהיו לו חלונות על חצר חבירו סתומות מכמה שנים אלא שלא נפרצו הפצימין אם רצה לחזור ולפותחם הרשות בידו מאחר שלא נפרצו הפצימין ע"כ:

אחר כך מצאתי כעין נדו"ד ממש מפורש יוצא בדברי מהרשד"ם ז"ל ח"מ בסוף סי' רע"ט וז"ל מכל מקום נראה לעניות דעתי שעם כל זה הדין עם בעל החלון הטעם שהרי דין זה דהמוכר יצא מן המקור מאחין שחלקו וכו' כנ"ל ואם כן אין להעדיף לנדו"ד מההיא דאחין שחלקו דאמרינן דדוקא בתוספת אורה הוא דאמרינן שאין להם חלונות זה על זה וכמ"ש הטור ז"ל בסי' הנז' וז"ל במה דברים אמורים בתוספת אורה כגון אכסדרה שאורה רב אבל אם הוא בית שאין לו אורה יותר מהצריך לו אין צריך לסותמו וכן הסכמת הפוס' דכשאין לבית אורה יותר מהצריך לו שאין לסותמו אם כן בנדו"ד שאין לבית שיעור אורה הצריך לו אם היו סותמים החלון אליבא דכ"ע אין הראשון שקנה החנות יכול לסתום החלון וצריך להרחיק ממנו ארבע אמות כדי שלא יאפיל וכל שכן בהצטרף סברת רבינו יונה ז"ל שכתב בההיא דאחין שחלקו דדוקא שפי' שלא היה העלוי אלא בשביל הבנין אבל בסתם היה דעתם גם על החלונות ואם כן לדעתו היינו יכולים לומר דאפי' באכסדרה לא יוכל לסתום הלוקח הראשון דהא לא עדיף מאחין שחלקו כנ"ל:

ועוד טעם ב' נראה שיש דין לבעל החלון שכיון שהחלון היה באופן הנ"ל שעדיין יש לו פצימין ומשקוף הוה ליה כאילו היתה פתוחה לעולם ונמצא כבר החזיק ראובן המוכר על הלוקח הראשון בחלון וגילה דעתו שלא מכר בעין יפה כשמכר לסתום החלון וכיון שמכר עתה לשמעון י"ל מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו וכשם שהמוכר הראשון היה יכול לומר שלא מכר לסתום. וראיה לדבר שהחלון היה פתוח אחר שמכרתי לך יותר משלשה שנים כן זכיתי אני במקומו ואף על פי שלא היה פתות לגמרי פתוח מיקרי כמ"ש הרשב"א ז"ל דכל שלא פרץ פצימיו הרי הוא כפתוח עכ"ל.

הראת לדעת דאפילו התם שהיה סתום באבנים ועפר עם כל זה כיון שלא פרץ הפצימין יכול לפותחו וכ"ש בנדו"ד שהוא פתוח ועומד העוד היום שאינו יכול לבנות בתוך ארבע אמות ולא להזיקו לא בעשן ולא בשום נזק והרי החלון הנז' בחזקתו באין אומר ואין דברים כלל ועיקר:

ועל מה שסמך הרב הפוסק הנז' נר"ו על הכתיבת יד שתחת יד הרמ"ז הנז' שיש לו חצי עובי הכותל וגם כתב שאם איתא שקנה בחזרה לא היה מניח הכתב תח"י הרמ"ז הנז':

תחילה וראש צריך אני להעתיק נוסח הכתב הנז' וזה נוסחו בדבר התביעות שהיה בין הר' מרדכי זאב נר"ו ובין מ' חנה אשת חיים הענציס בענין הכותלי' שעל בית התבשיל של הרמ"ז הנז' הדין עם הרמ"ז הנ"ל שהגג שייך לו כי קנה מתהומא דארעא ועד רום רקיעא והרשות ביד הרמ"ז הנז' נר"ו לסתום לצד מערב של הגג הנ"ל במחיצה וכו' כדי להפסיק בין רשות גגו ובין הסוכה של האלמנה הנז' גם הרמ"ז הנז' יש לו חצי אבן מכותלי ביתו מהג' רוחות מזרח דרום ומערב והכותל הצפוני שייך לו לבדו ולהיות לראיה ע"כ הנ"ל ביד מרדכי זאב נר"ו באתי על החתום בכ"ג תמוז התרמ"א ע"כ וחתום עליה הרב הפוסק הנז' נר"ו:

והשתא ניחזי אנן מאיזה טעם זיכה הרב המורה הנז' נר"ו להרמ"ז הנז' נר"ו בחצי עובי הכותלים הנז' אם מטעם דסתם כותל שבין שני השותפים הרי הוא בחזקת שניהם וכמ"ש מרן ז"ל סי' קנ"ז והלא בסי' הנז' סעיף ז' כתב אם אין בו דין חלוקה ולא נתרצה האחד לחלוק לא ע"מ שיעשה חבירו כל הכותל אין לו תקנה אלא בשטר וכו' או שיש בו חלונות מצדו וכו' עכ"ל. וכתב הסמ"ע ז"ל סעיף קטן י"ח אין בו דין חלוקה אורחא דמילתא נקט דאילו יש בו דין חלוקה מסתמא בונין אותו שניהם יחד עכ"ל. וא"כ בנדו"ד דהר' בכור הנז' יש לו שעבודים בכותל הנז' דהיינו החלון הנז' וצינור ומזחילה והרמ"ז הנז' אין לו בכותל הנז' שום שעבוד פשיטא ופשוט דלא אמרינן דהרי הוא בחזקת שניהם אלא כולו לבעל השעבודים וגם הרב המורה הנז' לא כתב בכתב הנז' כ"א כותל ביתו ולא כתב כותל החצר והיאך כעת חזר ודן על כותל שכנגד החצר שלא הוזכר בכתב הנז':

ואם זיכה להרמ"ז הנז' מטעם שכן הודה הר"א מרגליות ז"ל בפני הרב המורה הנז' נר"ו שהרמ"ז הנז' יש לו חצי הכותל הנז' לא מלבד מ"ש לעיל שאינו כתוב בכתב הנז' כ"א כותל הבית ולא כותל החצר אלא דהכתב הנז' זמנו כ"ג תמוז התרמ"א והר"א מרגליות ז"ל קודם לזמן הנז' כבר מכר החצר השניה להר' בכור הנז' נר"ו כמ"ש בשטר המכר שבידו וא"כ למה מועלת הודאתו לאחר המכר. ועוד קשה מאי האי דקאמר הרב המורה נר"ו דאם איתא דקנה בחזרה לא היה מניח הכתב הנז' תח"י הרמ"ז הנז' והלא בזמן הכתב הנז' כבר מכר הר"א מרגליות ז"ל החצר השניה שיש בה החלון הנז' ובזמן המכר לא היה שום כתב ביד הרמ"ז ובזמן שכתב לא נשאר להר"א הנז' ז"ל שום זכות בהחצר השניה ומה לו לשאול ממנו כתב:

ועדיפא מזו מוכח מדברי הפוסקים ז"ל דאפי' שיהיה ביד הרמ"ז נר"ו שטר מקוים כראוי שצריך הר"א ז"ל לסתום החלון הנז' עכ"ז טענינן ליתמי וללקוחות שחזר ולקח הימנו כיון שהיה החלון הנז' פתוח ברשות המוכר יותר משני חזקה ואח"כ מכר להר' בכור הנז' נר"ו וכן מפורש יוצא בדברי מהריב"ל ז"ל כלל ח' במי שמכר בית ואח"ך דר בה המוכר שני חזקה וטען המוכר שחזר ולקחה ממנו נאמן וכן טענינן ליורשיו עכ"ל עש"ב:

וכן מבואר מדברי הרשב"א ז"ל סי' תת"ף במי שנתן לחתנו חצר וכתוב בשטר המתנה מתהומא דארעא ועד רורק"י ורוצה החתן לזכות גם בהחצר החתונה והנותן היה דר בחצר החתונה הנז' אחר המתנה ג"ש והיה טוען שמ"ש בשטר מתהומא וכו' ט"ס הוא והשיב הרב ע"ז דאע"ג דאית ליה מגו דאי בעי אמר חזרתי ולקחתיה הימנו נאמן וכו' ע"ש ופסקה מרן ז"ל בש"ע סי' ק"ס סעיף ו' בלי שום חולק הרי לך מבואר מדברי הרשב"א ז"ל דאי טען הכי נאמן וכן מוכח ג"כ מתשובתו הרמתה שהביא מרן ז"ל סי' קע"ג ע"ש:

וכן פסק הרא"ש ז"ל בתשובות כלל צ"ח סי' ח' וז"ל ילמדנו רבינו ראובן היו לו בתים רבים בעיר הזאת שהיו מקבלים מהם הפקידין שלו בכל שנה בשבילו ואחר מותו בא הנה בנו של שמעון ואמר שהבתים האלו הנקראים בשם ראובן שהם של שמעון אביו שנתנם לו במתנה ראובן היום יש כ"ה שנים ושיש לו בהם שטר מתנה מקוים וכו' תשובה כיון שהיו הבתים בחזקת ראובן אחר המתנה ג"ש טוענין ליורשים כל דהוה מצי איהו למטען ואם היה קיים היה טוען אחר שנתתים לך חזרתי ולקחתים ממך והא מילתא טענינן ליורשיו והבא מחמת ירושה אין צריך טענה עכ"ל עש"ב:

נקיטינן מדברי רבותינו הנז' ז"ל דיכולין אנו לטעון אחר שמכרה חזר ולקחה הימנו היכא שהחזיק אחר המכר כנ"ל ואין לחוש במה שנשאר שטר המכר ביד הלוקח שהרי בכל הנדונות הנז' המפורשים מדברי רבותינו הנז' כולם שערי מכר עדיין הם ביד הלוקחים ועכ"ז המוכר שהחזיק וטען שחזר ולקח או אנן טענינן חזקתם חזקה וא"כ בנדו"ד נמי שהחזיק כהר"א ז"ל המוכר הנז' אחר המכר ג"ש טענינן ללוקח שני שחזר הר"א הנז' ולקח החלון הנז' בחזרה וכמש"ל:

תו חזיתיה להרב מהר"א ששון ז"ל בתשובותיו סי' קנ"ה שעמד בזה וז"ל הטענה הב' שטוען האב שחזר הבן ונתנם לו במתנה גמורה ושהוא נאמן שהרי החזיק בה כמה שנים והבן טוען שהרי יש בידו שטר המכר שמכר לו אביו ואם איתא שחזר ונתנם לו למה לא חזר ולקח הימנו שטר המכר וכו' וע"ז השיב הרב הנז' ז"ל גדולה תשובה דבמה שנשאר שטר המכירה ביד הבן לא מעלה ולא מוריד ומייתי ראיה ע"ז ממ"ש בגמרא פרק ח"ה ד' ל' ומה שפירש בה הרמב"ן ז"ל עש"ב:

ואנכי איש צעיר תמיהא לי טובא מדוע לא מייתי מר ראיה מהנהו אשלי רברבי כמש"ל ואין לדחיה ולומר דשאני הנהו עובדי לא הוו טעני הכי בהדיא שטרך בידי מאי בעי ולכך מייתי ראיה מהגמרא הנז' דקא צווח בהדיא והא נקיטנא שטרא דהוי דומיא דנדו"ד דגם בעובדא דהרא"ש ז"ל הנז' מכח שטרא קא אתי בנו של שמעון לתבוע הבתים וכן בעובדא דהרשב"א ז"ל כנז"ל. ועוד קשה במה שהקשה הרב הנז' ז"ל מדברי הרא"ש ז"ל בפסקים. ותירץ דאם המוכר מוחזק פשיטא דלא מהני אותה טענה ע"ש. אמאי לא מייתי ראיה לדבריו מדברי הרא"ש ז"ל בעצמו בכללים כמש"ל דאפילו הלוקח נקיט שטרא כיון שהמוכר מוחזק ג"ש מאי דנקיט שטרא לא מעלה ולא מוריד. ועוד קשה במה שהקשה הרב הנז' ז"ל דברי הרמ"ה ז"ל אהדדי וכמו שהבין בו הרב כנה"ג ז"ל סי' קע"ג אות ח' וז"ל והרמ"ה ז"ל כתב שאין לו חזקה וכו'. אמר המאסף קשה דמתשובות הרשב"א ז"ל מוכח דמחלוקת זה תלוי בההיא דנחלקו רבוואתא בירד ברשות אם יש לו חזקה או לא ותימא שהרי הרמ"ה ז"ל כתב דיש לו חזקה וכמ"ש רבינו הטור בסי' ק"ן בשמו והיאך כתב כאן השואל בשם הרמ"ה שאין לו חזקה ונראה שלזה נתכוון מהר"א ששון ז"ל סי' קנ"ה וכו' עכ"ל. וקשיא לי דאמאי לא קשיא להו לרבנן הנז' גם דברי הרא"ש אהדדי דהא באחין שחלקו ס"ל למר שאם החזיקו אחר החלוקה ג"ש הויא חזקה וכמו שמפורש בדבריו שהבאנו לעיל ואילו בסי' ק"ן כתב רב"ה ז"ל ומדברי א"א הרא"ש ז"ל יראה כדברי הרמב"ן ז"ל ושם מפורש דברי הרמב"ן ז"ל דהיורד ברשות אין לו חזקה לעולם. וכן קשה ג"כ דברי הרמב"ן ז"ל אהדדי מההיא דסי' ק"ן למ"ש מרן הב"י ז"ל בסי' קע"ג בשמו גבי אחין שחלקו וכפי מה שתלה הרשב"א ז"ל האחין שחלקו בההיא דירד ברשות וכמש"ל. ואי"ל דהרא"ש ז"ל והרמב"ן ז"ל סברי מרנן דהא דאתין שחלקו עדיפא מההיא דירד בתורת משכנתא וכמ"ש הרב תורת חסד ז"ל סי' קפ"ה משם מהרי"ט ז"ל דאפי' הוי סברתם הפוכה ממש מסברת הרמ"ה ז"ל דבירד ברשות שכתב הרמ"ה ז"ל דהויא חזקא הם ז"ל כתבו דלא הויא חזקה ובאחין שכתב דלא הויא חזקה כתבו דהויא חזקה וצ"ע:

באופן מה שפסק הרב הפוסק הנז' נר"ו נפלאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה וצויי"מ וימ"ן אמן. בסדר את והב בסופה בשנת התרמ"ד בא סימן טוב לא ימנע טוב לדרכים בתמים לפ"ק פה עיה"ק טבת"ו. ע"ה דור וואועקנין ס"ט

וזאת תשובתי עד"ק.

ראה ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מאת מע' הרב אב"ד דק"ק אשכנזים הי"ו דעיה"ק טבת"ו אחד היה אברהם נר"ו מקצר ועולה כאלו היה אחד הגאונים:

והנה אד מינן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא כמוהר"ר דוד וועקנין נ"י הן הראה את ידו החזקה להרוס את היסוד אשר קנה אברהם באומרו ערו ערו נשאול נשאל דוד מעמדי לחוות דעתי הקלושה לענין הלכה למעשה וענותו תרבני והגם כי ידענא בנפשאי שאיני מאנשיה לעמוד במקום שבעלי תשו' עומדים ומה גם כי לא צילה דעתי עלי מכמה הרפתקי בישי דעדו עלן ותחת היותי אך עסו"ק ורצוץ כל הימים מ"מ להפצרת השואל ולאהבת דוד פניתי מכל עסקי ולעשות רצונו חפצתי ולכן אמרתי אשנה פרק זה כפי אשר תשיג ידי ולפי קט שכלי ואנכי הרואה דעדין לא יצא ידי חובתו הרב המשיב על חלומותיו ועל דבריו בכמה דברים אשר לא העלם על דל שפתיו:

וזה החלי בע"ה צורי וגואלי תחלת דברי פיו בדבר החלון הקטן ובהא סליק ובהא נחית פעמים שלש לקרותו קטן ואנכי לא ידעתי לכוין דבריו היאך זה החלון יקרא קטן דהרי הוא מוציא ראשו ורובו ולא נקרא קטן אלא אם אין ראשו של אדם יוצא ממנו וכמ"ש מרן ז"ל סי' קנ"ד סעי' יו"ד ז"ל כיצד דינו של חלון זה שהניח לפותחה אם ראשו של אדם יכול להכנס ממנה או שהיתה למטה מד"א אעפ"י שאין ראשו נכנסת ממנה אין בעל החצר יכול לבנות כנגדה או מצדה אלא א"כ הרחיק ד"א כמו שיתבאר ע"כ. נמצא לפי"ז דלא מקרי קטן כיון שראשו של אדם נכנס ממנה מה שאין כן האמת מ"מ אם היא פתוחה לאורה אפי' שהיא קטנה ביותר והיא גבוה למעלה מד"א אין בעל החצר יכול לבנות כנגדה וכמ"ש מרן ז"ל באותו סעיף עצמו וז"ל היתה חלון קטנה שאין ראשו של אדם נכנס ממנה והיתה למעלה מד"א בעל החצר יכול לבנות כנגדה (כמ"ש מרן ז"ל באותו סעיף עצמו) שהרי טוען ואומר לא הנחתיך לפתוח אלא מפני שהיא קטנה וגבוה וכו' בד"א כשפתחה לתשמיש או כדי שיכנס בה הרוח אבל אם פתחה לאורה אפי' היתה קטנה וגבוה ביותר הואיל ולא ערער החזיק ואין בעל החצר יכול לבנות כנגדה וכו' שהרי מחל על האורה ע"כ. והחלון דנ"ד הוא עשוי לאורה דלתשמיש ליכא למימר דהנה היא גבוה וקצרה. ואי תימא שהיא עשויה להכנס בה הרוח הרי הזכוכית שהוא קבוע בה עומד לנגדה. ואי נימא דהרב המורה טעה בדמיונו בתשו' הרשב"א ז"ל שהביאה מורם ז"ל שם בהגה וז"ל ובענין איזה חלון עשוי לאורה תלוי בעיני הדיין ולפי ענין החלון ע"כ וחשב בדעתו כי הוא הדיין ולמראה עיניו ישפוט:

הנה מלבד מה שדחה לו ה' הדוחה נ"י והכריע שהחלון הזה עשוי לאורה עוד לאלוה מילין מ"ש מרן באבקת רוכל סי' קכ"א בסוף התשו' וז"ל כתב הרשב"א ולענין מה נקרא חלון עשוי לאורה לענין מעשה וכו' כיון שהרמב"ם סתם דבריו דאע"פ דהמפרשי' פירשו דלא הוי חלון עשוי לאורה אלא בתנאים ידועים כבר כתב הרשב"א בתשו' שנהגו שכל חלון שנכנס בו אור הוי עשוי לאורה אעפ"י שיש לו אור ממקום אחר ועוד שדברי הרמב"ם אינם סתומים אלא מפורשים דכל שאינו עשוי לאור אלא לשמו עשוי לאורה הוא אעפ"י שיש לו אור ממקום אחר וכך הבנתי מלשונו ואח"כ מצאתי לי רב שהסכים לדברי הוא הריב"ש שפי' דברי הרמב"ם כן עכ"ל, הרי לך מפורש יוצא מדברי הרשב"א ז"ל שהביאו מרן ז"ל שם ככל אשר דחה הרב המשיב הי"ו דאפילו שיש לו אור ממקום אחר נקרא עשוי לאורה. וכ"ז הוא דוקא לפי סברת המורה אברהם בראש הי"ו דהחלון הוא קטן. אכן לפי האמת החלון הזה נעשה גדול והגם דנימא שאינו עשוי לאורה אלא להכנס בו הרוח דינא יתיב בסי' הנז' דאין בעל החצר יכול לבנות כנגדה וכ"ש שיש לו צורת הפתח וכמ"ש שם בסעי' י"א, וכתב מרן ב"י ז"ל שם וז"ל דכתב הנמק"י דכן הסכימו האחרונים דכי אמרינן דיש להם חזקה דוקא כשיש להם צוה"פ או מלבן ואם אין להם אפי' לאורה אין להם חזקה וכתב הוא ז"ל ואפשר שהרמב"ם ז"ל והרי"ף ז"ל והרא"ש ז"ל לא כתבו כן משום דסתם חלון הוא במלבן או צוה"פ ע"כ, וכתב ה' לחם שלמה בקונטריס חזקת הבתים ס"ה ס"א לפרש דבריו והוא זה דכיון שכתבו חלון שם רמז דהיינו דוקא שיש להם צוה"פ או מלבן דאל"כ לא מקרי חלון ע"כ, ומה גם לסברת הרב פ"מ ז"ל סי' קכ"ד שכתב שאם שם בחלונות טבלא של זכוכית הנקראים וידריאיר'ש שאין המנהג לשום צוה"פ או מלבן יש להם דין חלונות וכ"ש בנ"ד דהיה בו צוה"פ גמור וגם הזכוכית ודאי הגמור דדין חלונות יש לו ואם בא לבנות צריך להרחיק ד"א ולא לעשות שום דבר בחצירו המזיק לחלון. וכ"ש וק"ו לסברת הרב המבי"ט ז"ל ח"א סי' צ"ו על חור שבכותל שבין שני בתים שכתב דיש חזקה לחור זה וגם היש חולקים שהביא בהג"ה שם סעי' י"א וז"ל דהכל לפי ענין בני המדינה דאנן סהדי דכל בני המדינה נהגו כשיש לו לחלון פצימין הגם דהיה סתום זמן רב דיכול לחזור ולפותחו וכמ"ש מרן ז"ל בשולחנו הטהור סי' קנ"ד סעי' ל':

גם במ"ש הר' המורה שהחלון הקטן הלזה סתום הוא במחיצה של זכוכית וכו' הנה הר' המשיב על דבריו אחר שכתב לא ידעתי כונתו רצה ללמד עליו זכות באומרו דבא לרמוז לתשו' מרן ז"ל באבק"ר סי' קכ"א ודחה אותה ממ"ש בס' פ"ת שיצא לחלק בין זכוכית של זמן מרן לזכוכית דזמנינו וסו"ד הצריך עיון אם יוכל לחלק בין זכוכית דזמן מרן ז"ל לזכוכית שלנו עכ"ד. ואני תמה מאי מספקא ליה להר' פ"ת ז"ל בזה והלא דברי מרן ז"ל ברור מללו בתשו' הרמת"ה דהיינו טעמא דלא מצי לעכב עליו משום היזק ראיה מפני שחוצצת בפני העין היא ומינה להזכוכית שלנו שאינה חוצצת דמצי מעכב ולא זו בלבד אלא דמפורש יוצא בלשון שאלה דמרן ז"ל שכ' ומניח לפניה שמשית של זכוכית הנקרא קמרי"א. הרי דנדון דידיה הוא כמין קמרי"א דידוע הוא בא בע"כ ועכור נמי ולהכי לא מצי לעכב לא כן בשאר מינין וא"כ אין הדבר תלוי אלא במין קמדי'א לשאר מינין ולא בין זמנם לזמנינו כאשר חלק הוא ז"ל:

זאת ועוד אחרת ק"ל על הר' פ"ת ז"ל שיצא לחלק בין זכוכית של זמן מרן ז"ל לזכוכית של זמנינו והלא זכוכית של זמנינו זה דאינה חוצצת מפני העין היא מזמן חכמי התלמוד וכמ"ש במס' ברכות דכ"ה ע"ב אמר רבא צואה בעששית מותר לקרות ק"ש כנגדה ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה. צואה בעששית מותר לקרות ק"ש כנגדה דצואה בכיסוי תליא מילתא והא מכסייא ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה ולא יראה בך ערות דבר אמר רחמנא והא קא מחזיא וכ' רש"י שם וז"ל ד"ה בעששית כלומר מחיצת זכוכית מפסיק בנתיים והיא נראית ע"כ. הרי לך בהדיא דהזכוכית שלנו היא היתה בזמן חכמי התלמוד ומרן ז"ל פסקו בשולחנו הטהור בסי' ע"ה וע"ו א"כ עדיין עולם כמנהגו נוהג ולא נשתנה הזמן ושאני ההיא דתשו' מרן אבק"ר ז"ל בסי' קכ"א שהיא קמרי"א וכאמור. וכן פשיטא ליה להר' ב"ד ז"ל בחלק ח"מ בה' נזקי שכנים סי' קנ"ה. סי' צ"ג מהס' דצ"ו ע"ג שכ' בתוך התשו' וז"ל אבל מוהריק"א ומוהרש"ך מודו בזכוכית עב שאין נראה מתוכו וכו' עי"ש הרי כלאחר יד כריך ותני בדעת מרן ז"ל דלא מצי לעכב משום שהוא זכוכית עב וטעמא שאין נראה מתוכו וכדכתיבנא:

גם מה שדחה הרב המשיב הי"ו וז"ל ועוד דלגבי היזק ראיה איירי ולא לבנות תוך ד"א ע"כ מפורש יוצא הדבר בתשו' מרן אבק"ר הנז' וז"ל שם בשאלה ועוד טען שמעון שהיום או מחר ירצה לבנות בגינתו וראובן יעכב מפני שמאפיל על חלונו ואף אם יכתוב שטר אולי יאבד והשיב נראה דטענת היזק ראיה אינה טענה וכו' אבל מה שטען לעכב עליו מפני שכשיבוא לבנות יעכב עליו ראובן טענה היא והדין עמו וכו' יעו"ש ועוד דחה דבריו בטוב טעם ודעת יעו"ש:

באופן כי לא מצא לו עוזר וסומך לד' הפוס' הי"ו מדברי מרן אבק"ר ז"ל הנז' וחלילה לחשוד להר' המורה הי"ו הנז' כי בא לרמוז לתשו' אבק"ר ז"ל כאשר כתב הר' המשיב הי"ו הנז' כי בהא ודאי ליכא למטעי ח"ו אך אפשר שכיוין להך סברא שהביאה הר' המבי"ט ז"ל ח"א סי' צ"ו ע"ד החור שבכותל וכו' והיה כמה זמן סתום בשקי צמר שהניחו לפני החור ולפעמים היה סתום במטלניות והודה שמעון בזה וכו' וכתבו ע"ז מקצת חכמי האשכנזים הי"ו שבמדינה וחייבוהו לסתום מכמה טעמי וכו' וכתב שם הר' הנז' ז"ל עוד כתבו ובר מן דין ואחר שהודה שתמיד היה סתום בסתימת שקי צמר ושא"ד א"כ למה היה צריך מחאה כ"ז שלא היה שם היזק ע"כ. הנה לקצת מחכמי האשכנזים הנז' רצו לדון איתו כסתום וחייבוהו לסתום מאחר שהיה כמה שנים סתום בשקי צמר ובמטלניות א"כ גם הר' המורה נאחז בסבך בסברא זו וכתב ז"ל וחלון הקטן הנז' אין לו חזקת חלון כלל ע"פ ד"ת ויכול לעשות עשן וכו' וכ"ש וכו' כי החלון הנז' צריך להיות סתום:

הנה הרואה יראה להר' המבי"ט הנז' כמה מחי להו נמצא לסברתם הנז' וכתב ז"ל וסירכא דהודה הודה נקטינהו בכולהו טעמי סמכי אהודאה דידיה והודאה לאו כלום היא דאע"ג דאמר ר"נ ולסתום לאלתר הוי חזקה לפי שאין אדם עשוי שסותמים אורו בפניו ושותק היינו סתימא מעליא כדמשמע לישנא דסותמים אורו בפניו וכו' אבל כהאי סתימא לא חשיבא כלל ויותר מזה כתב הרשב"א ז"ל עלה דסתימה בנסרים בעלמא לא הויא סתימה וכ"ש במטלניות וכל שב"ד צוו לסותמו יש לו לסותמו סתימה גמורה בריכסא וטינא כמו שהביא בנמק"י פ' חזקת וכתבו עוד דיש טעמים אחרים ואין צריך להאריך:

ואני אומר שיש צורך להאריך בטעמים אחרים כיון דטעמים אלו אין להם עיקר וכו' ע"ש. ולדידי חזי לי דגם מקצת חכמי האשכנזים הנז' שרצו לדון שם לחייבו לסתום היינו דוקא בסתימת שקי צמר ומטלניות דלא היה שם הז"ר כלל א"כ לא היה צריך מחאה כמ"ש המבי"ט שם טעם לדבריהם:

ברם לנ"ד דלא היה לו להחלון הזה שעת הכושר דזכוכית אינה חוצצת בפני העין יחד כולם אזלו ומודו דהחלון הנז' יש לו חזקת חלון ואינו יכול לעשות עשן ולבנות תוך ד"א. ומידי עברי בדברי הר' ב"ד ז"ל ראה ראיתי שם סמוך ונראה שהקשה עצמו לדעת מרן ז"ל שפסק דיכול לעכב עליו מפני שמאפילו וז"ל קשה כיון דאינו יכול למחות על בעל החלון אין לו חזקה לבעל החלון וא"כ אין יכול לטעון קמאפילת עלי ושמא וכו':

ובאמת אחר המחי"ר לא ידענא מאי קשיתיה למר מאחר כי הך סברא דמי שאין לו חזקה על חבירו אין שכנגדו יכול למחות בו בטענת קמאפילת עלי היא ס' הרא"ש ז"ל וכבר מרן בשולחנו הטהור סי' קנ"ד סט"ז האריך הרחיב בדעת הרא"ש הנז' ואח"כ כתב אבל הרשב"א ז"ל כתב שראובן הבא לפתוח על חצר שמעון במקום שאינו מזיקו עכשיו בהיזק ראיה ושמעון טוען שהוא יבנה בשלו היום או למחר ויזיקנו בראיה שהדין עם שמעון לעכב ע"י דלא בעי למיקם בהדיה בדינא ודייני כשיבוא לבנות ואפי' אם רצה לכתוב לו הודאה אין שומעין לו דנמצא זה צריך לשמור שוברו מן העכברים וכדעת הראב"ד והריב"ש ז"ל וכתב שכן דעת הרבה אחרונים והר"י והרמב"ן ז"ל והכי נקטינן ע"כ. וא"כ איפה אחרי כי מרן ז"ל פסק דלא כהרא"ש מאי קשיא ליה להרב ב"ד ז"ל עילויה דיכול לטעון קא מאפילת עלי ואפי' יתן לו שטר הודאה וכדעת הרשב"א דפסק לן כוותיה ודבריו בתשו' מוכיחין כן דנקט טעמא דהרשב"א ז"ל וז"ל אמנם יכול לעכב בטענה שכשיבוא לבנות שמעון יעכב בעל החלון וכו' ואפי' ראו' יעשה לו שער הודאה וכו' אין שמעון צריך לשמור שוברו מן העכברים ע"כ. הרי פה קדוש מדבר מתוך האש כדברי הרשב"א ז"ל ממש וטעמא משום דסתם כוותיה בשה"ט. ומעתה סרה מהר תמיהת הר' ב"ד ז"ל. גם מ"ש הרב"ד ז"ל כ"ז היה נר' לכאורה דמרן לא אזיל בתר קי"ל ופסק כהרא"ש וסיעתיה דרבים נינהו וחיליה ממאי דמייתי הרב ראיה מהרמב"ם ז"ל דאפי' מחיצת קנים הויא מחיצה וכו' עי"ש לפי האמור דמרן ז"ל פסק כהרשב"א ז"ל ודעימיה דרבים נינהו אי אפשר לומר דבר זה. ואשית לנגד עיני בדברי הר' ב"ד ז"ל הנז' שם באותה תשו' עמד מרעיד עמ"ש הר' הכנה"ג סי' קנ"ד אות ס"ד וז"ל חלון על גג של רעפים והם סתומים ברשת של ברזל וטבלא של זכוכית והם גבוהים יותר מד"א מתחתית הבית נשאל הרשד"ם ז"ל חח"מ סי' ת"י ולא זכינו לתשו' והעיד מהר"א ששון ז"ל סי' קצ"ב שבחלונות כלו דעת הרשד"ם ז"ל שאם יכולים לראות מאותם חלונות שבחצר יש להם דין חזקה ואם אין יכולים לראות אין להם דין חזקה והעיד שכן עשה מעשה ויראה כונת הרשד"ם ז"ל דאם הזכוכית עב ועכור שאינו יכול להביט אינה חזקה ואם הזכוכית דק וצלול שיכול להביט יש לו חזקה ועולה מדין הרשד"ם ז"ל וכו' אבל מהרש"ך בח"ב סי' קל"ב נשאל על מי שבא לפתוח חלונות כאלו על חצר חבירו וחבירו מונעו מלפותחם והשיב שהדין עם חבירו ואינו יכול מטעם דאע"ג דאינו מזיקו עכשיו שמא לאח"ז ישבר הזכוכית ויזיקנו בראיה ושם כתב שיש מי שדן שיכול לפותחם ואפשר שהדיין הנז' הוא הרשד"ם ז"ל עכ"ל הכנה"ג ז"ל. ושדייא ביה נרגא הר' ז"ל וז"ל דברי כ"ה ז"ל שגבו ממני דהיכן מצא דכונת מהרשד"ם ז"ל שאם הזכוכית עב שאינו נראה אינה חזקה וכו' הלא אין מזה שמץ רמז בדברי הר' מהר"א ששון ז"ל בשם מהרשד"ם ז"ל שמהר"א ששון ז"ל הביאה לנדון דידיה למנהג שאלוניקי יע"א שאין חזקה לחלון שעל גג רעפים וחילק דהיכא דנר' ממנו החצר מאותו חלון יש לו חזקה דהי"ל למחות ולא מיחה אמר כופין אותו על מדת סדום כהך דחלון על גג רעפים דהכא שאני דיש לו היזק ראיה במה שנראה מהחצר וע"ז העיד שנעשה מעשה בו שהיה חלון של זכוכית והיה פתוח על גג של רעפים ועלה מהרשד"ם ז"ל לראות והעיד כי לא ראה וכו' וא"כ נראה דעלית מהרשד"ם ז"ל היתה לראות אם נראה מה מהחצר או לא ולעולם דזכוכית של החלונות היו זכות וצלולות ומהיכא מצי מפיק לה בדעת הרשד"ם ז"ל דעלה לראות את הזכוכית אם זכה או עבה ועכורה עכ"ת דב"ק ויען כי אנא מזרעא דרב הכנה"ג מנוקבייא חובה עלי להפך בזכותייהו ואצוק רוחי על זרעו ככל הבא מידי ולכן בהא נמי נובין ונדון בדברי הכנה"ג ז"ל והן קדם נדעה נרדפה מ"ש הכנה"ג בתחי' דבריו מעשה הרשד"ם ז"ל כך היה בחלון פתוח על גג של רעפים והם סתומים ברשת וכו' וזוהי שקשה דהרואה יראה כי אין זכר למו לגג של רעפים בדברי מהרשד"ם דסי' ת"י ואדרבא כל דמוכח בתר איפכא מהתם דהא הכי קתני התם דחלון היה פתוח על גג ברשת ברזל וזכוכית ושמעון רצה לבנות על גגו וגג של רעפים לאו לבנין קיימא. וא"כ אתמהא איך כתב הכ"ה גג של רעפים ומוכרחים אנו לומר כי הואי כשגגה היוצאה אשר נח משענת הקנה וט"ס היא. וא"כ מעתה נדון שאלת מהרשד"ם ז"ל בסי' ת"י הוא פתיחת חלון לגג שאינו של רעפים בודאי ושם לא זכינו לתשובתו. וכבר הביא לנו הר' ב"ד ז"ל גופיה שה בתשו' וז"ל ואעפ"י שלא זכינו לתשלום תשובתו מכותל מחציתה הראשון ניכר ומובן שרוצה לפסוק שאין להחלונות ההם חזקה מפני שהרב ז"ל אוסף ומקבץ ואזיל כמה מחלוקיות דסותרים חזקת חלונות וכו' ע"כ. צא ולמד מדברי הרב ז"ל דעדותו של הר' מהר"א ששון ז"ל היא תשלים תשובת מהרשד"ם ז"ל בספרו דמהדר לאסוקי שמעתתא לבטל חזקת החלונות וטעמא הוא משום שיש לו טבלא של זכוכית עבה ועכורה כאשר הבין בדעתו עמקי תהומות הרב הכנה"ג ז"ל דאל"כ מאי טעמא אי משום שהיה פתוח לגג של רעפים כאשר הבין הר' ב"ד ז"ל הרי הדבר מוכרח מאליו דנדון מהרשד"ם ז"ל לאו פתוח לגג של רעפים הוה וכמש"ל אלא ודאי עמד טעמו בו משום שהיה הזכוכית עבה ועכורה ויפה דן בסוף דעתו הר' הכנה"ג ז"ל ומה שנסתייע מאותו מעשה הר' מהר"א ששון ז"ל לנד"ד הוא דוקא לדמויי מילתא למילתא דמה מצינו באותו נדון דהרשד"ם ז"ל איך סתר חזקת החלונות ההם משום דלא נראה הגג מההיא זכוכית דהיה עב ועכור ולהכי אף דהחזיק מזה ימים מקדם לא הועיל כלום דמצי למימר ליה האי דלא מחיתי כי אני בעצמי ראיתי שאינך רואה בעיניך תשמישי על הגג והכא נמי בנדון הר' מהר"א ששון ז"ל אף כי פתח חלונות לא הויא חזקה משום כי אינו נראה כלל כאשר העיד הר' מהרשד"ם ז"ל ולכן לא מיחה כי זה נהנה וזה אינו חסר:

ונראה להוכיח נמי דנדון מהרשד"ם ז"ל היה על הזכוכית ולא משום שהיה על גג של רעפים. מעדותו של הר' מהר"א ששון ז"ל שכתב וז"ל בביתי ובחומותי היה הלכה למעשה זה זמן רב שהיו חלונות של זכוכית בגובה הכותל של בית שכני יצ"ו וחלונות הנז' היו על גג של רעפים של ביתי ואני הייתי רוצה לבנות כנגדם וראיתי להרה"ג מהרשד"ם ז"ל שעלה על סולם גבוה ונסתכל והביט אם היה יכול לראות קצת מחצירי ואזי העיד שלא ראה כלל וכו' באופן שמנהג זה נתפשט הרבה והוא ברור ומבורר ע"כ:

נראה דעיקר המבוכה היה משום שהיה של זכוכית ולא משום שהיה פתוח על גג של רעפים דבה פתח ברישא ואנכי אקדמה. ומ"ש והחלונות הנז' היו על גג של רעפים של ביתי בא להביא ראיה מדברי הרב מהרשד"ם ז"ל אפי' שהיו על גג של רעפים של ביתי הוכרח לעלות בסולם ולראות אם יוכל להביט קצת מהחצר. ואם איתא לדברי הר' הפוסק שהביאו הר' מהר"א ששון ז"ל שם שיצא לחלק בין גג של רעפים שתחת הגג הוא חצר שם הוא דאין לו חזקה. ברם אם הוא תחת הגג בית אזי יש לו חזקה והרב עצמו דחאו עי"ש. ורצה להסתייע מדברי מהרשד"ם ז"ל מדהוכרח לעלות ואמאי לא פסק דיש לו חזקה אם לא שתאמר דהר' הנז' אית ליה דאין לחלק בין חצר לבית והרב הפוסק הנז' הוא הרב מוהרש"ך ז"ל ח"א סי' צ"ה. גם יש לנו להוכיח מעדותו של הר' מהר"א ששון ז"ל שכתב על הר' מהרשד"ם ז"ל ואזי העיד שלא ראה כלל תיבת כלל אך למותר היא. ולדברי הרב הכנה"ג ניחא דקאי לעיקר הדין של זכוכית שהיא עבה ואינו נראה ממנה כלל. ומה שהיטב חרה לו להר' ב"ד ז"ל איך יראה הכנה"ג ז"ל דאותו הדין שזכר מיהרש"ך ז"ל הוא הרשד"ם ז"ל וז"ל וחלילה למהרש"ך יאמר על מהרשד"ם יש דיינים דרוצים לסייע למי שלבם חפץ וכו' יש לי לדון על הר' גופיה שכתב שם ד"צ ע"ג וז"ל וא"כ הוו דברי מרן נגד מיהרש"ך ומהרש"ג ז"ל עי"ש:

א"כ יצא לנו מזה דהדיין שרצה לפסוק שיכול לפותחם הלא הוא מרן ז"ל ואיך יאמר עליו המהרש"ך יש דיינים שרוצים לסייע למי שלבם חפץ וכו' ומה שתירץ הוא על מרן ז"ל לפי סברתו יתרץ הר' הכנה"ג על הרב מהרשד"ם ז"ל. עוד במה שכתב הרב המורה כי יש בידו ראיה שחצי עובי הכותל שלו א"כ לפי ד"ת יכול לבנות על חצי עובי הכותל שלו ולסתום החלון הנז':

הנה הר' המשיב כבר השיב על דבריו תשו' ניצחת יע"ש. גם אנכי לא אוכל לדעת איך ובמה יתחייב לסתום לו החלון אפי' שחצי הכותל שלו ואם חצי הכותל שלו הוא במקום שאין חלון אבל לא במקום דאי' חלון שאינו יכול לסותמו וכי מי עדיפא ממי שפתח חלון לחצר חבירו שאינו יכול לאפיל עליו ולא להזיקו בראיה אפילו שחצי הכותל שלו גם במ"ש הרב המורה וז"ל כי ידוע שהר"א הנז' לא קנה זכות החלון בחזרה ע"כ והלא לפי דברי השאלה כבר זכה בחלון זה למעלה מג"ש ואין לך חזקה גדולה מזו ומה לו לקנות ולא מפיו אנו חיים והוא העד והוא הדיין ואם במ"ש ואם קנה לא היה מניח הכתב וכו' אנכי לא ידעתי מי תלה זה בזה דגן לחוד ועדן לחוד ועי' להרב ב"ד ח"ב סי' מ"ז שכ' כיון דנשתמש שני חזקה אף דהיה לשכנגדו גזירה מב"ד והיה לו רשות למחות בו החזיק ול"א דמדלא לקח הגזירה כשקבלו ממנו שקורי קא משקר ע"ש:

עוד כתב שם דהבא מחמת ירושה א"ץ שיאמר מורישי אמ"ל שקנאו אלא אנן טענינן ליה אף אנן נימא הכי בנ"ד דהוא לוקח דחד דינא אית להו דאנן טענינן ליורש וללוקח ואי משום דלא לקח הכתב כמ"ש הרב המורה הנה הרב ב"ד הנז"ל מכחישו:

עוד במ"ש הר' המורה זה המוכר וכו' והמוכר בעין יפה הוא מוכר כבר הר' המשיב השיבו תשובה נכונה ובנ"ד איכא למימר איפכא דהמוכר שהוא הר"א שמכר להר"ב בוחבוט הי"ו בעין יפה מכר כל זכות שהיה לו גם זכות החלון שזכה בו בחזקת ג"ש:

עוד כתב הר' המורה וז"ל באופן שאין ספק בנ"ד וכו' תמיה אני תימה טובא איך הוא סומך על דעתו ופסיק לה בסכינא חריפא ולא יהיה אלא ספק הלכה היאך יכול לסתום ולעלות עשן וע' להר' לח"ש קונטריס חזק"ה ס"ה ס"א מ"ש ולענין הלכה וכו'. גם במ"ש הר' המורה באופן שאין ספק בנ"ד החלון הקטן הנז' אין לו חזקת חלון כלל ועיקר עפ"י ד"ת ויכול לעלות עשן בחצירו תחת החלון הנז'. לא יכולתי להתאפק בהבנת דבריו במאי דקאמר דאין לו חזקת חלון כלל א"כ מ"ש יכיל לעשות עשן הוא עשן קבוע ותדירי דאל"כ כבר פסק מורם שם סו' קנ"ז ס' ל"ז וז"ל וי"א דבעשן שאינו תדיר אפילו לכתחילה לא יכול למחות וכן נ"ל להורות ע"כ. וליכא למימר דלזה כיוין הרב המורה להתיר לעשות תחת החלון עשן הוא שאינו תדיר וכדעת מורם ז"ל. דא"כ לפי"ד אפילו בחלון גמיר שיש לו חזקה יכול לעשן ואפי' לכתחילה וכ"ש בזה לפי"ד אלא ודאי דבא לומר דאפילו עשן קבוע יען דצריך לסותמו וכמ"ש בסו"ד כי החלון הנז' צריך שיהיה סתום וזה הוא דלא כמרן ז"ל בסי' קנ"ד שנסתייע מינה דמרן ס"ל שאינו יכול לומר לו סתום חלונך ועשן קבוע הו"ל כסתום:

ובפרט דבנ"ד לא פרץ את פצימי החלון הזה הרי דגילה דעתו שלא מכר בעין יפה וע' לה' ד"מ ח"ב סי' ל"א דל"ו ע"א ועיין להלח"ש ס"ו ס' י"ב יעו"ש באורך. והיה את רצוני להתעלס בדברי הר' המשיב לפלפולא בעלמא ואולם להיותי עמוס התלאות מעול הציבור והיחיד אשר השתרגו עלו על צוארי הכשיל כחי ולא אוכל עוד להתהלך ברחבה ובפרט בפילפולא חריפא לכן קצרתי באומרי"ם הלכה וה"ן מורין פי המדבר. הוא אהרן אלחדיף ס"ט

תוכן העניינים

מפי אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה